הרשמה לניוזלטר
מידע והרשמה ל -Muzik
שם
טלפון
מייל
נושא
שלח
Leftfield לאן? חזרה לאולפן
איציק פינלי ושחר ויגמן
| שלישי | 09.08.11 |
 Leftfield לאן? חזרה לאולפן
חלק שני מתוך עבודת המחקר של איציק פינלי ושחר ויגמן על Rhythm and Stealth של Leftfield.
בפוסט זה נבין את התהליך המתיש ורווי הלחצים שעברו לפטפילד ביצירת האלבום בהתייחסות לתקופה המשמעותית ביותר שידעה סצנת המוסיקה האלקטרונית, וכמובן בהתייחסות ללפטיזם אחיו הגדול והכה מוצלח של Rhythm and Stealth.

 
אפשר לומר, ללא כל צל של ספק, כי כאשר סיימו לפטפילד את הטור שליווה את האלבום לפטיזם, אי שם בשנת 1996, היה עליהם לחץ רב לחזור לאולפן וליצור את יצירת המופת הבאה שלהם.
חברת התקליטים סוני נתנה להם אומנם חופש ליצור בקצב שלהם, אך נוכח ההצלחה של הProdigy והChemical Brothers בארה"ב החלה ללחוץ עליהם כדי לרכב על הגל ה"אלקטרוני":

Sony more or less accepted that there was nothing they could do about it; they would just have to wait . They did get a little twitchy around the time when the Prodigy and The Chemical Brothers began shifting serious units in the US - hence the scrapping of the original 'Afrika Shox' video and the commissioning of Chris Cunningham's already notorious new version.

"There was huge pressure on us," admits Paul. "They felt, 'Why isn't it you?'

ומנגד, לחצים "עצמיים" הופיעו, הרצון להתנתק מהסאונד של האלבום הקודם, שלטענתם נוצל והושחת ע"י אחרים, ההחלטה המודעת שלהם להישאר נאמנים לסצינת האנדרגאונד הבריטית ולא לנסוע לאמריקה ולמסחר שם את האלבום, וכמובן, לשמור על סטנדרטים גבוהים ככל האפשר.
למעשה, ניל בארנס יצא בראיון נגד גישת ה"השתמש וזרוק" של המוזיקה האלקטרונית והדאנס, וטען כי להקות רוק לא היו נתונות לכאלו לחצים אם היו עוברות 4 שנים בין אלבומיהן (למעשה, העבודה על האלבום נמשכה רק כמספר חודשים, שאר הזמן שבין האלבומים הוקדש להכנות לטור ולטור עצמו, ותקופה של מנוחה לטעינת המצברים, וכמובן, כשנתיים של תיקונים ועריכות):

"If a rock band takes as long as we did then it’s not a problem," reckons Neil. "I think that attitude comes down to the fact that dance music, electronic music, is supposed to be throw away."

 

וכמובן, "קללת האלבום השני", זו שהפילה כל כך הרבה אומנים, לאחר אלבום בכורה שהיה להיט ענק, קיבל כל תואר אפשרי בעיתונות, לאן עוד אפשר להתקדם?

והתשובה היא (בפרספקטיבה לאחור), אל אלבום מושלם, כזה שאחריו יוכל ההרכב להפסיק לפעול, כזה שימצה לחלוטין את כל האפשרויות, בין אם מוזיקליות, טכניות ומסחריות.

על פניו, מבלי להתחשב בנתוני מכירה כללים (מכיוון ונתונים רשמיים כאלה לא נמצאים בידינו, דעתנו היא כי על בסיס ההצלחה במצעדים, R&S והסינגלים מתוכו מכרו יותר עותקים מאשר קודמו), נראה כי R&S הגיע להצלחה רבה יותר מאחיו הבכור. הוא צעד בראש מצעד האלבומים הבריטי והוציא מתוכו סינגלים שהגיעו גם הם אל מקומות גבוהים יותר בדירוגים. קטעים מתוך האלבום נכנסו אל תוך תודעת המיינסטרים, בין אם דרך פרסומת לבירה "גינס" ובין אם דרך משחקי המחשב וסדרת האנימציה אליהם נבחרו יצירות מהאלבום.

LEFTISM, אלבום הבכורה עטור השבחים של הצמד דיילי ובארנס, נראה כי היה יותר תיעוד של התקופה המוקדמת ביצירתם של הצמד, ושל התפתחות תרבות הרייב דרכם. 3 מתוך 11 הקטעים באלבום יצאו כסינגלים זמן רב לפני צאת האלבום, ולמעשה עברו כ6 שנים עד לצאת האלבום הזה: משנת 1989 שבה החלו השניים לעבוד יחד ועד לשנת 1995 או אף יותר כפי שמנסח זאת פול דיילי:
 
"Anyway, ‘Leftism’ actually took 30 years to do," says Neil. "you spend your life up to that point making your first LP. How are you supposed to make the next one in a year?"
 
ובארנס, בראיון נבואי משהו משנת 1995 מעלה טיעון נוסף:
"From my point of view, we've got it right. Who wants to hear so-and-so releasing a record every six weeks? To me, that's dull. It's the record industry who want you to put out a record every ten minutes. I love waiting a while for someone to make a new album. It's a bit big-headed, really, to say that you get more than a few new ideas a year. You end up rushing stuff out and relying on some kind of formula to get you by."

לפטפילד חזרו לאולפן בנובמבר 1996, אותו אולפן שמוקם בחדר פנוי בביתו של פול דיילי, ומייד נתקלו בקשיים. ניכר כי הם מתקשים לשמור על כיוון ברור, אך הרעיון שמנחה אותם הוא השילוב של טכנו וברייקביט.
"We lost the plot on a couple of occasions," says Neil..... "Not dangerously, but we went down the wrong avenue on a couple of tracks and used up a bit of time. Just going down the wrong turning for two months and not realising it. That happens. And it did happen."
PAUL:"It's horrible," ... "You go home and you go to bed and you can't sleep because you're trying to think what's wrong with this fucking track. I don't know, perhaps other people go through that."
 
רקע מוזיקלי לתקופה
כשאנו מגיעים לנתח את האלבום, כדאי להבין גם באיזו תקופה וסביבה פעלו לפטפילד על מנת להבין את מלוא ההקשר של היצירה, כפי שנעשה בכל ניתוח אומנותי.
כפי שכבר ציינו, ב1997 יצאו שני אלבומים שניתן להגדיר אותם אולי ככאלה ששינו את הצורה בה המיין-סטרים מקבל אלבומי דאנס/מוזיקה אלקטרונית "בועטת": DIG YOUR OWN HOLE של הCHEMICAL BROTHER, ובמקביל אליו FAT OF THE LAND (להלן FOTL ) של הפרודיג'י.
שניהם אלבומים שהגיעו אל המקום הראשון במצעד האלבומים בבריטניה, והוציאו מתוכם סינגלים שצעדו גבוה ובמקומות הראשונים גם הם.
במקרה של הפרודיג'י, מדובר באלבום השלישי של הלהקה, שמיקם אותה גבוה בתודעה בציבורית, לאחר שני אלבומים, שבדומה ללפטפילד עם אלבומם מ1995, LEFTISM, הגדירו את מושגי מוזיקת הרייב, וגם בדומה ללפטפילד, עבר זמן של כ3 שנים עד שאלבומם זה יצא, עם מספר רב של דחיות ועם סינגלים שיצאו זמן רב לפני האלבום, מה שגרם ללחצים רבים על הלהקה ולציפייה מרובה אצל הקהל. טונאלית, FOTL נשמע כמו הבסיס עליו נוצר R&S. אומנם לפטפילד משתמשים יותר בתכנותי תופים וסינטיסייזרים, ופחות בלופים של תופים חתוכים וסימפולים מהפרודיג'י, אבל חתימת הסאונד דומה, סאונד גדול ובועט, WALL OF SOUND בגרסה האלקטרונית של שנות ה90. אלבום זה נחשב גם היום, יותר מ10 שנים אחרי לאלבום הדאנס הנמכר ביותר בכל הזמנים.

בצורה קצת שונה, אלבומם של הכמיקל בראדרז היה התגלגלות חדשה של המוזיקה הפסיכדלית של שנות ה60 וה70 אל המוזיקה האלקטרונית. זהו אלבום שפחות משהגדיר מוזיקה לרחבות, סיפק חוויית האזנה ביתית. מוזיקלית, אלבום זה לא היה חידוש או קפיצת דרך משמעותית מאלבום הבכורה של הכמיקל בראדרז מ1997, EXIT PLANET DUST, ובהאזנה ניכר כי הם דיי דומים, וישנן טענות כי אלבום זה הוא בעצם אלבום המשך וכי שניהם נכתבו בתקופה דומה (סימוכין לכך ניתן למצוא בעיצוב הגרפי של עטיפות האלבומים והסינגלים). הכמיקל בראדרז לעומת לפטפילד באלבומם השני והפרודיג'י עם FOTL, היו תחת פחות לחץ להוציא את האלבום שני, בעיקר מאחר ואלבומם הראשן על אף שהגיע למעמד של אלבום זהב, לא זכה למעמד שלו זכו LEFTISM ו MUSIC FO THE JILLTED GENERATION של לפטפילד והפרודיג'י, בתור מגדירי ז'אנר. למעשה, DIG YOUR OWN HOLE היה האלבום שמיצב את הכמיקל בראדרז כעוד הרכב אנדרגראונד שפרץ אל תודעת המיין-סטרים. לא מעט בעזרת שיתוף פעולה עם כוכב להקת אואזיס, נואל גאלאגר.

אלבום נוסף אשר הקדים את R&S היה אלבומו השני של נורמן קוק תחת השם FATBOY SLIM: YOU’V COME A LONG WAY, BABY, משנת 1998.
בדומה לכמיקל בראדרז, היה זה אלבומו השני של קוק שמיצב אותו כפורץ לתודעת הציבור הרחב, לא מעט בזכות הלהיט הענק שלו THE ROCKAFELLER SKANK.
קוק, שכבר זכה לפרסום תחת ההרכבים FREAK POWER וBEATS INTERNATIONAL, היה מוזיקלית שילוב פופי משהו של הפרודיג'י והכמיקל בראדרז: המוזיקה שלו, בדומה לפרודיג'י הורכבה בחלקה הגדול מסימפולים, ובדומה לכמיקל בראדרז, היה יסוד של פסיכדליה ביצירותיו (אנו יודעים זאת גם בזכות ההצהרות שנתן קוק בזכות סם הLSD , שהחזיר לו לטענתו את היכולת ליצור מספר שנים קודם לכן, לפני צאת אלבומו BETTER LIVING THROUGH CHEMISTRY), כאשר הכל ארוץ באריזה פופית של היפ-הופ ופאנק

ראוי לציין גם את להקת FAITHLESS שהוציאה בשנת 1998 את אלבומם השני SUNDAY 8PM, שטבע את המשפט האלמותי הכל כך נכון לתקופה GOD IS A DJ.

כל אלו ואחרים נוספים, הביאו את המבקר ZOOLY באתר "השרת העיוור" לטעון טענה מעניינת, כי האלבום של לפטפילד על אף היותו מצוין, אינו רלוונטי יותר לתקופה. אנו איננו מסכימים עם הטענה הזו, ולו משום שבפרספקטיבה שלנו כיום, ניתן לראות שהאלבום הצליח בצורה דומה לאחרים הנזכרים פה, ובמקומות מסוימים אף יותר, מה שמעיד על כך שעבור הקהל, האלבום היה רלוונטי מתמיד. יתרה מכך, אפשר לראות את האלבום הנ"ל כחותם את שנות ה90 העליזות ואת סיפורן, וכמו שנראה בניתוח האלבום, אפילו נבואה קטנה לשנות ה2000.

אחרי R&S ובצמוד לו, יצא אלבום אוסף ב"מיקס" בעריכתו של ליאם הולט, מפיק הפרודיג'י תחת השם THE DIRT CHAMBER SESSIONS VOLUME 1, זהו אוסף המסכם שירים מהם הושפע הולט כמוזיקאי צעיר, וניתן לזהות שם קטעים רבים מהם חתך הולט דגימות לצורך הפקת קטעים של הפרודיג'י.
הכמיקל בראדרז, הוציאו גם הם באותה שנה אתSURRENDER , שכלל ביחד עם הלהיט הענק HEY BOY, HEY GIRL, גם שיתוף פעולה נוסף עם נואל גאלאגר בשיר LET FOREVER BE ועם ברנארד סאמר, אחת הדמויות הבולטות בלהקות JOY DIVISION ו NEW ORDER, עם הקטע OUT OF CONTROL.
כשנה לאחר צאת R&S, בנובמבר 2000 הוציא נורמן קוק את אלבומו השלישי כפאטבוי סלים, HALFWAY BEWEEN THE GUTTER AND THE SKY, שם אשר הולם בצורה יפה לדעתי את האלבום שכאילו סוגר את שנות ה90 ועובר אל ה2000.

כמו שראינו, זה לא תמיד פשוט לעמוד בציפיות ולהתעלות על תהילת העבר והדבר כרוך לעיתים בלא מעט קשיים, האם לפטפילד עמדו בכך?
אנחנו חושבים שכן, ובגדול, אתם מוזמנים לשפוט בעצמכם.
בפוסט הבא נתחיל בחלק הראשון של ניתוח והבנת RHYTHM AND STEALTH  ונרד לעומקם של חמשת הקטעים הפותחים אותו.

המאמר נכתב במסגרת קורס פרספקטיבות מוזיקליות ב- "Muzik” - בית ספר גבוה ליצירה והפקת מוזיקה", בהנחיית עמית הכט
השאירו תגובה

לחצו על הכפתור על מנת להכנס באמצעות הפייסבוק שלכם בכדי להשאיר תגובה

Connect

לפוסט זה יש 0 תגובות