הרשמה לניוזלטר
מידע והרשמה ל -Muzik
שם
טלפון
מייל
נושא
שלח
?Voyage 34 | Is this trip really necessary
עומר קטלן
| שלישי | 27.09.11 |
?Voyage 34 | Is this trip really necessary
חלק רביעי ואחרון מתוך עבודת המחקר של עומר קטלן על 34 VOYAGE של PORCUPINE TREE.
בפוסט האחרון בסדרה, נצלול אל תוך חלקו השני של Voyage 34 וננסה להבין, האם כל המסע הזה באמת היה הכרחי?

 


15:40-17:24


זוהי השאלה שעולה בחלק האחרון של הטרק השני,תחת שטיח אמביינטי המשפט הזה חוזר על עצמו פעם אחר פעם ויוצר פייזינג מהפנט,אחד הסממנים למינימליזם שהזכרתי בהתחלה,המשפטים מתערבבים ויוצרים סאונדים משלהם,כפי שעשה טרי ריילי עם הסקסופון שלו ,וכפי שעשה סטיב רייך עם כומר שחור בits gonna rain ,כך עושה סטיב ווילסון בסוף הטרק השני ועד לסיום הדקה הראשונה של הטרק השלישי שנעבור אליו כעת.


 

Phase III 19:24



00:00-7:23


כאמור הדקה הראשונה נפתחת בחזרה רפיטטיבית תוך כדי עירבול סאונד היוצר phasing ,מכאן הphasing נמשך אך המילים משתנות,כעבור מספר דקות בהם המהלך נמשך מגיע מרכיב אשר ישאר איתנו לזמן רב שני תווים על סינטיסייזר אשר מלווים אותנו לאורך כמעט כל הטרק הם מגיעים כל 8 תיבות ומהדהדים לאורך זמן.
אט אט מצטרף אליהם ליין אלקטרוני גם הוא על סינטיסייזר,תוך כדי שמדי פעם הקריין אומר מילה אשר מתערבלת עם עצמה,זהו קטע עוצמתי היוצר ציפייה מתמדת ,כמיהה למשהו שיבוא,רק שיבוא כבר.
אני מוצא עצמי מוטרד אולי בדיוק כמו גיבורינו שרוצה שהמסע הזה יסתיים כבר.
הרגשה של להיות תקוע במקום,ללכת בשביל ארוך ארוך שהנוף בו איננו משתנה למעט איזה אבן על הריצפה ששינתה צורה לשניה אחת בלבד ומיד חזרה לצורתה המקורית,הרגשה מעט מעיקה,סוג של חנק.
והנה חיזוק משמעותי לטענתי המעט מופרכת,גם אני כמאזין מרגיש תקוע,מרגיש שמשהו חייב לקרות,משהו חייב להשתנות.

7:23-15:53

כאן אנו שוב פוגשים בקצב העיקש על כל אחד מארבעת הרבעים של משקל השיר,עדיין מגובים בתפקידי הסינטיסייזרים בחיזוק פריטת גיטרה אקוסטית אחת ל - 8 תיבות.
מדי פעם מבזיקים מספר רחשי החדר של הגיבורים שלנו,אך ממש לא ניתן להבין מה הם אומרים,ספק אם הם עצמם יודעים.
לעתים מגיחים אלמנטים מוכרים כגון הזמרת ,או יבבת הגיטרה החשמלית ונעלמים,חוזרים ושבים.


15:53-19:24

הטרק הזה הוא העקבי ביותר באלבום,השינויים (אם קיימים) הם מזעריים וברובו מדובר בקטע צ'ילאאוט אלקטרוני מהפנט וממכר,אשר לוקח דגימה קטנה מכל הז'אנרים האחרים עליהם הרחבתי תחילה ומאחד אותם לכדי יצירה שלמה ומוגמרת, פאזל שיכול להתחבר רק במקרים מסויימים בלי לגרום לבלבול והרמת גבה.אני רואה בטרק זה כמעין רגיעה מן הטלטלות שעברנו ושנעבור בשאר חלקי האלבום,פשוט לשבת לנו על ספה נוחה ולהיטמע בצלילים, וכאן גם בהקשר לטענה המרכזית שלי,אני בהחלט רואה את חבורת הגיבורים שלנו,יושבים יחדיו בנוחות ונרגעים ממה שהיה ובעיקר ממה שיהיה.

וכאן גדולתו של סטיבן כמפיק מוזיקלי,הוא ידע בדיוק באילו נקודות לגעת,אילו סממנים ומוטיבים לקחת מכל ז'אנר על מנת לממש את החזון שהיה בראשו, ליצור רצועת צ'ילאאוט בין הרוק הפסיכדלי, לאמביינט, לטראנס ושזה ישמע אמין, אין זו משימה פשוטה.

בחלק זה אנו נשארים ללא הבייס דראם אך המוזיקה שהקיפה אותו ממשיכה, לקראת סוף הטרק אנו שומעים שוב את סימפול חליל שעליו דיברנו תחילה.
והטרק נגמר בצורה מעניינת,המשפטים הרפיטטיביים שדנו בהם בעבר נזרקים לאוויר אחד אחרי השני,כמין משהו שהיה טמון לנו במוח ומשהו גירה אותו להתעורר ולצאת להישמע שוב,בין אם במציאות או שמה רק בראשינו?
כך זה נמשך כמעבר לטרק הרביעי והסוגר של האלבום.


Phase IV-13:42

הטרק נפתח כאמור במשפטים הסוגרים את הטרק השלישי, בהמשך אנו שומעים את הקריין מדבר על כך שהדמויות המדוברות אינן מכורות לסמים,ואינם אנשים המסוכנים לחברה,הם בסך הכל חברה צעירים,אמיצים,חכמים,מבולבלים,אשר מחפשים תשובה.
הקריינות מלווה בנגינה אלקטרונית שהזכירה לי מן מוסיקה שעלולה להישמע מחללית שנוחתת על כדור הארץ.

במהלך הדקות שאחרי נאום הקריין, אנו שומעים שטיח של מגוון סאונדים מאיימים מעט,ושנמשכים זמן יחסית רב,שמפסיקים רק לעוד מספר מילים מפי הקריין ומיד חוזרים במתכונת מעט שונה אך מאיימת יותר,הרגשה של משהו רע באוויר,סוג של צינוק,אין יציאה.

אין ספק שמדובר בטרק בעל הכי הרבה השפעה על המאזין,מטריד ומהפנט באחד,חזרה תמידית של החליל המסומפל,רעשי רקע מפרי שלוות נפש וגיטרה חשמלית שמייבבת לתוך הלב.
קשה לי בשלב זה להבין מה מצב הדמויות שבסיפור,לי זה נשמע כמו מוות,איטי,מלא ייסורים,חייהם עוברים מול עיניהם אך לא בשנייה כפי שמספרים אנשים שכמעט מתו,אלא חולפים באיטיות משוועת פריים אחרי פריים,כמו מצגת שקופיות שמחליפה תמונה אחת ל30 שניות.
משהו שנמע כמו צווחה אך אלקטרונית מכדי להיות אמיתית תוך חזרה על משפט אחד מטריד:

I'm just scared you know?
 

.
סיכום

פורקיופיין טרי לוקחת חלק בחיי כבר כמעט עשור, מדובר באחד ההרכבים האהובים עליי ועם זאת לאלבום הזה התוודעתי רק לפני שנה ואז גם רכשתי אותו, אין הוא דומה לאלבומים אחרים של ההרכב שנעים בעיקר על ז'אנר הרוק המתקדם עם נגיעות קלות של מטאל,יצירות אפיות שלא משאירות את המאזין אדיש.אינני יודע מה גרם לסטיבן ווילסון להוציא את האלבום הזה,מה גרם לו לחזור אל אותו סינגל שהוציא 7 שנים קודם לכן ולהוסיף לו עוד שני חלקים,האם הוא הרגיש שהסיפור אינו שלם? שהדמויות שיצר עדיין תקועות באותו "טריפ" ומישהו צריך לספר לעולם?

סטיבן ווילסון הוא עוף נדיר בתעשיית המוסיקה העכשווית,הוא אינו מפחד לחקור צלילים,לפרוץ גבולות מוסיקליים ולנפץ מיתוסים,לקחת את המוסיקה עוד שלב באבולוציה שלה או לפחות לנסות, אך עם זאת אינו פוחד לעשות מוסיקת מיינסטרים קליטה וקלילה. הוא מלחין מוכשר,מפיק מבריק שאינו מתפשר ומוסיקאי בחסד אך עם זאת צנוע,שליו חברותי ומנומס.לדעתי מדובר בנכס למוסיקה העכשווית ולמוסיקה בכלל,ואני מקווה שידברו על פועלו גם בעתיד.

ניגשתי לעבודה זו מתוך ניסיון להוכיח שסטיבן ווילסון הצליח להעביר חוויה של צריכת סמים פסיכודלים דרך מוסיקה(משימה שלדעתי היא כמעט בלתי אפשרית)אפשר להעביר המון דברים,המון רגשות דרך מוסיקה:
אפשר להעביר עצב, כעס, שנאה, אהבה, תסכול, שחצנות, שמחה אפשר לספר סיפור, לחלוק חוויה, לבקש סליחה...
אבל להעביר חוויה שהיא כל כך אינדיבידואלית וכל כך שונה מאחת לאחת וכל זאת מבלי להתנסות בעצמך ולו פעם אחת באיך זה באמת מרגיש?
אבל גם עכשיו אין לי ספק,אני עומד מאחורי הטענה שלי בלב שלם,נכון זה לא מוכח מדעית ואין שום ציטוט או מקור אינטרנט שבעולם שיקבע אחת ולתמיד שסטיבן אכן שיחזר את חווית האל אס די ואת תרבות הצריכה של סם זה בכלל דרך מוסיקה,ויש לציין שהוא כן נעזר בקריינות ומעט דיבור על מנת לבנות מן קרקע,יסודות שעליהן המוסיקה תישען, תיקח את המושכות ותעביר את המסר.אבל הוא גרם לי להיות איתם,סטיבן ווילסון לקח אותי למסע מופלא,מטלטל,מטריד ופרופורציונלי עם עוד כמה חבר'ה.על אף שמעולם לא ניסיתי שום סם הזייתי,אני יודע איך מרגיש בעיקר הצד האפל של האל אס די.אין לי ספק שתסכימו עם טענתי:
סטיבן ווילסון הצליח להעביר חווית צריכת סמים פסיכודליים דרך מוסיקה,ועל זה מגיעה לו הרבה מאוד הערכה.

אסיים במשפט שליווה אותי לאורך כל השיר:

Is this trip really necessary?


ובכן, בהחלט.

 

המאמר נכתב במסגרת קורס פרספקטיבות מוזיקליות ב - "Muzik” - בית ספר גבוה ליצירה והפקת מוזיקה", בהנחיית עמית הכט 

 


  ביביליוגרפיה וציטוטים

[1] Steven Wilson value on Wikipedia 

[2] Porcupine tree interview free williamsburg website,September 2002

[3] Porcupine tree value on mooma (Israeli music website)

[4] Psychedelic rock value on Wikipedia (Hebrew)

[5] Minimalist music value on Wikipedia (English)

[6] Brian eno quotes by the site "Brainy quote"

[7] Bill Laswell interview by Jason Gross (April 2000),Perfect sound forever,online music magazine.

[11] LSD value on Wikipedia (Hebrew)

[12] Pawn hearts value on Wikipedia (English)

[13] Van der graff generatot value on Wikipedia (English)

[14] Steven Wilson interview on reax magazine October 2007

 


 
השאירו תגובה

לחצו על הכפתור על מנת להכנס באמצעות הפייסבוק שלכם בכדי להשאיר תגובה

Connect

לפוסט זה יש 0 תגובות