הרשמה לניוזלטר
מידע והרשמה ל -Muzik
שם
טלפון
מייל
נושא
שלח
The Knife - האחים לבית דרז'יאר
אורלי איתן
| רביעי | 04.01.12 |
The Knife - האחים לבית דרז'יאר

חלק שני מתוך עבודת המחקר מאת אורלי איתן, על Silent Shout של הצמד השבדי – The Knife.
בפוסט זה נכיר את האחים קצת יותר מקרוב וננסה להבין איך הפכו שני האחים, שגדלו בעיר המטאל, ליוצרי אלקטרו פופ מורבידים.

קצת היסטוריה:
 קארין אנדרסון נולדה בשנת 1975, אחיה אולוף נולד ב - 1981.
השניים נולדו למשפחה מוזיקלית: אביהם ניגן באקורדיון, גיטרה, טרומבון ופסנתר. אמם היתה זמרת.
אביהם הרשה להם לשמוע את כל אוסף התקליטים שלו.

"But ABBA was not allowed at home" (O.D.)
"He had Miles Davis, Bob Marley, Jean Michel-Jarre" (K.D.) (הדגשות שלי א.א)

בגלל פער הגילאים בינם והעובדה שקארין עזבה את הבית בגיל צעיר, לא היה בינם ממש קשר.[1]
בצעירותם הלכו לבית ספר מוזיקה מקומי, בגטבורג, העיר השניה בגודלה בשבדיה ולה חשיבות היסטורית.
- עד כאן ידוע על ילדותם -

גטבורג:
העיר צמודה לנהר יטה, החוצה אותה לשנים, נשפך למצר קטגט שמעברו השני, מדרום, דנמרק ומצפון לחופו, נורווגיה.
מ - 1253 המקום סומן כמעבר צבאי. ב - 1572 המלך יוהאן ה - 3 ציווה על בנייתה של עיר מבוצרת, דבר שלא יצא לפועל.
ב - 1603 נבנתה גטבורג הראשונה ע"י המלך קארל ה-9, במאה ה - 17 קיבלה מעמד הדרגתי וזכויות, ב - 1611 נשרפה ע"י הדנים. ב - 1621 הפכה סופית לעיר בעקבות צו המלך גוסטב אדולף ה-2.
ההולנדים קראו לה "אמסטרדם החדשה" והם גם תרמו לה ידע וטכניקת בניה בשטחי מים.
במהלך המאה ה - 18 העיר פרחה והפכה לעיר תעשייה וסחר שהתחזק במאה ה - 19. במאה ה - 20 היתה לעיר מספנות גדולה.
בעיר קיים הנמל הימי הגדול ביותר בסקנדינביה, היא עיר תעשייה שבדית - שם מייצרים כלי תחבורה וציוד מכני מבית וולוו ושאר מוצרים שבדים מובהקים.

מבחינה אמנותית:
התזמורת הסימפונית של גטבורג קיבלה ב - 1997 את התואר "התזמורת הלאומית של שבדיה". תיאטרון העיר גטבורג, נוסד ב - 1934 הוא התאטרון העירוני הותיק ביותר במדינה. [2]
גטבורג היא מקום לידתו של הדת' מטאל המלודי, סגנון מוזיקה המשלב שירה גסה של גראולינג וצרחות עם מוזיקה מלודית יחסית, בניגוד לבלאק מטאל, שגם נולד באזור, הדת' מטאל המלודי אינו עוסק בליריקה שטניסטית או בנפילתה של הנצרות, אלא בנושאים פואטים, עם יותר ריפים וסולואים מלודיים, קטעי נגינה אקוסטים ולעיתים שירה "נקיה". נקרא גם דת' מטאל סקנדינבי, או גוטנבורג מטאל.[3]

אז איך הפכו זוג האחים, שגדלו בעיר המטאל, ליוצרי אלקטרו פופ מורבידים?

אולוף, המכונה גם Coolof, ניגן תופים וסקסופון בכמה הרכבים.
קארין, היתה הזמרת והגיטריסטית של להקת האינדי-רוק (תת ז'אנר ממשפחת הרוק הנולד בבריטניה וארה"ב במהלך שנות ה - 80, מונח המייצג לרב יצירה והפקה של מוזיקת שוליים מחתרתית עצמאית והפצתה בעזרת חברות תקליטים עצמאיות תוך שמירה מלאה על השליטה וזכויות האמן כמו על החלטות אמנותיות, בדרך כלל הופעות של מפה-לאוזן, השמעות בתחנות רדיו אוניברסיטאיות ובעשור הנוכחי שימוש באינטרנט ככלי הפצה ויחסי ציבור.  [4] ), Honey is Coolשנוסדה בשנת 1994.
איתה היו חברים בלהקה סטפן לארסון, נגן הבס, הגיטריסט אנדרס גוטברג, שעזב במהרה והוחלף ע"י ג'ון ג'רן ויוהאן האגסטרום המתופף. מושפעים מסוניק יות' והפיקסיז.
דמו שהקליטו הביא הזדמנות להופעה בפסטיבל המוזיקה השבדי, הם הוציאו תקליט ראשון, Focky Focky no pay, ב - 1995 בחברת התקליטים sun spot ואלבום שני ואחרון Baby Jane בשנת 2000. הם התחילו את חברת התקליטים Rabid ב - 1999 כארגון ללא רווח.
לארגון, מלבדEP's ל –Honey is cool' יצא גם דיסק ל - Rockmonster, יוצר שאין עליו כמעט אזכור ברשת, בעל אלבום אחד, כנראה drone.
בשנת 2000 חברי הלהקה הודיעו כי הם לוקחים הפסקה וקארין לקחה על עצמה, או השתלטה על הארגון, הפכה אותו לחברת תקליטים בניהולה ובניהול אולוף.
באוגוסט 2000 הם הוציאו סינגל ראשון של The knife, שכלל את הרצועות "afraid of you" ו "Bird"' בלייבל Rabid Records/ ששוחרר רק ב 500 עותקים והציף את חנויות התקליטים בגוטברג, שם חיו ועסקו.
האלבום הרשמי הנושא את שמם The Knife יצא רק בפברואר 2001, האלבום זכה לביקורות שונות אבל כל המבקרים סיכמו כי מדובר במשהו שונה, כשניסו לתאר את המוזיקה הזכירו שמות כ- ביורק, אפקס טווין, קייט בוש שעל השוואות אלו נדבר בהמשך.
הסינגל הראשון היה "N.Y. Hotel", הקליפ לסינגל בוצע ע"י איורים של אנדראס קורסר, אמן ויז'ואל מגטבורג7 ובבימויו של אנדראס נילסון, אמן ובמאי מאלמו, שבדיה [5] , שביים גם קליפים בין השאר למובי, גולדפראפ, ו - Fever ray, עליה נרחיב גם בהמשך.

'הסכינאים' לא נחו לרגע ומיד התחילו לעבוד על האלבום הבא שיקרא Deep Cuts' , שוחרר בינואר 2003 ועסק בבהירות בזכויות נשים, התפרעות בועידת הפסגה של האיחוד האירופי בגטבורג ואהבה.
בסינגל השני באלבום אירחו את ג'ני וילסון, מהלהקה First floor power, להקת אינדי-רוק שבדית.[6]
האלבום היה במצעד האלבומים השבדי כ - 32 שבועות, נע בין המקומות ה - 43 וה - 21 בשיא. בשנת 2004 זכה לאלבום זהב, דבר נדיר בחברות תקליטים קטנות בשבדיה ובעצם בעולם כולו.
ב - 2003 הצמד עסק בכתיבת מוסיקה לסרט - Hannah med H, סיפורה של חנה, טבעונית בת 18 העוזבת את הבית ומתכננת את חייה, כותבת שירים ופוגשת בחור שאומר שהוא אוהב את הכתיבה שלה ומעמיד פני מורה. האלבום נשאר שבוע אחד במצעד במקום 51 ונעלם.
באותה שנה The knife היו מועמדים לפרסי הגראמי השבדים כ:
הרכב הפופ של השנה, ואלבום השנה - שבו זכו הקארדיגנז.
הסכינאים זכו בהרכב הפופ של השנה, אך שלחו שני חברים, מחופשים לגורילות ועל בגדיהם- חליפות גורילה והמספר 50 וצעקו ציטוטים על הדיספרופורציה המגדרית בעולם התעשייה המוסיקלית כמחאה על השליטה הגברית בתעשיית המוסיקה וכתמיכה בקבוצת פמיניסטיות אקטיבית Gorilla Girls, הטוענת כחושפת שחיתויות, גזענויות ואפליות על רקע מיני בעזרת עובדות, הומור ומיצגים וז'ואלים שערורייתים.
באותה שנה נבחור גם כאמני השבוע באתר HitQuarters, דבר שחשף את המוסיקה שלהם לקהל עולמי יותר, האתר נותן מקום וחשיפה לאמנים לא-חתומים כמו לאמנים 'מקצועיים'.


ב - 2004 שחררו סרט קצר.
הסרט נקרא When I found The Knife.
הסרט עסק בבעלים של חברת התקליטים ראביד, פראו ראביד (Frau Rabid), ארנבת, שיום אחד מצאה שתי גורילות (The Knife) שעסקו במוסיקה, התאהבה במוסיקה שלהם והחתימה אותן בלייבל שלה.
באותה שנה התחילו לעבוד על האלבום הבא שיקרא לימים Silent Shout .
את האלבום הקליטו בתנאים "נדירים". חלק ממנו הוקלט במפעל פחמן דו-חמצני ישן, חלק ממנו הוקלט בכספות שמתחת לכנסיה הגדולה הישנה בשטוקהולם העתיקה, שם היו להם תוכניות לבנות אולפן, אך מצאו כי אלו אינן אפשריות.

"We had to move because of the poor Sonics of the room.. But mainly because it was so old the walls were falling apart so we had brick dust in our lungs." (O.D.)

לבסוף השלימו את העבודה על האלבום בביתם בשטוקהולם.
התוכנית היתה להוציא אלבום שונה מהאלבום הקודם Deep Cuts, אלבום אפל יותר, אישי יותר.

בפברואר 2005 הם קיימו את הופעת הבכורה שלהם, במרכז לאמנות עכשווית בלונדון [7], עם שלושה שירים בליווי ויז'ואלי של אנדראס נילסון. ההופעה נמשכה 15 דקות.

הסינגל השלישי מהאלבום Deep cuts שוחרר מחדש, Pass this on (אחרי heartbeats ששוחרר ב - 2004 ו -you take my breath away במרץ 2005) עם קליפ של יוהאן רנק, מוסיקאי שבדי הנושא את שם הבמה Stakka Bo, כמו כן גם במאי קליפים ויוצר סרטים שביים קליפים גם לקיילי מינוג (love at first sight), אול סיינטס (Black Coffee), מדונה (Hang up, nothing really matters), רובי וויליאמס, The Libertines, Suede, New Order, ביונסה נואלס ו - Bat for lashes.
בקליפ כיכב\ה מלכת הדראג ריצ'רד (ריקארד) אנגפורד ששר כקארין וגם הופיע\ה עם השיר בתוכנית אירוח שבדית, Sen kväll med Luuk כך The knife נחשפו לקהל רחב יותר.

העבודה על האלבום הושלמה בנובמבר 2005 והוחלט שישוחרר במרץ הבא אבל האלבום 'דלף' באינטרנט ולכן שוחרר בפברואר 2006, הסינגל הראשון, הנושא את שם האלבום, Silent Shout, שוחרר ב - 30 לינואר 2006.
באותו הזמן The knife, הוכרו להקהל העולמי בעזרת חוזה גונזלס והקאבר האקוסטי שלו ל - Heartbeats, ששומש ע"י סוני בפרסומת לטלוויזיית LCD.
 

"We had to think hard about allowing our music to be used to sell stuff. It’s the first time we’ve said yes to a thing like that. The only reason we thought it was OK was it wasn’t us performing. It’s not fun to sell music for commercials but it gives you money – to help our label, but we won’t do it again. "
(הדגשות שלי א.א)
 

ב - 2005 קארין השתתפה בסינגל של צמד יוצרים אלקטרוניים שבדיים, Royksopp , באלבומם השני, The understanding , כמו שב - 2001 תרמה את קולה ל - Axe Man עם Silverbullit, להקת רוק שבדית, בה היה חבר גם אנדראס נילסון כגיטריסט, ידועים בארה"ב כ - Citizen Bird, שינו את שמם עקב בעיות זכויות יוצרים על השם, מושפעים בעיקר מדפש מוד וניו אורדר, יקירי המבקרים.
באותה שנה גם הפיקו שיר לזמרת השבדית רובין (Robyn), בשם Who's that girl, יוצרת פופ שעזבה את חברת התקליטים שלה לאחר שזו הביעה התנגדות לסאונד אלקטרו פופ שבו רצתה ליצור, רובין החליטה ליצור מוסיקה בעצמה ולהקים לייבל משלה תוך עבודה עם אמני אלקטרו פופ שונים, בינהם The knife. האלבום היה מקום ראשון וזיכה את רובין בשלושה פרסי גראמי שבדי.

במסע יחסי הציבור לקראת Silent Shout, The Knife, בצעו סדרת צילומים עם אלין ברג (Elin Berge), צלמת שבדית שהתחילה את הקריירה כצלמת בעיתון מקומי, בשטוקהולם כנראה, משם לאחר סיום לימודיה ב - Nordens Fotoskola Biskops-Arnö 2003, עבדה בדיילי ניוז השבדי ומ - 2006 עבדה כעצמאית ברב העיתונים והמגזינים הנחשבים בשבדיה, בחוזים ממושכים על ספרים ותערוכות ואף הוציאה ספר. [8]
סדרת הצילומים נערכה בשדה שלג סמוך ליער עם עלות השחר, כשהצמד לבוש מעילים שחורים ארוכים, פאות שחורות ארוכות ומסיכות העורב, דבר שיעורר תמיהה בקרב רבים.
 

"We feel like that if we had been there with our plain faces, that would destroy the illusion of the music. So we tried to dress up as the music. Occult and dark, but at the same time funny. (O.D.)

" If we could choose not to do any photos at all, we would. But it’s quite impossible. Because I don’t think it has anything to do with the music. So we use the photos now to show what our music looks like.. "(K.D)
(הדגשות שלי א.א.)
 

כשהאלבום יצא בפברואר 2006 הוא נכנס ישר למקום הראשון במצעד ונשאר בעשרת הגדולים כארבעה שבועות.
The knife הודיעו באותו חודש כי הם מתכוונים לבצע 5 הופעות ברחבי שבדיה ואירופה, ההופעה ה"אמיתית" הראשונה שלהם, בברנז שטוקהולם.
אנדראס נילסון חבר אליהם שוב בביצוע הויז'ואל למסע ההופעות שכלל הופעות ערב אחרי ערב בערים שונות באירופה: שטוקהולם, לונד, לונדון, ברלין ולבסוף גוטברג.
ההופעה נמשכה כשעה ובוצעו בה שירים מכל 3 האלבומים (למעט מ - Hanna med H) אבל בעיקר מ - Silent Shout.
ההופעה האחרונה בגוטברג, הוקלטה וצולמה ולאחר מכן שוחררה תחת הכותרת:

"Silent shout: An Audio Visual Experience"
"
We had thought about doing shows for many years, but never came up with any good ideas of how we actually could do it. After we released “Deep Cuts” we had many ideas of doing some sort of Laurie Anderson-show, but lacked the money to make that happen. And now it is Andreas (Nilsson) that has made all this. We’re very involved in the visual part of the show. We’ve worked with Andreas a long time now and it feels assuring. ... It has taken time to realise how we can do a show. It’s easy to think that a live performance must be in a certain way. It’s now that we are brave even to try to do it the way we want to. It’s very little live, more like a performance. "
(K.D.)
(הדגשות שלי א.א.)
 


באביב 2006 יצרו סרט המשך ל - When I found The Knife, הסרט נקרא - When I found The Knife Again . הפעם, גברת ראביד ומספר חבריה מצאו אותם שוב (את The Knife), לאחר 25 שנה, כאשר עכשיו הם לא בדמות גורילות אלא בדמות אנשי-עורב מעופפים, ובמקום היער גדלה עיר בטון עבותה. הסרט נוצר ע"י אמי אנגלס (לשעבר ליץ') שזכתה בתחרות שאורגנה ע"י חברת התקליטים הבריטית, Brill.

הם חזרו להופיע בקיץ בכמה פסטיבלים באירופה.

כשהגיע הזמן לסיכומי השנה בסוף 2006, בכל עיתוני המוסיקה בשבדיה ובשאר העולם הוזכר האלבום Silent Shout. ואף באתר המוסיקה Pitchfork זכה האלבום לאלבום הטוב ביותר של אותה שנה.
בטקסי הגראמי השבדי של אותה שנה היו מועמדים לשישה פרסים:
האלבום, האמן, המלחין, הדיוידי המוסיקלי, המפיק והרכב הפופ. גם לטקס הזה לא הופיעו אבל שלחו מסרי וידאו ששודרו בטקס. בסרטוני הוידאו הופיעו אנשים שונים, לא הם.
שתי נשים מבוגרות באחד ונער צעיר בעל פנים מעוותות באחר. גם דבר זה, עורר עיניין מצד אנשים רבים שראו את הטקס ולא שמעו על הצמד והחזיר את האלבום למצעדים.

ב - 2007 הצמד השתתף בהפקת דיסק שהוציאו אסירות שבדיות מהעיר איסטד.

ב - 2008 קארין התארחה באלבום של להקת הרוק הבלגית Deus. ואולוף יצר קטע אינסטרומנטלי עבור תוכנית הרדיו Ström i P2, במסגרת פרויקט מוסיקלי"Music for alien civilasations"., לקטע קרא אולוף: "Al Jazeera".

[9]

ב - 2009 קארין יצאה עם פרויקט הסולו שלה, Fever Ray, אחרי שנתקפה בהלה מהצלחת Silent Shout ולאחר 3 שנים של התרחקות- מנוחה שנבעה גם מהריון שני, קארין לא יכלה להפסיק לכתוב ויצרה את Fever Ray, שם האלבום והפרויקט.

ב - 2010 The Knife מוציאים דיסק חמישי. Tomorrow, In a Year אלבום אופרה המבוסס על ספרו של צ'רלס דארווין : On The Origin Of Species, זהו שיתוף בעולה בינם לבין Mt. Sims, שם במה של מת'יו סימס, יוצר-דיג'יי –מפיק-אמן הופעות-מוסיקאי, שבתחילה הוכר כאמן אלקטרוני בעל השפעות פוסט-פאנק (תנועת רוק ששורשיה בסוף שנות ה - 70, לאחר נפילת הפאנק, פאנק מחתרתי יותר, בו החל השימוש הרפטטיבי בתפקידים מלודיים פשוטים בסינתיסייזרים), ניו-ווייב (שנולד יחד עם הפאנק רוק בסוף שנות ה - 70, פאנק רוק מסונתז מוסיקה אלקטרונית, אקספרימנטאלית, בשילוב דיסקו ופופ משנות ה - 60), טכנו (מוסיקת ריקודים אלקטרונית שנולדה בסוף שנות ה - 80, שילוב של אלקטרוניקה אירופאית ופוסט דיסקו אמריקאי, שורשיה במוסיקת טרייבל, שבטית אפריקאית), ודארק וייב (גם סגנון שנולד בסוף שנות ה - 70, על אותם עקרונות של הפוסט פאנק והניו ווייב, רק עם סאונד אפל, קודר, טקסטים מכונסים וקולות נמוכים לעיתים),24 ובין Planningtorock, ג'ני רוסטרון, מוסיקאית ואמנית וידאו בעלת לייבל משלה, רוסטרון רקורדס, בעלת חולשה לאופרה וכינור בפיציקאטו.ו.25

בפוסט הבא נתמקד בעיסוקם של השניים מחוץ ל – The Knife: קארין, עם פרויקט הסולו שלה Fever Ray, ואולוף דרז'יאר עם התקלוטים. 

 המאמר נכתב במסגרת קורס פרספקטיבות מוזיקליות ב - "Muzik” - בית ספר גבוה ליצירה והפקת מוזיקה", בהנחיית עמית הכט



 

לכל הפוסטים בסדרה:

חלק ראשון: The Knife \ Silent Shout

חלק שני: The Knife - האחים לבית דרז'יאר

חלק שלישי:  Fever Ray & Dj Coolof

חלק רביעי: צעקה חרישית בשדה הקרח הקפוא

חלק חמישי: The Knife - Silent Shout - המשך ניתוח האלבום

חלק שישי: The Knife - Silent Shout – לפני סיום

חלק שביעי: The Knife - למה הם מתחבאים? וממה?


 


 
[1] www.lifelounge.com

[2] הערך גטבורג בויקיפדיה
[3] הערך דאת' מטאל סקנדינבי בויקיפדיה

 

[4] הערך אינדי-רוק בויקיפדיה
השאירו תגובה

לחצו על הכפתור על מנת להכנס באמצעות הפייסבוק שלכם בכדי להשאיר תגובה

Connect

לפוסט זה יש 0 תגובות