הרשמה לניוזלטר
מידע והרשמה ל -Muzik
שם
טלפון
מייל
נושא
שלח
Odelay - עוד לא נאמרה המילה האחרונה
אורן הורביץ
| רביעי | 14.09.11 |
Odelay - עוד לא נאמרה המילה האחרונה
חלק רביעי ואחרון מתוך עבודת המחקר של אורן הורביץ על Odealy של Beck
לפני שעשה את Odelay היה בק על הסף של להיחשב כפלא של שיר אחד. בזכות החשיבה פורצת הדרך שלו, בקיעותו בהרבה מאוד סגנונות ובעיקר אומץ, בק הוכיח לעולם שיש בו הרבה מה לתת. העולם אוהב אותו בגלל כל כך הרבה דברים: הגישה ההומוריסטית שלו, השילוב של המוזיקה המלודית עם נוייז, ובעיקר העובדה שאין לדעת למה לצפות ממנו. אחרי Odelay הוא הוציא עוד כל כך הרבה אלבומים, ואף אחד מהם לא דומה לקודמו. אנחנו מקווים לראות אותו עוד שנים רבות שובר מוסכמות, ומצעיד את המוזיקה של העולם עוד יותר קדימה.
בפוסט האחרון בסדרה, נסקר את השירים הסוגרים את האלבום ונסכם את הסדרה הנפלאה הזאת.

 

10. Sissyneck – מתחיל בשריקה מלודית שלקוחה מתוך The Moog And Me של Dick Hyman. בק מחזיר אותנו לקאנטרי, קצת יותר אנרגטי מHotwax, שמורכב מהאורגן מLife של Sly And The Family Stone, וליין הבאס לקוח מPart Of Me של Country Funk. בנוסף יש את התופים והגיטרה החשמלית הנקייה, הרגילים, שמחזירים אותנו חזרה להרגשת הנוחות המוכרת, אחרי הטלטלה שהעביר אותנו Minus. השיר מתאר חיים בעיירה קטנה ושכוחת אל, בתור Hill Billy אמריקאי טיפוסי (אשתי בכלא לומדת נימוסים, כותב את הצוואה שלי על שטר 3 דולר, רוכב על האופניים, למקום שכולם מכירים אותי). יש פרושים אחרים לשיר, הטוענים שהשיר מדבר על הומו בארון, שבשורה "I Got A Beard That Would Disappear If I'm Dressed In Leather" , פירוש המילה זקן הוא אישה שגבר הומו שנמצא בארון יוצא איתה על מנת להסתיר את נטיותיו המיניות. אם הפירוש הזה נכון השיר מקבל רובד נוסף של אירוניה, ומתחזק עוד יותר. קאנטרי, כפי שהסברתי ב Hotwax הוא סגנון פוריטאני לבן, שמתאפיין בתפיסה שהצלילים הנמוכים הם מהשטן, וצריך לנגן בטונים הגבוהים ולשאוף לשמיים. אפיון נוסף של הסגנון הוא שאיפה להיות האדם הטוב וההגון, הנשוי באושר ומגדל המשפחה. הממד הראשון של האירוניה הוא שהשיר הזה, כמו שאר השירים באלבום, מלא בבאסים ותדרים נמוכים. הרובד השני של האירוניה, בהנחה שהפירוש ה"הומואי" נכון, הוא שזה נוגד את כל הערכים שהקאנטרי מנסה להעביר. בק ממש נכנס לדמות של הכפרי, וכך גם מגיש לנו את הטקסט. בנוסף לסימפולים, מסתתרים בבתים סינתיסייזרים בצלילים גבוהים, ואחרי הפזמון השני מופיע עוד אחד מקטעי הדיסוננס, שני מאפיינים שהתרגלנו אליהם במהלך האלבום. השיר מסתיים בדראם רול אפריקאי (שגם לא מתחבר כל כך עם התפיסה של הקאנטרי) וצרחה, כמו שאנחנו לומדים שבק נהנה לסיים שירים.


11. Readymade – שיר אווירתי וקודר במקצת. ליין בס כבד ומוכר מוביל את השיר, יחד עם תופים מסומפלים וקצביים. נבל הפה משמש כאן כאלמנט סרקסטי ומשעשע. הגיטרה שליוותה את האלבום משחקת פה תפקיד קטן, בהתחלה סליידים וצלילים בודדים, סולו פשוט אחרי הבית הראשון, שני אקורדים ב"פזמון" של השיר (השורה החוזרת אחרי כל בית החל מהבית השני "My Bags Are Waiting In The Next Life"). אחרי הבית השני יש סמפול ערוך מDesafinado של Laurindo Almeida and the Bossa Nova All Stars. השיר מסתיים בסולו כלי הודי. פרשנויות רבות גם יש למילותיו של השיר כמו ביקורת על החברה בהיותם שכפולים וחסרי פנים ואופי, אמירה שהכול נודע וכתוב מראש, ועוד, אך זה בין השירים היחידים שיש התייחסות של בק למשמעותו: "I wrote a song in 1996 called 'Readymade' that has to do with being a sentient being in a business that requires you to be a machine that is sensitized and human to an extreme, yet is capable of dispensing energy and emotion on demand. When you're meeting 80 people a day and swimming in a fast-moving river of faces and conversations, then playing for an audience every night, and living on a schedule that tells you where you're gonna be in six months, to the hour, part of you wants to just surrender and go through the motions…"(#8)
בשיר הזה בק מוכיח לנו שהוא יכול לכתוב על משהו מאוד אישי( או במקרה של שירים אחרים, משהו מאוד אבסטרקטי או ללא כל משמעות), ולשלוח כל בנאדם ששומע את השיר למסע לחיפוש המשמעות, ובכך לחלחל עמוק לתוך ליבו. בזכות אניגמאטיות זו, במאמר של הרולינג סטון נאמר: "…So much for profound, clearly stated messages. But that's OK; hippie English teachers the world over are still trying to figure out "Desolation Row."(#9)
בזכות האניגמאטיות שבשיריו מתייחסים אליו כ"בוב דילן" של שנות ה90. השיר בהחלט מעביר אווירה של מונוטוניות ושגרה רובוטית.


12. High 5 (Rock The Catskills) – אנחנו ממש בסופו של האלבום, ובק מציג בפנינו מעין סיכום של האלבום. שיר ראפ כבד ועמוס סימפולים, סגנונות, ובעיקר כאוס. מילים רבות ללא שום משמעות, הDust Brothers, שגישת ההפקה שלהם מאוד דומיננטית בשיר הזה, סימפלו הרבה קטעים, שבק יוכל לראפרפ עליהם. קטעים שנלקחו מ Mr. Cool של Rasputin's Stash, Inside Looking Out של Grand Funk Railroad ועוד. השיר מתחיל בכאוס סגנוני: שירה שחורה, סקראצ'ים, צלילים אלקטרונים וגיטרה, ושם אותנו בציפייה, כי אחרי אלבום כל כך מגוון, אנחנו באמת כבר לא יודעים מה יבוא. נכנס ביט שחור של ראפ עם סקראצ'ים, ריף אלקטרוני בסאונד שליווה את האלבום, סימפול כלי נשיפה, ואז מתחיל בק לשיר ראפ, על התופים והבאס בסאונד המוכר. פזמון אנרגטי וכועס, עם נוייז ומילים הומוריסטיות (Rocking The Plastic Like A Man From The Catskills). המשפט "More Dead Than Alive", הוא מאין מחווה של בק לעצמו, לקוח מתוך השיר Olde English שהיה על הקלטת הראשונה שהקליט Banjo Story. אחרי הפזמון הראשון יש את הסימפוניה השמינית של שוברט "Unfinished", שהאחים אומרים שזה יצא ככה בטעות והם החליטו להשאיר את זה (שוב אנחנו רואים את גישתם שדברים לא צריכים להישמע נכון, הם צריכים להישמע מגניב). אחרי הפזמון השני, יש מעבר גיטרות, ונאמר ברקע "Yeah, Put That Machine On Random Mode" ואז מגיע מעבר הומוריסטי, ספק קול אנושי באנחות ספק סקראצ'ים, שמעביר אותנו אל קטע הנוייז שסגר את Novacane. פתאום הוא נקטע ע"י מייק די (החבר המייסד של הBeastie Boys) שאומר "Turn that shit off, man! What's wrong with you? Man, get the other record!", וממשיך עד סוף השיר "להקפיץ את הקהל". בקיצור, זהו שיר מלא בלאגן, עם המון סימפולים ומעברים בין קטעים מגוונים, עמוס בהומור עוקצני ומלא באנרגיות. מה שאחר סקירה מקיפה של האלבום, אפשר להגיד גם עליו. זה השיר האהוב עלי באלבום.


13. Ramshackle – בק סוגר לנו אלבום מלא בסגנונות וטלטלות בשיר רגוע, Lullaby, עם גיטרה אקוסטית, קונטרבס שמנוגן ע"י Charlie Haden, וכלי הקשה מינימאליים ששומרים על קצב. שיר זה הופק ע"י טום רות'רוק ורוב שנאפ, אך אותו סאונד של הבאס נשאר מההפקה של ה'Dust Brothers והשיר מדבר על הומלס ומתאר בהתחלה דמות תשושה. בהמשך הוא מציע לה עזרה באיך לחיות את היום (יש לו ניסיון בזה, הרי בתחילת דרכו הוא עבר מעבודה לעבודה), מתייחס אל כל חבריו של ההומלס, ה Dead beats. בפזמון הוא מחזק את הקשר לימיו ככמעט הומלס, ע"י שימוש חוזר במילה We. הבית השני מצייר תמונה של חיי ההומלס, "Your Train's In The Sand", מתייחס גם לעגלתו של ההומלס, שתקועה בחול, וגם לחייו שלא הולכים לשום מקום. פירוש שני של השיר, הוא לזכרו של סבא של בק, שנפטר שנה לפני. שיר אווירתי, חצי קודר וחצי אופטימי שמרגיש קצת כמו סיומו של מסע, אומר לנו להמשיך הלאה, אפילו ש "We Will Go Nowhere We Know", שאנחנו לא יודעים לאן ייקח אותנו המחר, בסוף יהיה בסדר. השיר נגמר באווירה הרגועה שלו, ממשיך לכדקה וחצי של שקט ופורץ בסלייד של גיטרה חשמלית מדוסטרשת ושלושה צלילים אלקטרונים דיסוננטיים, בתבנית שחוזרת על עצמה כמה פעמים, מעין סיכום של המהות שלו בתור מוזיקאי, שירים רפטטיביים במהותם, שילוב של רוק'נרול עם אלקטרוניקה וצרימה. בק לא ייתן לנו ללכת לישון בשקט.
בראיון לעיתון Mojo אמר בק "I wanted to use different sounds and instruments"(#10) ואת זה העבודה עם הDust Brothers, אמני הסימפולים אפשרה לו. באותו ראיון הוא גם מסביר את גישתו לגבי הטקסטים, מה שמאחד את Odelay בצורה כל כך טובה "You season things with different emotions and attitudes. That's the only way musically you can approximate the human animal - the mixture of opposites."(#11) עובדה זו מאפשרת לטקסטים שלו להישמע מפוזרים מאוד וחידתיים, אך כל בנאדם יוכל להתחבר אליהם, כי כל אדם בהיותו אדם מורכב מניגודים.
גישתו ההומוריסטית של בק בOdelay כנראה גם הייתה במקום הנכון בזמן הנכון: "…served as a well-needed antidote to the über-serious artists (Oasis, the Cranberries, and Bush, to name a few) who dominated the Modern Rock charts that year."(#13) בתקופה שבה כל המוזיקאים היו רציניים וכבדים, הגיע בק עם הגישה הצעירה והעוקצנית שלו, דבר שעזר לו להתבלט באותה תקופה.
"today’s hitmakers share Odelay‘s anything-goes-so-long-as-it-works ethos. From Fall Out Boy’s emo-meets-schoolyard-chants-in-da-club to ringtone pop to Kanye West’s Jon Brion-slick chipmunk soul to Taylor Swift’s very pop-rockish country to, I don’t know, Beyonce, pop music today is made of many, many different styles and sounds. (I’m not saying that’s good, or bad — just that it’s there.) Ten years ago we would never have heard so many different styles on the same station, much less in the same song."(#12) Odelay השאיר את חותמו בעולם המוזיקה. הוא שינה את התפיסה, לפחות בעולם הפופ, שמוזיקה בסגנון מסוים לא חייבת להישמע כמו שיר אחר באותו פזמון, הכול תלוי בגישת הסאונד ממנה באים, כך נוכל ליצור עולם מוזיקלי אקלקטי ומגוון.
אחרי סקירה מעמיקה של אלבום והתעסקות בלתי פוסקת בו, אני יודע שכדי להבין את חשיבותו של תקליט זה יש להקשיב לכולו: "Odelay is the kind of album that has to be listened to, from beginning to end, with no interruptions. Listen to the production closely, and hear how much detail is there. Listen to the way the songs flow into one another perfectly. Then, listen to “Where It’s At” on its own. It’s still good, but it’s just not as good."(#14). odelay הוא אלבום עם הרבה להיטים, אך כדי להבין למה הוא משמעותי כל כך, חייבים לשמוע אותו בישיבה אחת, ולהקשיב לו.
 

בק לקח אותנו למסע. הוא זעזע את עולמנו, שבר הרבה מוסכמות מוזיקליות, וביקר את החברה בלי סוף, אך הוא עשה זאת בחן. הגישה ההומוריסטית, הטקסטים האניגמאטיים שלו, השילוב של המלודי עם הצורם, סאונד הבס השמן, התופים שסומפלו בעיקר משנות ה - 60-70 עם הסאונד היחסית דומים, החיבור עם ה - Dust Brothers, הם הדברים שעשו את Odelay ליצירה שלמה, מגובשת ופורצת דרך.

המאמר נכתב במסגרת קורס פרספקטיבות מוזיקליות ב- "Muzik” - בית ספר גבוה ליצירה והפקת מוזיקה", בהנחיית עמית הכט 


 #1  AllMusic.com, Golden Feeling Review 

#2   Wikipedia- Devil's Haircut
     (אין התייחסות למקור)

#3   Mixonline.com – The Dust Brothers 

#4   Rule forty two – Beck on Odelay 

#5   Whiskey Clone – Derelict 
     (אין התייחסות למקור)

#6  Adam – So Well Remembered

#7  Rule forty two – Beck on Odelay

#8  Whiskey Clone – Readymade
     (אין התייחסות למקור)

#9  Rolling Stones – Odelay by Beck 

#10 Mojo – Odelay 

#11 Mojo - I’m trying to get to this place where you can stand outside the parameters of what’s possible

#12 Glenn - So Well Remembered – Beck: Odelay

#13 Pop Masters – Beck: Odelay

#14 Sputnik Music – Beck Odelay

 

 


לכל הפוסטים בסדרה:

חלק ראשון: מה קורה בראש של beck?

חלק שני: Beck - Odelay | אין הגיון בשיגעון

חלק שלישי: Beck - odelay - בונא זה מגניב

חלק רביעי: Odelay - עוד לא נאמרה המילה האחרונה

השאירו תגובה

לחצו על הכפתור על מנת להכנס באמצעות הפייסבוק שלכם בכדי להשאיר תגובה

Connect

לפוסט זה יש 0 תגובות