הרשמה לניוזלטר
מידע והרשמה ל -Muzik
שם
טלפון
מייל
נושא
שלח
Miles Davis - Get up with it and keep goin
גל רודיטי
| רביעי | 05.10.11 |
Miles Davis - Get up with it and keep goin
חלק שני מתוך עבודת המחקר של גל רודיטי על האלבום Get up with it של Miles Davis.
בפוסט זה נמשיך במסענו בעקבותיו של מר דייויס היקר, שמראה לנו כיצד המוזיקה היא לפעמים דבר כל כך עצמתי בחיינו שמסוגל אפילו לרפא ולתת את הכוח להמשיך הלאה...
 

 

ב - 1955, אחרי שיקום פיזי, חזר מיילס לניו-יורק, הופיע בפסטיבל הג'אז בניו-פורט וזכה לקבלת פנים אוהדת מהמבקרים. הוא מגייס אסופה של נגנים שהיו אז אנונימיים: ג'ון קולטריין (סקסופון טנור), רד גרלנד (פסנתר), פול צ'יימברס (בס) ופילי ג'ו ג'ונס (תופים) – הרכב שלימים ייקרא ה-First Great Quintet. הסגנון של ההרכב הושתת על נגינה רציפה של צלילים ארוכים וקווים מלודיים על ידי מיילס בזמן שקולטריין מהווה לכך קונטרסט בנוגנו סולואים מהירים ואנרגטיים. מיילס והחמישיה קיבלו חוזה הקלטות חדש בחברת התקליטים קולומביה ומהר מאד זכתה למוניטין של אחד ההרכבים הטובים בסצינת הג'אז.

ב-1957 התפרקה החמישיה עקב בעיות תקשורת אותן תולה מיילס בהתמכרויות לסמים של הנגנים האחרים. הוא נוסע לצרפת ומקליט פסקול לסרט בתהליך חדשני – אין חומר כתוב וההרכב מנגן כאשר הוא צופה בסרט ומאלתר על בסיס הרמוניה ו-feel כללי. ב-1958 חוזר מיילס לניו-יורק ומאחד את החמישיה בתוספת של ג'וליאן "קנונבול" אדרלי (סקסופון אלט), מה שהופך אותם לשישיה. עקב בעיות התנהגות נאלץ מיילס לפטר את ג'ונס וגרלנד ולהחליפם בג'ימי קוב (תופים) וביל אוונס – פסנתרן לבן צעיר בעל רקע קלאסי.
אוונס וגישתו הייחודית והאימפרסיוניסטית אל הפסנתר השפיעו על מיילס עמוקות, אך אחרי 8 חודשי הופעות אינטנסיביים מגיע אוונס לתשישות ופורש מהשישיה.
בסוף שנות ה-50 ותחילת שנות ה-60 מקליט דייויס מספר אלבומים עם ביל אוונס, כאשר אוונס אחראי על העיבודים ומיילס מנגן על פלוגלהורן בנוסף לחצוצרה. בין האלבומים שהם מקליטים ניתן למצוא עיבוד לאופרה של גרשווין "פורגי אנד בס", אוסף קטעים בניחוח ספרדי – sketches of Spain, ואוסף קטעי בוסנובה - Quiet Nights, שיצא בניגוד לרצונם של אוונס ודייויס.
בעוד שאוונס האשים את חברת התקליטים תלה דייויס את האשמה במפיק תאו מסרו, איתו הוא סירב לדבר במשך שנתיים. זוהי הפעם האחרונה בה הקליטו דייויס ואוונס אלבום משותף אך בפן האישי נשארו חברים טובים.

במרץ-אפריל 1959, נכנס מיילס לאולפן עם השישיה שלו, בכדי להקליט את מה שנתפס כיצירתו הגדולה ביותר – Kind of Blue. הוא מבקש מביל אוונס להצטרף להקלטות כאשר המוזיקה כולה מתוכננת סביב נגינת הפסנתר שלו. שלושה מהקטעים באלבום מבוססים על מסגרת סולמית הרמונית שהכינו דייויס ואוונס יחד ואשר המוזיקאים האחרים ראו בפעם הראשונה ביום ההקלטה, זאת כדי לאפשר רעננות באילתור. האלבום התברר כמאד פופולרי ובעל השפעה עצומה. הוא נחשב לאוצר לאומי של ארה"ב. אחרי סיבוב הופעות באירופה עזב קולטריין את ההרכב בכדי לייסד רביעיה משלו ומיילס ניסה כוחו בכמה סקסופוניסטים אחרים.
ב-1963 עזבו את ההרכב הפסנתרן, הבסיסט והמתופף שליוו את מיילס זמן רב. הוא ניצל את ההזדמנות ליצור הרכב חדש שכלל את ג'ורג' קולמן (סקסופון טנור), רון קרטר (בס), הרבי הנקוק (פסנתר) וטוני וויליאמס, שהיה אז רק בן 17, על התופים. ההרכב התעצב והתמזג במהרה, הקליט שלושה אלבומים ואיתגר את הרפרטואר של ההרכבים הקודמים של דייויס בנגינה, עם הרבה חופש ריתמי, ובמהירויות שיא.
ב-1964 עזב קולמן את ההרכב ומיילס שיכנע את ווין שורטר לעזוב את ההרכב של ארט בלייקי ולהצטרף לחמישיה שלו. שורטר הפך למלחין של ההרכב וחלק מהקומפוזיציות שלו מהתקופה ההיא הפכו לסטנדרטים. הרכב זה נקרא Second Great Quintet. הגישה שלהם לאילתור נקראה Free bop, כיוון שהם נטשו את הגישה הקונבנציונאלית של הבי-בופ שהיתה מבוססת על שינוי אקורדים שמוביל לשינוי סולם. ב-1967 ההרכב מתחיל לנגן בהופעות כסט המשכי כשרק המלודיה יוצרת איזושהיא הפרדה בין הקטעים. גישה זו תלווה את ההרכבים של מיילס עד לפרישתו ב-1975.
באלבומים Mile in the Sky ו-Filles de Kilimanjaro ישנו שימוש בכלי נגינה חשמליים, מה שמעיד על השלב הבא בקריירה – פיוז'ן (Fusion) – ערבוב בין ג'אז לרוק. מיילס מתחיל להתעסק במקצבי רוק ובהדרגה משתלט על הפן הקומפוזיטורי שהשאיר עד אז לנגנים אחרים. ביצועיו הקצרים לזמרת בטי מאברי (לימים בטי דייויס) ב-1968 גרמו לשינוי הן במלתחה שלו והן בהשפעות המוזיקליות שלו. בטי הכירה לו את ג'ימי הנדריקס, סליי סטון וג'יימס בראון והאסיד רוק החל נותן את אותותיו במוזיקה שלו.

דייויס וההרכב החלו מנגנים על כלים חשמליים באולפן ובהופעות. בעת שהקליט את In a Silent Way בפברואר 1969 הגדיל מיילס את החמישיה בעוד נגני קלידים, גיטרה חשמלית וסקסופון אלט. חצי שנה לאחר מכן, עם קבוצת נגנים גדולה בהרבה, הקליט מיילס את רב המכר Biches Brew. שני האלבומים זכו להצלחה מסחררת והניחו יסודות לז'אנר שלימים ייקרא ג'אז רוק פיוז'ן. הם כללו קומפוזיציות מורכבות של יותר מ-20 דקות שמעולם לא נוגנו במלואן באולפן. מיילס והמפיק תיאו מסרו בחרו מוטיבים מוזיקליים מתוך סשנים שונים וערכו אותם ליצירה אחת. מסרו מספר כי מיילס נהג לזמן נגנים באופן רנדומלי (כמעט מיסטי) לג'אם סשן באולפן ומסרו, שהקליט אותם, היה מקבל סימנים ממיילס היכן הוא רוצה שיסמן את סרט ההקלטה כדי שיידעו אחר כך היכן למצוא את הקטע. לאחר מכן, בשימוש בטכניקות של לופים ומולטי-טרקינג, יצרו השניים את האלבומים.
על פי מסרו, בעת ההיא, היה מיילס נותן לו הוראות של מה הוא רוצה להשיג באלבום ומשאיר אותו באולפן להתמודד עם הפן הטכני של הדברים. היתה בכך פריצה של מסגרות הג'אז, שדגל בשימוש באולפן כאמצעי תיעוד בלבד. מבחינתו של מיילס הקומפוזיציה ממשיכה באולפן. סשנים של אילתור מהווים חומר גלם ליצירת האלבום. מיציאת Biches Brew והלאה התנוססו על אלבומיו עטיפות של אמנות פסיכודלית או של תנועות אפרו-אמריקניות.
הוא הסכים לקיצוץ משמעותי בשכר כדי לחמם מופעי רוק (לדוגמא גריטפול דד, סנטנה, ניל יאנג(. בסוף 1970 כלל ההרכב של מיילס נגנים עם נטיה לפאנק. הוא עצמו השתמש באפקטים של Wah Wah (הגברת/הנמכת הצליל והשפעה על הגוון שלו) על החצוצרה. הוא יוצר פסקול לסרט תעודי על אלוף האגרוף במשקל כבד ג'ק ג'ונסון כאשר הוא מוצא הקבלות בין הקריירות שלהם – ג'ונסון הוכתר בשל העדר מתאגרף לבן שיביס אותו ומדייויס נמנעו פרסים והכרה על ידי הממסד המוזיקלי (שנמצא בידי האדם הלבן). מיילס שאף ליצור מוזיקה לקהל האפרו-אמריקני הצעיר ובאלבום On the Corner (1972) ישנו ערבוב אלמנטים של פאנק עם סגנונות ג'אז מסורתיים אותם ניגן במהלך הקריירה שלו. התקליט לא זכה להצלחה גדולה. מיילס גרס שהסיבה לכך נעוצה בחוסר היכולת של המבקרים לקטלג את האלבום והעובדה שלא זכה להשמעות בתחנות ה- R&B ברדיו אלא בתחנות ג'אז מסורתיות. באותה שנה נחשף מיילס למוזיקה של קרל היינץ שטוקהאוזן (אבי הסינתזה), מה שהוביל לתקופה של מחקר יצירתי חדש עבורו. הוא יישם את הרעיון של "מופע בזמן אמת" בטבלו את מופעיו בטעויות מכווונות שידחפו אותו ואת הנגנים שלו אל קצה גבול היכולת. ההקלטות וההופעות של אותה תקופה הוגדרו על ידי מבקרים ומעריצים גם יחד כ-Space Music.

אחרי הקלטות On the Corner, מקים דייויס הרכב חדש על טהרת נגנים שאינם ג'אזיסטים מובהקים. צירף נגני סיטר, טבלה וכלי הקשה והתוצאה היתה מוזיקה בעלת דגש ריתמי במקום נגינת סולואים. ההרכב גרם למיילס חוסר סיפוק וב-1973 הוא מפטר את נגני הסיטר והטבלה, מצרף עוד גיטריסט ומתחיל לנגן קלידים בעצמו.
Big Fun ו-Get up with it (1974) הם אלבומים שעשויים מאוסף קטעים שהוקלטו בין השנים 1969-1974. Get up with it כלל קטע מחווה לדיוק אלינגטון הנערץ והיה האלבום האחרון שהקליט מיילס באותו עשור. הוא סבל משפע של בעיות גופניות כגון אולקוס, אוסטיוארטריטיס (שהוביל להחלפת ירך), אנמיה ודיכאון. הוא התמכר לאלכוהול ולקוקאין וכשהגיע ליפן בפברואר 1975 היה קרוב להתמוטטות גופנית וצרך כמויות עצומות של סמים ואלכוהול בכדי לצלוח את ההופעות. באופן אירוני, המבקרים ציינו את נגינתו בהופעות אלו כמעולה וחוצת גבולות.
אחרי סיום סיבוב הופעות כלהקת חימום של הרבי הנקוק (אלבומו Head Hunter זכה להצלחה בקרב הקהל השחור הצעיר ומיילס הסכים להיות המופע הפותח בכדי לממש את רצונו לנגן לצעירים השחורים בארה"ב) החליט מיילס לפרוש מעשייה מוזיקלית ציבורית. בזכרונותיו הוא מתאר את התקופה כתקופה של הסגר עצמי, ביתו מוזנח, הקשר היחידי שלו לעולם הוא באמצעות הטלביזיה והעיתונים ואת זמנו הוא מבלה במימוש ההתמכרויות שלו – סמים וסקס. ב-1976 מדווח המגזין רולינג סטון על פטירתו הקרובה של מיילס דייויס. הוא לא נגע בחצוצרה ארבע שנים. כשהניח אותה, לא ידע כמה זמן ייעדר מהמפה המוזיקלית אך המסע שעמד בפניו היה אפל ועמוק וארך כשש שנים. חברת התקליטים קולומביה המשיכה להוציא אלבומי אוסף ותקליטים של חומר גנוז בכדי לממש את התחייבויותיו החוזיות של מיילס. במהלך תקופת פרישתו ראה מיילס את הפיוז'ן, שהוא היה חוד החנית שלו, נכנס למיין סטרים. לכשישוב לפעילות, צאצאיו המוזקלים יהיו הניו וויב רוק ופרינס במיוחד. מיילס ישתף פעולה עם תנועת הניו וייב הבריטית (להקות כמו Scritti Politti ו-Public Image Limited).
ב-1979 בעזרתה של השחקנית סיסלי טייסון נגמל מיילס מקוקאין. היא מסייעת בעדו לשקם את בריאותו וחייו באופן כללי והוא מגלה בעצמו שוב את הרצון ליצור מוזיקה. אחרי מאמצים רבים חוזר מיילס לשליטה בכלי והוא מקיף עצמו בהרכב של נגנים צעירים. ב-1981 הוא נישא לטייסון ולאחר 7 שנים הם מתגרשים. הוא מוציא את האלבום The Man with the Horn שזוכה לקבלת פנים צוננת מהביקורת אך נמכר באופן משביע רצון. אלבומו הבא, You're under arrest (1985), כולל אינטרפרטציות לבלדות של סידני לאופר ומייקל ג'קסון. דייויס חושב לעדכן את רפרטואר הסטנדרטים של הג'אז שהיה מושתת על שירי פופ מברודווי ומקליט עשרות גרסאות לשירי פופ עכשויים. הרעיון נגנז. המחלוקת וחוסר התקשורת בינו לבין חברת התקליטים קולומביה הולכת וגוברת והוא חותם על חוזה עם וורנר ברדרס. המעבר גורם לאיחוד עם הבסיסט מרקוס מילר והתוצאה מתגלמת באלבום Tutu (1986), בו נעשה שימוש בסינתיסייזרים מתוכנתים, מכונות תופים ודגימות סאונד שיוצרים תפאורה חדשה לנגינת החצוצרה שלו. שנה לאחר מכן זכה האלבום לפרס גרמי. אחרי Tutu הקליט מיילס אלבום נוסף ופסקולים לארבעה סרטים שבאחד מהם גם שיחק. ב-1990 קיבל את פרס הגרמי למפעל חיים.
ההקלטות האחרונות שלו הם האלבום Doo Bop המושפע מהיפ-הופ ושיתוף הפעולה שלו עם קווינסי ג'ונס עבור פסטיבל הג'אז ב-Montreux ב-1991, שם מנגן מיילס את הרפרטואר שלו משנות הארבעים והחמישים לראשונה מזה שנים.
ב-28 בספטמבר 1991 נפטר מיילס דייויס כתוצאה משבץ, דלקת ריאות וכשל נשימתי בהיותו בן 65. הוא קבור ב - Woodlawn שבברונקס.

 

מיילס דייויס היה אמן חלוצי שהותיר אחריו מורשת מוסיקלית מפוארת ורבה ואשר הוכיחה את יכולותיו המופלאות של אמן זה גם לאחר מותו.

 

המאמר נכתב במסגרת קורס פרספקטיבות מוזיקליות ב - "Muzik” - בית ספר גבוה ליצירה והפקת מוזיקה", בהנחיית עמית הכט 

השאירו תגובה

לחצו על הכפתור על מנת להכנס באמצעות הפייסבוק שלכם בכדי להשאיר תגובה

Connect

לפוסט זה יש 0 תגובות