הרשמה לניוזלטר
מידע והרשמה ל -Muzik
שם
טלפון
מייל
נושא
שלח
Leftfield - Rhythm and Stealth
איציק פינלי ושחר ויגמן
| שלישי | 02.08.11 |
Leftfield - Rhythm and Stealth | הקמה ותולדות
חלק ראשון מתוך עבודת המחקר של איציק פינלי ושחר ויגמן על Rhythm and Stealth של Leftfield.

בשבועות הקרובים, בכל יום שלישי, נחשוף חלק מעבודת מחקר מרתקת בנושא Rhythm and Stealth - האלבום הגורלי של Leftfield. בפוסט הראשון בסדרה נלמד מי הם לפטפילד, מאיפה באו, איך הכירו ובעיקר מה הוליד המפגש ביניהם אשר הביא 11 שנים מאוחר יותר ליציאת אלבומם השני Rhythm and Stealth אותו נבחן לעומק במהלך סדרה זו.


הקמה ותולדות

לפטפילד הם הצמד פול דיילי (Paul Daley) וניל בארנס (Niel Barnes), אשר פעלו יחד בשנים 1989 עד 2002 בלונדון, אנגליה.
בארנס, מורה במקצועו, ודיילי הספר (כן כן,) גדלו באנגליה של שנות ה - 70. אומנם בנפרד, פול בעיירת הנופש MARGATE, עם חיי הלילה הענפים שלה, וניל בלונדון העליזה, על כל המשתמע מכך. הרקע המוזיקלי שלהם היה דומה, ברוח התקופה ואזורי המגורים שלהם, הם נעו בין הPאנק והסול.
שניהם פרקשניסטים וניגנו בהפקות רבות, חלקן ידועות יותר וחלקן פחות עוד לפני שנפגשו. המפגש קרה במועדון VIOLETS בסוהו של לונדון בשנת 1988, שם הוזמנו שניהם לנגן בכלי הקשה מעל למוזיקה שהתנגנה במקום.
שיתוף הפעולה ביניהם החל כאשר נפגשו שוב באולפן בו הקליטו, כל אחד בנפרד, ניל עם להקת האסיד ג'ז שלו A MAN CALLED ADAM, ופול שכבר החל לעבוד תחת השם לפטפילד, והיה בשלבי הסיום של הסינגל הראשון שלו NOT FORGOTTEN.
השניים החלו לעבוד במרץ על רמיקס לאותו הקטע עבור הסינגל השני של פול, ומאז ועד 2002 נודעו השניים ביחד בתור לפטפילד.
מאז הוציאה הלהקה שלושה אלבומים: LEFTISM, 1995, שנחשב ע"י רבים לאחד מאלבומי המוזיקה האלקטרונית, והרייב/דאנס בפרט החשובים מאז ומעולם, Rhythm And Steatlh(להלן R&S )1999, בו אנו עוסקים בעבודה זו, ואלבום רמיקסים לקטעים מתוך R&S בשם Stealth Remixes, 2000, ובו אפשר למצוא רמיקסים של דייב קלארק ואחרים לקטעים מתוך האלבום R&S.
אלבום שלישי זה נכלל בהדפסה השנייה של R&S, שהייתה למעשה אלבום כפול.
אלבום אוסף ראשון יצא להרכב כבר ב1992, Backlog, אוסף מצומצם של מספר גרסאות של שלושה קטעים שונים. בשנת 2005 הוציאו בארנס ודיילי אלבום אוסף מסכם לרגל מלאת 10 שנים ליציאתו של Leftism, הכולל סינגלים נדירים מתחילת דרכם ומבחר מלהיטיהם, יחד עם DVD במהדורה מוגבלת של מספר וידיאו קליפים.
בין לבין, יצאו קטעים של הצמד בפסקולים של מספר סרטים: (Shalow Grave (1995), Trainspotting(1996), Go (1999) ו - The Beach (2000) בכיכובו של ליאונרדו די-קאפריו.
הצמד נהנה ממעמד של אומני רמיקס מבוקשים, ולאורך השנים עברו תחת ידיהם קטעים של Ultra Nate, Inner City, Adamski, Stereo MC’s, ג'ון ליידון, Jose Padilla וגם הסקס פיסטולז ודייויד בואי!
גם שני שמות נוספים, להם סרבו לערוך רמיקסים מעוררים הערכה באותה המידה- לא אחרים מאשר סר פול מקרטני ולהקת U2.
פול דיילי אף מצא זמן לנגן בכלי הקשה בשירם של פריימל סקרים, Screamadellica
וכחותם למעמדם כיוצרים מהשורה הראשונה, הקטע Phat Planet (בו נדון מאוחר יותר) נבחר לא רק לככב כפס הקול לפרסומת הזכורה ביותר בכל הזמנים של הבירה האירית "גינס" (ולפי רבים אחת הפרסומות הטובות ביותר שאי פעם נוצרו), אלא גם בשני משחקי מחשב וסדרת אנימציה טלוויזיונית!

ללא ספק, הספק מוזיקלי אדיר שזכה להכרה רחבה מהקהל, מאומנים אחרים, וכמובן, ציבור המבקרים.
אם היה עלינו לסכם את לפטפילד במשפט אחד תמציתי במיוחד, נבחר בדבריו משנת 2005 של בארנס עצמו:
"The essence of Leftfield was to simply make exciting music, push back some boundaries, and to take creative steps forward. We had some great fun on the way."

 
מטרתנו היא לבחון בצורה אובייקטיבית ככל האפשר מה מקומו של האלבום לעומת אחיו הבכור והידוע לפטיזם, להתחקות ולחקור אחר מקומו בעולם המוזיקה האלקטרונית, תהליכי היצירה שלו ולעקוב אחר הביקורות השונות.
נראה כי הייתה ציפייה גדולה מלפטפילד לספק אלבום שיהיה לא פחות משמעותי מקודמו, והמרווח של ארבע השנים ביניהם רק הגדיל את הציפייה הזו.
הרושם המתקבל בדרך כלל כאשר עולה השם לפטפילד, הוא שרוב האנשים זוכרים או מכירים רק את האלבום הראשון שלהם. לאלבום נקשרים (ואולי בצדק) תיאורים כמו "גאוני", "ממציא הפרוגרסיב האוס" ועוד כהנה וכהנה, בזמן שR&S זוכה להתעלמות כלשהי, כאילו מעולם לא קרה, או שהוא פחות טוב ומאכזב מקודמו. דומה כי זה מעט "אופנתי" או מתחייב מאנשים שמתיימרים להיות בקיאים בז'אנר להודות ולספר לכל מי שמוכן לשמוע כי "מאוד התאכזבו מהאלבום השני".


נבחן זאת על בסיס ראיונות (נדירים) שנתנו לפטפילד לעיתונות וננתח גורמים ונתונים אובייקטיביים העולים מהם ומביקורות שונות. נסקור את השירים באלבום, ונתייחס בעיקר אל העובדות היבשות ופחות לאופי הקטעים עצמם ולתיאורים ציוריים שלהם. אנו מאמינים כי העובדות האלה חשובות הרבה יותר לצורך ניתוח והבנת האלבום, מאחר ואלו הם הגורמים לקטעים להשמע כמו שהם. נציג ביקורות, לעיתים סותרות לקטעים וננסה למתוח קו מקשר בין האלמנטים, ולהצביע על מכנה משותף שהופך את האלבום למה שאנו טוענים שהוא, יצירה שלמה ואחידה באופיה ואיכותה, הנובעת מתוך תהליך עבודה מכוון..


אז האם אפשר להתעלות על אלבום כמו Leftism? מה המחיר שצריך לשלם עבור ההצלחה?
פוסט הבא נביא את התהליך המורכב שעברו Leftfield ביצירת האלבום, דרך הלבטים, הלחצים, הקשיים וגם ההצלחות והביקורות המפרגנות.

המאמר נכתב במסגרת קורס פרספקטיבות מוזיקליות ב- "Muzik” - בית ספר גבוה ליצירה והפקת מוזיקה", בהנחיית עמית הכט
השאירו תגובה

לחצו על הכפתור על מנת להכנס באמצעות הפייסבוק שלכם בכדי להשאיר תגובה

Connect

לפוסט זה יש 0 תגובות