הרשמה לניוזלטר
מידע והרשמה ל -Muzik
שם
טלפון
מייל
נושא
שלח
LEFTFIELD – הסוף
איציק פינלי ושחר ויגמן
| שלישי | 30.08.11 |
LEFTFIELD – הסוף
חלק חמישי ואחרון מתוך עבודת המחקר של איציק פינלי ושחר ויגמן על Rhythm and Stealth של Leftfield.

נראה כי הלחץ והעבודה הקשה נתנו את אותותיהם על הצמד אשר העדיף לפרוש בשיא מאשר ליפול למלכודת ההתמסחרות האמנותית, אך כדברי פול וניל, זהו סוף שהוא רק התחלה...

 

בסוף חודש מאי 1999, כחצי שנה לאחר צאת האלבום, הוציאו השניים אלבום רמיקסים, שמאוחר יותר נכלל במהדורה השניה של האלבום עצמו, שהפך בעצם לאלבום כפול. גם באלבום הרמיקסים בחרו לפטפילד לעבוד עם אומנים ידועים פחות ולא עם "כוכבי" הסצינה ואומנים ידועים יותר, כאשר האומן הידוע ביותר שנבחר היה דייב קלארק.


לאחר צאת האלבום יצאו לפטפילד לטור קצר. ב20 לאפריל 2000 קיבלו חותם נוסף להיותם אחד מההרכבים החשובים של התקופה, כאשר נבחרו* להקליט סט עבור התוכנית המיתולוגית של הBBC: THE ESSENTIAL MIX.
לאחר מכן, בטקס פרסי ה - MERCURY, הפסידו השניים (בפעם השניה יש לציין) וסיימו את השנה בהופעה משותפת יחד עם צמד רייב אגדי אחר – אורביטל, ב - DOCKLAND ARENA, לונדון, בערב השנה החדשה.
כרטיס להופעה עלה כ - 50 פאונד...




ולבסוף, במרץ 2002, שחררה הלהקה את ההודעה הבאה:

"After 12 years of sonic experimentation, Paul Daley and Neil Barnes have decided to pull the plug on Leftfield. Both parties will be pursuing solo projects so Leftfield fans should not be down hearted. This should be seen as a new beginning in an ongoing process."
Paul Daley: "Thanks to everyone from fans to promoters to DJ's and to listeners who have supported us over the years. THIS IS NOT THE END!"
Neil Barnes: "Leftfield was always about pushing the boundaries of sound as far as we could. I'm proud to be a part of this. Thanks to all the people we have worked with over the years and to everyone that promoted and bought our records. THE END IS JUST THE BEGINNING."
 


ומדוע בעצם לעצור?
ובכן, אנחנו מרגישים כי אותן הנסיבות שהביאו ליצירת האלבום האדיר הזה, הן אלה שהביאו את לפטפילד אל סופם. כמו הטבעות של טולקין, כח אדיר, שיש בו גם את היכולת להביא להרס מוחלט.
נראה שלפטפילד מתחו את "גבול קצה היכולת". אנחנו מאמינים כי הרגישו כי לא יוכלו לשוב ולהמציא את עצמם מחדש, להמציא סאונדים ושילובים סגנוניים חדשים, שלא יוכלו לעמוד שוב במסכת הלחצים האדירה הזו בהצלחה. בדומה לאותו אלוף שפורש מייד לאחר הנצחון הגדול ביותר בקריירה שלו, זהו בעצם נצחונם של לפטפילד.
פול וניל כבר לא היו צעירים, בני 36 ו38 בהתאמה כאשר יצא האלבום. נראה כי טורים ארוכים, מול קהל שגילו מחצית מגילם כבר לא באו בחשבון. ניל מעולם לא הופיע כדיג'יי, והיה אבא לשני ילדים באותו הזמן. נראה כי תהילת ה"רוקנרול" שבאה יחד עם ההצלחה לא ממש השפיעה עליהם, בראיונות מספרים המראיינים כיצד בחרו השניים במיץ תפוזים ולא באלכוהול, ועל אף ההקשרים שמרגישים כאילו הם מחויבי המציאות, המושג "סמים" כמעט ושאינו מוזכר באף ראיון לאורך השנים.
השניים טענו כי כדי להגיע אל הקהל שלהם שוב, עליהם להמשיך ולספק לקהל האנדרגראונד את מה שהוא מכיר ואוהב, אבל כשאתה נמצא במיין סטרים, ישנה דרך עדינה לעשות זאת מבלי להפוך לבדיחה.
בימים אלה בהם יוצא עוד אלבום ללהקת הפרודיג'י, הרכב אחר שפעל באותה התקופה ונחשב גם הוא לפורץ דרך בז'אנר ובתרבות הרייב והדאנס, הדברים האלה מקבלים תוקף מחדש.

לסיכום ניתן לומר ש - LEFTFIELD היו הרכב ששם את היצירה והאמנות בראש מעייניהם, מהסוג הנדיר של אמנים אמיתיים שלא מוכנים לוותר על העקרונות שלהם לטובת כסף ותהילה.
גם ההחלטה לפרוש בשיא היא הוכחה לכך ולנו נותר רק להודות להם. 

המאמר נכתב במסגרת קורס פרספקטיבות מוזיקליות ב- "Muzik” - בית ספר גבוה ליצירה והפקת מוזיקה", בהנחיית עמית הכט 

השאירו תגובה

לחצו על הכפתור על מנת להכנס באמצעות הפייסבוק שלכם בכדי להשאיר תגובה

Connect

לפוסט זה יש 0 תגובות