Get Up With It - Miles Davis | עוף מוזר
גל רודיטי
| רביעי | 19.10.11 |
Get Up With It - Miles Davis | עוף מוזר
חלק רביעי ואחרון מתוך עבודת המחקר של גל רודיטי על Get Up With It של מיילס דייויס.
כמו מי שיצר אותו, Get Up With It נחשב אוונגרדי ומוזר בתקופתו, עם השפעות אלקטרוניות ופסיכדליות שלא היו נפוצות בעולם הג'אז המסחרי, אך לימים הוכח כפורץ דרך וכאלבום שהקדים את זמנו.
 
 

:סקירת האלבום

CD1:                                                                        CD2:
 “He loved him madly”                                         “Calypso Frelimo”
“Maiysha”                                                               “Red China Blues”
“Honky tonk”                                                          “Mtume”            
“Rated X”                                                               “Billy Preston" 
 


אלבום כפול המורכב משמונה קטעים, כאשר רק מיילס דייויס והבסיסט מייקל הנדרסון מנגנים בכל הקטעים. יש שיחשיבו את המפיק תיאו מסרו כחלק בלתי נפרד מההרכב, שכן היכולות הטכניות שלו מייצרות את הסאונד החייזרי שמחזק את האינטנסיביות שבמוזיקה. באלבום ישנם שלושה קטעי מחווה: האחד, "he loved him madly", רקוויאם מדיטטיבי בן 32 דקות המוקדש למורשת של דיוק אלינגטון (שנפטר במאי 1974). השני, "Mtume" , המוקדש לנגן כלי ההקשה בעל אותו שם שניגן באלבום. השלישי, "Billy Preston", הוא הקטע שחותם את האלבום ומהווה קריצה אל פרסטון – מוזיקאי R&B אפרו-אמריקני. "Rated X" הוא קטע שמייצג מינימליזם אולפני ומנבא שילוב בין מוזיקת עולם להיפ-הופ שנים לפני שהז'אנר היה קיים. "Maiysha" הוא קטע בעל מקצב לטיני חושני שמופרע מידי פעם על ידי נגינת האורגן א-לה סאן רה של מיילס. "Calypso frelimo" הינה יצירה בת 32 דקות שמייצגת את הפן האנרכיסטי של ההרכב . אחרי 10 דקות של גרוב עצבני שמייצרים התופים וכלי ההקשה מגיעה סוג של אתנחתא קומית: הנדרסון פוצח בליין בס מאסיבי שנלקח היישר מהשלב השני במשחק המחשב סופר מריו וחוזר עליו עד שהוא הופך למנטרה. לעומתו, "Red china blues" הוא הקטע הכי מסורתי ומרוסן באלבום. "Honky tonk" הוא קטע פאנקי שניחן במקצבים קטועים. דייויס יצר באלבום הכלאה בין תפיסותיו של שטוקהאוזן לבין האנרגיה והמוזיקה של סליי סטון וג'ימי הנדריקס מה שהוליד עוף מוזר חדש. עוף זה יהווה בעתיד מקור השראה לאמביינט של בריאן אינו, לניו וייב הבריטי ,להיפהופ ולאינספור מוזיקאים אחרים.


1. Rolling Stone Review on “get up with it”

By Stephen Davis
April 10, 1975
Miles's longtime audience will without doubt find this a bizarre set. Miles is to be found at the organ leading his band through its paces, relying on his great rhythm section to see the piece through. . His intention ostensibly is to maintain a monster rhythm band that can back his various whims and phases, play well enough by itself so that he can lay out now and again. While his band plays a standard cocktail arrangement Miles hits outrageous and harsh organ chords that bang on the ear and mock that whole genre of music. As he has always done, this artist keeps plunging. ahead, sure of where he's going and not bothering to look over his shoulder to see who's inevitably going to follow.
 

כפי שציינתי, כאשר יצא התקליט הוא זכה לתגובות תמוהות מצד מבקרי המוזיקה שתפסו אותו אז כבליל מוזיקלי של אמן בועט שמוציא לשון להוויה של המוזיקה. מיילס, שעד אז היו מאחוריו 35 שנות של עשייה מוזיקלית תמידית, היה הכי רחוק מזה שאפשר. הוא הקדיש למוזיקה את חייו ואין פלא שאחרי כן הגיע לפרישה שכן הוא עבר מלחמת התשה לא פשוטה בפנים ובחוץ גם יחד.


2. Miles Davis – the Autobiography
(p. 292-3)
"The music I was really listening to in 1968 was James Brown, the great guitar player Jimi Hendrix, and a new group who had just come out with the hit record "Dance to the music", Sly and the Family Stone, led by Sly Stewart, from San Francisco. The shit he was doing was badder than a motherfucker, had all kinds of funky shit up in it. But Jimi Hendrix came from the blues, like me. We understood each other right away because of that. Both him and Sly Stone were great natural musicians. So, that's the way my head was as far as music was going. First, I had to be comfortable with what I was going to be playing. Then, I had to find the right musicians."
(p.329)
"Through Stockhausen I understood music as a process of elimination and addition. Like "yes" only means something after you have said "no". I was experimenting a lot' for example' telling a band to play rhythm and hold it and not react to what was going on; let me do the reacting. In a way I was becoming the lead singer in my band, and I felt that I had earned that right"



מיילס מתאר את החשפותו למוזיקה של סליי סטון והנדריקס כמו גם לרעיונות של שטוקהאוזן ואת דרכו שלו לשלב את כל אלה במוזיקה שלו.


Jivetime Records Dec 29, 2010 | Posted in Album Reviews, Jazz, by Dave

From 1969 to ’75, Mr. Davis pioneered and created his own unique sounds, a mixture of hard funk, psychedelic rock, avant-garde electronics and free jazz, that has never been equalled in regards to its sonics or its “vibe”.
nothing can prepare you for 1974′s “Get Up With It”, a disc of such wildness and total lack of any commercial forethought that it was granted pretty much instant deletion upon release and has mainly only been available from Japan for the last 25 years. Start with the cover: a big, slightly unflattering, grainy photo of The Man. It’s the sight of a man against the world, battling for his own identity.
“Get Up With It” is the perfect summation of what was filling Miles’ head at the time: the avant electronics of Stockhausen, the cyclical funk of James Brown, the wailing psych guitar of Hendrix, the improvised freeness of Ornette Coleman and as The Man himself put it, “a deep African thing”.


Jivetime Records מתאר את דייויס כיוצר מקורי בעל איכויות קוליות פנומנליות ואת האלבום כחתרני בחופש היצירתי שבו. הפרשנות לתמונה שעל העטיפה מגיעה יד ביד עם התסכול בו מתאר מיילס את יחסם של חברת התקליטים ואמצעי התקשורת לעשייתו בשנים אלו.
בנוסף, נוקב המבקר בכל ההשפעות שצוינו לעיל באבחנו את האלבום כבליל שלהן. גם נקודה זו מוכיחה שמיילס אינו קופא על שמריו ונח על זרי הדפנה אלא ממשיך לחקור את הנושא בו התעסק ללא הפסקה מאז היותו בן 13 – מוזיקה. הוא נחשף ליוצרים ורעיונות חדשים ואינו מפחד להתנסות בהם ולשלב אותם בקומבינציות שונות ומשונות.



4. Wikipedia – Miles Davis
Biographer J. K. Chambers wrote that "the effect of Davis' study of Stockhausen could not be repressed for long... Davis' own 'space music' shows Stockhausen's influence compositionally."
עפ"י צ'יימברס, מוזיקת האווירה של מיילס (מדובר על השנים 1972-4) מדגימה את תפיסתו הקומפוזיטורית של שטוקהאוזן.
Spin, by Quincy Troupe

November 1985
The music he was now playing had moved away from individual soloists and into a collective musical sound with multiple rhythms and textures .it was almost beyond western notated musical concepts, beyond transcription.
 

טרופ, שסייע בעד מיילס להשלים את האוטוביוגרפיה שלו, מספר על הטרנספורמציה שעברה המוזיקה של מיילס ממבוססת קטעי סולו מלודיים למבוססת טקסטורה רתמית ואנרגיה שמייצגת את הפן האפריקאי במוזיקה ונמצאת מעבר לקונספציה המערבית הקלאסית.
המוסיקולוגיה הפופולארית רואה אמנם את שני הצדדים של המטבע – האספקט האפריקאי מבוסס הקצב והאספקט המערבי מבוסס השפה ההרמונית שמהווים שלד ליצירה מוזיקלית במאה ה-20 ואילך. המוסיקולוגיה הקלאסית, מכחישה את חיוניותו של המימד האפריקאי ביצירה, מה שמסביר את ההתנגדות וחוסר ההערכה לה זכה דייויס מצד מבקרי המוזיקה בני זמנו. עם התפתחות תפיסת המוסיקולוגיה הפופולארית מוארת עשייתו של דייויס במה שנקרא "התקופה האלקטרונית" שלו באור חדש.



All Music Review by Thom Jurek

When Get Up with It was released in 1974, critics – let alone fans – had a tough time with it.
The music felt, as was customary then, woven together from other sources by Miles and producer Teo Macero. However, these eight selections point in the direction of Miles saying goodbye, as he did for six years after this disc. This was a summation of all that jazz had been to Davis in the '70s and he was leaving it in yet another place altogether
 

כאמור, כשיצא האלבום הוא לא זכה לקבלת פנים אוהדת. הן מאזיניו והן אמצעי התקשורת לא ידעו כיצד לפענח ולעכל אותו. היו שטענו כי מיילס "איבד את זה". בראיה רטרוספקטיבית לעומת זאת, מסתכל ג'ורק על האלבום כעל סיכום של מה שהיה הג'אז עבור דייויס ובעלי עין מזויינת אף מוצאים בו רמזים לז'אנרים שיתפתחו בעתיד כמו אמביינט והיפ הופ.



The New York Times

Miles Davis, Trumpeter, Dies; Jazz Genius, 65, Defined Cool

By JON PARELES

Published: September 29, 1991


"On the Corner" (1972), which also used Indian tabla drums and sitar, marked the change. Conventional melody and harmony had been virtually abandoned; the music was a thicket of rhythms and electronic textures. Critical reaction at the time was mixed, but those albums became an inspiration to the late-1970's "new wave" noise-rockers and a new generation of funk experimenters in the 1980's.
 

כתבה שהתפרסמה לאחר מותו בניו יורק טיימס מתארת את האלבומים של השנים 1972-4 כאבני דרך בסיגנון ה new wave שהתפתח בשנות ה-80. Get up with it הוא אחד מהם.



Daniel Thomas vol. 4 – Blog

April 2009
This isn't to say that Get Up With It is a dark or heavy album. There are so many moments of beauty to be discovered. But that's my own judgement, based on the music of my generation - hip-hop, punk, grunge, thrash metal. 70's Miles Davis was the heaviest cat on the planet. Today? He's just another one of us. Good Lord, the dissonant noise and chaos on some of these songs are enough to melt the walls. Certainly more than the hippie or disco kids were willing to handle. There's probably a half-dozen new musical mutations on this album that have yet to be discovered by the rest of us.

 

תומאס, מפרספקטיבה של ימינו אנו, רואה את האלבום כצופן בחובו חיבורים בין ז'אנרים שעד היום לא קרמו עור וגידים (טכנו-ספיד-מטאל לדוגמא). לטענתו, Get up with it הוא יצירה מורכבת וקשה למאזין הממוצע שהקדימה את זמנה בשני עשורים. אין פלא שכשיצא האלבום הוא זכה לקיתונות של רותחין. הקהל ההיפי או למוד הדיסקו של שנות ה-70 לא היה מסוגל להכיל את ה noise והדיסוננטים שהם שלד האלבום.

לסיכום, גיליתי ש GET Up WITH IT- הוא אלבום מדובר ושנוי במחלוקת. לדעתי, כל יצירה שמעוררת הדים וגורמת לאחרים להתעצבן ולחשוב הינה יצירה משמעותית. מיילס דייויס הינו אמן מרתק שנתן את מלוא אונו ליצירה המוזיקלית והקליט עשרות אלבומים שנעים מסטנדרטים של ג'אז ועד ליצירות שאינן ניתנות להגדרה. הביוגרפיה שלו מוכיחה שמדובר באדם שאינו קופא על שמריו לרגע, לא מפסיק לחקור ולברוא עולמות חדשים שיפתחו דלתות לאינספור מוזיקאים.
הרבה מהנגנים שעבדו איתו הפכו למנהיגי הרכבים משלהם בזכות זה שלמדו מימנו כיצד למצוא את הקול האישי שלהם במוזיקה. כל עזיבה כזו רק דירבנה את מיילס לתכנן איזושהי תרכובת חדשה שתתווה את רעיונותיו החדשים למציאות כאשר הוא מוצא משהו אחר בכל אחד מהנגנים עימם שיתף פעולה.
בפן האישי, מצטייר דייויס כאושיה מאוד כריזמטית, דון ג'ואן נהנתן שלא בוחל בבילויים והנאות (רפרטואר הנשים, הסמים והאלכוהול שלו ראוי להערצה). התמכרויותיו, תהפוכותיו הרגשיות והתפרצויות הזעם שלו יצרו לו מוניטין של אדם בלתי צפוי, חם מזג ומסוכן. בשל היותו שחור הוא זוכה לאינספור גילויי גזענות והתנכלויות, מה שמוביל עם השנים לתחושה של קיפוח וחוסר הערכה. הוא מצידו, חש גאווה על היותו אפרו אמריקני ובמוזיקה שלו משתלבים עם השנים עוד ועוד סממנים ומוטיבים אפריקניים של כוח שחור.
,GET UP WITH IT כאלבום החותם 35 שנות פעילות הינו נקודת ציון למה שהיה הג'אז עבור מיילס עד אז. שם הוציא מיילס את כל מה שהשתולל בראשו עד לאותו הרגע ומיד אחר כך נדם. המורכבות והקושי הרגשי הקיים בהאזנה לאלבום מעביר חוויה טעונה של לפני פיצוץ הדורשת מהמאזין הרבה אורך רוח ופתיחות. אלה שיצלחו את ההאזנה לאלבום יותר מפעם אחת ירוויחו את אחד מרגעי החסד שקיימים במוזיקה. 5 שנות הפעילות שקדמו לאלבום יצרו תשתית חזקה בין דייויס למפיק תיאו מסרו, מה שמאפשר לשניהם לחצות גבולות מחשבתיים. מבחינה מוזיקלית ישנן כמה נבואות על ז'אנרים עתידיים. מבחינת הפקה ישנה הצלחה ביצירת אווירה וסאונד מעולם אחר כמו כן רוחב סטיראו שלא היה קיים עד אז. מסרו, שאמצעיו היו תער ודבק בעיקר, עשה שימוש חדשני לתקופתו בסלילי הקלטה וגרם לייצור של מכונות שיוכלו לבצע את שברצונו. שניהם מהווים אבן דרך מההוויה המוזיקלית וההאפשרויות של ימינו אנו.

 

המאמר נכתב במסגרת קורס פרספקטיבות מוזיקליות ב- "Muzik - בית ספר גבוה ליצירה והפקת מוזיקה", בהנחיית עמית הכט


 

מקורות מידע:

 

  1. http://www.rollingstone.com/music/albumreviews/get-up-with-it-1975040
  2. Miles, The autobiography, by Miles Davis and Quincy Trooupe
  3. http://jivetimerecords.com/blog/category/album-reviews/jazz/
  4. Wikipedia – Miles Davis
  5. http://books.google.co.il/books?id=hLVXggxBmFkC&pg=PA78&lpg=PA78&dq=miles+davis+%22african+thing%22&source=bl&ots=h3m4gGf9mg&sig=bFaw_mrIg862GQd0Ykxx9EWSW20&hl=iw&ei=76hZTf2OCYyWOtzQqdcE&sa=X&oi=book_result&ct=result&resnum=6&ved=0CDwQ6AEwBQ#v=onepage&q=miles%20davis%20%22african%20thing%22&f=false
  6. http://www.allmusic.com/album/get-up-with-it-r106182 
  7. http://query.nytimes.com/gst/fullpage.html?res=9D0CEFDE1739F93AA1575A C0A967958260&pagewanted=3
  8. http://danielvol4.blogspot.com/2009/04/miles-davis-get-up-with-it.html
  9. http://www.furious.com/perfect/teomacero2.html
  10. http://secondeditionreviews.blogspot.com/2010/08/take-five-miles-davis-get-up-with-it.html
  11. Ambient 4: On Land 1986 liner notes

 

השאירו תגובה

לחצו על הכפתור על מנת להכנס באמצעות הפייסבוק שלכם בכדי להשאיר תגובה

Connect

לפוסט זה יש 0 תגובות