הרשמה לניוזלטר
מידע והרשמה ל -Muzik
שם
טלפון
מייל
נושא
שלח
Enjoy Your Rabbit - ניתוח האלבום חלק ב' וסיכום
אבישי אפרת
| ראשון | 16.10.11 |
Enjoy Your Rabbit - ניתוח האלבום חלק ב' וסיכום

Perfection is achieved, not when there is nothing more to add, but when there is nothing left to take away.” (Antoine de Saint-Exupery)[1] 
                                 (אאליוס דונאטוס)
 
 
7. "Year of the Snake":
 
זההוא החלק באלבום המשקף במידה הרבה ביותר את החיה שלה הוא מתייחס, לעניות דעתי.
אנו שומעים, משחק בסיסי וצנוע (שלא ממש מאפיין את סטיבנס בדיסק זה) בתנועה מלודית בסיסית ואפקטורה של סינטיסייזר. החל מדקה וחצי אל תוך השיר, באים דגשים מתוזמרים ומנגינות מקבילות אשר משרות אווירת מדבר ואפילו אפשר לדמיין את הנחש (בדרך כלל אינני נוטה רומנטיקה שכזו אך תחושה זו בחלק זה ראויה לציון).
ניתן לאמר כי סטיבנס יוצר שילוב ייחודי של התייחסות תזמורתית שבאמת שולחת את המאזין למחוזות ה-IDM.
 
8. "Year of the Sheep":
 
סטיבנס משלב בין קייג' לרייך במרקם של קולות ונשימות המתחברות זו על זו יחד עם תפיסת קייג' במה שנשמע כמו עריכה רנדומלית "קולות של חיות". הקטע שומר על יציבות ורוגע ומשמש כקדמה לחלק הבא, לאחר כחצי דקה בסופו של מה שנשמע כהמהום מכני מסוג כלשהו.
 
9. "Year of the Rooster":
 
מספר ערוצים נכנסים ב-fade in, כאשר כל אחד בחתימת זמן שונה. רייך חוזר אלינו מימין ומשמאל – loop חוזר משתלב עם נגינת גיטרה עדינה שמתנגשת ב-phasing של התופים בערוץ ה-Left ויוצר הרגשת phasing כללית בין צדדי ה-stereo. יש לציין כי זה החלק היחיד שסטיבנס משתמש בדינמיקת טראק אלקטרוני בצורה שמזכירה dance floor (אם כי עדיין בריחוק) – באמצע הקטע ישנה ירידה דינמית המזכירה כניסה ל-breakdown (מושג המקביל ל-bridge בכתיבת שירים וצמח מתוך הדיסקו של ה-70s) לאחר עצירה ריתמית ו”הצפה” ב-reverb (אפקט מדמה חלל).
 
10. "Year of the Dragon":
 
סטיבנס חוזר לעולם הפסקולי. ניתן לשמוע דחיסות של מספר מלודיות על גבי מלודיה משתנה בנגינת תוי רקע מתמשכים במה שנשמע כמו שילוב רעיוני בין טראק 2 ו-5. ההרגשה הפנטסטית מתעצמת בהמשך ונשמעת לעיתים כמו מנגינת רקע של משחקי מחשב, לאור הדחיסות של צלילים דיגיטליים במתווה שמזכיר התייחסות להלחנה מסורתית, אך עם עולם צלילי רחב יותר (ואף שוב קולות רקע של סטיבנס).
 
 
11. "Enjoy Your Rabbit":
 
משהו מוכר, משהו מהעבר. טראק המשקף התייחסות עצמית של סטיבנס לעצמו בהיותו שונה בכותרתו (במקום
year of the rabbit כשאר הקטעים, שמו הוא enjoy your rabbit, כשם הדיסק). ניתן לשמוע כאן אלטרנטיב-רוק במקצב שמשתנה בין חמישה לשישה רבעים בחלק אחד וארבעה רבעים בחלק שני. זה כבר יכול להיחשב כשיר רוק שמשתמש בהשפעות מאלקטרוניקה. יש לציין כי לטעמי, שמיעת צליל גיטרה כה מוכר באמצע דיסק אלקטרוני הוא מאוד מרענן ויש לשער כי תפיסתו של סטיבנס היא מאוד מודעת וסמלית ואף מתייחסת לשאר האלבום – כוונתי היא שבכך שהכניס את שיר זה הוא בעצם מודה בניסוי שהוא עושה, מתייחס לעברו והגדרתו כמוזיקאי מתחום האינדי רוק (בהקשר חזק יוצר של Mazurki דאז) ומצביע על ההיעזרות של המדיום האלקטרוני.
 
 
12. "Year of the Dog":
 
קטע שבאמת נשמע כמו ה-reference. הפקה שניתן מאוד לקטלג תחת משהו בין אלקטרוניקה/ambient או
Down Tempo שמזכיר מאוד את להקת Air ומסתיים במשטחי צליל של טרי ריילי שממש נשמעים כאליו עוותו בטייפ חוזר. סטיבנס ממשיך לחלוש על פני סגנונות מוזיקאליים שונים.
 
 
13. "Year of the Horse":
 
13 דקות של סיכום – סטיבנס ממש משלב בין כל הסגנונות שעבר על פניהם בכל הדיסק לתוך רצף אחיד שיוצר את הטראק הארוך ביותר בדיסק.
 
14. "Year of Our Lord":
חתימת הסיום וה-epilogue. סטיבנס מחבר בין העולם הרוחני הסיני אל עולמו האישי והנוצרי בקטע סיום זה שחותם את הדיסק ומהווה את חלקה השני של המסגרת הנושאית. יש לשער כי התייחסותו לשירה כמאפיין המרכזי בקטע, תוך שילוב עריכה, הכפלות אך שימור קונטקסט הרמוני מדויק היוצר הרגשה של "טוהר" ו"קדושה" שמזכירה קצת שירה עתיקה, באה מתוך שילוב בין העולם הישן לחדש – סטיבנס פונה לנושא קונספט מהעולם הסיני ומשתמש בטכנולוגיה ורעיונות פילוסופיים מודרניים ככלי ביטוי ליצירתו אך חשוב לו להדגיש בסופו של דבר את הרעיונות הדתיים הערכיים שהוא נוטה להעביר בכל הוצאה בתור המילה האחרונה.
 
 
 
חשוב לי להציג את תפיסתו המיוחדת של סטיבנס במספר נושאים נוספים, הנותנים לנו יותר מידע על אופיו כאמן:
 
“Pitchfork: How do you feel about that in terms of your own material? Say if someone    took "Chicago" and changed the lyrics to be more political?
Sufjan: It's definitely not public domain. I have a publisher and I make money from the publishing of the songs. That's a big part of an income, so I'm not going to pretend that I'm that socialistic about my music. But I'm not so possessive about it that I would sue anyone who misused it. If someone were to sample my work, I would have a hard time seeking payment for that. I don't even have a problem with people illegally downloading that stuff.”
“Pitchfork: Can you think of any examples where you've tried to "sabotage" your music responsibly?
Sufjan: I love the electric guitar, and the Ex is one of my favorite bands, this punk band from The Netherlands. And in college, I was blown away by Sonic Youth, Daydream Nation, Sister-- that kind of guitar-rock is still very musical but very dark, heavy, and dirty. I think there's moments where I'm playing around with that element, and everything is harmonious and melodic, then there'll be this undermining chaotic guitar line that rises up out of it, trying to sort of sabotage the harmony. I really want to experiment with that exclusively and get rid of all the pretty, listenable acoustic stuff.
  
Pitchfork: So when you do dive back into music, will it be more dissonant?
Sufjan: Maybe. Not my next project, but in the future. I think I need to earn that first. You can't really do anything reflexively, because it's not necessarily the most responsible thing to do. “
על אף ש -enjoy your rabbit  הוא האלבום הכי פחות נודע ואהוב של סטיבנס, הוא מראה על שימוש בידע ויצירתיות כחלק מרצון לחקור ולדעת מעבר למובן מאליו. אם נסתכל על הרצף היצירתי של סטיבנס, הרי A Sun Came (אותו כתב הלחין והקליט לבד, ואף ניגן כמעט על כל הכלים) קיצוני והפוך לאלבום זה בהיותו יצירה מאוד מוגדרת של סגנון הופכי ואף מינימליסטי למדי. סטיבנס, יתכן, היה מעוניין לחקור את העולם האלקטרוני גם מתוך צורך להתנסות עם עולם פחות מוכר זה, ויתכן כי אלבומי ההמשך הכל כך מהוללים שלו (Illinos, Michigan) לא יכלו להיווצר ללא התנסות זו שגם חלחלה בהמשך, אם כי בצורה יותר מגובשת וברורה מבחינת קהל המאזינים. אין ספק כי מדובר במלחין טוטלי המעוניין להיותר מעורב לגמרי בכל שלב בתהליך היצירה – כתיבה, לחן, עיבוד, הפקה, הקלטה, עיצוב ואף מעורבות רבה ושותפויות עם אמנים אחרים (כגון ה-Danielson Famile) וניהול לייבל עצמאי.
"כולנו יודעים שהאמנות אינה אמת. האמנות היא שקר שגורם לנו להכיר באמת, או לפחות באמת שבהישג הבנתנו. האמן חייב לדעת כיצד לשכנע אחרים באמיתות שקריו". )פבלו פיקאסו)[2]
 

המאמר נכתב במסגרת קורס פרספקטיבות מוזיקליות ב- "Muzik” - בית ספר גבוה ליצירה והפקת מוזיקה", בהנחיית עמית הכט

                                                

[2]           "קוביזם", אן גאנטפיהרר-טריר, הוצאת Taschen, 2007
השאירו תגובה

לחצו על הכפתור על מנת להכנס באמצעות הפייסבוק שלכם בכדי להשאיר תגובה

Connect

לפוסט זה יש 0 תגובות