הרשמה לניוזלטר
מידע והרשמה ל -Muzik
שם
טלפון
מייל
נושא
שלח
DM - Sounds Of The Universe
ליאור פדלון
| שני | 23.01.12 |
DM - SOUNDS OF THE UNIVERSE דפש מוד

דפש מוד

חלק ראשון מתוך עבודת המחקר של ליאור פדלון על אלבום הסטודיו ה - 12 של להקת האלקטרו הבריטית Depeche Mode.
דפש מוד התחילו דרכם עוד בשנת 1976 כאשר נוסדה להקת no romance in china . רק בשנת 1979 הצטרף ללהקה הסולן דייב גאהאן, ומשם הדרך להצלחה הייתה מרובת מהמורות – דרך התמכרותו לסמים ועד למאבקי הכוח בינו לבין מרטין גור, כותב השירים הראשי בלהקה. בפוסט הראשון נסקור את הביוגרפיה והדיסקוגרפיה של דפש מוד מתחילת דרכה , דרך גיבושו של ההרכב הנוכחי (גאהאן, גור, פלטשר) ועד הוצאת "צלילים של היקום" (אלבומם האחרון) והופעתה המיוחלת של הלהקה בישראל, שהתקיימה ב - 2009.

דפש מוד - איך הם התחילו :

הגרעין של דפש מוד החל לנבוט בשנת 1976, כאשר וינס קלארק ואנדרו פלטשר יסדו את להקת "No Romance in China", שלא זכתה להצלחה. בשנת 1979 הקים וינס קלארק להקה חדשה בשם "French Look" עם מרטין גור. אנדרו פלטשר הצטרף גם הוא והלהקה שינתה את שמה ל "Composition of Sound" עם קלארק בתפקיד הסולן. לאחר מספר חודשים גייסו השלושה את דייב גאהאן, לאחר ששמעו אותו שר בהופעה מקומית, ושינו את שמם לדפש מוד, שם שנלקח ממגזין אופנה צרפתי (במקור Dépêche-mode ) ,בתרגום לעברית: "מברק אופנה".
גהאן נולד למשפחה ממעמד הפועלים. אמו סילביה הייתה כרטיסנית בחברת האוטובוסים של לונדון, ואביו, לן, היה נהג אוטובוס. לגהאן אחות, סו, המבוגרת ממנו בשנתיים. כשהיה בן ששה חודשים עזב אביו את הבית. שנתיים לאחר מכן הוריו התגרשו. מספר שנים לאחר מכן אמו התחתנה בשנית, ולגהאן נולדו שני אחים נוספים: פיטר ופיל. דייב וסו גודלו תחת הרושם שבעלה השני של אמם, ג'ק גהאן, היה אביהם הביולוגי. ג'ק נפטר בשנת 1972, כשגהאן היה בן עשר.
מעט לאחר מכן חזר אביו הביולוגי לחייהם של גהאן ומשפחתו, ובמשך כשנה נהג לבקר בביתם לעתים קרובות, עד שנעלם שוב, הפעם לתמיד. מאז לא נוצר שוב כל קשר בינו לבין המשפחה. גהאן תיאר את אותה תקופה:
"לעולם לא אשכח את היום הזה. חזרתי הביתה מבית הספר, ומצאתי איש זר בביתנו. אימי הציגה אותו בפניי כאבי האמיתי. אני זוכר שאמרתי לה שזה לא יכול להיות, מאחר שאבי נפטר. איך יכולתי לדעת מי האיש הזה היה? ככל שהתבגרתי, מצאתי את עצמי חושב עליו יותר ויותר. הדבר היחיד שאימי הסכימה לומר עליו היה, שהוא עבר לג'רזי כדי לפתוח בית מלון. אימי חיכתה ככל שיכלה עד שסיפרה לי על אבי הביולוגי. זה דור אחר, ואני מניח שהיא חשבה שהיא עושה את הדבר הנכון"‏‏‏‏.
בשנים שלאחר מכן הפך גהאן לעבריין צעיר. פשעיו כללו גניבת רכבים, ונדליזם וריסוס כתובות גרפיטי על קירות. כתוצאה מכך הובא בפני בית משפט לנוער שלוש פעמים עוד בטרם מלאו לו 14 שנים.
לאחר שהפסיק את לימודיו בגיל 16, עבד בעבודות מזדמנות שונות, כגון מוכר של משקאות קלים, קופאי ופועל בניין. בשלב מסוים התקבל ללימודים בקולג' לאמנויות של סאות'אנד, ולאחר שלוש שנות לימודים הוא זכה בפרס, אשר איפשר לו לקבל עבודות בתחום של עיצוב חלונות ראווה ומרכזי קניות.
גהאן מתגורר בניו יורק משנת 1997. הוא תיאר את ניו יורק כמקום הראשון שבו הרגיש כמו בבית. כיום הוא חי עם אשתו השלישית, ג'ניפר, בתם המשותפת ובנה של ג'ניפר מקשר קודם. יש לו גם בן מנישואיו הראשונים לאהבת נעוריו ג'ואן. נישואיו לאשתו השנייה, תרזה, נמשכו פחות מארבע שנים. ג'ואן ותרזה מופיעות בסרט הדוקומנטרי "101", המתעד הופעה היסטורית של "דפש מוד". ג'ניפר מופיעה בוידאו קליפ לסינגל "Suffer Well" , פעם בתור מלאך ופעם בתור עצמה.
גהאן הוא נרקומן בגמילה, שהיה מכור בעבר להרואין. באוגוסט 1995 ניסה להתאבד על ידי חתיכת ורידיו. גהאן הכחיש את השמועות לפיהן ניסה להתאבד שוב, כשנמצא מחוסר הכרה בשל צריכת מנת יתר של סמים, במלון בלוס אנג'לס במאי 1996. האלבום "Ultra" של "דפש מוד" יצא רק לאחר שגהאן עבר תהליך של גמילה מסמים. מערכת היחסים עם אשתו ג'ניפר, בעצמה מכורה לסמים שנגמלה, היוותה השפעה חיובית על חייו בשנים האחרונות.
להקת דפש מוד, שנודעה בעולם כלהקת סינתיסייזרים, ניגנה בתחילה דווקא בגיטרות. את השיר הראשון שלהם ("Photographic") הם הוציאו עדיין כשלישייה והוא הופיע באלבום האוסף של חברת התקליטים Some Bizzare , אך עד מהרה הוחתמו בחוזה שבעל פה בחברת "מיוט" של דניאל מילר והוציאו בה את אלבומם הראשון (וגם את כל האלבומים שלאחריו). האלבום נקרא Speak & Spell והסינגל השלישי מתוכו Just Can't Get Enough זכה להצלחה גדולה ונכנס לעשירייה המובילה במצעד הפזמונים הבריטי.
זמן קצר לאחר מכן פרש וינס קלארק ויסד להקה משלו עם אליסון מויה, שנקראה "יאזו". למרבה ההפתעה, עזיבה זו לא רק שלא העיבה על עתיד הלהקה אלא להפך - היא הביאה את גור לעמדת כותב השירים באלבום השני ובשנת 1982 יצא אלבום זה, A Broken Frame לאור. לאחר יציאתו הצטרף אלן ווילדר כחבר בלהקה והיה למחליפו של קלארק בסינתיסייזר. האלבום הצליח מאוד והיווה המשך ישיר של הקו המוזיקלי של הלהקה, עובדה שעודדה את גור ככותב וגיבשה את סגנונו תוך שהוא נוטה לכיוון מתוחכם וקודר יותר. סגנון זה ניכר באלבומם השלישי Construction Time Again מ-1983.
בתחילת שנות השמונים מעריצי דפש מוד היו כמעט אך ורק אירופאים (בעיקר בגרמניה). רק ב-1984 עם יציאת האלבום Some Great Reward הצליחה הלהקה לפרוץ לקהל הרחב בארצות הברית ובריטניה. שירי אלבום זה, היו בעלי צליל תעשייתי יותר ועסקו בנושאים טעונים כמין ודת. השיר : Master And Servant עסק ביחסי מין סאדו מזוכיסטיים. השיר Blasphemous Rumours בנושא דת וכפירה והלהיט People Are People עסק בשוויון בין בני אדם. האלבום זכה להצלחה גדולה משני עברי האוקיינוס האטלנטי ובאהדת הביקורות.
ב-1987 הוציאה הלהקה את האלבום Music For The Masses. בזכות סיבוב ההופעות של האלבום, החלה הלהקה להנות מהצלחה משמעותית בארצות הברית. סיבוב הופעות זה תועד בסרטו של ד.א. פניבייקר והונצח באלבום הכפול 101 ב-1989.
עם יציאת האלבום Violator בשנת 1990, שאופיין בצליל רוק אמריקאי קשה יותר, הפכו חברי הלהקה לכוכבי על. האלבום נמכר במיליוני עותקים בעולם כולו ונכנס לעשירייה הפותחת במצעד האמריקאי. שירים רבים באלבום עסקו שוב בנושאי דת ומין האופייניים לדפש מוד. האלבום הכיל את אחד הלהיטים הגדולים ביותר של הלהקה אי-פעם (אם לא הגדול ביותר) Enjoy The Silence.
בשנת 1993 יצא האלבום Songs of Faith and Devotion שהיה שיא הצלחתה של הלהקה והגיע למקום הראשון בבריטניה ובארצות הברית מיד עם צאתו. שירי האלבום נוגנו ברובם בגיטרות, ונראה כי דפש מוד נטשה את מסורת הסינת' פופ.
בנקודה זו של פסגת הקריירה החלו צרות בלהקה. אלן ווילדר פרש ביוני 1995 לאחר מסע ההופעות "Devotional" עקב תחושת מיצוי ושאיפה לבטא את טעמו המוזיקלי האישי, וחזר לעבוד תחת ההרכב Recoil בו הוא מארח אמנים שונים. זעזוע קשה היה אשפוזו של גאהאן בבית חולים עקב צריכת יתר של הרואין. גאהאן עבר תקופה של התדרדרות בחייו האישיים, שמהלכה עבר מבריטניה לארצות הברית, התגרש מאשתו ונשא את חברתו האמריקאית שהייתה מקורבת ל"סצנת ההרואין", התגרש גם ממנה וניסה להתאבד.
גאהאן התראיין למגזין NME והתוודה כי התנקה מסמים לאחר ששמע את בנו מבקש ממנו ש"לא ימשיך להיות חולה". לאחר ארבע שנות הפסקה הוציאו גאהאן, גור ופלטשר את Ultra והוכיחו שהם עדיין מסוגלים לייצר להיטים.
ב-1998 יצא אלבום אוסף כפול של להיטי דפש מוד בשם The Singles 86>98, ובעקבותיו מסע הופעות עולמי ב-18 ארצות בפני למעלה מ-650,000 צופים. בשנת 2001 יצא הסינגל הראשון מאלבום האולפן Exciter שנקראDream On . אלבום זה הופק על ידי מארק בל, שעבד בעבר עם הזמרת ביורק.
ביוני 2001 יצאה שוב הלהקה למסע הופעות ב-24 מדינות. המסע נמשך חמישה חודשים ונערכו בו 84 הופעות, שבהן צפו 1.2 מיליון אנשים. הבמאי אנטון קורבין הנציח את ההופעה בפריז על גבי DVD שראה אור ב-2002.
בשנת 2003 הוציא דייב גאהאן את אלבום הסולו שלו שנקרא Paper Monsters , ויצא למסע הופעות. מרטין גור המשיך גם הוא בקריירת הסולו שלו ואנדרו פלטשר הקים לייבל משלו שנקרא "Toast Hawaii".
באוגוסט 2004 הודיעה "מיוט" על הוצאה מחודשת של "Devotional" ב-DVD, המלווה באוסף רמיקסים של שירי דפש מוד.
ב-17 באוקטובר 2005 יצא אלבום האולפן ה-11 של דפש מוד, Playing The Angel האלבום הגיע למקום השישי בבריטניה, ולמקום השביעי בארצות הברית.
ב-3 באוגוסט 2006, הייתה הלהקה אמורה להופיע בפארק הירקון בתל אביב, במסגרת סיבוב ההופעות העולמי שלה, Touring The Angel, אך ההופעה בוטלה יומיים לפני התאריך המדובר, בעקבות מלחמת לבנון השנייה. ההופעה בתל אביב אמורה הייתה להיות הופעת הסיום של סיבוב ההופעות, בו הופיעה הלהקה מול קהל של למעלה מ-2 מיליון איש ברחבי העולם. בראיון שנתן באוגוסט 2008 לאתר מעריצים גרמני, הבטיח מנהל ההופעות של הלהקה, מרק ליברברג, שאת סיבוב ההופעות העולמי הבא שלה תפתח דפש מוד בישראל.
ב-20 באפריל 2009 יצא אלבום האולפן ה-12 של דפש מוד "Sounds of the Universe" . כמובטח, הלהקה פתחה את סיבוב ההופעות העולמי שלה, שנקרא "Tour of The Universe" בהופעה באצטדיון רמת גן ב-10 במאי 2009, לעיני כ-50 אלף צופים. יומיים לאחר מכן אושפז הסולן דייב גהאן בבית חולים באתונה, שם הייתה אמורה להיות ההופעה הבאה של הלהקה, לאחר שחש ברע. הופעותיה הבאות של הלהקה בוטלו, ובאתר הרשמי של הלהקה נכתב, כי גהאן סובל מדלקת חמורה במעיים ובקיבה, וכי הוא עובר בדיקות נוספות‏‏. מאוחר יותר פורסם, כי גהאן עבר בהצלחה ניתוח להסרת גידול ממאיר בשלפוחית השתן. הלהקה חידשה את סיבוב ההופעות ב-8 ביוני, לאחר הפסקה של חודש וביטול של כ-14 הופעות. סיבוב ההופעות הזה צפוי להיות הגדול והמקיף ביותר של הלהקה, ולכלול 96 הופעות ב-45 מדינות ברחבי העולם. בעודי כותבת עבודה זו סיבוב הופעות זה עודנו מתקיים , כך שעוד לא ניתחו אלבום זה מכל הכיוונים, ובכך מצאתי עניין לחקור אותו .
 

דפש מוד - מרטין גור

 

בעת נעוריו, הקים גור צמד בשם French Lookעם חברו לבית הספר, וינס קלארק. לאחר מכן, נוספו להרכב דייב גהאן ואנדרו פלטשר וכך נוצרה להקת דפש מוד.
עם עזיבתו של קלארק לאחר אלבום הבכורה ב-1981, הפך גור לכותב השירים העיקרי והוא כתב את רוב האלבומים של דפש מוד מאז ועד היום.
מלבד כתיבת השירים, גור מנגן בגיטרה ובקלידים. כמו כן, עושה קולות רקע ולעתים אף שר במקום סולן הלהקה, דייב גהאן.
ב-27 באוגוסט 1994 התחתן גור עם הדוגמנית סוזאן בויסוורט, ולזוג יש 3 ילדים (נולדו- 1991, 1995 ו2002(.
בינואר 2006 הזוג התגרש, וגור כתב את השיר Precious (מתוך האלבום Playing the angel) כדי לתאר את ההרגשה שילדיו חשים בעקבות הגירושין.
אנדרו פלטשר - (מכונה גם אנדי פלטש) הוא חבר להקת האלקטרוניקה דפש מוד וממייסדיה.
במקור, פלטשר ניגן בס בלהקה שהקים עם וינס קלארק, אבל עבר לנגן בסינתיסייזר, בלהקה "Composition of Sound", יחד עם מרטין גור. בשנת 1980 הקימו השלושה להקה חדשה - דפש מוד, ולאחר שחיפשו סולן הם מצאו את דייב גהאן. פלטשר הוא חבר הלהקה היחיד שמעולם לא כתב או הלחין שיר בלהקה.
פלטשר נשוי לגריין מזה 17 שנה, ולזוג שני ילדים: מייגן וג'ו. להוריו קוראים ג'וי וג'ון, ויש לו שלושה אחים: סוזן, קרן וסימון. כיום פלטשר מתגורר במרכז לונדון, בשכונת הסיטי של ווסטמינסטר.
 

בפוסט הבא נוכיח כיצד הלהקה ממשיכה להישאר רלוונטית גם בימינו, ומושפעת מהתרבות המתרחשת סביבנו. כמו כן, נעסוק בזיווג המעניין שבין דייב גאהאן (סולן) לבין מרטין גור (כותב השירים הראשי בלהקה) ונראה כיצד הגחלת עוד בוערת.

 

המאמר נכתב במסגרת קורס פרספקטיבות מוזיקליות ב- "Muzik - בית ספר גבוה ליצירה והפקת מוזיקה", בהנחיית עמית הכט


השאירו תגובה

לחצו על הכפתור על מנת להכנס באמצעות הפייסבוק שלכם בכדי להשאיר תגובה

Connect

לפוסט זה יש 0 תגובות