הרשמה לניוזלטר
מידע והרשמה ל -Muzik
שם
טלפון
מייל
נושא
שלח
Beck - odelay - בונא זה מגניב
אורן הורביץ
| רביעי | 07.09.11 |
Beck - odelay | בונא זה מגניב
חלק שלישי מתוך עבודת המחקר של אורן הורביץ על Odealy של Beck
נמשיך בסקירה מדוקדקת של האלבום שממשיך להפתיע גם עמוק אל תוך הקטע ה - 5 עם נגיעות של אפלוליות מהפנטת בתוך המולת הכאוס הקופצנית.

 

5. Derelict – אחרי ארבעה שירים אנרגטיים וזורמים במהותם, זורק אותנו בק אל השיר המאוד אווירתי והעצוב הזה. אווירה אפלה וכבדה נוחתת עלינו, מאוד היפנוטית, שמועברת בעזרת Drones של סינתיסייזר, כלי הקשה וכלים הודים, גם מה שנותן לשיר פן מיסטי. גם מילותיו הם מעורפלות, ועושות רושם של ביקורת חברתית, על כך שכולם הרימו ידיים וויתרו על לשנות את העולם לטוב יותר (הבית הראשון, שחוזר גם לפני הפזמון האחרון, מתאר אדם שמשתקע במקום מסויים, פורק את מזוודתו וזורק אותה, ונרדם תחת אש הלוויות), נותנים לכל הסביבה שלהם לעשות בה כרצונה "Blow Back Derelict Wind, Lay My Soul In The Foul Of The Air" ועוצמים את עיניהם לנוכח המצב "I Put My Eyes In A Paper Bag". הזכר היחיד שנשאר לנו מהאנרגיות שהיו עד עכשיו הוא סאונד התופים והבס. השבירה שהוא יוצר ברצף האלבום מעלה תהיות לגבי כיצד הגיעו בק והאחים למחשבה עליו והתשובה לכך נענתה ע"י האחים באחד הראיונות איתם: "You toss an idea his way, and instead of immediately rejecting it, he'll turn it into something fantastic. He looked in the Recycler one day, saw a guy in Santa Monica was selling Indian instruments. Two hours later he came back with a sitar and tamboura. He said, 'The guy tuned it up for me and taught me how. Let's record something." (#5). לא ברור אם בעקבות זה הוקלט השיר, אבל אפשר להניח כי אחד מהרגעים הללו היה בהחלט מה שהתחיל את החשיבה עליו.


6. Novacane – אחרי האווירה הקודרת של קודמו, מתחיל בנעימת גיטרה יחד עם התופים והבס המוכרים, עם רעשים אלקטרוניים וסקראצ'ים ברקע, נגינת מפוחית, ואז נכנס ריף Punk אנרגטי ומקפיץ. יש כאן סתירה די גדולה, כי Novacane הוא סם מרדים, והלחן הוא ההפך ממרדים. המילים שלו מדברות על אורח החיים של נהגי המשאיות על הכבישים, וכמה הוא מונוטוני ומרדים. בק אומר שהשיר נכתב עקב שיחה עם במאי הסרטים ספייק ג'ונס, ובהשפעת הסרט שלו Convoy שמתאר את חייהם של נהגי המשאיות. שיר זה מדגיש את אחת המטרות של בק לאלבום הזה, שהיא: "…when he wrote a song he always drove around and sang it to himself because he liked his songs to be good driving songs."(#6)
ועד כה הוא עומד במשימה הזו מצוין. לראשונה בכל האלבום שר בק עם דיסטורשן על הקול, מההתחלה ועד סופו. לאורך כל השיר יש ריף אלקטרוני מעל לPunk האנרגטי, מדי פעם נכנס ברייק Funk, שסומפל מGet Up And Dance של Freedom, ולפעמים נכנס ברייק עם ריף גיטרה נקי, שמהדהד בראשינו מהשירים הקודמים. השיר נגמר בריף הזה, יחד עם סינתיסייזר, קצת צורם, אחריו יש ברייק נויז עצבני, שבהמשך מצטרפים אליו עוד מלא סינטוזים, ויוצרים מלודיה כאוטית וגרוב דיסקו אקספרמנטלי, שמשאיר אותנו המומים, ולא יודעים למה לצפות.


7. Jack-Ass – התעלומה נפתרת לגיטרה אקוסטית רגועה ונעימה מלודית שלקוחה מתוךIt’s All Over Now Baby Blue של Them, יחד עם גיטרה חשמלית נקייה, שמתחילות שיר פולקי Laid-Back, והופכות לריף המרכזי בשיר. השיר נותן אווירה קצת חללית, וחוץ מסאונד הבס, וחזרתו של בק לצורת ההגשה הנקייה והמלודית, לא נשאר הרבה זכר למה שהלך עד עכשיו באלבום, אך כבר כל כך התרגלנו לשינויים הדרסטיים, ועקב מעבר הנויז בשיר הקודם, אנחנו שמחים לנוכח האווירה הרגועה הזו. השיר מעביר תחושה של מסע קסום, יחד עם תחושה של עצלות, הן בקצב שלו והן במילותיו "When I Wake Up Someone Will Sweep Up My Lazy Bones". גם כאן זה נראה כאילו למילים אין הרבה משמעות, אך הבחירה שלהם, מבחינת הצליליות שלהם מעבירה את האווירה הרצויה. אחרי הבתים מצטרפים התופים והגיטרה החשמלית מנגנת סולו, ו"משלימות" את החוסר שהיה לנו בהיעדרותם, מזכירות לנו היכן אנחנו נמצאים, ונושאות אותנו על כנפיהם לעבר השיר הבא, בזמן ששומעים נהירת חמור ברקע.


8. Where It's At – הלהיט הראשון מתוך האלבום. בק אמר בראיון: "I came up with that little riff on the Wurlitzer organ, and said I gotta remember this. I remember I came in with the riff and said ‘We should try to find this kind of beat…The Dust Brothers were like-minded. We were drawn to the way drums had been recorded in the ’60s and early ’70s: sort of a heavy, dry, thick, soulful sound"(#7) הם מספרים שבאותה תקופה הם אמנם הקליטו קצת תופים, אבל זה לא היה בתקציב שלהם. התוכנה שהם עבדו איתה הייתה מיושנת מאוד, ולפעמים לקח לה הרבה זמן לעלות. לאחים היה באולפן אוסף תקליטים שעבר אליהם בירושה מסבתו של אחד מהם, כך שהיה להם הרבה זמן פנוי להאזין לתקליטים. הם נמשכו לסאונד הזה של שנות ה60-70, כמו שבק אומר, מה שמסביר את הרעיון הקונספטואלי של האלבום, ואת אותו סאונד שכל כך נטמע באוזנינו לאורך האלבום. השיר מתחיל בריף האורגן עליו דיבר, אליו מצטרף סימפול תופים מתוך Get Out Of My Life, Woman של Lee Dorsey. כתיבת הביט פואט הזורמת שלו חזרה בשיר הזה יחד עם שירת היפ-הופ מקפיצה. השיר מתאר מסיבה, ומתייחס לתקופה בה הדיג'ייז היו יוצרים ברייקים של תופים בעזרת שתי פטפונים ומקפיצים את הקהל בעזרת מיקרופון "I Got Two Turntables And A Microphone" (שסומפל מNeedle On The Grove של Mantronix). בק גם מתייחס בשיר לתקופה בה עבד בעבודות זמניות, בשורה "Pulling Out Jobs And Jamboree Handouts". הרבה מהסימפולים מבוססים על אלבום חינוך מיני לחטיבות ביניים בשם Sex For Teens(Where It's At), ממנו גם לקוח שם השיר. סימפולים כמו "What About Those Who Swing Both Ways? AC DC's?". המשפט "That Was A Good Drum Break" לקוח מתוך I Don't Care If You Disrespect Me של The Frogs/ בבית השני הוא מתייחס אל הנמצאים במסיבה, בעוד בראשון הוא מתייחס לאנשים שאחראים על המוזיקה. שיר זה עמוס בהומור ואווירה טובה, שנכתב על אווירה טובה. מה שמייחד אותו כל כך הוא כל מה שנוסף לתופים לבס ולריף הסינתיסייזר, כל הסימפולים וה"רעשים" שברקע. שיר עמוס ב"טינופת" אלקטרונית (הצליל הצורם שמתנגן בפזמון, מצטרף מהפזמון השני, מין פידבק של מגבר), מחווה למסיבות של פעם. אחרי הפזמון השני יש ירידת מתח לריף הסינתיסייזר וסימפול סקסופון (מיד אחרי המשפט "Let's Make It Out Baby") שמלווה בצעקה מדוסטרשת, ואחריו שוב נכנס פזמון, ואחר כך חוזר לאותו קטע. שורה תחתונה, השיר מכניס לאווירה של מסיבה, כיפי וקליל, יחד עם כמויות הנויז שבו.

9. Minus – השיר מתחיל בליין בס מלוכלך, גיטרות מדוסטרשות ומקצב פאנק כועס, שזורק אותנו לאווירה אפילו יותר בועטת משל Novacane. אך בסופו של דבר זה אותו סאונד שליווה את כל האלבום, רק מהיר יותר ויותר מלוכלך. אפשר להבין שבק מאוד כועס על משהו, אך לא כל כך ברור על מה. כהרגלו המילים מעורפלות, הוא מתאר עולם כאוטי, ומוציא את תסכולו בעזרת השיר העצבני הזה, כנראה כמחאה על הכיוון שהעולם שלנו הולך. הוא לא נוטש לרגע את ההומור ומכניס לתוך שיר המחאה הזה את הביטוי "Crutches Of Frogs" בשיא הפזמון. השירה מדוסטרשת, והוא מעביר רגש רב בצורת ההגשה שלו. גם ברגעים הפחות עמוסים שלו בשיר, הוא מכניס רעשים מכאניים מציקים ונוייז אלקטרוני מלווה את כל השיר. כדי לאזן זאת הוא מכניס פעמונים בפזמונים. הוא סוגר את השיר בירידת קצב, צלילים אלקטרוניים חלליים ומשחקים עם גיטרה מדוסטרשת, ומצעיד אותנו הלאה במעלה היצירה האקלקטית שלו.
 

מתקרבים לסוף האלבום וכבר באמת לא יודעים למה לצפות... לפוסט הבא, האחרון בסדרה לא נותר אלא להאזין בהנאה... (מומלץ להאזין לאלבום בשלמותו וגם לקרוא את המשך הניתוח המוסיקלי).

המאמר נכתב במסגרת קורס פרספקטיבות מוזיקליות ב- "Muzik” - בית ספר גבוה ליצירה והפקת מוזיקה", בהנחיית עמית הכט 


 

 #1  AllMusic.com, Golden Feeling Review 

#2   Wikipedia- Devil's Haircut
     (אין התייחסות למקור)

#3   Mixonline.com – The Dust Brothers 

#4   Rule forty two – Beck on Odelay 

#5   Whiskey Clone – Derelict 
     (אין התייחסות למקור)

#6  Adam – So Well Remembered

#7  Rule forty two – Beck on Odelay

#8  Whiskey Clone – Readymade
     (אין התייחסות למקור)

#9  Rolling Stones – Odelay by Beck 

#10 Mojo – Odelay 

#11 Mojo - I’m trying to get to this place where you can stand outside the parameters of what’s possible

#12 Glenn - So Well Remembered – Beck: Odelay

#13 Pop Masters – Beck: Odelay

#14 Sputnik Music – Beck Odelay

 

 


לכל הפוסטים בסדרה:

חלק ראשון: מה קורה בראש של beck?

חלק שני: Beck - Odelay | אין הגיון בשיגעון

חלק שלישי: Beck - odelay - בונא זה מגניב

חלק רביעי: Odelay - עוד לא נאמרה המילה האחרונה

השאירו תגובה

לחצו על הכפתור על מנת להכנס באמצעות הפייסבוק שלכם בכדי להשאיר תגובה

Connect

לפוסט זה יש 0 תגובות