הרשמה לניוזלטר
מידע והרשמה ל -Muzik
שם
טלפון
מייל
נושא
שלח
All That Makes This Album Amazing
אמיר מרגלית וליטל שליט
| ראשון | 01.01.12 |
All That Makes This Album Amazing
חלק חמישי מתוך עבודת המחקר של אמיר מרגלית וליטל שליט על האלבום החמישי של This Binary Universe - BT.
אז אחרי שהצגנו את האלבום, דיברנו על היוצר וסיפרנו על שיטות העבודה של BT בפוסטים הקודמים, לא הגיע הזמן לנתח את קטעי האלבום? אז קבלו, בפוסטים הבאים נעבור על היצירות (על האודיו והוידאו כמובן) אחת אחת. אתם מוזמנים למסע אווירתי ומרתק.
 

 טראק מס 1: (8:15) - All That Makes Us Human Continues

רצועה זו נכתבה כולה במשך חצי שנה ע"י BT בתוכנת Sequencer בשם Csound שנכתבה בעצמה בשפת התכנות הידועה C++. הסרט הקצר שמתלווה ליצירה נוצר גם הוא ע"י תכנות בלבד והמהווה יצירת אמנות מופשטת ועכשווית מרתקת ומהפנטת.
 

“It took me six months, but I did it,” he says. “There were no live instruments at all. The whole thing is straight from code.” Analog visuals simply wouldn’t do for such a technical track. CalArts student Mondi programmed the corresponding visual sequence entirely in code as well.[1]

כשמנסים לנתח לעומק, מבחינת סאונד והפקה, את המתרחש בזמן הטראק, ניתן להבין כי יש בטראק התפתחויות מבחינת שכבות - הן מלודיות, הן אווירתיות (Ambient), והן קצביות. ניתן להבחין באלמנטים המוכרים מעולם ההפקה והסאונד כמו Reverb ו Delay ו Distortion. הטראק ובעצם האלבום נפתח במעין מרקם סאונד ששולח את הדמיון לנופים רחוקים, אך כאשר צופים ב - DVD, BT מתאר לנו את המרקמים האמיתיים לדעתו - דיגיטליים, ומתמטיים. (עוד באשר לקשר למתמטיקה- בהמשך). ב04:40, מתחילת הטראק נכנסים מקצבים אלקטרוניים מוזרים בעלי צלילים קשים לזיהוי, וגם תבניתם הריתמית קשה לזיהוי מפני שBT ביצע אינספור עריכות וחיתוכים קטנים לכל סאונד. ולכן, באשר לנעשה בכל שנייה נתונה- בהחלט קשה לומר. זאת מפני שהידיעה שהכול בוצע בעזרת תוכנת מחשב לא מקובלת וידועה כמו Logic או Cubase וללא הקלטה כלשהיא או סימפול ממקור מסוים. כששומעים פעמונים, אלו לא באמת פעמונים, כששומעים גיטרה, זו לא גיטרה אמיתית. הכול מתוכנת, הכול מורכב מ-0 ו-1, הכול בינארי. לכן המקום של הרצועה הזאת באלבום חשוב מאוד - בעצם היותה ראשונה באלבום, BT מצהיר את תפיסת עולמו והקונספט של האלבום כולו. היצירה הראשונה כולה בינארית - ומכאן משליכה על היקום כולו - "היקום הבינארי הזה"/ "This Binary Universe".
 

הירידה לפרטים בטראק מאופיינת על ידי תפקיד הצליל (הן מלודית והן מבחינת סאונד) בכך שלצליל לא רק תפקיד ביחס להומוגניות של הטראק כולו אלא ביחודיות שלו עצמו. ניתן לדמות זאת בתנועה אנושית- אוטומאטית או מכאנית ככל שתהיה- לעולם לא יוכל האדם לבצע אותה בצורה זהה לחלוטין.- דבר זה מתבטא מבחינה מלודית
בהדגשים הדינאמיים של הצליל, והן מבחינת הפקת הצליל בשימוש בכיוון שונה של עוצמה, כיווניות (5 כיווני סאונד בסראונד) ועיבוד שונה מבחינת אפקטורה ו - EQ.
 

רצועה זו בדיסק של BT על פניו נשמעת הקלילה ביותר ובעלת רעיון מרכזי שמפוענח כבר לאחר שמיעה ראשונה של הטרק. עם זאת ככל שמתעמקים בהרמוניה ובמלודיה של הטרק מגלים עולם שלם שלא היה נחשף בצורה אחרת. מלבד שימוש במקורות מוזיקה קלאסית ותזמור קלאסי מובהק, משתמש BT בהולכת קולות פוליפונית בהתאם לחוקי ההרמוניה והמלודיה הקלאסיים אך מפתח ומחדש אותם. אפיונו המרכזי של הטרק הוא במאבק כוחות מתמיד בין הדרגה החמישית בסולם לדרגה הראשונה. ויש מסר מאוד חריף ברצועה זו בהקשר לתפקיד חדש שיוצר BT לדרגות אלו, והוא, מצד אחד לעמוד על יחסי המתח וההרפיה של דרגות הטוניקה והדומיננטה, אך מצד שני מסר שניתן להגדיר אולי עתידני באשר למשמעות של תפקוד שתי דרגות אלו יחדיו על ידי ניגונן בד בבד כך שיצרו השתלבות הרמונית מעניינת ונעימה לאוזן למרבה הפלא.
 

הגדרת הטוניקה והדומיננטה על פי ההרמוניה הקלאסית:
טוניקה: הדרגה הראשונה בסולם. לדוגמא הטרק בדו מז'ור הדרגה הראשונה תהיה דו והיא העוגן כאשר אליה תמיד שואפים להגיע. היא הדרגה המאפיינת את הסולם ולכן לרב פותחת כל יצירה. היא מבוססת על אקורד משולש (אקורד בעל שלושה צלילים) מז'ורי או מינורי בהתאם לסולם, אך חשוב לציין שהיא מאפיינת מוסיקה טונאלית פונקציונאלית שהיא מוסיקה המבוססת על מערכת צלילים סולמית מוגדרת בחוקיה וידועה מראש על פי המוסיקה הקלאסית. מבחינת הולכת קולות היא מציינת את ההרפיה.
דומיננטה: הדרגה החמישית בסולם ולכן האקורד הדומיננטי יהיה בנוי על הדרגה החמישית בסולם במקרה זה סול (סול סי רה) והוא שואף להיפתר לדרגה ראשונה. אקורד זה מציין את המתח ולרב יופיע בצורת אקורד שבע בעל ארבעה צלילים (סול סי רה פה). 
 
הטרק בעל הקדמה ושני נושאים מרכזיים אשר כל נושא בעל השפעות קלאסיות שונות והמעניין הוא השילוב שלהם שמתקשר לתיאורית המשך.
ההקדמה - דו בבס המבסס את הטוניקה. תפקיד מלודי בקול הגבוה שמסתיים בפה. דבר היוצר בלבול באשר למה הטוניקה דו או פה. כמו כן נוספים עוד שכבות של עוד ועוד צלילים בעלי תפקוד הרמוני שונה כגון סי במול שנותן קונוטציה לפה מז'ור. לאט לאט מתבהרת הטוניקה כאשר יש אקורד פה מז'ור מובהק.

הנושא הראשון נכנס בפתאומיות ובאותו זמן שמנוגן אקורד פה מז'ור מנוגן אקורד דו מז'ור שיוצר שוב מאבק בין דרגה חמישית לראשונה בסולם פה מז'ור. ככל שהנושא הראשון מתקדם יש טוניקה חדשה והיא דו מז'ור הממשיכה לאורך כל הטרק. הנושא הראשון מאוד קליט ובעל ארבעה צלילים – סי דו רה דו. מבחינה ריתמית משקל סימטרי של ארבעה רבעים וכל צליל נופל על ביט בחלוקה של רבעים או חצאים. ישנה תחושה מצד אחד של מעגליות שכן הנושא חוזר בצורה מעגלית פעמים השלכה למוסיקת Ambient של טרי ריילי. המינימליזם עפ"י טרי ריילי: "תפיסת החזרה האינסופית הרפטטיבית ובלתי מכוונת על אותה דגימה פשוטה בעלת אופי ריתמי מהפנט ובסיסי תחושה של תנועה ודריכה במקום גם יחד ופותח גוף ורוח לעולמות אחרים מעבר לעולם הקיים". מה שיפה וחדשני הוא השילוב בין מעגליות זו לתנועה השכבתית המלודית שנוצרת על ידי הוספה של עוד ועוד צלילים וקולות, תנועה אנכית שיוצרת המשכיות מתמדת וחוסר בהירות הרמונית. ניתן להשוות ליצירתו של טרי ריילי- "In C"- שם ישנו שימוש ב53 תבניות ריתמיות ומלודיות כולן על סולם דו מז'ור שחוזרות ביצירה באופן אקראי כביכול (לפי בחירת הנגנים). חשוב לציין שלנושא המרכזי נושאים נוספים בקולות האחרים שיוצרים שאלה תשובה ביניהם ואפקט של Phasing ו Call Response.
התפלגות הקולות בנושא הראשון היא שמגלה את נושאה האמיתי של היצירה והיא עיסוק בתיאוריית המשך. חווית ההאזנה הראשונית וההתייחסות לדרגות, נושאים וכו' היא שטחית ביחס למסר המרכזי אותו מנסה BT להעביר ביצירה. החלוקה לתתי נושאים היא המעניינת והעיקרית, ויצירת המשך ההרמוני השכבתי. ההמשכיות נוצרת על ידי הדגשה שונה של הקולות בכל חזרה של הנושא, כמו כן יש הדגשים שונים של צלילים מתוך הנושא. בנוסף ישנו עיסוק במינימליזם המוגדר לפי תפיסתו של טרי ריילי, כאשר יש תנועה של משפטים או צלילים מוסיקליים בזמן, כלומר השילוב בין החזרה הרפטטיבית על אותם נושאים לבין השינויים המזעריים שהם עוברים במהלך היצירה בזמן אמת.
 
הנושא השני בטרק מתפקד כווריאציה לנושא הראשון שכן יש שימוש באותם כלים מלודיים והרמוניים המאפיינים את הנושא הראשון עם שינויים ביחס בין הקולות. וריאציה היא כינוי לטכניקת כתיבה בה החומר עובר שינוי ואלטרנציה בחזרותיו השונות. השינויים יכולים להיגרם הן מלודית, הרמונית, קצב ומקצב, מרקם קונטרפונקטי ותזמור. כאן יש שינוי בכל אחד מאלה. התנועה היא הרמונית שכן כל צעד מבוסס על שני צלילים המנוגנים אחד אחרי השני וביניהם מרווח שיוצר עוגן הרמוני, ועונה על חידת ההרמוניה של הנושא הראשון כאן מתברר שהיצירה פותחת בדרגה החמישית ולא בדרגה הראשונה כפי שהיה נדמה בנושא הראשון.

היצירה נגמרת בחזרה לנושא הראשון בוריאציות סאונד נוספות ודגשים חדשים כאשר בניגוד לפעם הראשונה בו מופיע עם בס דו הוא מופיע כאן עם בס פה. כאן כבר ברור כל המשחק בין סול דו לפה שיוצר יחסיים קוורטיאליים ליצירה. כלומר ארבעה מפרידים צלילים בין סול לדו בין דו לפה. ניתן להשוות יחסים אלו למוסיקה מערבית עתיקה בה מרווח זה משחק תפקיד חשוב בתפילות הגרגוריאניות המושרות. דבר נוסף מעניין הוא שהיפוך של קוורטה הוא קווינטה – מרווח של חמישה צלילים בין פה לדו לסול כלומר בסדר הפוך, וזה הקשר ישיר למאבק בין דרגה חמישית לראשונה. סול חמישית של דו שהיא חמישית של פה.
 

 טראק מס 2: (11:23) - Dynamic Symmetry 

ההקדמה - BT משתמש בשיטת ה"משך" כדי לייצר אווירה. הוא עושה זאת בהקדמה של הטראק וכן בשאר הדיסק. הסאונד ש BT בוחר להשתמש בהקדמה (עד 2:05) אינו חד משמעי או ברור לאוזן. המטרה היא יצירת מרקם, והכנסת המאזין לאווירה כלשהיא. לכל צליל אפקטורה שהופכת אותו לכמה שפחות ברור ולא טבעי. עם זאת יש שילוב של קול של תינוק בעל תפקיד מלודי (רצף של 2 צלילים) ופילוסופי המחזיר לראשוניות ומסמל מעגליות, חיים, לידה ופריון.
המאפיין ברצועה זו, בניגוד לרצועה הקודמת, הוא הפוליריתמיקה המעניינת בה והמשקלים האסימטריים שבוחר BT להשתמש בהם. BT משתמש במשקלים כמו: 9/4, 7/4, 6/8, ולעיתים ב4/4- שהוא המשקל הסימטרי והמקובל ב99% מהמוזיקה העכשווית-מערבית. 4/4- במשקל זה כל יצירותיו שהיו עד לאלבום זה וBT כאן עשה ניסוי ושינה משקלים הרבה פעמים במהלך הטראק. BT על שינויי המשקלים במהלך האלבום כולו:

That was due, in part, to challenging time signatures. “Typically when I’m working on music, even for a score, I’m writing in 4/4,” says BT. “For this project, I wanted to experiment with asymmetrical meter. If I wrote something in 9/4, 7/8, or 13/8 — whatever kind of crazy signature I wanted — I kept it.”[1]

טראק זה כתוב בסולם סול דורי. זהו כביכול המשך ישיר לטראק הראשון שרובו בדו מז'ור בהקשר של דרגה ראשונה וחמישית כלומר, לא מדובר באמת בדרגה חמישית, מכיוון שסולם דורי הוא סולם
מינורי. סולם זה מאופיין על ידי הדרגה השישית המוגבהת ובכך זהה לדרגה השישית המאפיינת סולם מז'ורי. בתקופת המוסיקה העתיקה היה זה המודוס השני ואפיין את הצליל רה. כיום כמובן ניתן להתחיל סולם דורי מכל צליל ולא רק בצליל רה, מכיוון שהיחסיות בין הצלילים מגוונת יותר ומאפשרת מערכת צלילים סולמית עשירה.

Dynamic Symmetry- בתרגום לעברית: "סימטריה דינאמית". BT בחר בשם זה לדעתנו בגלל ניגוד הנושאים והמרכיבים ביצירה. השילוב יוצא הדופן בין סגנון הג'אז לסגנון האמביינטי, האווירתי המיוצג בשתי הדקות הראשונות של הטראק מפתיע, ומראה שהטראק מושפע ממקורות אפריקאיים ולא רק ממוזיקה קלאסית-מערבית. פירוק המקצב לחלקים הקטנים ביותר והאקראיות הקצבית יוצרת תנועה בטרק, כמו גם ירידה לפרטים ועיסוק בראשוני ובבסיסי – הפעמה (The One). בניגוד לטראק הראשון שעוסק בנושא ווריאציות, יש בטראק זה פחות תחושה של המשכיות והרגשה שכל נושא שנכנס דווקא מפריע לקודמו ויוצר קונטרסט, הן מבחינה סגנונית והן מבחינה קצבית. עם זאת, בסופו של דבר, כל נושא מפרה את הנושא הקודם לו ונוצרות שכבות ומערכת נושאים שמתפקדת יחד ובאותו זמן.- מכאן ניתן לראות שBT הושפע ביצירת טראק זה מכמה תפיסות עולם: אמביינט וDuration שהגדרתן מופיעה בהרחבה בטראק הראשון. אנטרופיה שהינה תפיסה פילוסופית המזוהה עם חלוצי מוזיקה אלקטרונית כמו ג'ון קייג, וקרלהיינץ שטוקהאוזן מתארת בבסיסה רעיון של התנגדות מובנית לארגון וסדר. ויוצאת מנקודת הנחה שמדד אי הסדר הוא המנגנון היחידי שפועל ביקום ולכן עלינו לעסוק בו. BT משתמש באמצעי האמנותי של הנגדה (Juxtaposition) במעבר בין הנושאים השונים בטראק, ובשינויי המשקלים שמוציאים את המאזין משיווי משקל. חיזוק להשפעה של BT מקייג' ניתן למצוא בראיון לחברת Apple כשנשאל על הפלטפורמה הממוחשבת שבתוכנת Logic Pro שמציעה לו הפקה אלקטרונית בסאונד היקפי:

“It’s such an incredible environment to write in,” he says. “It’s the sort of thing that my heroes — Penderecki, Stravinsky, Stockhausen, or John Cage — would write in today. You’re able to submerge the listener in a completely immersive sound field. It’s just so attractive to me as a composer.”
 

  טראק מס 3: (10:27) - The Internal Locus 

 טרק זה הוא מעניין מאוד ומיוחד כיוון שהוא שואב ממקורות קלאסיים ברורים וישירים והעיקרי שבהם מוסיקה תוכניתית. מוסיקה תוכניתית הינה מוסיקה שמזוהה עם התקופה הרומנטית ועם המאה ה-19, על אף שניתן לומר שהופיעה עוד קודם לכן ביצירתו של ויואלדי "ארבע העונות" או "הסימפוניה הפסטורלית" של בטהובן. מוסיקה זו היא אפיון של יצירה המתארת תכנים חוץ מוסיקליים, כגון טבע רגשות ומקומות ספציפיים. מוסיקה תוכניתית יכולה לבטא רעיונות אישיים על ידי בחירת צלילים, מרקמים, תזמור ומוטיבים המשרתים את הרעיון אותה היא רוצה להביע. היא פחות מופשטת ממוסיקה אבסולוטית (מוסיקה לשם מוסיקה בלבד), כיוון שמקושרת באופן בלתי נפרד לדימוי מוחשי אחר. היא מדגימה בצורה הטובה ביותר את היכולת להעביר רעיונות באמצעות צלילים בלבד כך שהיצירה המוגמרת מצד אחד מובילה את התוכן, ומצד שני עצמאית ומשוחררת ממנו. הקשר בין הטראק השלישי למוסיקה תוכניתית הוא בשילוב בין שני עולמות עיקריים להם חלוקה פנימית שניתן להשוותה לפרקים ביצירה קלאסית, והם מיוצגים על ידי נושאים שונים לאורך הטרק. העולמות העיקריים עליהם מדובר בטראק הוא העולם המגדיר את המציאות היומיומית, והוא מיוצג על ידי רעשים מהעולם המוחשי כגון גשם, פעמוני כנסייה וכדומה. העולם השני הוא העולם הבינארי, האלקטרוני והוא מיוצג על ידי צלילים מתוכנתים-אלקטרוניים, חיתוכים גסים ולא צפויים, שנותנים קונוטציה לעולם טכנולוגי או דימיוני.- ניגוד זה בין שני העולמות מובא לידי ביטוי בסרטון השייך ליצירה בDVD ששם מתואר סיפור שלם סביב האיחוד בין האורגאני לטכנולוגי. משהו במוסיקה נותן מזכיר אפקט טונלי שקיים במוסיקת עולם – שימוש בהרבה טונים שלמים, מרווחים של קוורטה או קווינטה וצלילים "מבריקים" המשרים אפקט אווירתי.
לטראק זה שישה פרקים, כאשר לכל פרק הלך רוח שונה מקודמו, וכולם ביחד מרכיבים יצירת מופת מוגמרת ושלמה. טכניקת כתיבה זו מזכירה את הסוויטה האנגלית שלה 4 פרקים קבועים, ולכל פרק מאפיינים שונים אך ידועים מראש, הדבר החשוב הוא הניגודיות, שבאה לידי ביטוי במשקל, במהירות, והן בתחושה הכללית שמעביר כל פרק לדוגמה קופצני, כבד, שמח, עצוב.
ההקדמה (עד 1:03)– גשם ורוח, העולם כפי שאנו רואים אותו.
פרק ראשון (עד 02:56)– תפקיד פסנתר מעגלי שחוזר במשקל ארבעה רבעים. מזכיר מאוד יצירות של דבוסיי, בליוויים האיטיים אקראיים בעלי תבנית ריתמית שעוטפת את המלודיה ומניעה אותה. הנושא מופרע כבר בהתחלה על ידי ארפג'יו אלקטרוני השייך לעולם מושגים אחר והמרמז על מה שעתיד לבוא.
פרק שני (עד 04:29)– נכנסים כלי המיתר תחילה הצ'לו. רעשים של מים הנותנים קונוטציה של טבע. הגדרת טוניקה חדשה המלווה בכלי הקשה מלודיים שנותנים נפח מלודי נוסף. ופתאום אנחנו כבר בעולם אחר. נכנסים המון צלילים ביחד כמו תזמורת סימפונית, כלי נשיפה ותפקיד סולו של הכינור שחוזר ארבע פעמים. כאן הקשר מובהק למוסיקה לסרטים על ידי התופים שעושים תפקיד גרנדיוזי.
פרק שלישי (עד 05:10)– יש אליו גשר ריתמי של חיתוכים לחתיכות מזעריות. לאחר מכן מצטרפת סקציית כלי מיתר שנותנת 4 מהלכים הרמוניים. כאן יש כבר תבנית ריתמית אחידה מוכרת יותר של שירי רוק – רבע, רבע,שמינית הפסקה, שמינית, רבע.
פרק רביעי (עד 06:07)- מהיר יותר אך זה קורה בהדרגה. תפקיד פסנתר ומעליו מעין קסילופון לא ברור. בהדרגה נכנסים עוד צלילים אלקטרוניים ברגיסטר נמוך.
פרק חמישי (עד 06:51)- כניסה של כלי נשיפה עם תפקיד חדש. תפקיד כלי הנשיפה משמעותי כאן מאוד כיוון שהוא מקנה לפרק את הפאתוס שלו. מעבר סולם למינור הרמוני. משחקי מז'ור מינור. חזרה לנושא הראשון אך לא רק הפסנתר אלא גם תופים אלקטרונים ותזמורתיים וכינור שמשחק סביב המלודיה המרכזית. האטה של הקצב. בנקודה זו אנחנו ממש באווירה אחרת זה הקו המפריד בין המציאות לחלום.
חזרה על הפרק הראשון (עד 08:20).
פרק שישי (עד 09:20)– התופים משחקים פה תפקיד מהותי כיוון שביניהם יש מעין נשימות מתוכנתות שמתקשרות לעולם ההזייתי שאנו מתוודעים אליו, בנוסף בשלב מסוים נשמעים התופים הופכים ללא רציפים לכמה רגעים מה שמזכיר צעדי ריצה של חיה או אדם אך יחד עם זאת ברור שהסאונד הוא מניפולציה דיגיטלית שערך BT בעזרת כישורי התכנות המתקדמים שלו ובPlug-ins שייצר בחברתו Sonik Architects. פרק זה ריקודי הרבה יותר, בעל נושא מלודי חדש לחלוטין ברגיסטר נמוך, ונותן את חתימתו הידועה של BT בסאונד התופים המנגנים תפקיד קצבי, מקפיץ ומגניב הלקוח מעולם ההיפ-הופ והברייק-ביט. טראקים כמו Knowledge of Self ו Somnambulist מהאלבום הרביעי של BT- Emotional Technology מגדירים את חתימה זו בצורה ברורה. באמצע הנושא יש מעין הבזקים חזרה לעולם המציאותי על ידי כניסה לא צפויה של נושא מלודי נוסף המפריע למונוטוניות המהפנטת, בנושא הדומה במרקם שלו לנושא השני.
הסיום (עד 10:27)- רעש של גשם, צעדים ונשימות. פעמוני כנסייה, כאילו יקיצה מחלום. חשוב לציין שמה שמאפיין טראק זה היא החוויה הערנית של המאזין.

הנושאים בפרקים מנוגדים האחד לשני בהיבטים מלודיים, הרמוניים, קצביים ובכך קיים קשר בין היצירה לבין שיטת ההנגדה Juxtaposition- שבעצם מניחה דברים מנוגדים בתכלית זה לצד לזה.
 

 בפוסט הבא נעמיק את המסע ונתקדם בניתוח האלבום אל יצירות ארבע עד שש.

 המאמר נכתב במסגרת קורס פרספקטיבות מוזיקליות ב- "Muzik” - בית ספר גבוה ליצירה והפקת מוזיקה", בהנחיית עמית הכט

____________________________________________________________

[1] ראיון עם BT לחברת Apple.

השאירו תגובה

לחצו על הכפתור על מנת להכנס באמצעות הפייסבוק שלכם בכדי להשאיר תגובה

Connect

לפוסט זה יש 0 תגובות