ראיון עם יובל בילגוראי – חדשות מוזיקה
חפש
מלאו פרטים
וניצור איתכם קשר בהקדם
שלח
הצטרפו אלינו
 width=

 
עמוד הבית    חדשות    ראיון עם יובל בילגוראי

ראיון עם יובל בילגוראי

  יובל בילגוראי, בן 26, זמר- כותב שירים. שנה שניה בתואר למוסיקה ב - LIPA

www.Myspace.com/yuvalb
 
איך הגעת לליפה?
יובל: בפעם הראשונה שליפה הגיעו לארץ, אני בדיוק סיימתי את השנה הראשונה ברימון. האמת שכבר נרשמתי לשנה השניה כי רציתי לוודא שיהיה לי מקום בקורסים שרציתי.
הייתי רשום על הניוז-לטר של מיוזיק ושם שמעתי על השם ליפה בפעם הראשונה, ולא חשבתי לעשות עם זה משהו. אחרי כמה ימים אח שלי אמר לי שהוא ראה משהו בטלוויזיה על זה ושכדאי שאני אלך. אז הלכתי לפגישת היכרות בשגרירות בתל אביב.
כשראיתי את הפרוספקטוס- שזה בעצם העלון הפרסומי עם כל המידע על ליפה, התאהבתי, הראיתי את זה לכל מי שיכולתי. אמרתי לעצמי שזה המקום שאני חייב ללמוד בו! זה היה נראה כמו חלום.
באודישן שרתי סטנדרט ג'אז בשם פוגי דיי ושיר של כריס קורנל בשם וון איים דאון וניגנתי שיר מקורי. הבאתי בערך כל פוסטר מכל הופעה שעשיתי בשנתיים לפניי בשביל לנסות לשכנע אותם להעביר אותי . כשהודיעו לי שהתקבלתי בקושי האמנתי.
 
למה בחרת בליפה?
יובל: חשבתי שיצא לי לרקוד ולשחק ולשיר בקולג' ברמה בינלאומית באנגליה! חשבתי על כל המוסיקאים המטורפים שאני הולך לפגוש, ועל פול מקרטני שנותן לך את התעודה כשאתה מסיים!
מבחינת השכלה, ליפה זו האופציה היחידה שאני מכיר לתואר בי איי במוסיקה רק ב - 3 שנים. מה שמדהים זה שרוב הלמידה היא מעשית, ושכל הנושאים קשורים באופן ישיר למוסיקה או לתעשיית המוסיקה, אין שיעורים של ידע כללי כמו באוניברסיטאות אחרות בעולם או בישראל.
 
מה מעסיק אותך בליפה כרגע?
יובל: כרגע אני משקיע הרבה זמן בלכתוב תוכנית עסקית. התוכנית כוללת מחקר וניתוח שוק, שיווק ותחזיות של הכנסה ותקציבים. המטרה היא שלפניי שאני מסיים את ליפה תהיה לי תוכנית מעשית לשנים שאחריי התואר, אנחנו צריכים להשקיע הרבה מחשבה על מאיפה יגיע הכסף, מה המטרות שלנו, ומה אנחנו צריכים כדיי להגיע אליהן.
ובשוטף אני עובד על המופע האקוסטי שלי ומקים הרכב חשמלי לקראת פסטיבל הג'אז בוויגאן (קרוב למנצ'סטר).
 
מה הקורס האהוב עליך?
יובל: לפני חודש סיימתי את הפרוייקט השנתי שלי -כל שנה כל סטודנט צריך לבחור ולבצע פרוייקט שנתי שיכול להיות כל מה שהוא ירצה- בתאום עם המרצים- הפרוייקט שלי היה סיבוב הופעות ברשת מסעדות/ברי הופעות בשם הליווינג רום,(הסלון באנגלית) ב 4 ערים שונות באגליה. זו הייתה חוויה מדהימה, זה קשה להאמין שזה נחשב לי כקורס אוניברסיטאי עם ציון. כחלק מהמרקטינג, עיצבנו והדפסנו דיסקים, שלחנו ביוגרפיות לעיתונים ולתוכניות רדיו. תוכנית רדיו של הבי.בי.סי בנוטינגהם הזמינה אותנו לראיון, אפשר לשמוע את הראיון ושיר מקורי שניגנתי לייב בלינק הזה:

http://www.youtube.com/watch?v=lFotVLtp140
 
אתה מרגיש שהלימודים בליפה השפיעו עליך?
יובל: ליפה בעיקר שיפר אותי בתור זמר. כשהגעתי לליפה בשנה הראשונה הייתי בשוק, בחיים שלי לא שמעתי זמרים כאלה טובים בלייב, זמרים שרק מלהקשיב להם למדתי לשיר יותר טוב. מי ששומע אותי עכשיו כשאני מגיע לארץ מאוד מופתע, יש פה טכניקה בשם ספיצ' לבל סינגינג או אס-אל-אס, שמלמדת לשיר בלי מאמץ, טכניקה שכל הגדולים משתמשים/השתמשו בה אפילו מייקל ג'קסון.
לפני שהגעתי לליברפול למדתי שנה ברימון, בשיעור פיתוח קול שלמדתי שם אמרו לי שאני צריך ללחוץ ולדחוף עד שאני אגיע לצליל. כשהגעתי לליפה, בשיעור הראשון אמרו לי, שאני אשיר יותר גבוה, ויותר ברור וכל מה שאני צריך לעשות זה להפסיק ללחוץ ולהפסיק להתאמץ. שנה וחצי אחריי, אני שר שירים שלא חשבתי שאני אוכל להגיע אליהם, ואחת מהמטרות שלי כרגע היא בתור בריטון להיות מסוגל לשיר את כל השירים של סטיבי וונדר לפני שאני מסיים את ליפה.
 
איך זה ללמוד באנגלית ולהיות סטודנט זר?
יובל: וואי כשהגעתי לליברפול הרגשתי שאני לא יודע לדבר אנגלית, אנחנו (ישראלים) רגילים למבטא וביטויים אמריקאים, אבל באנגליה זה שונה, לכל אזור יש מבטא משלו, ובליברפול יש מבטא מאוד כבד של המקומיים. בשנה הראשונה היה לנו מרצה שדיבר במבטא כל כך כבד, שאפילו חלק מהתלמידים האנגלים לא הבינו אותו! אבל אחריי כמה זמן מתרגלים, וכשמתרגלים למבטא הזה אפשר להבין כמעט כל בן אדם שמדבר אנגלית, לא משנה מאיפה.
בקשר ללהיות זר, בערך חצי מהבית ספר הם תלמידים זרים אז אין הרגשה של אווטסיידר, מה שכן רוב ליפה הם באזור גיל עשרים, אז לפעמים זה גורם לי להרגיש קצת לא קשור.
 
איך האווירה בבית ספר?
יובל: מוזרה, למדתי בתיכון אלון ברמת השרון, וברימון ובמסגרות דומות, וליפה זה המקום היחידי שלא הרגשתי בו לחץ תחרותי. זה הדבר האחרון שציפיתי ממקום כזה, הייתי בטוח שיהיה קצת כאסח. אבל בשיחת פתיחה המנהל של ליפה מסובב אותך לגמריי, אני לא אגיד בדיוק מה הוא אומר בשביל לא להרוס למי שמגיע אבל על קצה המזלג, הוא גרם לי לרצות לעבוד עם אנשים במקום להתחרות איתם. הוא גרם לי להבין שהאנשים בליפה הם אנשים שיוכלו להשיג לי עבודה בעתיד ולאו דווקא לקחת ממני עבודה.
 
מה דעתך על ליברפול?
יובל: ליברפול היא לא גדולה במיוחד ודיי רגועה רוב הזמן, עד שמגיע סוף השבוע אז כל הסטודנטים ממלאים את העיר, אם אני לא טועה יש יותר מחמישים אלף סטודנטים בליברפול, ובגלל זה חיי הלילה פה מלאיי מסיבות ואירועים, אנשים יוצאים מחופשים לסיבוב ברים ויש אווירה טובה. יש המון המון המון מוסיקה חיה טובה, והרבה מועדונים, בתור מוסיקאי יש המון מקומות להופיע בהם. מה שקשה פה זה האוכל, אין להם מושג באוכל.
 
מה היית אומר למי ששוקל ללמוד בליפה בעתיד?
יובל: תעשו את המחקר שלכם, תבדקו, תתעניינו, תתקשרו, תקשיבו לאנשים שלומדים פה ואם אתם מרגישים שהמקום הזה בשבילכם, אל תחשבו פעמיים השילוב של מקום כמו ליפה עם עיר כמו ליברפול הוא שילוב מנצח.
ראיון עם יובל בילגוראי – חדשות מוזיקה