הרשמה לניוזלטר
מידע והרשמה ל -Muzik
שם
טלפון
מייל
נושא
שלח
טיפקס מוחקים את הקונצנזוס
נטע וינר
| ראשון | 04.09.11 |
טיפקס מוחקים את הקונצנזוס
חלק שלישי מתוך עבודת המחקר של נטע וינר על האלבום 'דיסקו מנאייק' של להקת טיפקס (1999)
"אני לא יכול להגיד שאני נהנה מזה, אבל כל מדינה צריכה לפחות להקה אחת כזו." עיתונאי הפופ האנגלי דיוויד טופ אחרי האזנה לטיפקס.
בפוסט זה נסקור את פועלה של טיפקס, אחת הלהקות המשפיעות בנוף המוסיקה הישראלית לאורך 20 שנות פעילותה.


 

קובי אוז נולד בשדרות בשם יעקב אוזן. מגיל צעיר השתתף אוז בפעילויות המשותפות לילדי שדרות וילדי יישובי שער הנגב שנערכו במסגרת פרוייקט "שיתוף פעולה שדרות- שער הנגב".
על תחושותיו במפגשים אלה עם בני המושבים והקיבוצים האשכנזים מספר אוז: "כילד בשדרות הרגשתי בחוזקה את קו ההפרדה שביני לבין החלום הציוני של קום המדינה, חלום ששרידיו עוד הדהדו בילדותי. הקו היה כל כך מודגש, כל כך בולט, עד שבכל פגישה עם מישהו זר הרגשתי חובה למקם אותו ואותי, מי בפנים ומי בחוץ".[1]
בעקבות השתתפותו בפסטיבלי הזמר בשדרות בראשית שנות השמונים סומן אוז כהבטחה ונקרא ע"י חיים אוליאל שהיה ממרכזי הפסטיבלים, לשמש קלידן בלהקת שפתיים בה ניגן בהקלטת שני אלבומיה הראשונים וכל הופעותיה באותה תקופה.

ב - 1988 פגש אוז את גל פרמן, מוזיקאי מתחיל בן קיבוץ דורות שבמועצה המקומית שער הנגב בהפסקה של אופרת הרוק "מאמי" שהועלתה אז באולם המופעים האזורי שבקיבוץ. הם הקימו הרכב עם אוז בקלידים, שירה והובלה ופרמן בבס, תוך שהם מצרפים אליהם נגנים בני קיבוצי ועיירות הסביבה.הגרעין של טיפקס הולחם מחיבור מודע בין העממיות המקופחת משדרות לעליונות המתנשאת אשר יוצגה על ידי בני הקיבוצים. כבר בשלב ראשוני והססני זה בקריירה של אוז, המתח המובנה שבין הקהילות ביישובי שער הנגב (שהיווה במידה רבה ייצוג נאמן של מערכת דיכוי ומתחים רחבה הרבה יותר) שימש אותו ביצירתו ובמאבק הערכי – מוזיקלי שלו באותה חלוקת כוחות. בניגוד למנהיגי וגיבורי המוזיקה של שוק הקסטות המסוגר, אוז בחר את שותפיו "מהצד האחר" במידה רבה כסוס טרויאני או אמצעי הטעיה.

בספטמבר 1990 הוקלט שירו הראשון של ההרכב "העוול", אשר חושף מעט מן המטען החברתי האוזי שעתיד להתפרץ באלבומים מאוחרים יותר אך מגלם בטקסט המינימאלי והמנוסח בקפידה שלו הרבה מן האג'נדה של טיפקס: "בוא ונדבר על העוול. אתה שם ואני פה, בוא ונדבר על העוול". במובן זה מהווה השיר מעין יריית פתיחה, רמז מתרים לבאות. לאחר ההקלטה הושלם ההרכב האנושי כשאל אוז ופרמן חברו רם יוסיפוב בגיטרות ואבינועם מרטון בקולות, אפקטים ותופים.

הופעותיה של הלהקה הצעירה משכו תשומת לב מסוימת. רוב השירים היו על פניו בעלי אופי נונסנסי ומבודח. במובן זה יצר אוז בשלב מוקדם בקריירה שלו קשר של המשכיות בינו לבין יוצרי נונסס אשכנזים מיינסטרימיים דוגמת דני סנדרסון וגידי גוב. מבחינה מוסיקלית נע האלבום בשדה מובחן של רוק ישראלי עם השפעות של הפקות רוק אשר היו מקובלות בשנות ה-80. באלה נשזרו אלמנטים מסוימים של שירה פחות קונבנציונאלית, דוגמת הפזמון החסידי- קלייזמרי ב"הרבי ג'ו כפרה" ומידה מועטת של סלסולים ערביים בשירה (כמו ב"העוול"). על אף שמבחינה טקסטואלית הכיל האלבום מספר אלמנטים עוקצניים ומפוכחים (דוגמת ביקורת על תעשיית הקמעות היהודית ואזכורים לפערים חברתיים בשני השירים שהזכרתי) המסר והאופי היו מבדרים ומעורפלים מספיק על מנת לאפשר לחברת תקליטים מיינסטרימית כ"הד ארצי" להחתים את הלהקה על הוצאת אלבום יחיד, מתוך מחשבה שהחבורה ההזויה עלולה לבשר גלגול מסוים של להקות רוק ישראליות מצליחות דוגמאת "כוורת" או "משינה", דעה שנתמכת בפרסומי עיתונות וביקורות מוזיקה מאותה תקופה. [2]לצורך מיתוגה ובנייתה של טיפקס הצעירה באופן זה גויס להפקה המוזיקלית של האלבום חבר להקת כוורת בדימוס אלון אולארצ'יק. האלבום זכה לשם "שביל קליפות הגרעינים" וקיבל טיפול קליל וקומיקסי בעיצובו והפצתו. את רוב שירי האלבום כתב, הלחין ועיבד אוז. שני הקטעים הלא מקוריים באלבום מציגים שני קטבים ביניהם נמתח האלבום מבחינה יצירתית: מצד אחד "אני אוהב אותך"- על פי שיר ערבי פרי עטו של מוריס מדיוני אשר בוצע במקור ע"י שייח מואיזו ומאידך עיבוד קליל וקריקטורי לנעימת הסרט "רבי יעקב" מאת ולדימיר קוסמה.
אלבום הבכורה לא זכה לתשומת לב מרובה, למעט השיר "הרבי ג'ו כפרה" שהפך ללהיט ובגלגול נוסף הפך לג'ינגל בחירות של המפד"ל.

ב - 1993 שחררה טיפקס את אלבומה השני- "האחרון בעשירון התחתון". קובי אוז כתב והלחין את כל שירי האלבום למעט "בתוך נייר עיתון" בו עשה שימוש בלחן מרוקאי כפרי- עממי.
גם באלבום זה, כמו בקודמו נקט אוז אסטרטגיה שעיקרה הומור. מסיכת הנונסנס שתפר בכישרון רב קנתה לו זמן אויר ברדיו הישראלי וקרדיט בקרב מושכי החוטים בתעשייה. על אף השמירה על התדמית הליצנית האלבום השני של הלהקה היה נועז יותר מבחינה טקסטואלית ושולבו בו (כמעט תוך החבאה) כמה מהטקסטים החברתיים הפוצעים ביותר שהוקלטו עד אז בעברית,דוגמת הטקסט הפמיניסטי הזועם בשיר "אם ואחות", המעביר ביקורת פנימית קשה מנשוא על היחס לנשים בחברה המזרחית. גם ההפקה המוזיקלית בשיר זה פחות מתחנפת ושואבת השראות ממוזיקה ערבית ומרוקאית- מסורתית.

ב - 1995 הנפיקה טיפקס אלבום שהיווה סיום השלב הראשוני בבניית המערך היצירתי- אסטרטגי של אוז. האלבום "החיים שלך בלאפה" היה השלם ביותר מאלבומי הלהקה עד אז. אלבום זה היה עשיר בלחנים מרוקאיים עממיים, השפעות ממוזיקת ריי אלג'יראית, ומוזיקה ערבית קלאסית, לא כמחווה ים תיכונית או פרודיה על מוזיקה מזרחית, אלא כמרכיב לגיטימי ואף קריטי בתמהיל המולוטוב של טיפקס. בשלב זה הייתה טיפקס בעלת שם נודע למדי בתעשיית המוזיקה ובקרב הקהל, שם שביסס אוז בהקפדה בקו של שני האלבומים הראשונים. האלבום כלל שירים שבדיעבד היוו אבן דרך בהתחדדות הפוליטית- חברתית של אוז, ובמוזיקה המהפכנית הישראלית בכלל, ביניהם "התחנה הישנה", "מה עשית", "למה הלכת ממנו". אנשי חברת התקליטים הגיבו באופן קשה למאסטר שהוגש להם. אוז סיפר בראיון לתכנית הטלויזיה "האלבומים הגדולים" בהפקת ערוץ המוזיקה 24 מ2007 שאנשי הד ארצי חשבו שפריד אל אטרש עצמו התגנב לחדר החזרות בו שהתה טיפקס חודשים ארוכים בעת בישול האלבום וביצע השתלטות עויינת על החומרים. על אף התגובות הקשות האלבום שוחרר על ידי החברה והפך לנמכר והנודע ביותר של טיפקס עד אז. הייתה זו למעשה אחת הפעמים הראשונות בהן נוגנה מוזיקה ערבית פר אקסלנס כמרכיב לגיטימי במה שכונה "מוזיקה ישראלית", בתחנות הרדיו המיינסטירמיות ביותר.

ב - 1996 שחררה טיפקס את אלבומה הרביעי- פסקול לסרט הישראלי "כלבים לא נובחים בירוק". האלבום הוקלט בדרך שונה משאר אלבומיה של טיפקס, כשרוב השירים הוקלטו בביתו של אוז. גם מבחינת תוכן היה זה אלבום שחרג מהרצף שבנתה טיפקס בשלושת אלבומיה הקודמים. האלבום כלל קטעי דיבור מהסרט ולצידם קטעים אינסטורמנליים מקוריים של הלהקה ("בכנאפה אצל רפיס", "גחליליות", ו"הבלדה לסופי"), כמו כן שולבו בפס הקול שירים מלאים שנכתבו במיוחד (ביניהם השיר המצליח יחסית "גבר רומנטי"), שלושה רמיקסים של אוז לשירים מהאלבום "החיים שלך בלאפה" וחמש גרסאות כיסוי לשירים של אמנים אחרים (ביניהם "מאמי" של מיכאל מחפוד פטישי, ו"מתנה לחג" של נושאי המגבעת).
בתחילת 1997 שוחרר אלבומה החמישי של טיפקס- "נשיקה לדוד". קובי אוז כתב והלחין את כל השירים באלבום מלבד השיר "ואתה" שהלחין הגיטריסט רם יוסיפוב. האלבום היווה המשך ישיר ל"החיים שלך בלאפה", הן ברמת התעוזה המוזיקלית (בעיקר בשימוש האנטנסיבי במלודיות ומקצבים ערבים מובהקים) והן ברמת התוכן והתחכום החריף של עוז בניסוח כתבי האישום שלו ומתקפותיו (השיר "שיר על מצוקה שכונתית" הוא הבולט שבין השירים מבחינה זו). הטקסטים החברתיים- פוליטיים נשזרו לחלוטין בטקסטים הלכאורה קלילים וליצניים ויצרו מקשה נפיצה ובלתי מתנצלת, המשלבת בלהטוטנות מבטאים, עגות, שפה גבוה ופואטית עם שפת רחוב. "נשיקה לדוד" כלל גם את הדואט "למה הלכת ממנו" בו התארחה זמרת אנונימית יחסית באותה תקופה- שרית חדד. לאמון וההערכה ששחר קובי אוז לשרית חדד בתקופה זו ולחומרים שכתב עבור קריירת הסולו שלה בהמשך חשיבות מכרעת בעליית הפופולאריות והתעצמות המוזיקה הים תיכונית- מזרחית בשוק המוזיקה הישראלית.האלבום זכה להצלחה מסחרית לא מבוטלת. לאלבום התלוותה חוברת מילים ועליה תמונות 42 דודי ודודות חברי הלהקה. דוגמה יפה לכנות החדה של "נשיקה לדוד" (אל מול חוסר המשקל המסחרי של אלבומי הלהקה הראשונים), וכמו כן לעובדה שבאלבום זה הגיע אוז לרמות ישירות תקדימיות אפשר למצוא בסיפור של אוז הנוגע לשיר הסוגר של האלבום- "סתם": "בדרך כלל כשאני משמיע שירים להורים שלי הם אומרים אחלה ויופי. הפעם הם בכו".[3]

ב - 1998 חגגה טיפקס עשור להיווסדה בשחרור של מיני אלבום תחת השם "העצב עבר לגור כאן", אשר הכיל חמישה שירים. "העצב עבר לגור כאן" היווה שבירה חדה מהקו המוזיקלי של טיפקס עד אז. אוז הקליט באולפן ביתי חמישה שירים שכתב והלחין כמעט לבד, ועם עזרה של דמות חדשה בסביבתו היצרתית- הדיג'יי והמתכנת "ביג אם". שאר הצלעות של טיפקס נקראו לפרקים לאולפן למלא תפקידי צד שונים. מיומנותו של אוז בכתיבת שירים באה כאן לכדי גימור וחדות שלא נראו באלבומי הלקה עד אז. האלבום הכיל שירים שוברי לב וחדים כתער כגון "העצב עבר לגור כאן" העוסק במצוקה מעמדית ועוני באווירה כללית מינורית ומינימליסטית. באלבום זה נעשתה לראשונה שימוש באלקטרוניקה ככלי ביטוי נוסף עבור אוז. הידע של ביג אם כאמן אולפן ומעצב סאונד יחד עם זיקתו ומידת ההזדהות המוחלטת שלו עם אוז יצרו עבור טיפקס פלטפורמה אקספרסיבית חדשה ורבת עוצמה.

האלבום הבא ששחררה טיפקס היווה בשורה בסדר גודל חדש הן עבור הלהקה והן עבור שלמות המניספט שלה בנוף המוזיקה הישראלי. 
 
 

 

[1] מתוך הספרון "טיפקס- כל הסיפור" בעריכת יואב קוטנר, אשר יצא יחד עם האלבום "טיפקס- כל הלהיטים", 2003

 

[2] . "טיפקס החלה את דרכה בראשית שנות ה-90 במה שנראה כמין קריקטורה: פרודיה על להקת רוק, על מחאה חברתית, על שילוב של מוזיק מזרחית, חרדית ופופ". יואב קוטנר- מתוך אלבום האוסף טיפקס- כל הלהיטים

 

[3] מתוך "טיפקס- כל הסיפור" בעריכת יואב קוטנר, אשר יצא יחד עם האלבום "טיפקס- כל הלהיטים", 2003


המאמר נכתב במסגרת קורס פרספקטיבות מוזיקליות ב- "Muzik” - בית ספר גבוה ליצירה והפקת מוזיקה", בהנחיית עמית הכט


לכל הפוסטים בסדרה:

חלק ראשון: דיסקו מנאייק - להקת טיפקס | תרבות בעד ותרבות נגד

חלק שני: דיסקו מנאייק | החתרנות של גטו הקסטות

חלק שלישי: טיפקס מוחקים את הקונצנזוס

חלק רביעי: זה לא תקליטן, דיסקו מנאייק מגיע לכאן

חלק חמישי: דיסקו מנאייק - איפה הכפיים שלכם?

השאירו תגובה

לחצו על הכפתור על מנת להכנס באמצעות הפייסבוק שלכם בכדי להשאיר תגובה

Connect

לפוסט זה יש 0 תגובות