הרשמה לניוזלטר
מידע והרשמה ל -Muzik
שם
טלפון
מייל
נושא
שלח
הסופרגרופ שמאחורי This Mortal Coil
מיקה מעוז
| שבת | 03.01. |
הסופרגרופ שמאחורי This Mortal Coil
חלק חמישי מתוך עבודת המחקר של מיקה מעוז על הסופרגרופ This Mortal Coil מבית היוצר של הלייבל 4AD.
אחרי שחשפנו בפניכם בפוסטים הקודמים את שרשרת האירועים שעבר Ivo מהקמת הלייבל 4AD ועד ההחלטה להקים פרויקט משלו, את הפוסט הזה נקדיש לאנשים אותם בחר Ivo על מנת ליצור את הפרויקט שיהווה את החוויה המלנכולית המושלמת – .This Mortal Coil
רוצים לדעת את מי בחר Ivo על מנת להרכיב את נבחרת חלמותיו בדרך להגשמת הפרויקט?

 
 

 John fryer – production, sound engineering and more... 

 
בשנות השבעים המאוחרות התחיל ג'ון פרייר את הקריירה שלו כעוזר טכנאי באולפני Blackwing באנגליה, אליהם הוא הגיע בטעות כאשר כמה מחבריו (בלהקתו הנשכחת) שכרו את המקום כדי להקליט דמו. ומאז הוא התחיל לעבוד שם. הוא מספר שהיה זה מקרי לחלוטין ואף מודה שהידע שלו היה בסיסי לחלוטין באותו שלב (למעשה כל שידע הוא ללחוץ רקורד ולהריץ את הטייפ אחורה). בהמשך פרייר כנראה התאהב בעבודתו ובמוזיקה ולכן מהר מאוד התקדם. זה התחיל מזה שהוא תמיד היה מציע הצעות יצירתיות ללהקות איתם עבד (הוא טוען שבאינטרנט מפיצים אפילו שהוא לא ידע לסגור את הפה) ומתישהו מצא את עצמו כמפיק ולא רק כטכנאי סאונד. וכך, באותו אולפן שרירותי הכיר את Cocteau Twins (ועוד מספר להקות חשובות כמו Depeche mode, ו Nine inch nails- בשלב מאוחר יותר) שייחד איתו עשו את העבודות החשובות שלהם (טבולות באפקט ה - reverb), ודרכם הוא הכיר את הלייבל AD4 ואת Ivo שלקח אותו אליו בתור עוזר מפיק וטכנאי סאונד לתקליטים של This Mortal Coil.
את הגישה הבלתי פורמאלית שלו לסאונד אפשר להרגיש בתקליט It'll End In Tears,
על עצמו הוא אומר שאין דבר כזה מספרים וחישובים, יש דבר כזה סאונד טוב:
 

"Whereas I'll work anywhere through anything and I'll still get a good sound. I've made records through Peavey desks, Mackie desks, Harrison desks, SSL desks,
Amek desks. I don't care about numbers and what they are. The sound is all I care about."
 
הוא מספר שהחינוך המוסיקלי שלו היה מאוד טוב מבחינתו, כי לעבוד במקום כזה שבו מגיעות הפקות עצמאיות כמו הלייבל AD4, ולא הפקות ענק ומיינסטרים, זה מה שמשאיר את העבודה מאוד אומנותית.

"It's where I grew up in the music world. I had a very good education because it was the alternative indie world, working for 4AD and Beggars Banquet. There wasn't so much major work, it was independent work and so it was very artistic, working with Ivo"

 
בהמשך הקריירה ועד היום עובד פרייר עם אינספור להקות ונחשב לטכנאי מנוסה מאוד ויצירתי מאוד שהטביע את חותמו בכמה מגווני המוסיקה חשובים, זה מתחיל מהחלל, הרגש והמרחב האינסופי שהצליח ליצור בסאונד של Cocteau Twins ו This Mortal Coil וממשיך לסאונד קשוח ומיוחד של רוק אינדסטריאל יחד עם האלבום " "Pretty Hate Machine של להקת – Nine inch nails.
בשנת 2003 הקים לייבל עצמאי בשם "Something To Listen To" וכיום הוא עובד יותר מהבית, עם המוניטורים האהובים עליו, עם מחשב Mac ועם התוכנה Logic, ולמבינים במוסיקה, הוא ממליץ בחום על:
 
ART Pro MPA preamp and Pro VLA compressor.
"They're just very clear-sounding and inexpensive. My favourite compressor is the Dbx 160. You can make them subtle or you can have them quite extreme. I think the
Logic compressors have a kind of similar sound to them. You can really over-compress stuff and it doesn't really damage the sound."
 
 

Gordon sharp – Vocals


גורדון שארפ, הוא בחור סקוטי שהחל את הקריירה המוסיקלית שלו בתור זמר באמצע שנות השבעים בעיירה קטנה בדרום סקוטלנד כאשר הוא וכמה חבריו מהאקדמיה בה למדו הקימו הרכב Pאנק רוק בשם Freeze. חברי הלהקה בזמנו היו: דיוויד קלנסי- גיטרות, קיט גראנט- בס, וואקלס וג'רמי רדין- תופים, וואקלס. המורה שלהם לאנגלית היה המנהל האישי שגם כתב להם מילים לשירים. ה-"Freeze" הקליטו בזמנו שני סינגלים, הם התגלו בעיקר ע"י ג'ון פיל (מנחה רדיו פופולארי מאוד באותה תקופה) והקליטו ב peel sessions ב - studios BBC.
את ההגירה לאנגליה עשו ב -1980, שם הלהקה שינתה את שמה ל – Cindytalk בגלל להקת סול/דיסקו באותו השם ("Freeze"). ב - 1982 Cindytalk התחילו לעבוד על האלבום Camouflage Heart עם סאונד חדש, אפל יותר ומתוסכל יותר, מזכיר בניחוחותיו את האינדסטריאל המוקדם של אירופה באותה תקופה. ב - 1983 הקליט שארפ peel session- עם ה - Cocteau twins מה שהוביל אותו להכיר את AD 4 ואת Ivo שהזמין אותו להשתתף ב Sixteen Days/Gathering Dust :EP
ולאחר מכן באלבום הראשון של This Mortal Coil - "It’ll End in Tears", שם הוא שר בשלושה שירים ומוכר בביצועו המרגש לשיר הראשון בתקליט – Kangaroo, שנהפך גם לסינגל וללהיט מוכר.
באותו הזמן המשיך שארפ בקריירה האישית שלו וזכה לתגובות חמות. בינתיים עזב דיוויד קלנסי את ההרכב והוחלף בצמד האחים אלכס ודבי רייט. במשך השנים שיתף שארפ פעולה עם הרבה מוסיקאים ויוצרים ממדיות אחרות, הפרה את עצמו בגווני מוסיקה שונים כגון Pאנק, אמביאנט ומאוחר יותר גם טכנו. בעצם ה - Cindytalk היא להקה של איש אחד קבוע, והרבה אורחים ומשתנים בדרך, ועד היום קיימים. ההוצאות האחרונות היו ה - Silver Shoals Of Light ב-2008 והאלבום Up Here In The Clouds גם כן ב - 2008.

 
 Martin McCarrick – cello 

נולד בבדפורדשיר שבמזרח אנגליה, קרוב לוודאי מוכר בתור צ'לן וגיטריסט בלהקת Therapy?, להקת מטאל מצפון אירלנד, אליהם הצטרף ב - 1996. בזמן סיבוב הופעות עם הלהקה ברחבי אנגליה ב - 2003, נאלץ לעזוב בגלל וירוס שכמעט ועשה אותו חירש. בעברו היה ביחסים ארוכים עם להקת הרוק הבריטית- Siouxsie & the Banshees. הופיע עם הזמר/יוצר Marc Almond, ועם הזמר המפורסם Bryan Ferry. שמו הפך להיות מזוהה עם ההגדרה של צ'ליסט משובח ואהוב, שהרבה להקות רוצות לעבוד איתו. הוא התחתן עם כנרית בשם קימברלי וביחד הם יצרו פרויקט משותף (ברובו סאונד מול ויז'ואל), מוזיקה עם ביטים אטמוספריים ביחד עם תזמור עסיסי של כלי מיתר וקשת מכל מיני סוגים עם סאונד אלקטרוני אפל, רגשי מאוד וסוחף. השניים ידועים כ - McCarricks, ועובדים עם אמנים מוכרים בתעשייה. Ivo שידע מה הוא רוצה זיהה את הגוון האפל והייחודי של מרטין עוד בתחילת דרכו יחסית ולקח אותו אליו לאלבום הראשון של This Mortal Coil שם הוא מנגן בשירים: Kangaroo, Holocaust ו- Another Day .
 
 
 
  Howard Devoto – vocals 

נולד וגדל בצפון אנגליה, זמר/יוצר, הכיר את שותפיו לעתיד המוסיקלי בקולג' והתחיל את הקריירה שלו בלהקת ה - Pאנק הבריטית Buzzcocks שהוקמה ב - 1976, אך עזב וייסד את להקת ה – Magazine , ב - 1977 שתפסה יותר כיוון אקספרימנטאלי קשה להגדרה, אך בסוף הוכתר כ- post-punk או new wave. ה - Magazine נחשבת ללהקה שהשפיעה על מוזיקאים רבים באותה תקופה וגם לאחר מכן. הסינגל שלהם "Shot by both sides" נחשב כקלאסיקה עד היום. לאחר שהתפרקו עבד Howard במשך שנתיים על אלבום סולו. לאחרונה ב - 2009, התאחדו החבורה ויצאו לסיבוב הופעות ברחבי בריטניה עם הגיטריסט Noko שהיה יחד עם Howard בלהקת ה - Luxuria. את להקת Luxuria הקים יחד עם נורמן פישר ג'ונס (הידוע גם כ"נוקו"). הלהקה נכנסת לזא'נר הפופ הבריטי והייתה פעילה משנות השמונים עד לשנות התשעים המוקדמות. Howard שיתף פעולה עם אמנים רבים ומאוחר יותר השתפשף גם בקולנוע, ומדיות אחרות. נאמר על נוכחותו באלבום "It’ll End in Tears", שהיא במידת מה לא טיפוסית ולמרות זאת לא פלא שבחר אותו Ivo לאלבום עם הגוון הייחודי והאפל שלו.
כך נאמר על קולו במאמר הבא:
 
"Devoto can sound absolutely convincing and totally unbelievable in the same breath. That paradox is part of his allure. His fluid voice draws the listener close, but
keeps its distance".. 
 
Howard שר באלבום It’ll End in Tears, בשיר "Holocaust", אחד מהשירים החריפים מבחינת טקסט, ובאמת כאשר הוא אומר את המשפט: " Your Mother is Dead" בטון פרובוקטיבי ואולי אפילו לועג, זה נשמע כאילו הוא מתכוון לכך. כשרון המשחק וההבעה שלו צובעים את השיר בכמה צבעים של מצבי רוח והתנהגות.

 
 The brothers: Steven and Martin Young – piano, guitar, bass, synth 

האחים יאנג, גדלו בדרום לונדון. רוב הקריירה המוסיקלית שלהם הייתה בלייבל AD4 בשיתופי פעולה שונים ובעיקר בלהקה Colourboxשהקימו יחד עם הזמרת המוכשרת לוריטה גראהם. Colourboxהיו ידועים בנכונותם לחקור רעיונות חדשים ולהסתער על כל הכיוונים בו זמנית.
בשנות העשרים המוקדמות של מרטין, הוא נדלק על הסינתיסייזר וחקר במשך שנה את האופציות שלו לעומקן, ואיך אפשר להוציא ממנו מקסימום סאונדים, מה שהוביל אותו להקים את ההרכב (שם היה לו תפקיד חשוב בהפקה, הכתיבה והנגינה) עם אחיו ובסופו של דבר להגיע ללייבל AD4.
סטיבן התחיל את הקריירה שלו בלהקת Pאנק בשםNobodyz" " ולאחר מכן הצטרף לאחיו. הוא נחשב לשותף השקט בקבוצה. כתב יחד עם אחיו שירים ל- , כשהוא מושפע ממקצבי רגאיי, סרטיו של היצ'קוק וסרטי ה - spaghetti westerns. בהמלצת AD4 שיתפו האחים יאנג פעולה עם AR
kane, עוד להקה בלייבל, ושיתפו פעולה עם הדי ג'יי - דייב דורל ויחד הפיקו את הדאנס סינגל ""Pump Up The Volume שהפך ללהיט תחת השם M|A|R|R|S'. (למרות שלא הכל הלך כשורה והמפיק ג'ון פרייר היה צריך להפריד ולקבל שתי גרסאות).לאחר הסינגל הזה נעלמו החבורה חוץ מלוריטה גראהם שעשתה עוד מספר פרויקטים. שיתוף הפעולה עם This Mortal Coil היה ביוזמתם של מפיקי הפרויקט Ivo ופרייר שהכירו כנראה את השניים מקרוב ושלפו אותם לתוך שיתוף הפעולה ויצירת התקליט " It’ll End in Tears ", בו מרטין מנגן על גיטרות, בס וסינתיסייזר, וסטיבן על פסנתר.

 
 
Gini ball - (Virginia Ball)

ג'יני בול, כנרת. סיימה את לימודיה המוסיקליים והתחברה עם אני סטפנסון כנרית מוכשרת, מה שהוביל לסיור והקלטות עם ה - "Siouxsie and the Banshees" ועם Marc Almond ובהופעות עם ה -Soft Cell ובשש שנים הבאות שיתפה פעולה עם אותם אמנים, ניגנה לסרטים, עבדה עם המפיק Mike Hedges ונהייתה חלק מהרכב ה - Brilliant Strings- (חבורה של מלחינים ונגני כלי מיתר שתרמו רבות לעולם המוסיקה הקולנוע והתאטרון. עבדו בין השאר עם מדונה, מרק אלמונד, zero 7, ודיפ פרפל).
השתתפה בשלושת האלבומים שלThis mortal coil, ובאלבום It’ll End in Tears"" בשירים: Holocaust ו- Another Day. 
 

 
 Lisa Gerrard – vocals, accordion 

ליסה ג'רארד, נולדה בשנת 1961 במלבורן, בפרבר מעורב שם היא נחשפה לתרבות היוונית, הצרפתית, הטורקית, האיטלקית, האירית והערבית אשר כל אלו השפיעו רבות על הגוון המיוחד בקריירה שלה, במיוחד בלהקת Dead Can Dance, להקה אקלקטית מיוחדת ומגוונת, מלאת השפעות, מן פסיפס תרבויות מרשים עם אווירה חשוכה ורוחנית. הלהקה התחילו את דרכם ב- 1981 במלבורן ועברו ללונדון 1982 שם חתמו חוזה ב - AD4 . חברי הלהקה היו ליסה ג'ררד, ברנדן פרי (והבסיסט פאול אריקסון שלא נשאר זמן רב). Dead Can Dance התפרקו ב 1998 והתאחדו מחדש ב- 2005 לסיבוב הופעות מסביב לעולם. קולה של ליסה הוגדר מאז ומתמיד כקול עשיר ועמוק, עצוב ואפל ובעיקר יחיד במינו. בהרבה משיריה היא שרה בשפה מיוחדת משלה שאיש לא מבין- היא קוראת לזה "speaking to God.". מגיל מאוד מוקדם היא מודעת לקול שלה. היא מספרת שאחד הזיכרונות שלה בתור ילדה זה שהיא עומדת ליד הגדר בגינה , אוחזת מקל בידה, מניפה אותו לשמיים ושרה לאלוהים. בשנת 1995 הוציאה את שני אלבומי הסולו הראשונים שלה ולאחר מכן המשיכה לעבוד עם Dead Can Dance והוציאה איתם את האלבום האחרון Spiritchaser. בשנת 1989 התנסתה לראשונה בהלחנת מוסיקה לסרטים וקיבלה הערכה רבה על המוסיקה לסרט "The insider" בשנת 1999 ולגלדיאטור בשנת 2000. לאורך השנים עשתה מוסיקה לסרטים רבים. היא זכתה בגלובוס הזהב, ובשנים האחרונות יצא אפילו סרט תיעודי על חייה.
Ivo שחיפש אנשים מיוחדים ידע אל מי לפנות, ולקח את ליסה לפרוייקט של This Mortal Coil באלבום
It'll End In Tears, היא משתתפת בשירים: Waves Become Wings, ו- Barramundi.
שני שירים מאוד מתוחים ומזוהים עם הגוון הייחודי של ליסה.
"How fortunate we are to have tasted the fruits of abstract, so that we might find comfort in the resonant tissue that is our music"
(מאת ליסה).

 
Brendan Perry – bass ,drums

נולד ב 1959 בווייטצ'אפל שבאנגליה. הוא גם זמר וגם מולטי אינסטרומליסט, כלומר מנגן על –הכל. מוכר בעיקר מעבודתו עם ליסה ג'רראד בלהקת Dead Can Dance, למרות שהקריירה המוסיקלית שלו התחילה מכיוונים קצת שונים. בשנת 1976, היה חבר מוביל בלהקת Pאנק רוק ניוזילנדית שנקראת ""The Scavengers, להקה קצת מחתרתית שהושפעה בעיקר מה- R&B הבריטי והגארג' רוק של הסיקסטיז'. הם היו להקת ה Pאנק היחידה כמעט באוקלנד והשפיעו רבות מבחינה מוסיקלית על האזור. אפילו נאמר עליהם שהם היו נחשבים ל Buzzcocks הניוזילנדים.
חברי הלהקה דאגו לתת לכל אחד שם אחר, פרי היה Ronnie Recent ותיפקד כבסיסט וכוואקליסט. מאוחר יותר. ב 1980 היגרו החבורה למלבורן שם שינו את שמם ל – ""The marching girls.
ב 1981 כבר קמה רביעיית Dead Can Dance. ב- 1999 פרי הוציא אלבום סולו ב- AD4 שנקרא Eye of the Hunter שכולל שירים שכתב וקאבר לשיר של טים באקלי. ההיסטוריון המוסיקלי Piero Scaruffi תיאר כך את האלבום:

"an intensely personal statement arranged for (synthesized) orchestra and a plethora of acoustic instruments, but more reminiscent of Nick Cave and Leonard Cohen than his old band."
 

משנת 2000 עד שנת 2005, פרי ואחיו הקימו סדנה לכלי תיפוף אפרו- קובנים ואפריקאים ב - Quivvy Church, שבאירנלד (מקום מיוחד מאוד בלב הטבע שהפך אותו פריי גם לאולפן הקלטות וגם למקום של הופעות). על עזיבת הלייבל 4AD הודיע פרי ב - 2008. ואלבום חדש מתוכנן לצאת ב - 2009 עם הבטחה שהוא יהיה שונה מאלבום הסולו ב - 99. משהו יותר מכני, אלקטרוני וקצבי עם גיטרות חשמליות. אפשר לשמוע ב - myspace את גירסת הדמו לשיר "utopia" אשר עתיד להיות באלבום.
 

 

Manuela rickers – guitar 
מנואלה ריקרס מוכרת אולי בעיקר בתור הגיטריסטית של להקת נשים הנקראת Xmal Deutschland שהוקמה בהמבורג ב 1980. הסינגל הראשון שלהן יצא שנה לאחר מכן. בשלב מסוים המתופפת עזבה והתחלפה במתופף. הן היו מחוברות לשני לייבלים חשובים בגרמניה ובשנת 1982 הן הוציאו את הסינגל "Incubus Succubus" ומאוחר יותר בעקבות מפגש עם להקת ה- Cocteau Twins, הם הגיעו ללונדון וחתמו על חוזה עם AD4 למרות המילים בגרמנית והקליטו את האלבום Fetisch . ב1985 הם גם הקליטו אי פי ב- john peel session. לאחר האלבום Viva שהוקלט ב1987 בהמבורג , עזבה מנואלה את ההרכב.

מנואלה ניגנה באלבום It'll End In Tears של This Mortal Coil בשיר: Not me.
 

 

Robbie gray – vocals

רובי גדל באנגליה, הוריו לא תמכו בענייני המוסיקה אך החלום הגדול שלו ללכת אחרי המוסיקה הוביל אותו לקריירה מוסיקלית פורה. בגלל המשיכה הגדולה שלו ל - Pאנק באותה תקופה הוא הקים את The Lepers" " שהושפעה מהסקס פיסטולס ומאוחר עברו החבר'ה לאנגליה, גרו ביחד וניגנו כל היום וכל הלילה והפכו להיות להקת ה -Modern English , בה גריי היה פרונט-מן, סולן וגיטריסט (בשעת הצורך). הוא כתב את הלהיט המפורסם של הלהקה I Melt With You, שבשנת 1982הפך להצלחה בינלאומית, הופיע ב - MTV ואפילו היה השיר פרסומת לבורגר קינג. השיר הזה מאוחר יותר נחשב גם קצת לקללת הלהקה, כי הוא מה שהרים אותה ומה שקבר אותה מאוחר יותר לאחר שהוציאו עוד המון שירים חדשים והדבר המבוקש ביותר תמיד נשאר השיר המיתולוגי "I melt with you". גריי לוקח את זה אופטימי יותר ובראיון איתו הוא מגיב על זה כך:

 
“It’s great to watch people enjoying your music,” he says, “but most people know Modern English from ‘Melt With You,’ and the reason we’re on the road is we’ve got a whole new bunch of songs and the new stuff’s excellent. It’s great to put a half-dozen new songs in the set because you can balance it with the ‘Melt With You’ thing, which we’ve played a thousand times before"
 
Modern English מכרו מעל 4 מליון תקליטים בארה"ב. הם עברו הרבה גלגולים ושינויים, באיזשהו שלב הם הביאו את המפיק Hugh Jones , שעזר להם מאוד,שינה ופיתח את המוסיקה. הם התפרקו לתקופה ב- 1991, אך חזרו להקליט עם חברי להקה שונים ב 1995. בין השנים האלו ניסה גריי לעשות דברים אחרים ולהתמקד ולהעמיק יותר בספרות האנגלית, אך געגועיו לכביש, לכתיבה ולמוסיקה, הובילו אותו חזרה לעשייה. כשהוא חוזר הוא מספר על עצמו שבכוונתו לבוא מאותו מקום שממנו כתב את
I Melt With You , שלזה הוא קורה: stream-of-consciousness , ומספר שהוא רצה לחזור לסאונד האנלוגי והגולמי של שנות השבעים. בראיון איתו הוא מספר בצניעות על ההצלחה ועל הנפילות. כל הזמן מזכיר שהוא עדיין לא מאמין שהוא וחבריו הם מהבריטים האלו שהצליחו גם בארה"ב ומספר על סצנת המוסיקה באותה תקופה והפגישות הבלתי נמנעות עם Depeche Mode, Killing Joke. וההשפעות מדיוויד בואי, הסקס פסיטולס, הגאווה לנגן מול בוב דילן ולצד דוראן דוראן. שאר חברי הלהקה חשובים ומוכרים גם כן. Modern English היו בין הלהקות הראשונות של הלייבל AD 4 (למרות שבשלב מסויים כמעט עזבו את הלייבל) וחשוב להזכיר שבגלל שני השירים שהם היו עושים בהופעות בתור הדרן, (בינהן הקאבר של טים באקלי song to the siren- ) לימים נהיה סינגל מופק, ומאוחר יותר ולפרוייקט- This Mortal Coil כך שאולי בזכות רובי גריי, באיזושהי צורה, נוצרו שלושת האלבומים המיוחדים של This Mortal Coil.
באלבום It'll End In Tears גריי שר את השיר "Not Me". (השיר שהכי מזוהה עם הPאנק של אותה תקופה, ולכן הולבש על גריי באופן מושלם).
 
 
Elizabeth Fraser, Simon Raymonde ,Robin Guthrie - The Cocteautwins

אליזבת פרייזר – נולדה ב 1963 בעיירה בסקוטלנד. ידועה בקולה השמיימי, במליסמות המיוחדות (מליסמה- שירת מספר רב של צלילים על הברה אחת) ובבחירות שירה אבסטרקטית ואווירתית לרוב. מוכרת מלהקת ה Cocteau Twins שם התחילה את דרכה כוואקליסטית וגם כתבה את המילים לשירים. באותו הזמן היא הייתה רק בת 17 ולא חשבה את עצמה כזמרת בכלל. רובין גוטרי ווויל האגי שראו אותה ערב אחד במועדון, הציעו לה להצטרף ללהקה שלהם. הם הקליטו מספר דמואים ושלחו לג'ון פיל ול AD4 ובסוף חתמו את שמם בלייבל. בינתיים התפתחה מערכת יחסים רומנטית בין פרייזר לגוטרי והם אפילו הביאו את בתם לוסי בל לעולם ב-1989. ב 1991 נפרדו השניים לאחר מספר אירועים והתמוטטות עצבים של פרייזר, אך המשיכו לעבוד ביחד עד 1998. פרייזר ניהלה רומן עם ג'ף באקלי, בנו של טים באקלי שבאירוניה מושלמת היא זו שמבצעת את את השיר שלו "Song to The Siren" (בצורה שאף אחד אחר כך לא יכול לשכוח מי היא). בשנת 2005 היה אמור להיות איחוד מרגש של ה Cocteau Twins אך מסיבות אישיות של פרייזר, הדבר לא קרה והיא הייתה צריכה להתנצל. במהלך השנים השתתפה במספר הפקות של הלייבל, ושרה עם הלהקות dead can dance(קאבר של massive attack יחד עם ליסה ג'אררד), עם - The Wolfgang Press ועוד. לאחר הפרידה מה- Cocteau Twins ב-1998 המשיכה אליזבת פרייזר לעבוד עם אמנים רבים, ומפיקים כגון:
קרייג ארמסטרונג, massive attack (כולל סיבוב הופעות איתם ב-2006), אליוט גולדנטל, פיטר גבריאל. לאחר מכן היא השתתפה במספר פסי – קול לסרטים: שר הטבעות, In dreams, The winter guest, ועוד.. והשתתפה לעיתים תכופות בפרויקטים של מוסיקאים אחרים. כשנשאלה בעבר לגבי האבסטרקטיות של המילים לשירים של ה Cocteau Twins, היא העדיפה לא לדבר על זה, וחשפה את סודותיה בראיון לרדיו שם היא מספרת על תהליך הכתיבה. חוץ מעבודה עם אנשים אחרים בשנת 2000 הוציאה פרייזר אלבום במהדורה מוגבלת של 200 עותקים שנקרא: Underwater. ב 2003 הוציאה את Stop Me If You Think You've Heard This One Before, אלבום חגיגי לכבוד 25 שנים ללייבל Rough Trade Records. ב- 2004 הוזמנה פרייזר לתערוכת אודיו מיוחדת במינה במוזיאון בלונדון בה היא ביצעה את היצירה "Expectant Mood",. כיום חייה אליזבת עם שותפה לחיים Damon Reece (מלהקת הרוק הבריטית Lupine howl) בבריסטול שבאנגליה.
בפרוייקט של This Mortal Coil פרייזר לוקחת תפקיד רציני בלי לדעת ומהווה חלק בלתי נפרד מהסאונד השמימי והמיוחד של הפרויקט. באלבום It'll End In Tears היא שרה את השירים: Another Day, וSong to The siren ונאמר עליה לא פחות ולא יותר: "the voice of God.".


רובין גוטרי – "כשהסאונד נכון זה מה שנותן למוסיקה לבוא בקלות.". (מתוך ראיון רדיו עם גוטרי) רובין מוכר בתור נגן הגיטרה המפיק ומיסד ה - Cocteau Twins. אך לאורך הקריירה שלו הוא התנסה ועודנו מתנסה בהרבה דברים כמו נגינה על תופים, גיטרה בס, קלידים, פרוגרמינג, ובעיקר התעסקות עם הסאונד. אל הסצנה המוסיקלית הוא הגיע מהPאנק רוק באותה תקופה בלונדון אך מאז ומתמיד חיפש את הסאונד הנכון של הגיטרה שלו ועדיין עסוק בחיפוש ריגוש אלקטרוני ארוך ומפרך (בדרך כלל עם הרבה ריברב). לפני שהוא מוציא צליל הוא מעצב סאונד. הוא אומר שברגע שהיה מכוון את הגיטרה לסאונד שחיפש, האצבעות היו זזות בקלות. העיסוק שלו עם הסאונד הלא רגיל של הגיטרה ובכלל עם הרעיון האטמוספרי של המוסיקה מביא את גוטרי להיות כמילה נרדפת ל- .shoegazer music. מאוחר יותר בקריירה גם עבד כמפיק וטכנאי סאונד לכל דבר. לאחר הפרידה מאליזבת פרייזר ומה- Cocteau Twins ב- 1998 שיחרר את אלבום הסולו הראשון שלו יחד עם הבסיסט סימון ריימונד בלייבל העצמאי שפתחו הלהקה לפני הפירוק (Bella Union). מאוחר יותר עבד עם הווקאליסטית Siobhan de Mar, עליה מספר שהוא ממש נמשך לעבוד איתה בגלל שרצה לעשות משהו שונה לחלוטין. הדבר הבולט הבא שעשה הוא הפסקול לסרט Mysterious Skin, יחד עם המוסיקאי הארולד באד (נחשב למלחין אוונגארדי, עבד עם בריאן אינו), יצירה איטית, סוחפת המופקת מגיטרה ופסנתר. ב- 2007 חזרו ליצור יחד את Before The Day Breaks ואת After The Night Falls (בדומה לאווירה של הפסקול מ 2005). ב- 2006 חתם עם הלייבל Darla Records והוציא עוד אלבום סולו. לגבי הופעת האיחוד של ה- Cocteau Twins גם מבחינת גוטרי זה נשאר כמסתורין, הוא קיבל טלפון מאליזבת פרייזר ועד היום אין לו מושג מדוע היא החליטה לבטל. כיום חיי גוטרי עם אשתו פלורנס בצרפת ועם בתו וויולט. את תרומתו לאווירת This Mortal Coil אפשר להרגיש מהביוגרפיה הקצרה הזו, את הגישה המגוונת ואת הייחוס לסאונד של הגיטרה בכל אחד מהשירים בהם מנגן בתקליט Song to the siren :It'll End In Tears, The Last Ray, Not Me.

סימון ריימונד - סימון ריימונד גדל באנגליה, בנו של המלחין Ivoר ריימונד. את פרייזר וגוטרי הכיר עוד מלפני. ערב אחד הגיעו השניים לאולפן ויצא מאותו לילה שיר שהוביל את הלהתלהב מאוד ולעבוד יחד מאז כאשר ריימונד החליף את וויל האגי על הבס. ב 1997 הוא הוציא אלבום סולו מטעם הלייבל החדש שפתח יחד עם גוטרי וכלל גם את עזרתו ואת עזרתה של פרייזר. האלבום נקרא Blame Someone Else. ריימונד ניהל את הלייבל החדש והחתים אמנים רבים, בחלק מהאלבומים תפס את תפקיד המפיק. בהפקת This Mortal Coil הוא משתתף בשירים: Kangaroo, The Last Ray, Barramundi, Not Me, A single Wish.
 
ה - Cocteau Twins- הCocteau Twins היו אחת הלהקות המוכרות והמזוהות עם הלייבל 4AD. בין השנים 1982 -1990. חברי הלהקה הנ"ל (אליזבת פרייזר, רובין גוטרי, סימון ריימונד) הגיעו כולם ללא התכחשות לPאנק שהיה באותה תקופה, אך הם יצרו ממנו ומהשפעות אחרות הרכב עם קטע מיוחד שעיצב באיזשהו מקום את הסאונד הכולל של 4AD. אולי זה בגלל הקול השמימי של ליז פרייזר, אולי זה בגלל הסאונד המיוחד שמביא גוטרי יחד עם ג'ון פרייר על הקונסולה, אולי זה הפראקטיקה של ריימונד, ואולי זה פשוט השילוב המנצח של ארבעתם. חשוב לציין שהם הצליחו לא רק באנגליה אלא גם בארה"ב ולאחר הפירוק שלהם שיתפו פעולה עם הרבה אמנים מעניינים, ואפילו נראה שאולי הפירוק גרם לכל אחד ללכת לדרכו האמיתית. בין השנים 1982- 1990 הם הוציאו כשבעה אלבומים בלייבל 4AD והשתתפו בפרויקט של This Mortal Coil, ומה שבטוח זה שהפרויקט של This Mortal Coil מאוד מזכיר באופיו חלקים מה- הCocteau Twins, ולפעמים נשמע כמו שידרוג שלהם. ברגע שיצא האלבום הראשון של This Mortal Coil זה הודבק אוטומטית של קוקטוטווינס, ורוב האנשים התבלבלו וחשבו שהם אלו שעומדים מאחורי היצירה.
 

לסיכום, את האלבום המיוחד שיצא ואת המוסיקה הקצת שונה לא מפריד Ivo מאנשיו, ומוכיח שאת הבחירה המדוקדקת של האנשים לא עשה סתם. 
 

"We've released good music. I just think it's very special. The qualities that the people we work with put into their music get shown, and it comes out being creative and original, things that the bulk of music that is available to people these days just is not" 
 

 המאמר נכתב במסגרת קורס פרספקטיבות מוזיקליות ב- "Muzik” - בית ספר גבוה ליצירה והפקת מוזיקה", בהנחיית עמית הכט


 לכל הפוסטים בסדרה:

חלק ראשון:  4AD - This Mortal Coil - חלק ראשון

חלק שני: על הלייבל 4AD ועל Ivo Watts Russell

חלק שלישי:  4AD - המשך סקירת הלייבל

חלק רביעי: This Mortal Coil

חלק חמישי: הסופרגרופ שמאחורי This Mortal Coil

חלק שישי: על האלבום It Will End In Tears

חלק שביעי: על האלבום It Will End In Tears – המשך

חלק שמיני: על האלבום It Will End In Tears – חלק אחרון
 

השאירו תגובה

לחצו על הכפתור על מנת להכנס באמצעות הפייסבוק שלכם בכדי להשאיר תגובה

Connect

לפוסט זה יש 0 תגובות