הרשמה לניוזלטר
מידע והרשמה ל -Muzik
שם
טלפון
מייל
נושא
שלח
דיסקו מנאייק - איפה הכפיים שלכם?
נטע וינר
| ראשון | 18.09.11 |
דיסקו מנאייק - איפה הכפיים שלכם?
חלק חמישי ואחרון מתוך עבודת המחקר של נטע וינר על האלבום 'דיסקו מנאייק' של להקת טיפקס (1999)
בסדרה זו חקרנו את הטענה כי להקת טיפקס הצליחה להציע דרך מאבק ואלטרנטיבה לסט הערכים ההגמוני-הצבאי השולט דרך יצירתה המוזיקלית. לאחר צלילות חזרות ונשנות אל תוך "דיסקו מנאייק", ההבנה כי אלבום זה מהווה את חוד החנית של יצירתה המוזיקלית-חברתית של טיפקס מתעצמת.
בפוסט זה נמשיך בניתוח הקטעים באלבום דיסקו מנאייק ונביא דברי סיכום אישיים של כותב העבודה נטע וינר.

 

הטראק "גבר אחי" נפתח בריף באס פאנקי הנשזר במהרה לביט היפהופ מאסיבי. הגשת השיר רובה ככולה בראפ. ההגשה משרתת את הקונטקסט בשיר העוסק בגיבור שכונתי, על שלל תאריו והצלחותיו המפוקפקים. ההתייחסות היא פריפריאלית מובהקת- תיאו דמות עצובה של גיבור מקומי, דרכו מועברת חוסר התקווה והאינן אונות של קהילה. בפזמון מתחוללת חזרה של אלמנטים קצביים ועולם סאונד השואב ממועדוני הדיסקו של שנות ה-70. הטיפול המוזיקלי הוא לא אוריינטלי- שכונתי אלא מציג את עולם המוזיקה שהדמות בסיפור נמצאת בו- עולם מועדוני הדיסקו של רמלה בשנות ה-70 המאוחרות. נעשה פה שימוש באלמנטים ווקאליים (אנחות) והמילים "בה מהשכונה" ו"שכן" כמרכיבים ריתמיים. השיר "קבלו את הצוות הנהדר" נפתח בסמפול חצוצרות חגיגי ומצ'וקמק, אחריו נבנה לאטו ביט דאנס, על גבול הטכנו. הטיפול בסאונד פה מהווה ציטוט ישיר של עולם הסאונד באולמי חתונות- שימוש "זול" בסינתיסייזרים, פידבקים מכונים. כל אלה משרתים את ניסוח זירת ההתרחשות- "אולמי נגה". בשלב מתקדם יותר נעשה שימוש בגיטרות חשמליות מעולם הרוק הכבד וקלידים מעולם הפופ המערבי, מתובלים במקצבי חתונות מרוקאיים מובהקים- כל אלה מוטבעים בבאס מסיבי ושימוש נלעג באפקטים. הראפר בן חסותו של אוז "פישי הגדול" מתפקד כאן כמנחה הערב המכריז על ביאת "הצוות הנהדר".

על אף עומס המרכיבים והציטוטי השונים מהם הוא בנוי הטראק נשאר מרקיד ואף מרגש, כמו חוזר על דברי חיים אוליאל אותו ציטטתי: "אנחנו כאן, על אפכם ועל חמתכם".  

הטראק "התקליטן" מהווה למעשה מעין טראק המשך לקודם. הריפים הדיסקואיים ממשיכים להתנגן. אל אלה מתלווים רעשי מחיאות כפיים שהופכים לחלק אינטגראלי מהביט. יש כאן שימוש בסאונד אוירתי כאלמנט מוזיקלי. אוז נכנס בשלב זה לתפקיד התקליטן המלווה את הערב, הגיבור התרבותי של הרגע. נעשה כאן שימו שמוגזם ומודע לעצמו באפקטים על הווקאל. בשלב זה הטראק עובר שבירה חדה לריף באס עגרסיבי המנוגן על מקצב חתונות בסיסי. על הביט חוזרת המשפט: "ואיפה הכפיים שלכם בקשה, ואיפה הכפיים שלכם תודה" כמנטרה של ממש, כחלק מצ'אנטינג בלתי פוסק- יש פה התייחסות ישירה לשבטיות שבסיטואציה. קובי עוז עוטה על עצמו בשלב זה את דמותו של "פראנק זעטר"- "התקליטן היחיד שמסובב דיסקים ופיתות".
 
הטראק "גשם של פקקים - הידד הידד כפיים כפיים שמח שמח לחיים לחיים" נפתח בביט דאנסי- פופי המורכב מקיקים על הרבעים של המקצב ולופים אלקטרוניים. השירה פה חוזרת להיות נקייה מאפקטים וההגשה שוב מרגישה כנה וישירה. הטקסט מתייחס פה לחגיגות סרק ממסדיות, במובן הצבאי- ציבורי. השאלה העיקרית העולה ממנו היא "על מה כל השמחה" ציר המתח שבין מרכז לפריפריה שוב בא כאן לידי ביטוי, עם קריאת תיגר על מערכת הטקסים וההטבות הצבאית- אשכנזית. הפזמון כאן הוא דאנסי- מערבי באופי האינסטרומנטל וערבי בצורת ההגשה הווקאלית. בהמשך הטראק מקבל תפנית אלקטרונית לכיוון הנושק להאוס, עם בילדאפ שמוביל להתפתחות לקטע טראנס פר אקסלנס. חוזר פה היחס לשבטיות ולטראנס הציבורי.
 
הטראק "סלוואו משה" הוא טראק "דראם אנד בייס" קצר ואינטנסיבי, המלווה בריפים אלקטרוניים כבדים כשהמנטרה "סלוואו משה" חוזרת על עצמה עד לסוף הטראק.   נפתח בביט דראם אנד בייס, עם ריפים אלקטרוניים כבדים ובסים כבדים שמצטרפים, כשהמנטרה "סלואו משה" חוזרת על עצמה. מהווה הקדמה לטראק הבא- "סלוואו משה"אשר נפתח בביט המבוסס על מקצב לטיני קל. הטיפול בסאונד מעניק תחושה של פלייבק, סאונד מעט עקום ובייסליין השואב שוב מעולם הדאס ומוזיקת המועדונים. בטקסט יש קריאת תיגר על מירוץ החיים המערבי- ישראלי הפוסט צבאי- "מהנדס תוקע גרעפס וכולם רצים".
 
בטראק "מלכה"יש שוב התייחסות ספציפית לאישה, כמו גם התייחסות גיאוגרפית מובהקת. מבחינה זו מדובר בטראק המתכתב עם הטראק "גברת" מתחילת האלבום. הפעם מדובר מאישה מוכת גורל, מעין הומלסית המוצגת כאן כגיבורת איזור שוק הכרמל, כשפויה היחידה בעולם המטורף שהוצג ברצף השירים הקודם. המיקום הגיאוגרפי הפעם הוא "קו ההפרדה"- רחוב אלנבי המהווה גבול בין שני חלקי העיר תל אביב שלא ייפגשו לעולם, בין דרום העיר לצפונה, בין הבפנים לבחוץ. הלחן הוא לחן בסגנון טורקי אולם מבנה השיר והטיפול בסאונד בו לקוחים מעולם הפופ והרוק הרך. נגיעות אלקטרוניות קלות נוכחות רק לקראת סוף השיר.
 
בטראק "האפרוח"נעשה שימוש בקולה של ציפי שבט- כוכבת ילדים על דורית. עולם הילדים החלומי והענוג שקולה מייצר נשבר לזוועת המאזין בהפכו לסיוט, עם הצגתו של הרוצח הסדרתי, אותו מגלם אוז. נעשה כאן שימוש בשיר "יידישע פיראטן" של להקת חיל הים. טראק מערכוני זה מהווה הקדמה לטראק "גרי הניגרי"-שיר חאפלה כבד ועצבני. הטראק כולו מבוסס על מקצב מרוקאי מסורתי המקבל פה עיבוד אלקטרוני השואב מעולם המועדונים אשר בוססו בטראקים הקודמים. משולבים כאן סמפולי קריאות חגיגות מרוקאיות מסורתיות, לצד קולות רקע וסקראצ'ים הלקוחים ממסורות היהפופ ומהווים יחדיו ביט אינטנסיבי לראפ השחור שאוז מנחית בטראק הזה. השיר מדבר על גרי הניגרי- עובד זר. בפסיפס זה יוצר אוז קשר בין המזרחיות היהודית ה"שחורה" לבין הזרות, הניכור והגזענות מנת חלקם של העובדים הזרים. השיר שהוא לכאורה שיר חפלות (חזרת המשפט "ואיפה הכפיים שלכם בקשה? איפה הכפיים שלכם תודה?) מייצר אמירה מתריסה ומתמקם על ציר המתח בין השחור ללבן, בין המקומי למהגר, בין השייך לזר.
 
הטראק "הלועזיים"כתוב ומעובד כשיר פופ מובהק, באופן כמעט צינית. המיקס נעים לאוזן ועתיר פה השימוש בפדים ובייסליין ממכר. נעשה כאן שימוש בקולותיהם המזוהים של חמשת הזמרים מלהקת היי-פייב, מלהקות הפופ הממוסחר הגדולות שפעלו בארץ ושהיו בשיא פריחתן בעת יציאת "דיסקו מנייאק". השיר עוסק כולו, טקסטואלית ועיבודית, בפריפריאליות מקומית, מדינית. כמו כן, מתקבל צליל ביקורת העובר בין השורות והריפים ומופנה כלפי זיקת הקהל הישראלי למתרחש במערב- בחוץ ולא במתרחש בתוך הבית.ריף אקורדיון חד מסמל פה את המוזיקליות המקומית של טיפקס ולקראת סוף השיר הוא מקבל את מירב המקום. 
 
הטראק "טוקטה ופוגה בדי מינור מנוגנת בג'י מינור"מהווה הכלאה אינטנסיבית וחסרת פשרות בין טוקטה בדי מינור של יוהאן סבסטיאן באך וסטורמינג דרבוקה משולח רסן. מדובר כאן בגרסת טיפקס לפיוז'ן האידאלי בתחום המוזיקלוגויה הפופולארית- ההכלאה המסופוטמית בין תרבות התוף לתרבות הכינור באופן חד ולא מתנצל. הלחמה זו מורגשת כמעט באופן אגרסיבי בשיר, כאומרת- אין ברירה. קובי אוז לוקח את גדול הקומפוזיטורים הלבנים ומכניס אותו לשכונה שלו, מעצים אותו ומעקם אותו גם יחד. יש בטראק הכפלה של עוצמת היצירה המקורית של באך עם הכוח הרגשי הסוחף של נגינת הדרבוקה הערבית. במהלך הטראק שזורות לכל האורך קריאותיו של אוז: "איפה הכפיים שלכם?!". הוא כמו מדבר מתוך גרונו של באך, בערבית.
 
הטראק "כשאני איתך אני כמו דג" השיר נפתח במעין מונולוג דיבורי ג'יברישי במבטא מרוקאי של אוז. אווירת השיר היא ליצנית שוב. האנסטרמנטל מבוסס על ביט שמחות מרוקאי מסורתי. לאחר מכן מגיע עיקר השיר- דואט של אוז עם שרית חדד- שיר שבמידה רבה סימל את תחילת הפריחה שלה והטיפוס שלה אל עבר פסגת הזמר המזרחי ולאחר מכן תעשיית המוזיקה בכלל.
 
הטראק "עננה" נפתח בקטע מהביצוע של אריק לביא (זמר ארצישראלי מובהק ומקובל, ויחד עם זאת סמל לרוח נעורים חצופה ומורדת) לשיר ותיק של טיפקס, מתוך הפרויקט עבודה עברית 1. הטראק עובר הפרעת סאונד שהולכת ומחריפה עד לקטיעה מחלטת. כאן נכנס מונולוג ישיר של אוז למאזין, בקריאה לקנות דיסקים ומקוריים ו"להשקיע בתרבות שלך". אוז מבליט פה את קיום היצירה האמנותית והפעילות החברתית פוליטית על אותו מפלס בלתי נפרד ומגדיר את הפגיעה בתרבות זו כפשע פלילי.
 
הטראק "דינה" מהווה שינוי כיוון באלבום. הוא נפתח במקצב ראגאמאפין סוחף אשר מכתיב את הטון לאורך כל השיר. הראפר והזמר פישי הגדול אותו הזכרתי בניתוח הטראק "קבלו את הצוות הנהדר" זוכה כאן לאחת החשיפות הראשונות שלו כמוזיקאי. קובי אוז משתמש בדמותו למטרת הצגת גיבור שכונתי נוסף. הבייסליין והשירה של עאוז לקוחים מעולם המוזיקה הערבית (רפרנס לפריד אל אטרש) כשכל שאר ההפקה שואבת לחלוטין מעולם הראגא והראגאמאפין. אוז לוקח פה שיר שברון לב גברי שכונתי טיפוסי למחוזות כביכול רחוקים, ובכך מצייר קשר בין השכונתיות שברגאי הג'מאייקני לזו שבמוזיקה הערבית- יהודית בישראל ובזות גם קושר בין המימד הרוחני העז והיופי שבין שני המחוזות.
 
הטראק "אני אבניבי" הוא טראק קצר ומערכוני באופיו. מדובר במונולוג אפל והזוי המוקלט על ריפים של גיטרה ופרקשן הלקוח מעולם המוזיקה הערבית. המונולוג עוסק בגבריות מזרחית ובדימויים העצמיים שלה, ומסתכם במשפט החורץ- "אני הכל מלבד אני".
 
הטראק "ג'וני מאר" הוא שיר פופ. כל הפן ההפקתי מקבל גוון קליל יותר. הבס וליווי כלי ההקשה שואבים מעולם המוזיקה הערבית העממית, אך באופן מוצנע. הטקסט עוסק במיתון והפרתה, עם התחלפות הדורות. ההגשה שוב כנה וישירה. לקראת סוף השיר מפציע אלמנט טיפקסי מובהק המוכר יותר מכל אלבמיה הקודמים של הלהקה- call response בין אוז לשאר הלהקה בפורמט של שאלה ותשובה. אלמנט השבטיות מקבל כאן דגש נוסף.
הטראק "מייק ברנט "2000מבוסס על סמפול משיר ישן של ברנט. על רקע לופ החתוך מהשיר המקורי נשמע דקלומו הרפטטיבי של אוז- "אני אוהב אותך". מתעצמת פה אוירת הזיה שמשרתת את הקונטקסט של הטראק הבא- "שיר התקווה של". כאן מוצגת הדמות האחרונה של אוז ב"דיסקו מנייאק". הוא מציג כאן מוכר בפיצוציה פריפריאלית המגבב חלומותיו והגיגיו במבטא צרפתי כבד. הבטחותיו של המוכר הן מעבר לממתקים: "יום אחד יהיה פה מניפיק". הוא מבטיח עתיד ורוד לעיירה כמו היה מבטיח מסטיק ורוד. יש כאן אווירת עולם מדומיין המייצר אירוניה כבדה. הפלייבאק ברקע לקוח מעולם הפופ הצרפתי. היקיצה מהחלום של המוכר בפיצוציה, היא היקיצה מ"דיסקו מנייאק".
 
הטראק החותם את האלבום- "מיקוד 63568"-מהווה את היקיצה הזו. הוא מנפתח בסמפולי רחוב – דלתות נפתחות ונסגרות, צעדים, שאלות הכוונת תנועה בשפות שונות. השיר "גשם של פקקים" מנוגן מאוטו חולף (כמו בטראק הפותח). מעל לסמפולים נתפר ביט פרימיטיבי המכיל ליין ערבי עמום עליו מדוקלם המשפט "פי יא מניאק למה אתה מאחר?".
 
 
 
 סיכום
 
"לבנטיניות זה רב תרבותיות פרקטית כדרך חיים. הגישה הלבנטינית היא הבשורה שבאה מצפון אפריקה...אוהבי טיפקס למדו שלא כל דבר מתחלק לשני חלקים מנוגדים כמו ימין- שמאל או מזרחי- אשכנזי, יש בהם גם סבלנות ותאבון לשילובים מוסיקליים מגוונים." קובי אוז בראיון לאיתן כהן מחבר הספר- "המרוקאים- הנגטיב של האשכנזים"- 7 ימים 8.11.02
 
להקת טיפקס באה לעולם שנה לאחר הוולדי. כילד, אחד האלבומים הראשונים לו האזנתי (מפאת נוכחותו בשידורי הרדיו) היה "שביל קליפות הגרעינים". אלבומי הלהקה ליוו אותי בשלבי התפתחותי כאדם וכמוזיקאי. כנצר למשפחת מהגרים ממערב אירופה, ומי שסביו וסבותיו האזינו והאדירו אך ורק מוזיקה מערבית קלאסית, הייתה במוזיקה של טיפקס בשורה של ממש עבורי.
 
במסגרת פעילותי החברתית ביפו בשנים האחרונות יצא לי להגיע לא פעם לכיתות לימוד בהן לומדים עשרות תלמידים עולי חבר העמים או פלסטינים בני יפו, בהן כתוב על הלוח בגדול "אסור לדבר רוסית וערבית". יצירתי המוזיקלית, כמו חיי, מתנהלים בסביבה המושתתת על הדרה, דיכוי ופחד. כמוסיקאי, אני לא מוצא קו מפריד בין יצירה אומנותית לפעילות פוליטית. כל יצירה היא בעלת מטען פוליטי בלתי מבוטל אליו יש להתייחס בכובד ראש.
 
טיפקס התפרקה לפני כשנתיים, בדיוק כשלהקתי- סיסטם עאלי עשתה את צעדיה הראשונים בשוק המוזיקה המקומי. השימוש ביצירה המוזיקלית כחומר בנין יציב ואיתן, וכמו כן ככלי נשק רב עצמה, שימוש המצוי בכל אספק של "דיסקו מנייאק", מהווה נקודת מוצא לפועלה של סיסטם עאלי.  
 
אי ההסכמה להיענות לתכתיבים גזעניים ומדירים, וההתעקשות על יצירת מרחב יצירתי- ערכי רב תרבותי וסובלני מהוות מורשת יקרת ערך שהשאירה טיפקס ללהקות כמו סיסטם עאלי.
מכאן, שזוהי ההוכחה הניצחת והעוצמתית ביותר אשר בידי בנוגע לשינוי שחוללה טיפקס ב - 20 שנות קיומה.

המאמר נכתב במסגרת קורס פרספקטיבות מוזיקליות ב- "Muzik” - בית ספר גבוה ליצירה והפקת מוזיקה", בהנחיית עמית הכט

----------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------
 

 
בבליוגרפיה
 
1. "הארץ"
 
2. על מוסיקת מחאה מזרחית - מאת: אלי ברקת 
 
3. גיאוגרפיה ופיתוח הסביבה : מקראה אינטרנטית לבגרות
 
4. שרון רוטברד, עיר לבנה, עיר שחורה, הוצאת בבל, 2005
 
5. נעם בן זאב, מנגינה ישראלית, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2009 
 
6. להקת טיפקס 88'-2009. ומה הלאה?

7. עבודה: להקת טיפקס וקיפוח עדתי

8. להקת "טיפקס": עיצוב מחדש של הישראליות הדומיננטית

9. אולמי נגה-"טיפקס" כסמן של תרבות עממית.

10. תיק אמן – טיפקס

11. קובי אוז בראיון מיוחד:"אני ושדרות זה כמו יוסי בנאי וירושלים"

12. לקראת פוליטיקה של זהויות | מחבר: ד"ר אנדרה לוי

13. מ"גמל גמלי" ועד "טיפקס"

14. זהויות במעבר יהודים וישראלים בעידן הספק
 
15. פורום המוסיקה של אורן עמרם

16. Ynet מוזיקה - אנטי מחיקון

17. וואלה! תרבות - דברים שטיפקס לא מוחק 
 
18. "הארץ"

19. עיריית שדרות

20. "טיפקס- כל הסיפור" בעריכת יואב קוטנר, אשר יצא יחד עם האלבום "טיפקס- כל הלהיטים", 2003

 


לכל הפוסטים בסדרה:

חלק ראשון: דיסקו מנאייק - להקת טיפקס | תרבות בעד ותרבות נגד

חלק שני: דיסקו מנאייק | החתרנות של גטו הקסטות

חלק שלישי: טיפקס מוחקים את הקונצנזוס

חלק רביעי: זה לא תקליטן, דיסקו מנאייק מגיע לכאן

חלק חמישי: דיסקו מנאייק - איפה הכפיים שלכם?

השאירו תגובה

לחצו על הכפתור על מנת להכנס באמצעות הפייסבוק שלכם בכדי להשאיר תגובה

Connect

לפוסט זה יש 0 תגובות