קורס חדש בהנחיית אבי בללי – חדשות מוזיקה
חפש
מלאו פרטים
וניצור איתכם קשר בהקדם
שלח
הצטרפו אלינו
 width=

 
עמוד הבית    חדשות    קורס חדש בהנחיית אבי בללי

קורס חדש בהנחיית אבי בללי

  קורס חדש בהנחיית אבי בללי – עיצוב סאונד לחלל

כיצד יוצרים אווירה באמצעות מוסיקה וצלילים? איך מפיקים מוסיקה לתאטרון, מחול וקולנוע?
אילו תהליכים עוברים בדרך לעיצוב סאונד בחלל?

עבור רובנו אבי בללי ידוע קודם כל כסולן להקת "נקמת הטרקטור", אך למעשה רוב פעילותו המוסיקלית מתרחשת דווקא הרחק ממצעדי הלהיטים. זה למעלה מ-15 שנה שאבי בללי יוצר מוסיקה לתיאטרון ('אותלו', 'מיתוס'), מחול ('קיר' ו'אנפאזה' של להקת "בת-שבע"), קולנוע ('כנפיים שבורות', 'מוכרחים להיות שמח', 'איזה מקום נפלא') ולאחרונה יצר פס-קול לטלוויזיה, עבור הסדרה עטורת השבחים "בטיפול".
כאמן מקורי ולא שגרתי בללי חוקר את המוסיקה והצלילים באמצעות חווית ההתנסות וכבר בגיל 11 הבין שמה שהוא מחפש במוסיקה זה המסתורין, הפסיכדליה והצירוף של עולמות ושל צלילים לא צפויים.

מה מטרת הקורס "עיצוב סאונד לחלל", מה המיומנויות שהסטודנטים יירכשו במהלך הקורס?
"חלל אינו דבר המוגדר חד משמעית – יש חללים סגורים ויש פתוחים. המפגש שלי עם החלל בא בהתאם לפרויקט בו אני עוסק והוא לרוב ידוע מראש. כשרואים דבר מסוים, שם אני מתחיל לתאר את סופו של התהליך, מה אני כצופה חווה מבחינה אודיופונית וזה בעצם מביא אותנו לדברים כמו קולנוע (שהוא חלל בגודל מסוים), תאטרון, מחול ומופעי מולטימדיה לסוגיהם ששם אני פוגש הרבה את החלל הפתוח והאין סופי.
בקורס "עיצוב סאונד לחלל" נלמד לנתח ולהבין קיואים מוסיקליים שנעשו בעבודות אומנות שונות – מחול , קולנוע, תיאטרון וכו כשכל הזמן מנהלים דיונים בכיתה סביב העבודות שנבדקות כדי לראות איך בוחרים לפענח מוסיקה ואת תפקידה ביצירה לכדי יצירת מדיום ונפח נוסף ליצירה בה עוסקים."
איך תשיג מטרות אלה?
"אני לא יכול לומר למישהוא מה הוא יהיה, זה תלוי בסקרנות של אותו אדם ובכלים הבסיסיים שיש לו, בשנה הזאת הסטודנטים יחוו דברים שאני חוויתי הרבה שנים ולדעתי אין כמו להתנסות בדברים האלה. אני יכול להעביר את הניסיון ולקצר להם את הדרך כי ב17 השנים האחרונות עשיתי הרבה - נתקלתי בהרבה בעיות ופתרתי אותן. לגבי פרויקט הסיום – חור בלבנה – אני לא יודע מה יהיה, הסטודנטים ילמדו איך לקרוא טקסט ולהבין מה המשמעויות המוסיקליות הקיימות בו. אף מוסיקאי לא ינתח את אותה הסצינה באותה צורה, כולם ירצו להגיד דבר דומה אבל אין אף אחד שינסח זאת בצורה זהה, כל אחד יבחר ב"מילים" אחרות."

מה אתה כאמן מביא לקורס מבחינת הניסיון שלך?
"אני מוזיקאי אינטואיטיבי שעם הזמן למד להבין את הבאלאנס בין יצירה אינטואיטיבית לשכלתנית מתוך פגישות עם כוריאוגרפים ובמאים שונים והדרישות השונות שכל אחד הציב מהם לי. הניסיון שאני מביא הוא בחשיפת התלמידים לדברים שמבחינתי טענו אותי מבחינה אישית ולדעתי הרבה סטודנטים שייתקלו בדברים האלה יקבלו מכך דלק ליצירה פורה וטובה יותר. הרבה אנשים מתפתחים לא נכון כי אין להם את הסביבה הנכונה והמפרה מסביבם. אני התחלתי לעסוק בזה בגלל שזאת הייתה החברה שבה גדלתי, רבים מחבריי החלו לעסוק באומנות וזה התגלה ככור עשייה שהפך אותי למה שאני כיום. פשוט לראות, להיחשף ולחוות דברים - זה בעצם הבי"ס הטוב ביותר. לדעתי אין כמו לחוות משהו חזק כשלצדו האפשרות ללמוד, כשהכוונה בללמוד היא לא כמו תוכי, צריך להבין את החווייה שמעבר."
 
האם יש הבדל לעשות מוסיקה למשהוא דינמי (מחול) או סטטי (מיצג) או לעצמך כאמן וכמוסיקאי והאם אחד מהמדיומים מאתגר אותך יותר?
"יש הבדל בעשייה – בקולנוע לרוב צריכים להיות מאוד רגישים לתמונה שממול ולדעת לא לספר את כל הסיפור שנראה על המסך מבחינה מוסיקלית. אני מחפש להיות במקום מקביל לעלילה ולא במפגש טוטאלי עם העלילה, לתת לצופה תמונת נוף. במחול הסיפור פתוח יותר מבחינתי מאחר ועל הבמה קיים רק גוף הרקדן והנוף המוסיקלי שאני יוצר. לרוב אין עלילה או שהעלילה ידועה רק לכוריאוגרף ולמוסיקאי, אנשים לא כ"כ יודעים להבין את עולם המחול ואז הם חווים חווייה מופשטת יותר שגורמת להם לחשוב ולהפעיל את הדמיון. גם בתיאטרון הסיפור אחר כי שם יש, לרוב, עבודה מאוד פונקציונלית, למשל של מעברים. לעומת זאת עם רינה ירושלמי (איתה אני עובד עכשיו על ההצגה "חלום ליל קיץ") מדובר במשהוא אחר - ההצגה נמשכת כשעתיים וחצי כש"מתחת" יש פסקול שרץ. בתיאטרון נסיוני המוסיקה נכנסת למקום אחר ומנסה ליצור נופים מוסיקליים בנוסף לטקסט שקורה על הבמה.
כשאני עוסק בעבודה על מיצב/ אומנות פלסטית אז הסיפור ברור יותר כי צריך להיות מאוד מדויק וחד משמעי כדי שהקהל שעובר לרגע יוכל לחוות את מלוא העולם של העבודה בדקות ואפילו בשניות. הסיפור שם הוא הרבה יותר מינימליסטי ומהיר. באשר לדיסקים, כל יוצר נמצא עם עצמו, העשייה מהסוג הזה היא אישית ושם אני פתור מעולמות אחרים מבחינת דיאלוג, שזה גם חבל. אם הבמאי לא אוהב משהוא שאני אוהב זה עוזר לי להתכוונן למה שהוא רוצה יותר טוב, ככל שאני נכנס לעולם האינטלקטואלי של היוצר שמולי נוצר דבר רגשי ואינטלקטואלי על הבמה, המסר נהיה ברור יותר ולא רק אסתטי ככל שאני נפגש, משוחח ומקבל ביקורת. בדיסק הדיאלוג הוא פנימי וזה קשה גם בהקשר לרמת הביקורתיות של האמן כלפי עצמו. אני אישית מאוד ביקורתי כלפי עצמי ולכן לוקח לי די הרבה זמן להוציא דיסקים...
בגדול כבודו של כל תחום במקומו מונח אך אני באופן אישי רוצה ליצור מעגל רחב של עבודה, אני לא אוהב לעשות הרבה סרטים/הצגות/ מחול במקביל. אני מעדיף לעשות קצת מכל דבר ואז תמיד יש עניין וסקרנות שאם הם לא קיימים הדברים נהיים מאוד צפויים. כל מה שמוביל אותי למוסיקה ולשיתופי פעולה מעניין אותי. וכמובן שתמיד מאוד חשוב לי המימד הנוסף שהוא בעצם הדרך - איך הכל קורה."