באוקטובר 2006, בסמוך לסיום מלחמת לבנון השנייה, התגבשה ב - Muzik - בית ספר גבוה ליצירה והפקת מוזיקה קבוצה של סטודנטים, שכתבו, הלחינו, ביצעו והפיקו, במסגרת פרויקט לימודי בהנחייתו של דודי לוי, שירים מקוריים, המבטאים את תחושותיהם האישיות בעקבות המלחמה ההיא. הפרויקט הסתיים בהופעה אינטימית ובהקלטת השירים.
שנתיים מאוחר יותר, באוקטובר 2008, נשלפו ההקלטות מן המגירה ושימשו כחומרי גלם לקורס מיקס של סטודנטים אחרים בביה"ס. בעיצומו של הקורס פרצה הלחימה בעזה, והקטעים המוזיקליים הפכו לפתע מערוצי תרגול לשירים רלבנטיים ואקטואליים במלוא עוצמתם. כעת, לקראת יום השנה השלישי למלחמה שבעקבותיה נוצר הפרויקט, מגיע המסע שעברו השירים ליעדו.
ערכו של הפרויקט הזה טמון באותנטיות וחוסר הממלכתיות שלו. לא מדובר במוזיקאים משופשפים שנרתמו למשימה לאומית ופונים לרגשות הקולקטיביים; יש כאן קבוצה של סטודנטים למוזיקה, בשנות ה- 20 לחייהם, חלקם אנשי מילואים פעילים, שמבטאים בישירות רבה את האופן שבו הם חווים את המציאות הישראלית, שמלחמה, באדרת זו אחרת, היא תמיד חלק בלתי נפרד ממנה. אנו, ב- Muzik, סבורים שחשוב שקולם יישמע.
חדשות
השקת "מלחמה. זה תופס אותך."
ההשקה לפרויקט תתקיים ביום שישי, 24 ביולי, בלבונטין 7 בתל אביב.
15.00 התכנסות
16.00 הופעה
16.30 שיחה עם משתתפי הפרוייקט בהנחיית פרופ' ניסים קלדרון, יואב קוטנר ודודי לוי, מנחה הפרויקט.
הכניסה חינם. להזמנה לחצו כאן
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
אנחנו השופטים עשינו את שלנו * הבענו דעה אמרנו שאמרנו *
כמו ברווזים צולעים *
דידינו והחלטנו שציפינו ליותר מדי ***
אנחנו ההורים חינכנו ודאגנו *
שתצא ילד טוב לא תבלה ברחוב *
ותגן על המדינה ברסיסים של חרדה *
נחכה לשמות שנפלו בקרבות *
ובגאוה סמויה נתמוך ***
בדולרים לשיקום והרחבה *
הגנרלים תקפו אך הם טעו במפה *
פרשנים ומומחים במטעי הבננות *
רואים צהוב בכל מקום *
רואים צהוב בכל מקום *
אנחנו על כל מקום נשתוק ***
ובמרחק שנות אור *
יושב בחדר הקטן *
מבפנים הוא אדיש *
מבחוץ הוא חייכן *
והאילתור כתורה *
כן,זה השר שלי ושלך *
והוא חולם על שתיקה *
והוא חולם חולם חולם חולם ***
דולרים לשיקום והרחבת *
הממון האישי ואיזה ארוחה *
דולרים לשיקום והרחבת *
הממון האישי ואיזה ארוחה *
הממון האישי ואיזה ארוחה ***
ואני מהדור החדש *
מדינה על כתפי ולא אכפת לי ממש *
כן אני בתוך בועה *
והיא רכה ונוחה *
אבל התוהו ובוהו הוא מסביבי *
והוא מציק וחודר למציאות שלי *
אבל התוהו ובוהו הוא מסביבי *
והוא מציק וחודר למציאות שלי *
מאמין בשלום אז שלום *
מאמין בשלום אז שלום *
מאמין בשלום אז שלום *
אני הולך *
בשנה האחרונה במדינה השכנה *
פיצוצים בניינים קורסים אדמה בוכה *
מתחת לאדמה הם שותלים מלחמה *
השוטים מקנאים משליטים טרור על כל נשמה ***
הם לא מבינים שגן עדן זה כאן *
אולי הם רואים ובוחרים בשטן *
מזמן כבר ויתרו על לחיות בעצמם *
הם צמאים לדם ***
והיא עוד זוכרת *
איך היא חיכתה שתשוב מהקרב *
שהתקשרה ואין כלום על הקו *
משדות ירוקים אני שר *
צחוק ילדים שיבכו את מחר ***
התכנסה ועדה תקציב הביטחון עלה *
עם רובים מטוסים נכסח להם את הצורה *
נכנס מסיבה נפרסם הודעה *
תושבים תברחו כי הנה הנה הנה הנה זה בא ***
אז איפה טעינו חשבנו הרבה *
על מה שעשינו זה לא משנה *
ואיך שאנחנו לא נשתנה *
לא לא ***
והיא עוד זוכרת *
איך היא חיכתה שתשוב מהקרב *
שהתקשרה ואין כלום על הקו *
משדות ירוקים מה נשאר? *
צחוק ילדים שיבכו את מחר ***
והיא עוד זוכרת *
איך היא חיכתה שתשוב מהקרב *
שהתקשרה ואין כלום על הקו *
משדות ירוקים אני שר *
צחוק ילדים שיבכו את מחר *
מילים, לחן, שירה: אודל נמרודי.
קולות: ניר קראים, אור רווה, יאיר שמרת.
מיקס: אבי אלבז
אודל: השיר נכתב על מלחמת לבנון השלישית,על אנשים שמה שמעניין אותם זה כוח מחד ופנאטיות דתית מאידך,על האבסורד של הקיום מול איסלם פונדמנטליסטי,על זה שצריך להילחם על קיומינו בארץ במקום לחיות בשלווה כמו שאלוהים באמת רוצה ועל ילדים שלמרבה הצער יבכו לדורות בשני הצדדים.
מטרות המבצע היו בעיקר, חיים *
לשמר רצף של פעולות התקפיות *
ויש עניין הקסאמים, כמובן, חיים... *
ששיגורם גובר בהתאמה לפעילות הישראלית *
למרות שמטרת המבצע הייתה להפסיקם *
ירי הקסאמים לא פסק ***
אבל בצה"ל מרוצים: הפעולה הייתה מוצלחת... ***
זה עניין של כמה ימים, חיים *
או של טעות מבצעית, עד ששוב נמצא עצמנו בבוץ... *
ואולי תהיה הפסקה, חיים *
כדי לא להעיב על ביקורו של ראש הממשלה בוושינגטון *
אבל, שיהיה ברור, חיים: *
גם ההפסקה הזאת תהיה זמנית בלבד (בלבד...) ***
אבל בצה"ל מרוצים: הפעולה הייתה מוצלחת... ***
המבצע הבא כבר מתגלגל *
ואפשר להעריך בוודאות שגם הוא *
וגם אלה שיבואו אחריו לא יפתרו כלום ***
אבל בצה"ל מרוצים: הפעולה הייתה מוצלחת... *
אבל בצה"ל מרוצים: המלחמה הייתה מוצלחת... *
מילים: ציטוט מחדשות ערוץ 1, כפי שנכתב ע"י דורון רוזנבלום במוסף הארץ. לחן ושירה: יאיר שמרת. קולות: ניר קראים, יאיר שמרת, אור רווה, לירן קהת. מיקס: ליאור ברוש
יאיר: בתחילת הקורס עם דודי לוי כשהיינו בתהליך כתיבת השירים, דודי נתן לנו משימה, להלחין קטע מהעיתונות.
אני קורא באופן קבוע את הטור של דורון רוזנבלום במוסף הארץ ובדיוק באותו השבוע הופיע הטור "שיר ופשרו"
בו ציטט שיחה בין פרשן צבאי של ערוץ אחד לבין חיים יבין ולאחר מכן פירש אותו בצורה רוזנבלומית אופיינית - משעשעת ועוקצנית.
השיחה עצמה ישר נראתה לי כמו מחזמר גרוטסקי שבו מוקראים/נדונים מחדלי צה"ל(לדורותיהם, אם כי זה היה רלוונטי לפוסט מלחמת לבנון השנייה וגשם הקסאמים הבלתי פוסק על שדרות) ומדי פעם קצינים בכירים(בביריות- מונטי פייטון סטייל)
פורצים לבמה בשירה "אבל בצה"ל מרוצים, הפעולה הייתה מוצלחת..." הרעיון מאוד שיעשע אותי והלחנתי את השיר בהתאם. כמו כן הרגשתי צורך להוסיף את השם חיים הרבה יותר מאשר בטקסט המקורי כמעין פאוזה הומוריסטית בטון ובתוכן הרציני.
בכפר קטן אי-שם בצפון הרצועה, שם חיים *
בת 57 אם לתשעה ילדים וארבעים נכדים *
האוכל כמעט נגמר, אין משכורות, וההפגזות שמטריפות *
ימים קשים של מלחמת אחים, לא יוצאים אל הרחובות *
לנכדים עדיף להישאר בבית אחרי בית-הספר *
אין משחקים ברחוב, אין טיולים, בטח לא פלייסטיישן ***
אני גאה בה אמר בנה הבכור *
זו הסבתא הראשונה בשירות הטרור *
אני גאה מאוד במה שהיא עשתה *
רק חבל שלא היו חיילים לידה ***
הוציאה זו קלטת וידאו שבה קוראת הצהרה *
בה היא מקדישה את פועלה ואת מותה *
לאסירים הפלסטינים המוחזקים בכלא הישראלי *
לאנשי חמאס ולמנהיג הרוחני *
בידה מחזיקה רובה, וחגרות נפץ עונדת *
"אני מקדישה את עצמי קורבן לאלוהים ולמולדת" ***
אני גאה בה אמר בנה הבכור *
זו הסבתא הראשונה בשירות הטרור *
אני גאה מאוד במה שהיא עשתה *
רק חבל שלא היו חיילים לידה ***
האישה התקרבה אל עבר החיילים, הם קראו לה לעצור *
למרות הקריאות המשיכה המחבלת לנוע ולעבור *
החיילים השליכו רימון וירו לעברה *
כנראה הדבר גרם לפיצוץ המטען שברשותה *
למזלם של החיילים היא שם מפוזרת *
אך כך הפכה למחבלת המתאבדת הכי מבוגרת ***
אני גאה בה אמר בנה הבכור... ***
בכפר קטן אי-שם בצפון הרצועה, שם זוכרים *
בת 57 אם לתשעה ילדים וארבעים נכדים *
הרבה כבוד לנשמות שלשמיים כך עולות *
הנכדים הפכו לגיבורים שם בשכונות *
כי מכל הסבתות היא הכי מפורסמת *
והם יודעים שבגן עדן היא שם יושבת ***
אני גאה בה אמר בנה הבכור... *
מילים: שלומי אברהמוב - מבוסס על כתבה ב YNET, 24.11.2006.
לחן ושירה: שלומי אברהמוב.
קולות: ניר קראים, יאיר שמרת, אור רווה, לירן קהת.
מיקס: ליאור ברוש
שלומי: קיבלנו מדודי מעין משימה, להלחין כתבה מהעיתון בנושא הפרוייקט. דפדפתי בכמה כתבות באינטרנט וכמעט וויתרתי על האתגר המאוד קשה הזה, עד שמצאתי כתבה קצת יוצאת דופן על מחבלת מתאבדת מבוגרת – סבתא טרוריסטית. הוצאתי את עיקרי המודעה והוספתי נפח לסיפור. הלחן כבר הגיע מהר ונכתב כמעין פשרה בין שירה לקריינות חדשותית.
בשום אופן לא התכווונתי לשיר את השירים שלי בעצמי, אבל במקרה הזה ו -" אותי את מבינה" בפרוייקט לא הותירו לי הרבה ברירה. לא היה לי שום ניסיון בשירה, אבל תודות לטיפולה האישי של איילת אובלס התגברתי על המחסום.
כתבת לי מכתב *
חיכית שאדאג *
כתבת שאתה בקרב, מלחמה *
חיכית לאביב, וכאן הדממה ***
מתי נצא לעיר? *
מתי כוכב יאיר? *
אין כח לחכות, עברה עוד שנה *
חיכיתי לאביב, וכאן הדממה ***
התקווה, רק תבוא לרגע שנדע, נשמע *
התקווה, רק תבוא לרגע שנדע, ניגע, נשמע ***
אמרו אתה נדיר *
בעולם יפה בהיר *
אבל אם רק תבוא אלי, לשנייה *
תהיה זו מתנה גדולה, נשימה ***
זה לא חלום, אני איתך אולי *
רק תשמרי אצלך את מילותי ***
אבל אם רק תבוא אלי, לשנייה *
תהיה זו מתנה גדולה, נשימה ***
התקווה, רק תבוא לרגע שנדע, ניגע, נשמע *
שלומי: את הרעיון המלודי כבר היה לי מזמן. עבור הפרוייקט הפכתי אותו ללחן שלם וחיפשתי מילים שיתאימו ללחן וכמובן גם לנושא הפרוייקט. ניסיתי לספר על ילד שלא יודע או מספיק מבין שאביו נהרג במלחמה וכך ממשיך לחכות לו.
כשיעל ניסתה לשיר אותו, הטקסט קיבל כיוון ופירוש אחר, ובכל מקרה מאוד אהבתי את השירה שלה ומיד הבנתי שהיא זו שצריכה לבצע אותו.
יעל: "התקווה" מסמל עבורי את שיר הבנים החטופים, את התקווה והייאוש כאחד, הנלווים לנושא הכאוב הזה, אשר כולנו חווים ביחד עם המשפחות אשר בניהם נלקחו מהם. העובדה ששלומי בחר לקרוא לשיר בשם הזהה לשם המנון המדינה, משווה לו מימד נוסף- "עוד לא אבדה תקוותנו..", מתקווה לתקווה.. ליבנו עם גלעד.
התקווה. עריכה: יעל כפתורי. מתוך הופעה באירוע ההשקה בלבונטין 7
מתגעגע למלאך *
כותב אני ,מרגיש מובך *
הילת הלובן חסרה *
כמו חור שחור כמו עלטה ***
וכתף מרגיש ערום *
מפאת חוסר חום ותום *
כי מציאות קרה קודחת *
לקחה חבר ואין עוד נחת ***
ובכתף שניה שטן *
והוא רוצה שינאה ודם *
והמלאך בו מתבוסס *
וכל הטוב בו מהסס ***
אור בעין אין עדיין *
צחוק סדוק מלא איפוק *
אך הקסם עוד קיים *
עוד תרקוד בין חול וים ***
ובכתפי יחזור איזון *
שם צד אפל צריך ריסון *
נמאס לי לגשש עיוור *
אחר החוט שלך חבר ***
והכנפיים ייפרסו *
קולות ההרס יחלפו *
וממקום של הקשבה *
תאזין שוב לטיבה של אהבה *
הולך מכות עם השדים בראש *
הולך מכות, הולך מכות, הולך מכות כל היום *
אני נלחם נלחם בדאגות *
אני נלחם ,אני נלחם נלחם, אין לזה סוף *
אני רץ ומכבה שרפות *
אני רץ ומכבה, רץ ומכבה, רץ ומכבה שרפות *
מסתכל מעבר לכתף מחפש ת'שיגעון *
אבל הוא חמקמק כמו צלליות*
כמו צלליות ***
אני לא מוותר לאינסופים של פחד *
הודף חזק מתקפות של חרדה *
וכשזה קורה אז אני עף קצת *
ומתנתק מהעולם לאיזה דקה ***
לפעמים אני קורס לאט לאט אל תוך עצמי *
אבל לרוב אני מבסוט על החיים *
כשזה קורה אני מחזיק חזק חזק בשתי ידיים *
וצף על שאריות המציאות היומיומית *
אומרים שלא משאירים פצועים בשטח *
אז אני לא השארתי אותי *
ויש סיכוי שלא שמתם לב *
שעמוק בפנים *
אני עדיין קרבי ***
אני לא מוותר לאינסופים של פחד *
הודף חזק מתקפות של חרדה *
ואם אני חושב עלייך אז אני נרגע קצת *
ומסדיר פעימה *
אור:
לפני תחילת הפרוייקט הזה (והאמת שגם אחרי סיומו) לא התעסקתי הרבה בשירים. כשדודי נתן לנו להתחיל לכתוב חיפשתי זווית אישית בתוך הנושא הגדול הזה של מלחמה ושלום . מהרגע שהתחלתי לגעת בנושא של השירות הצבאי והחותם שהוא השאיר עלי , תהליך הכתיבה וההלחנה הפך כמעט אוטומטי. תהליך העיבוד עם הלהקה היה יחסית פשוט בעיני , ורוב העבודה הקשה היתה להביא את השירה שלי למקום שבו היא מעבירה את המסר של השיר.
מכות. במאי: פז אדרי. קטעי וידאו: דובר צה"ל. הופעה בבארבי ,2007
בדרך שאני חוזר *
הזמן מראה מקום אחר *
פשוט צריך להתרגל *
פשוט ממשיך להתגלגל ***
אל השקט שאחרי הסערה *
ולרחובות שהם נראים כל כך נורא *
מה שהיה לי לעשות אנ'לא זוכר *
אבל ממילא לא נשאר עם מי לדבר ***
אולי צריך פה איזה נס *
הרבה יותר משאני תופס *
אולי כולם כאן מסביבי *
רק דואגים לי שאני אבריא ***
יכול להיות שהזמן שעברתי בטנק *
של צבא כה חזק הוא הרס אותי רק ***
אבל ניצחנו ואני חוזר *
זה רק שבוע שאנ'לא מדבר *
עם מזרקים הם מתקרבים אלי *
ואז קושרים ושוב יורים עלי ***
אולי צריך פה איזה נס *
הרבה יותר משאני תופס *
אולי כולם כאן מסביבי *
רק דואגים לי שאני אבריא ***
יכול להיות שהזמן שעברתי בטנק *
של צבא כה חזק הוא הרס אותי רק ***
יכול להיות שהזמן שעברתי בטנק *
מעוות את כולם מתעתע כמו סם ***
יכול להיות שהזמן שעברתי בטנק *
של צבא כה חזק הוא הרס אותי רק *
אודל: כתבתי את השיר על טנקיסט בטנק מתלקח שסופג טראומה רצינית ונזקק לאשפוז פסיכיאטרי (זהו לא שיר אישי למרות שהוא מנוסח כך) בין השורות אפשר לשמוע קול מחאה נגד הכוחניות המיליטנטית ונגד שכרון החושים המעוות שנלווה לשימוש במפלצות הפלדה
אותי את מבינה *
אני הוא מלך המדינה *
מילה ממני- הצבא יצא מיד למלחמה ***
זה רק אני, אני זה הרע *
שסך הכל אותך רציתי למלכה *
אז קצת עוד דם ואני נרגע ***
אותי את מבינה *
בעצמי כל כך מאוהב *
זו מחלה, הכל מוכתב *
זה לא עובר, אני נגנב ***
זה רק אני, אני זה הרע *
שסך הכל אותך רציתי למלכה *
אז קצת עוד דם ואני נרגע ***
עכשיו תגידי לכולם *
שלא יהיו תמימים עכשיו *
כי מלחמות לא יגמרו לעולם *
אני אחריב את העולם ***
זה רק אני, היצר הרע *
שסך הכל אותך רצה לי למלכה *
אז קצת עוד דם ואני נרגע ***
אותי את מבינה *
אצלי כבוד זה לא בדיחה *
חושבים אותי למשוגע *
מה שעובר בתוכי- חידה ***
זה רק אני, היצר הרע *
שסך הכל אותך רצה לי למלכה *
אז קצת עוד דם ואני נרגע *
שלומי: חיפשתי לחן עם אופי וסגנון שונה מהשירים שכבר כתבתי עבור הפרוייקט. כשזה קרה ניסיתי מאוד להתאים את הטקסט לאופי הלחן, מה שהביא לאותו שליט ולייצר הרע ששולט בו. השמעתי אותו בפני הפרוייקט כשיר שקט ורגוע בליווי גיטרה אקוסטית, אך זה לא נשאר כך לאורך זמן וכל שלב בהפקה שיחרר אצל כולם עוד רסן.
אולי לכתוב יוריד לי אותך מהלב *
זה עדיין כואב *
אולי המילים יעזרו ***
ושמש תזרח שוב ותחמם את הלב *
שעדיין אוהב *
אולי המילים יגמרו ***
ולא יהיה כבר מה לכתוב ולומר *
על היום המר, על גורל אכזר שאכזב *
לא עוזב, זה עדיין כואב ***
כמה מילים צריך כדי להרגיש טוב, להרגיש משהו? *
כמה דמעות? תמיד אמרת תפסיקי לבכות *
כמה מילים צריך כדי להרגיש טוב, להרגיש משהו? *
כמה דמעות? דמעות לא עוזרות ***
ושמש תזרח שוב ותחמם את הלב שעדיין אוהב *
ולא יהיה כבר מה לכתוב ולומר *
על היום המר, על גורל אכזר שאכזב *
לא עוזב, זה עדיין כואב ***
כמה מילים צריך כדי להרגיש טוב, להרגיש משהו… ***
כמה מילים צריך כדי להרגיש טוב, להרגיש משהו? *
כמה דמעות? תמיד אמרת תפסיקי לבכות *
כמה מילים צריך כדי להרגיש טוב, להרגיש משהו? *
כמה דמעות? תמיד אמרת תפסיקי לבכות, דמעות לא עוזרות *
הן לא עוזרות לי *
יעל: את "מילים" התחלתי לכתוב בימים הראשונים של הפרוייקט, אבל חזרתי אליו רק אחרי כמה שבועות. בפעם השנייה שישבתי לכתוב אותו, המילים פשוט נכתבו מעצמן, כמעט בלי אף מחיקה. אחרי שהן היו על הנייר, ניגשתי לפסנתר כדי להלחין אותן. חיפשתי לחן עדין וביקשתי לבנות בלדה שיש בה זיק של תקווה, אבל עוסקת במשהו שנגמר. ידעתי איך השיר יישמע ברגע שסיימתי להלחין אותו, וכשהתחלנו לעבוד עליו באולפן וניסיתי להעביר את התחושה, כולם תפסו את הכיוון שלי וניגנו בדיוק כמו שדמיינתי את זה. כל הכלים, ובמיוחד הגיטרה החשמלית, הקפיצו את השיר בכמה דרגות. זו פשוט הרגשה אחרת, לשיר בליווי גיטרות ותופים..
במשך כמה חודשים היינו נפגשים באולפן כדי לבצע את כל השירים, ובצורה כזו בעצם עבדנו על העיבודים שלהם. בכל פעם משהו אחר נוסף, מישהו ניגן קצת אחרת. דווקא ב"מילים" לא היו הרבה שינויים בעיבוד, אבל פה ושם מילה קיבלה דגש מלודי קצת אחר, וככה השיר נבנה לכדי איך שהוא נשמע היום.
נפלנו לבור והתחתית עוד רחוקה *
התרגלנו לחושך ולריחות המלחמה *
לצביטות ליבנו ולייסורי החרדה *
מי יצילנו, נפשנו אבודה *
אבודה וכה נסערת, אבודה ומדממת ***
אולי אתה, אדון רועה, רחם נא על הצאן הזה *
שכן אותו בבית מלון עם הפעלות לילדים *
או אולי אתה, כבוד הנביא, נבא לנו טובות *
ואם לא טובות, אז גם שקרים, שלא נדע, שלא נדע, שלא נדע צרות... ***
נפלנו לבור והתחתית עוד רחוקה *
מי יצילנו, נפשנו אבודה *
אבודה וכה נסערת, אבודה ומדממת *
יאיר: השיר נכתב בהשפעת מלחמת לבנון השנייה ומחדליה.
השיר מחולק לשני חלקים, מצבו העגום של עם ישראל בתקופה שמחפש נואשות אחריהמנהיג שיציל אותו, והסתכלות צינית/ריאלית על מצב ההנהגה בתקופה שלא יכלה להיות הרבה יותר אנטי-מנהיג..
היה נדמה לי שמי אמור להגן על העם (ההנהגה והצבא) - הרועה, כמו שהוא נקרא בשיר, תפס את מקומו באותו הזמן גאידמק שדאג לתושבי הצפון ושדרות בעזרת כספו (המפוקפק) בעוד ההנהגה הייתה עסוקה במתן נבואות שקר לעם שלא באמת רצה את האמת בתקופת המלחמה. הדיאלוג בפזמון הוא בן העם למנהיגיו הנבחרים והלא נבחרים. אין בשיר הזה תקווה, זהו שיר ייאוש מאדם שהרגיש קצת מיואש באותו הזמן לגבי עתיד המדינה. ("נפלנו לבור והתחתית עוד רחוקה..")
תנו לי ת'אינפוזיה של האינפורמציה *
אני רוצה לדעת לדעת לדעת לדעת *
אם יש שם דם שיש שם דם *
אני רוצה לגעת לגעת לגעת לגעת *
תראו פצועים תראו לי שכול *
אני רוצה לראות הכל *
אני רוצה לסבול ולהרגיש שיש למה *
לקום מחר בבוקר ולצאת למלחמה *
רוצה לשמוע פיצוצים אבק שריפה להריח *
אל תצנזרו לי תראו לי עוד שנייה אני גומר *
לצפות בפרשן מטיח ת'אשמה בזה או אחר *
רוצה לכעוס עלייך מדינה *
רוצה לכעוס עלייך אמא מדינה *
רוצה לכעוס עלייך ממשלה *
רוצה לכעוס עליכם ערבים אויבים *
רוצה לכעוס עליכם גנבים חברי הכנסת *
תנו לי לצעוק, תנו לי לצעוק, תנו לי לצעוק, תנו לי לצעוק, תנו לי לצעוק, תנו לי לצעוק *
במקום מיליון פרשנויות תתנו תשובה אחת *
מילים, לחן, שירה: אור רווה.
מיקס: אבי אלבז.
אור: הדגש בקטע הזה היה ליצור תחושה מסויימת של לחץ ע"י שילוב של טכניקת ההפקה במחשב והמילים. הרקע של הקטע מסומפל בעצם מהקלטות של שירים אחרים בבפרוייקט. לאחר שיצרתי את השלד וכתבתי את המילים הגעתי עם הקטע ליאיר. הוא מיד נכנס לראש והוסיף לו את הנגיעה ההפקתית המיוחדת שלו שתרמה המון לאווירה של של הקטע
היינו נלחמים לאורך כל הימים * שנים ועוד שנים רבות של אין סוף סכסוכים * בסוף יוצא שגם רבים על מה שמסכימים * הנה אני ואת רבים והנה מתרחקים *** כל מה שהיה ברור זה שלארה הלכה * בין כל הצעקות הכינה תיק ואז ברחה * היו ימים ששמתי לב שהיא יושבת עצובה * ברור שלא קיבלה מספיק כוחות של אהבה *** ובכל יום שבת כשנחתי מעט * הייתה באה אלי כמו שואלת אם *** די גמרתם לריב? זה אותי מעציב * תסתכל מסביב, תריח את האביב * תנסה להרכיב איזה משהו יציב * במקום מלחמה *** אני לובש את המדים לצאת לחדר המלחמה * עובר בין מסעדות בדרך היום ההפצצה * אני רואה על הקירות פרסומת וכמה היא יפה? * ציפור אחת על עץ שבטח נשארת יחפה *** והיא חושבת כמו מלחמה * אני קורא לה אבל היא לא עונה * האם היא עוד חושבת על מה שקרה? * היא לא תחיה כבר אחרי הזריחה *** כי מלחמה זה תופס אותך * זה כי אין ברירה * זה אני או אתה * וזה לא אתה * לך אין תקווה * לי אין אהבה * וזאת התשובה: *** רוצה לכבוש * רוצה לכבוש * רוצה לכבוש *
תרגיש טוב *
בשדה פרחים *
תרגיש טוב *
תוריד את הקוצים ***
כמו בשדה קרב *
של הדמעות *
אתה בוכה *
כמו יריות *
מוקש אחד *
הכל נגמר *
מוקש אחד *
לב קפוא לעד ***
בשדה פרחים *
הכל צומח *
בשדה קוצים *
כבר לא ***
וחושב, חושב לחיות שנים בלי אנשים *
שנים בשדה קוצים, שנים שלא תראה פרחים ***
אתה נשבר *
אין אף אחד *
אתה נשבר *
אין אף אחד ***
בשדות השוממים *
אתה לבד לעד *
אתה בוכה *
כמו יריות ***
ואתה, תגיד לי עכשיו *
תגיד שלא יכאב *
אני אהיה איתך *
כשתבכה כמו יריות ***
וחושב, חושב לחיות שנים בלי אנשים *
שנים בשדה קוצים, שנים שלא תראה פרחים *
יעל: במסגרת "שיר חדש בכל שבוע" שהונהגה בחלקו הראשון של הפרוייקט, דודי הציע לנו לנסות למצוא טקסטים קיימים ולכתוב להם לחן. אחרי ימים של חיפושים, נתקלתי בבלוג של מורן קלפר. אחד הטקסטים שם משך את תשומת ליבי ומאוד התחברתי אליו. הלחן זרם די מהר. ניסיתי לשמור על קצב איטי ומונוטוניות יחסית, עד לפריצה לקראת סוף השיר, וגם שכתבתי חלקים קטנים מהטקסט.
העיבוד הראשוני של השיר, שנעשה במסגרת הפרוייקט, כלל מעט מאוד כלים, ושילב תזמור אקפלי גברי משהו, של יאיר, אור ולירן, שליוו אותי עם מקצבים קוליים, לכל אורך השיר. זה היה מאוד מיוחד, כי דווקא המינימליסטיות שלו נתנה לו המון עצמה ורגש. עם התקדמות הפרוייקט, ובשל העובדה שחלק מהשותפים בו לא כל-כך התחברו כמוני לעיבוד הקיים, הועלה רעיון לבצע עיבוד מחודש ואלקטרוני לשיר, ולירן התנדב לקחת על עצמו את העבודה. אחרי כמה ימים הוא חזר עם העיבוד שקיים באלבום, ולא היו לי מילים. אין ספק שזה היה שינוי מקצה לקצה. הוא הצליח ליצור עיבוד אפל ומפחיד, שאני עדיין מוצאת בו דברים חדשים בכל פעם שאני שומעת את השיר.
אגב, את הקולות של יאיר, אור ולירן עדיין אפשר לשמוע בין השכבות של הצלילים.
היא נראית כמו חלום שלא יהיה מציאות *
של שלום ושלווה ואחווה ורעות *
אהבה שפורצת גבולות *
בחוף תל אביב תיירות משתזפות ***
אורות נדלקים בזמן השקיעות *
נחים מתרחצים ויוצאים לבלות *
אולי ליריד מציאות *
צייר מצייר אדונים וגברות ***
זה נכון את רק צריכה להבין *
זה נכון עוברים ימים לא קלים *
זה נכון אם רק היינו זורמים *
זה נכון לכיוון הנכון ***
מפתח של בית מול עצי סתיו *
יוצאים לטיול רק בשביל החלב *
וחולפים כאן על פני עולמות *
רואים מרגישים וזוכרים חלומות ***
מעץ תפוחים וכמה נגיסות *
עומדים עירומים כי השלנו קליפות *
בדיוק שהתחלנו לראות *
שיש טפילים שאוכלים חלומות ***
זה נכון את רק צריכה להבין *
זה נכון עוברים ימים לא קלים *
זה נכון אם רק היינו זורמים *
זה נכון לכיוון הנכון ***
טו דו דו דו דו ***
זה נכון את רק צריכה להאמין *
זה נכון הם עוברים הימים הלא קלים *
זה נכון שאז היינו זורמים *
זה נכון לכיוון הנכון
משתתפי הפרוייקט רוצים להודות:
דודי לוי - שליווה, הנחה, תמך וטרח, גם בשעות הקטנות של הלילה, ולימד אותנו המון
גיא שביט – שהכניס קצב ונשמה, והפך לאחד משלנו
המורים ב-Muzik – שנתנו לנו את החומר והרוח לעשות
רונן חרותי – על האמונה, הדחיפה, האמונה והדחיפה, למרות שעברו כבר שלוש שנים...
אילת רולר – שדאגה לכל העניינים הטכניים ושברה שיא במהירות הוצאת תקליט לאור
להורים ולחברים – שלא נשברו גם אחרי ששמעו את אותם השירים שוב ושוב ושוב .. ושוב
