מפלצות ,שדונים, אבירים מפוחלצים * חרבות חדות כתער, חיה שחורה בתוך היער * אנדרסן ושלגיה * הרבה מכשפות ופיה אחת טובה * ברד ואבני אלגביש ואמא שלי הבת זונה שעובדת בכביש *** ועכשיו אני מלך * ופתאום עבד * והנה טווס ולפתע הנשר * ורכבת לונה פארק דוהרת במוח ***

אביגיל: בחרתי את השיר "רכבת לונה פארק" בגלל שהרגשתי שיש בו משהו מאוד אמיתי וחזק. התחברתי לתחושה ה "ציורית" שהוא משרה ולקונטרסט החזק בין התום והילדותיות לבין האופל שמתגלה כמעט בהפתעה. העיבוד של השיר נועד לשרת בדיוק את אותה תחושה של תמימות של ילדים שנהרסת ע"י אותו גורם אפל בחייו של הנער שכתב את הטקסט.
המטרה שלי היתה להעביר תחושת צמרמורת במאזין: כמו הטקסט שמתחיל כמו סיפור ילדים קסום כך גם המוסיקה שמורכבת מצלילים של תיבת נגינה ומנגינה פשוטה ממש כמו איזה אגדת ילדים כאשר לאט לאט הווקאל משתנה מקול גבוה ומתוק לקול נמוך ומפחיד והתחושה נהיית יותר ויותר מטרידה. זה אחד מהקטעים הבודדים שאני מרגישה בנוח להגיד עליו- זה אני.

מגמל אל אריה אל הילד * נע קדימה * ולא מבין *** בכל התחלה נעלמים לך, ואתה לא מבין *** זאבה שנולדה יצאה מהיער * מחפשת עם שחר את הלהקה שנאבדה לה * נעה קדימה, לא מבינה *** בכל התחלה נעלמים לך, ואת לא מבינה * למה כל התחלה נעלמים לך? * שוב * את לא מבינה *** גלגל ממשיך מסתובב לו * אין לו סוף או התחלה * גלגל ממשיך מסתובב לו * אין לדעת מתי הירידה *** מגמל אל אריה אל הילד * נע קדימה ולא מבין * בכל התחלה נעלמים לך * ואתה לא מבין * למה כל התחלה נעלמים לך *** גלגל ממשיך מסתובב לו * אין לו סוף או התחלה * גלגל ממשיך מסתובב לו * אין לדעת מתי הירידה ***

רוני: אני החלטתי לכתוב שיר בהשראת הספר, או הסיפור שמייצגים בעיני "ילדי השנטי": סיפורי חיים, והתגברות על קשיים קיצוניים. לקחתי שורה שעוררה את השראתי - "בכל התחלה נעלמים לך", כי זו היא שורה שאני מבינה ויכולה להתחבר אליה מתוך סיפור חיי שלי. הכתיבה קרתה בטבעיות וכן הלחן, שניהם הגיעו ביחד - העיבוד הבסיסי נעשה למעשה באותו ערב שבו כתבתי את השיר. בהמשך פותח העיבוד, התגבש, והועשר מאוד יחד עם אביגיל ואן. נבחרו מעט כלים חיים להקלטה, כי העיבוד נעשה רובו על המחשב ולבסוף, חזרתי לעבד איתן, לערוך ולסיים את השיר. בטיפולו המיומן של שחר פלישר נעשה המיקס. אפשר להגיד בהחלט שאני מרגישה מחוברת אל השיר ושהוא משקף אותי, ואת מה שאני עושה.
אביגיל: אני ואן הצטרפנו לאחר שהרעיון הכללי של הלחן כבר היה קיים, העבודה היתה מהכייפיות שחוויתי. גם בגלל החיבור המצויין בעבודה עם אן וגם בגלל צורת העבודה. הרגשתי שיש לי פרספקטיבה הרבה יותר טובה דווקא בגלל שלא היה לי קשר אישי לטקסט וללחן ובכך זה הקל על העבודה ההפקתית. השיר הזה די שונה מהמוסיקה שאני בד"כ יוצרת, עם זאת אני בהחלט מרגישה שהיתה לי נגיעה בתוצר הסופי ואולי זה מה שכ"כ יפה בזה, שיש שם אינטגרציה מהממת בין העולמות המוסיקליים השונים של היוצרים.

בעת ובעונה אחת * התקרבות * אחד אחד * אחת אחת ובזוגות * כולם כאחד * מיד * הסוף האחרון * מתקדם ומתקרב * להשמיד * עבר *** של ימים שעברו * זמנים שחלפו * מעולם שנגמר * העולם הישן * ימים שעברו * זמנים שחלפו * מעולם שנגמר * העולם הישן *** שנאה * מכשול * להיות מודע * השטן * חופשי פנוי * להודיע הודעה * פעם אחת יותר מדי * ובום *** ימים שעברו * זמנים שחלפו * מעולם שנגמר * העולם הישן * ימים שעברו * זמנים שחלפו * מעולם שנגמר * העולם הישן *** זה הזמן להתרחק * להיות רגועים * כי אנחנו כבר בעננים * בעת ובעונה אחת * אבודים * מתים *** ימים שעברו * זמנים שחלפו * מעולם שנגמר * העולם הישן * ימים שעברו * זמנים שחלפו * מעולם שנגמר * העולם הישן *** בעת ובעונה אחת ***

רונה: אני ואן התחלנו להפיק ממש בשלב האחרון של העבודה על הדיסק. השיר הזה עבר ארבעה עיבודים ואיכשהוא התחיל ללכת לאיבוד, הקשבנו לכל הגרסאות, בכל אחת היה משהו יפה והחלטנו לשלב בין כולן בסופו של דבר.

כשהמחשבות רצות בראש ורגשות רצים בלב * זה לא צריך להכתב ואז הראש שלך מסתובב * אתה כבר לא מתקשר עם העולם * האם זה קורה לכולם *** ובסוף שהכל נגמר * למה זה לא נאמר *** כמה צריך עוד לסבול כדי שיהיה טוב * דרך שאולי תוביל אותי * מחפש את הכוכב שיעלה אותי * למצוא אושר אמיתי *** ועכשיו אחרי שהכל נגמר * ויש לך דקה לחשוב * על מה שהיה לך מה שיהיה פה * ומי שפה נשאר * אתה כבר לא מתקשר עם העולם * האם זה קורה לכולם *** ובסוף שהכל נגמר * למה זה לא נאמר *** כמה צריך עוד לסבול כדי שיהיה טוב * דרך שאולי תוביל אותי * מחפש את הכוכב שיעלה אותי * למצוא אושר אמיתי ***

רונה: אני ואן התחלנו להפיק ממש בשלב האחרון של העבודה על הדיסק. השיר הזה עבר ארבעה עיבודים ואיכשהוא התחיל ללכת לאיבוד, הקשבנו לכל הגרסאות, בכל אחת היה משהו יפה והחלטנו לשלב בין כולן בסופו של דבר.

אמא את שידעת, את שתקת, בת זונה * אבא אתה שנגעת, שפלשת, בן זונה * אתם שישבתם בכיתה, אתם שתקתם, בני זונות * גם המורה שהייתה עסוק *** היתה עסוקה בלטפח ציפורניים * תסתכלי לי טוב טוב בעיניים * היתה עסוקה בלטפח ציפורניים * תסתכלי לי טוב טוב בעיניים * היתה עסוקה בלטפח ציפורניים * תסתכלי לי טוב טוב בעיניים *** הנה אני כאן * תסתכלו לי בעיניים * הנה אני כאן * לטפח ציפורניים * הנה אני כאן * תסתכלו לי בעיניים * הנה אני כאן * הבת זונה ***

היד על העט מתהדקת* ועוד עיקשת* ושקט משתתק לאט* במותי על המרצפת* וצעקה בחזי עומדת* ובלסתי היא חשוקה* אני מתה כאן על המרצפת* בחושך לבן וארוך נאספת*** ואחד ושניים ושלושה לאינסוף* אלף מיתות של הזיה מציעה* כשאת מתה בשנייה האחרונה* עוד מנסה להספיק* אלף אותיות* אלף צעקות* וצעקה ושתיים* יכול להיות, אולי* ייפחת בכי קטנה* כשאת מתה בשנייה האחרונה* עוד מנסה להספיק* אלף אותיות* אלף צעקות*** אני שונאת אני אוהבת רעל* כתום וממיס של כעס* נשפך ממני לכל עבר* מי טובע* בביצה זו של בדידות* אני עיוורת* אין לאן לברוח* ואין לאן לחזור* על סוסים ארוכים, לבנים, חשוכים*** ואחד ושניים...*** ואחד ושניים ושלושה לאינסוף* אלף מיתות של הזיה מציעה* ארוכות וקצרות כואבות, רגועות* וצמרמורת מרעיל בגרון* עד הדמע* ואחד ושניים ושלושה לאינסוף* אלף מיתות של הזיה מציעה* כשאת מתה בשנייה האחרונה* עוד מנסה להספיק* אלף אותיות* אלף צעקות*

רונה: בשלב הראשון של העבודה חיפשתי טקסטים שיעניינו אותי בספר, טקסטים שאני מאמינה בהם ויכולה להתחבר אליהם ואז הקצב והמלודיה ברורים לי מאליהם. בפנטגרם יכולתי לראות את הטקסט, ידעתי מה הגוון המדויק של הכתום המדובר, הקצב של המילים וההתגלגלות האטית שלהן. הפלייבק הוא ביט ישן שהילית ואני הכנו לאחד הקורסים, יצרנו אותו תוך ניסיון ליצור אווירה של בדידות ואפילה. התחלתי לשחק עם הסדר של השורות של השיר המקורי, שהוא יותר ארוך, הביט התאים בול והתחלתי פשוט לרוץ עליו.

כל הגוונים בין רחוק לקרוב * כל הגוונים בין הרע לטוב * הם רק חלק ממכלול שלם * ותמיד יבוא חיוך כשהדמעה תיעלם ***

בחדר לבי הקטן כבה האור * שלוש נשמות איבדו את דרכן בתוך השחור * לחדר לבי הקטן נכנס חתול * עם שלוש נשמות אחת אחת הוא יצא לטיול *** בחדר לבי הקטן בא לבקר שטן * בחדר לבי הקטן בא לבקר השטן *** בחדר לבי הסגור הוצת גפרור * שלוש נשמות מצאו את דרכן ליום השחרור *** בחדר לבי הקטן בא לבקר שטן * בחדר לבי הקטן בא לבקר השטן * בחדר לבי הקטן בא לבקר שטן * בחדר לבי הקטן בא לבקר השטן ***

שחר: נראה לי שהשיר הזה בחר אותי... המשפט "בחדר לבי הקטן בא לבקר השטן" תפס אותי. משפט עם הרבה משמעויות.
בתכלס היה לי די ברור איך אני שומע את השיר עוד לפני שהתחלתי לעבוד עליו. הכל היה נורא זריז ואינטואיטיבי, ככה שאחרי כמה שעות כבר עמדה סקיצה די ברורה ששיקפה לי איך השיר הולך להישמע. גם התגובות של החבר'ה בפרויקט נתנו לי מוטיבציה להמשיך לפתח את אותו הכיוון.
הרעיון היה לתת לשיר נופח "עוצמתי" אך עם זאת לא כבד אלא אנרגטי. רציתי לקחת את הכיוון האלקטרוני-מטאליסטי למקום שבו אפשר להתחבר לגרוב גם אם אתה לא ממש מקשיב למילים. יש דגש על חספוס, אבל בסופו של דבר אני חושב שבגלל האוריאנטציה ה"פופית" שלי יצא משהו שהוא לאו דוקא אוונגארד ויכול לתקשר עם אנשים. בסופו של דבר אני חושב שהגיטרות של דודי נתנו שם את הטאץ' הסופי שהביא את התוצאה.
במסגרת הפרויקט חוויתי לראשונה מה זה באמת לעבוד עם הרבה אנשים על פרויקט מוזיקלי. זה לא קל אבל בסופו של דבר הרווח הוא עצום. החוויה שבה כל אחד מביא את העולם שלו גרמה לפרויקט להיות כל כך מגוון ועשיר בסגנונות.

עכשיו אתה לא כאן * והכאב שבי נשאר * רואה אותך בתוך חלום * ולא מוצאת * דרך להתגבר * לא מאמינה שזה נגמר * נשארתי עם זכרונות לבד * לעולם לא אשכח אותך * אותך תמיד אזכור *** שמע את קולי אלוהי * תן לי כוח * אני פה לבד * שמע את קולי * אלוהי * תן לי כוח * אני פה לבד *** עכשיו אתה לא כאן * והכאב לא נעלם * וזכרונות של שנינו * רק אני עדה * לא מאמינה שכך הלכת * והזמן אינו עוצר * ועוד יום עובר בלעדיך * אך אתה איתי בלב *** שמע את קולי אלוהי * תן לי כוח * אני פה לבד * שמע את קולי * אלוהי * תן לי כוח *

יש אנשים שלא יודעים מזה אור * לילה יום בשבילם הכל שחור * שואלת אותך * בורא עולם * לזה באים אנשים לעולם *** אין סוף לעצב אין סוף לכאב * אין סוף לדממה שלך * אתה שנולדת ישר לרחוב * תמיד ידעת עולמך שחור *** היכן תמצא נחמה * בלכתך בדרך הרעה * היכן תמצא נחמה * בלכתך בדרך הרעה * היכן תמצא נחמה...***

הילית: התמימות בכל השירים היא זו שנגעה בי יותר מכל. היכולת של הילדים הללו להביע מצבים קשים בצורה ילדותית, היא כמעט בלתי נתפסת רגע אחד אתה מרגיש את הטראומה שהילד\ה עבר\ה ולרגע זה מרגיש כמו שיר רגיל, פשוט, כמעט פשטני .
ב'שחור' המילים ברורות נוגעות ומרוב שהן היו ישירות הייתי חייבת לשנות את הגישה, מכיוון שלא חוויתי את העולם השחור הזה, וכן רציתי לבצע את השיר, מצאתי את הצד השלישי "המתבונן" זה ששומע ומזדהה זה שיודע שיש תקווה .וכך מצאתי את עצמי שרה על אלוהים (משהו שבאופן אישי לא הייתי מכניסה כטקסט שלי) , שרה על עולמות שאין בהם אור ...
ועם זאת אני מקווה שהשיר עצמו נותן את התקווה, את שביב האור שאני מצאתי, עם המקצב האופטימי שיצרתי, המוטיב של הכינורות שחוזר על עצמו בצורה אובסיסבית כמעט והשירה המפוזרת שמדברת לחבר אהוב כמעט כבדרך אגב .
תהליך העבודה היה מרתק וניסיוני ולשמחתי הוא גם הצליח. חבורה של אנשים מוכשרים עמלה ימים ולילות כדי שזה יצליח והאיש שעמד בראש החמולה (דודי לוי) לא ויתר וידע שיש כאן משהו, משהו ששווה להשקיע בו את המאמץ .

רק תמחו את דמעתי, עייפתי מלבכות * מתי שוב אוכל לחייך ולצחוק * מסכימה לנסות, לשנות את הכל * רק תבטיחו לעצור את הדמעות *** רוצה שוב את חיי לרפא מכאבים * אתן גם את נשמתי * לא רוצה לחיות ברחובות אלימים * לא רוצה לחיות ברחובות אלימים *** אין מי שייקח, אין לי מי שיעזור * רוצה כבר לעצור * מבקשת לנסות, לשנות הכל * רק תבטיחו לעצור את הדמעות *** רוצה שוב את חיי לרפא מכאבים * אתן גם את נשמתי * לא רוצה לחיות ברחובות אלימים * לא רוצה לחיות ברחובות אלימים ***

במסיבה הביטו בי בקנאה * בחגים הייתי הכי עליזה * עליי המנהלת לא הייתה צועקת * למה רק ביום האם אני שותקת *** אני מלכת הכיתה ***

כלב רץ ונשך לה את הלב * כלב אוהב * כלב אוהב אכזרי מצטער * והכלב כבר נשך, נשך לה את הלב *** ידעתי תאילנדי קטן ונאה * טורקי עם שפם גדול וגאה * גמד מיפן * ורומני שתמיד הביא לי פרח *** ידעתי עורך דין נקי ומצוחצח * קצין של גולני שבקרב לא נוצח * אלכוהוליסט ונגן אקורדיון סתום עין * כולם אהבו לטרוף אותי בעיניים *** ידעתי קולומביאני חם מזג * וכושי שהבטיח שישגול אותי בלי נזק * והיה ההוא שאהב להציץ * ולעשות ביד בארון *** ככה זה כשילדה בת 16 עובדת במכון ***

רונה: בשיר הזה עניין אותי לדבר בשם הנערה, להעביר את היומיומיות והשגרה של חייה.
המלודיה נוצרה מהטקסט. במקור השיר היה יותר "קטן" ואינטימי – בערך רק כינורות ושירה. באחד השלבים בתהליך העבודה על הדיסק כל שיר עבר למישהו אחר לפי הגרלה. הילית הגרילה את כלב כך שהצטרפתי אליה אחרי שהיא עבדה על הפלייבק. עבודה עם הילית היא משהו שאני כבר די מורגלת אליו ומברכת עליו, בעיקר עבדנו על איזון בין הגרסה הראשונית שלי לגרסה שלה שהייתה יותר דרמטית ואפילה.

מפלצות, שדונים * אבירים מפוחלצים * חרבות חדות כתער * חיה שחורה באמצע היער *** אנדרסן ושלגיה * הרבה מכשפות * ופיה אחת טובה * ברד ואבני אלגביש * ואמא שלי * הבת זונה * שעובדת בכביש *** ועכשיו אני מלך * אני מלך * ופתאום אני עבד * אני עבד * ורכבת לונה פארק * דוהרת במוח *** וסדינים לבנים * וביניהם גופי הקטן * והדובי ממול מביט * ושותק * והנה הוא עוצם עיניים * והנה מגיעות הידיים *** ועכשיו אני מלך * אני מלך * ופתאום אני עבד * אני עבד * ורכבת לונה פארק * דוהרת במוח ***

תומר: היה מבחר גדול מאוד של שירים לבחור מתוכו, אך השיר הזה קפץ לי ראשון גם מכיוון שרואים שיש בו סיפור, מסע שכזה, בעל ניגודיות חזקה מאוד בין הקסום והתמים לבין המציאות, האמת הכואבת.
בנוסף המבנה הקצר של השורות שלו היה נוח יחסית להלחנה, ומכיוון שהיה מדובר בשבוע הראשון של העבודה המשותפת על האלבום חיפשתי משהו שמתנגן בזכות עצמו. אני רק הייתי צריך למצוא מה הוא מנגן. חיפשתי מה יכול לתאר את התחושה של לונה פארק או יריד שעשועים (שאותי תמיד מחזיר ליריד בסרט BIG של טום הנקס) ונזכרתי במנגינה שליוותה אותי מאז התיכון פחות או יותר והיא המנגינה שפותחת את השיר – אותה תמיד ניגנתי לעצמי כשיר ערש קטן. מאז ומתמיד הרגשתי שהלופ הזה של הבס היורד לא מספיק ותמיד כשניסיתי למצוא לו פואנטה הגעתי למשהו דרמטי, קודר ומינורי יותר ותמיד לא הייתי מרוצה מהניגוד הזה. אלא שכאן – הפלא ופלא, הניגוד התאים כמו כפפה ליד והמעבר בין התמימות הילדית לעבר "אמא שלי הבת זונה" היה בדיוק מה שחיכיתי לו במשך שבע שנים! החלק החסר היה c-part שייקח את השיר (או הרכבת) גבוה עוד יותר והדרך בה הושלם הלחן עם "דוהרת במוח" היא אחד הרגעים המצמררים והמהנים ביותר שהיו לי: במפגש השני של הסטודנטים עם האלבום ניגנתי על פסנתר את השלד הראשון לשיר, 2 בתים ו 2 פזמונים ואז נעצרתי "זהו, עד כאן, אין יותר כרגע". "ומה עכשיו, איך השיר ממשיך?" שאל דודי או מישהו מהחבר'ה, ובאותו רגע האצבעות זרמו לעבר "דוהרת במוח" ואין לי ספק שה"לחץ" המסוים הזה של לשבת ליד הפסנתר מול כולם היתה השפעה שדירבנה אותי. סוף סוף אחרי 7 שנים השיר הושלם.
מבחינת עיבוד, האנרגיה שבשיר היתה קיימת כבר בגרסת הפסנתר אך לשם העיבוד המלא התחלתי לעבוד עם עמית בוארון, באולפן שלו בנתניה. עמית הזמין נגנים חברים וביחד הקלטנו דמו ראשון. זמן רב הסתובבנו עם הדמו הזה כשלבסוף מה שנשאר ממנו הוא סולו הגיטרה של בלה חיסקה ש"נתפר" מאילתורים שונים שלה בעשרות טייקים.
לשמחתי נהניתי מהרכב נגנים משובח בגרסה הסופית: מיכאל פרוסט, שמצא מהר מאוד את תפקיד הבס שרציתי והוסיף גם רעיונות משלו, איסר טננבאום שהופתעתי מעוצמת נגינתו, פיזר "תבלינים" רבים לאורך השיר ובמעברים, וכמובן הגיטרה של דודי – למעשה 2 חשמליות - שהוקלטה בסשן לילי ארוך באולפנו.
הדובדבן שבקצפת היה מבחינתי הכינורות, שלא היו אמורים בכלל להופיע , אך מכיוון שכבר הקלטנו כינורות לשירים נוספים אז... למה לא?!
העבודה על הקולות של "מלך" גררה אותי, את אביגיל, רונה ואן ללילות של הקלטות, תוך העלאת רעיונות להירמונים שונים, כשכמובן רק מעט מהרעיונות נשארו. התחלפנו לסירוגין בין המיקסר לחדר ההקלטות וכך הקלטנו יחד קולות לשירים נוספים.

האם אתה שומע אותי? * האם אתה מקשיב לכאבי *** ? למה הלכת? * למה עזבת אותי? * למה הלכת? * למה עזבת אותי? *** האם אי פעם תשוב לעולמי? * יושב לבד ושואל את עצמי *** למה הלכת? * למה עזבת אותי? * למה הלכת? * למה עזבת אותי? ***

אביגיל: אני ואן הצטרפנו לאחר שהרעיון הכללי של הלחן כבר היה קיים, העבודה היתה מהכייפיות שחוויתי. גם בגלל החיבור המצויין בעבודה עם אן וגם בגלל צורת העבודה. הרגשתי שיש לי פרספקטיבה הרבה יותר טובה דווקא בגלל שלא היה לי קשר אישי לטקסט וללחן ובכך זה הקל על העבודה ההפקתית. השיר הזה די שונה מהמוסיקה שאני בד"כ יוצרת, עם זאת אני בהחלט מרגישה שהיתה לי נגיעה בתוצר הסופי ואולי זה מה שכ"כ יפה בזה, שיש שם אינטגרציה מהממת בין העולמות המוסיקליים השונים של היוצרים.

תודה לאלוהים שיש לי אותך * מלאך שלי* יודעת לאהוב עוטפת בחום * מלאך שלי *** אוהבת וטובה עוטפת בחום * מלאך שלי * נותנת לי כוח להמשיך אל האור * מלאך שלי *** כמוך יש רק אחת בעולם * את התקווה האהבה שבחיי ***

דע * כי צריך לדון את כל אדם * לכף זכות * ואפילו מי שהוא רשע גמור * צריך לחפש ולמצוא בו איזה טוב * באותו המעט אינו רשע * ועל ידי זה * שמצא בו מעט טוב * דן אותו לכף זכות ***

רונה: ניגון הפך באופן מאוד מפתיע להיות הבייבי הפרטי שלי לקראת סוף העבודה. מבחינתי הטקסט מדבר על אמונה ברוח האדם וסובלנות לאחר. ניגון היה בהתחלה פרויקט של ניברי, בשלב מסוים ניברי עזב ודודי ביקש שאנסה לעשות משהו עם השיר. מאוד לא האמנתי בשיר ולכן הרשיתי לעצמי להתפרע על הפלייבק, המלודיה התחילה להשתנות לניגון שמזכיר תפילה, אן באה להקליט איתי את הדמו ונהיה שמח. אני אוהבת את כל השירים אבל ניגון הכי דומה למוסיקה שאני יוצרת בד"כ, בעיקר מבחינת סאונד ואנרגיה: הקיק הענק והמדוסטרש, המקהלה הנשית ביער והבלגן הכללי.