הרשמה לניוזלטר
מידע והרשמה ל -Muzik
שם
טלפון
מייל
נושא
שלח
The Knife - Silent Shout – לפני סיום
אורלי איתן
| רביעי | 18.04.12 |
The Knife - Silent Shout – לפני סיום
חלק שישי מתוך עבודת המחקר על Silent Shout של הצמד השבדי – The Knife, מאת אורלי איתן.
אנחנו מתקרבים לסיום הסדרה. בפוסט זה ננתח את ארבעת השירים האחרונים באלבום.
אתם מוזמנים לעוד חוויה עמוקה ביער סקנדינבי מקפיא. אם גיליתם עוד רבדים שלא הזכרנו, אתם מוזמנים לשתף.

 

08. From Off To On
We can not wait much longer
We want happiness back
We want control of our bodies
Everything we've lacked
I think I even liked it
If the feeling was mine
A little something about my body
Is it the warmth inside

When we come home, we want it quiet and calm
We want you to sing us a song
When we come home, we pull the curtains down
Making sure that the TV is on

If you move a little closer
I'll tell you what's my aim
It's every evening on a big screen
Hosted by celebrities
I had a dream about deleting and killer whales
Is it the feeling of your body
Or is it the feeling of mine

When we come home, we want it quiet and calm
We want you to be around
When we come home, we pull the curtains down
Making sure that the TV is on

From off to on
From off to on
 

שיר זה נשמע כאילו מבצעים אותו בתוך מכשיר טלויזיה תוך תיפוף עדין על המסך, מבפנים.
מאוד עמום, קצת סותר טקסטואלית, את מה שהם אומרים נגד מדיה פרסומית פופולארית.

אנחנו לא יכולים לחכות עוד הרבה זמן
אנחנו רוצים את האושר בחזרה
אנחנו רוצים את השליטה על גופנו
כל מה שחסר לנו
אני חושב שהייתי אוהב את זה
אם ההרגשה היתה שלי
משהו קטן על הגוף שלי
האם זו החמימות בפנים

כאשר אנו מגיעים הביתה, אנחנו רוצים אותו שקט ורגוע
אנחנו רוצים שתשיר לנו שיר
כאשר אנו מגיעים הביתה, אנחנו מגיפים את הוילונות
מוודאים שהטלוויזיה דלוקה

אם תזוז קצת קרוב יותר
אגיד לך מה המטרה שלי
זה מדי ערב על מסך גדול
מאוכסן על ידי סלבריטאים
היה לי חלום על מחיקה ולווייתנים רוצחים
האם זו ההרגשה של הגוף שלך
או של הגוף שלי

כאשר אנו מגיעים הביתה, אנחנו רוצים אותו שקט ורגוע
אנחנו רוצים שתהיה בסביבה
כאשר אנו מגיעים הביתה, אנחנו מגיפים את הווילונות
מוודאים שהטלוויזיה דלוקה
מכבויה לדלוקה
מכבויה לדלוקה

הם בעצם מביעים את העובדה שהם אכן צורכים טלוויזיה, רק בהיחבא.
שאולי אם גופם היה אחר - לא היו הם עצמם עם כל מה שספגו, אולי כן היו מוכנים להיות פופ סטארז כמו שיש בטלוויזיה.
הפחד שהעיסוק במוסיקה יגמר והם בעצם ישכחו מפחיד אותם, כי הוא דומה לתעשיות האינסטנט - כוכב נולד, אבל הם כן צורכים גם תעשייה שכזו, רק בחושך, לבד, וההרגשה מפחידה אותם כי היא לא שלהם, אלא של אנשי הטלוויזיה האלו, אז הם מכבים את הטלוויזיה, ומדליקים - אולי משהו השתנה.
והם כן מזמינים להתקרב אליהם, כדי להבין על מה הם מדברים - ההסברים שהם מוכנים להעניק - מינימליים, לא ברורים, ציניים. באיזשהו מקום אולי הם כן רוצים להיות בטלוויזיה, אבל לא במה שהיא מציגה היום, כי היא תרצח אותם ככה.


 

~ 
 
 
09. Forest Families

Too far away from the city
Some kids left on the road
They said we have a communist in the family
I had to wear a mask

Too far away from the city
We had to make this room
Fathers were football players, formal works, policemen
What the mothers did I didn't know

Music tonight
I just want your music tonight

I saw her body organ
She was laughing while pressing the keys
She said my favorite book was dirty and
'You shouldn't shout, you can read.'

Too far away from the city
We never heard its noise
We learned how to stay fit and things like
Green-tones hide the blush

Music tonight
I just want your music tonight
Music tonight
I just want your music tonight

Too far away from the city
We came to breathe clean air
Nature left a safe oasis
And the mothers walked towards the forest

Music tonight
I just want your music tonight
Music tonight
I just want your music tonight

 

בשיר הזה משהו מתרחש. הסאונד בו פאראנואידי, כמו גחליליות שמנסות לשלוח אותות אזהרה.
טינקרבל מנסה להציל את פיטר פן
רחוק מדי מהעיר
כמה ילדים הושארו על הכביש
הם אמרו לנו שיש קומוניסט במשפחה
הייתי חייבת ללבוש מסכה

רחוק מדי מהעיר
היינו צריכים לעשות את המקום הזה
האבות היו שחקני כדורגל, עובדים רשמים, שוטר
מה האמהות עשו, אני לא ידעתי

מוסיקה, הלילה
אני רק רוצה את המוסיקה שלך הלילה

ראיתי את איבר גופה
היא צחקה תוך לחיצה על המקשים
היא אמרה שהספר האהוב שלי היה מלוכלך
" אתה לא צריך לצעוק, אתה יכול לקרוא."

רחוק מדי מהעיר
אנחנו מעולם לא שמענו את הרעש
למדנו איך לשמור על כושר וכל מיני דברים כאלה-
גוונים ירוקים להסתיר את הסומק

מוסיקה, הלילה
אני רק רוצה את המוסיקה שלך הלילה
מוסיקה, הלילה
אני רק רוצה את המוסיקה שלך הלילה

רחוק מדי מהעיר
באנו כדי לנשום אוויר נקי
טבע עזב נווה מדבר בטוח
והאמהות הלכו לעבר היער

מוסיקה, הלילה
אני רק רוצה את המוסיקה שלך הלילה
מוסיקה, הלילה
אני רק רוצה את המוסיקה שלך הלילה

בתחילה היה נדמה לי כי זהו שיר פרטיזנים. המתחבר ישירות ל - We Share Our Mother's Health
לאחר שירדו מההר עם לפידים קפואים מקור היו זקוקים למקום מסתור ביער, קבוצת אנשים רגילה, פליטים, שעסוקים בהשרדות בטבע.

כעת אני חושבת שמדובר בשיר אנתרופולוגי משהו, קצת אוטוביוגרפי, מאוד סביבתי, הם מנסים להמחיש את המקום בו גדלו ואיך הם הגיעו לעיסוק שלהם במוסיקה, ולמה הם מתחת מסכות.

הם היו צריכים להתרחק מהעיר, וליצור בבדידות, להתרחק מתעשיה והשפעות חיצוניות. כשמכרו את הקאבר - השוואה לקומוניזם, הם היו צריכים להחתבא.
האבות בעיר בה גדלו היו אנשים פשוטים, והאמהות כנראה בבית, לא רואים אותן, או שבגלל שהעיר היא עיר נמל, ועיר תעשייה, לכן היא ברובה גברית, עבודות גבריות למדי.
זכרונות מבית הספר, שם למדו משהו, או שהיו קצת מופרעים ונזפו בהם.
הם שמים מסיכה כדי להסתיר בושה כלשהי, או מבוכה.
הם התרחקו מהעיר כדי לא להחנק בה, אבל גם את היער הרסו, את המקום הבטוח שלהם, לשם הגיעו האמהות, כנראה תעשיה כלשהי, שיותר מתאימה לתפעול נשי, או שגם האמהות החלו לעזוב מסיבות כלשהן, אבל כל מה שמעניין אותם את הסכינאים תוך כדי ובסוף, זאת המוסיקה, רק לעסוק במוסיקה.
 
~ 
 

10. One Hit

I've got a new story now and it goes like this
I took my hand out of my pocket up came a fist
It was headline news
One more abuse
I've got to tell it with a fist
And it goes like this

Ho ho ho ho (How how how how?)
Huh huh huh huh (Who who who who? )

So where's the femininity
The one with skirts and high heels
A shiny sink and home made meals
The one and only way
If you enter you'll stay
Sons and daughters you will breed
As long as you breastfeed
Yeah being a man is a bliss
One Hit one Kiss

Ho ho ho ho
Huh huh huh huh

Then the lights came on, it was all a scene
Bend back, give head it's not pornography
If you do it with lights then it's art you see
If you do it with a twist
Yes, artistically

Ho ho ho ho
Huh huh huh huh

I could do the laundry
The women's work
For a reasonable salary I would wash the world
It wouldn't affect my libido or my self esteem
Don't need to mark my territory
It's all obvious to me
It's manhood's bliss
One Hit one Kiss
Spending time with my family
Like the Corleones

(הוספות, תהיות שלי א.א.)
 
פלייבק מפחיד ומסוכן.
מכת הסנר מתפתחת לכדי סטירה, נשמע כאילו מישהו עומד ומשחק ביו-יו בזמן שהוא מספר את הסיפור.

יש לי סיפור חדש עכשיו וזה הולך ככה
לקחתי את היד מהכיס שלי ויצא אגרוף
זה היה כותרת בחדשות
עוד התעללות
אני חייב להגיד את זה עם אגרוף
וזה הולך ככה

הו הו הו
הא הא הא הא

אז איפה הנשיות
אלו עם חצאיות ועקבים גבוהים
כיור מבריק וארוחות תוצרת בית
הדרך היחידה
אם תכנסי, תשארי
בנים ובנות את תשריצי
כל עוד תניקי
כן להיות גבר הוא אושר
מכה אחת, נשיקה אחת

הו הו הו
הא הא הא הא

ואז האורות נדלקו, זו היתה כל הסצנה
לכופף את הגב, למצוץ זו לא פורנוגרפיה
אם את עושה את זה באור אז זו אמנות, תראי
אם את עושה את זה בפיתול
כן, אמנותי

הו הו הו
הא הא הא הא

יכולתי לעשות כביסה
הנשים עובדות
תמורת משכורת סבירה הייתי שוטף את העולם
זה לא ישפיע על החשק שלי או על ההערכה העצמית
לא צריך לסמן את הטריטוריה שלי
כל זה ברור לי
זה אושר הגבריות
מכה אחת, נשיקה אחת
לבלות עם המשפחה שלי
כמו הקורליאונים

הו הו הו
הא הא הא הא



השיר לגמרי מדבר על שליטה גברית בעולם האמנות, על הטרדה מינית בין גבר בעל כח רב בעולם התרבות היוצרת לבין אמנית.
מצד אחד מתחיל כשהאחים מעוצבנים עד לכדי אלימות מהסיפור וממשיך כאילו מנקודת מבטו של המטריד, לבסוף משני צידי הבעיה - המטריד והמוטרדת.
שיר שלא הייתי מתפלאת אם היה הופך להמנון של גורילה גירלז, הארגון בו הם תומכים, לפחות רגשית.
האפליה השוביניסטית שמקומן של נשים במטבח ובבית, ללדת ילדים ולטפל בהם, תוך כדי ספיגת אלימות מהבעל, בבית השני.
הניסיון (המוצלח) הציני להעביר שהטרדה מינית של כוכבניות היא לא ביג דיל, בבית השלישי אולי מדובר בצילומי עירום או - פשוט איום על קריירה - אם לא תמצצי, לא תהיה לך עבודה.
ובבית האחרון, לבסוף, מעין קבלה של המוטרדת, שזה בסדר, היא היתה יכולה לעשות את כל הדברים האחרים המצופים ממנה כביכול כאשה, וההטרדה, האפליה וההשפלה לא באמת נוגעות לה (עאלק), לא משפיעות עליה, היא בעצם משלה את עצמה. אל מול ניצחונו של הגבר, החזק - גם הוא היה יכול לעשות את עבודות הבית, אבל זו מטלתן של הנשים, זה לא היה מוריד מערכו בעיניו, הוא לא באמת צריך את כל הכח הזה, את המאצ'ואיזם, הוא לא באמת כזה שוביניסט, איש משפחה.

לגבי השימוש הנהדר בזוג המשפטים - "לבלות עם המשפחה שלי, כמו הקורליאונים":
כמה רבדים -
1. המשפחתיות החמה האיטלקית, שבה באמת מקומה של אם המשפחה במטבח, מבחינה היררכית-פולקלורית בפועל. האם כך צריך העולם להראות? כמו בימי הביניים? המשפחה האיטלקית היא דווקא מטריאלית, גם בסרטי המאפיה או בסדרות כגון הסופרנוס ניתן לראות שדווקא אם המשפחה היא זו שבוחשת, שיודעת הכל, כאילו לא קשורה לעסק ולא שואלת שאלות, אבל היא זו שמנהלת את העניינים שילכו לאן שיותר טוב לה.
2. משפחת מאפיה - שום דבר לא חשוב כמו המשפחה, המשפחה היא מעל הכל, העסק, הפשע המאורגן, והכל קורה ונשאר במשפחה, לא עוזבים את המשפחה. מי שעוזב את המשפחה - דינו מוות. – כצמד אחים. הם לא יכולים להפסיק את החיבור הזה ואת העבודה יחד. אחרת כאילו לא יהיה להם בשביל מה לחיות, למרות שהם יוצרים גם מחוץ לצמד, לא יהיה טעם לכל העשייה שלהם אם לא יהיו ביחד (לא נכון אבל גם נכון במקצת). כל האמירות, הפוליטקלי קורקטיזם.
3. יש אמרה בתרבות המאפיה, "Going under the mattresses"
כאשר שתי משפחות מאפיה נמצאות במלחמה, הן כאילו נכנסות מתחת לאדמה, מנמיכות פרופיל, כמו היטלר בבונקר, מפתחות אסטרטגיה, בהחבא, לעיתים באיזה בית שרד, כאילו נעלמים מהעין, משתדלים לא לעשות צרות לאיזו תקופה ולא לחטוף צרות לאיזו תקופה. –מלחמה פוליטית מוסיקלית שהם מנהלים מול כל מי ומה שמעצבן אותם תוך כדי החבאות מאחורי מסכות ותחפושות.
בנוסף הזמן האחרון שבו הם מבלים בין אלבום לאלבום, הקלטות אנדרגראונד פר-סה, מתחת לאדמה.
טקסטים מוצפנים, ווקאל תחת מעטה אדיר של processes. כמו כסף בתוך מזרן שצריך ממש לחתוך את המזרן ולהשחית את צורתו בשביל למצוא.

ההוק - מעין צחוק ציני של כלב.
הגבר כלב, האשה כלבה שלו, שפוטה שלו. והוא ראש הלהקה.
או בעצם זה - כפי שהוספתי בסוגריים - איך? מי?
איך קורה דבר כזה, מי עושה דבר כזה?
איך נותנים לזה לקרות בעולם שמתעסק בעשייה נעלה, ומי נותן לזה לקרות בעולם כזה. (עולם האמנות).

 
~ 
 

11. Still Light

The doctor came in the morning
She held my hand
And asked 'was it worth it?'
'Could it be worse than this?'
Please recall
Give me a hint
Anything will do
If this was the last time now you should tell us what to do

I was afraid I guess
Now I can't think no more
I was so concentrated
On keeping things together
I've learned to focus on
I didn't want to disappoint
Now where is everybody
Is it still light outside?
 
שיר סגירה. סיום, סוף.
הסאונד מתחיל, נשמע עייף. אבל יש בו עוד קצת אויר לתת עוד משהו.
אנחות רווחה, או נשימה אחרונה?
בסוף השיר שומעים את הסאונד קצת משתנה לסאונד של We Share Our Mother's Health
האם הוא היה אמור להיות הבא בתור? או שזה רמז, לאיזשהו קשר, לופ אפשרי?

הרופא בא בבוקר
היא החזיקה את היד שלי
ושאלה "זה היה שווה את זה?"
"זה יכול להיות גרוע יותר?"
בבקשה תזכר
תן לי רמז
כל דבר
אם זו היתה הפעם האחרונה עכשיו תגיד לנו מה לעשות

פחדתי אני מניח
עכשיו אני לא יכול לחשוב יותר
הייתי מרוכז כל כך
לשמור על הדברים שלמים
למדתי להתמקד על
לא רציתי לאכזב
עכשיו איפה כולם
יש עדיין אור בחוץ?


טקסט מוזר. גם מבחינת מבנה.
האם הוא מנקודת מבטו של הרופא, מנתח? שפחדבמהלך הניתוח שיגרם נזק, שיקרעו דברים?
לא רצה להכשל, בינתיים עבר זמן ומי שחיכה למנותחת נעלם?

או שהם כבר לא יודעים לאן ללכת, מוסיקלית, אמירתית?
הם היו עסוקים בכך שכל דבר יהיה מאוד שלם מכל האספקטים שחשובים להם, סאונד, אמירה, שיהיה בדיוק כמו שהם מרגישים ומדמיינים שהם כבר לא יודעים מה השעה, והאם האנשים, הקהל, המבקרים, מי שצורך את האמנות שלהם עדיין איתם.
הם רוצים שזה יהיה טוב ולא לאכזב, מאוד פוחדים שתגמר העשייה המוסיקלית שלהם ביחד, הם עובדים על זה מאוד קשה. מבקשים עזרה בכיוון חדש, שיגידו להם אם הם עברו את הגבול או אם כדאי שיתנו עוד, אם זה האלבום האחרון. (זה לא האלבום האחרון)
 
~ 
 


סיכום חלק זה:
האלבום הוא מאוד משפחתי. מדובר הרבה על הבית, על המקום גם הפיסי, גאוגראפית שממנו הם באים, עדיין בעל אג'נדה חברתית שמאוד חשובה להם, הדיספרופורציה המגדרית בתעשיית האמנות.
מבחינת הסאונד - מאוד קר, כמו סקנדינביה, אם זה בסאונד של מתכות קרות, או אמביאנס של רוח מקפיאה, הפקת השירה שיכולה להיות לעיתים מאוד טורדנית, קול שלא היית רוצה לפגוש בלילה, ביער, לבד.
השירה מקפיאת דם.
עם זאת יש בו המון אהבה וחום, אחד לשני, למוסיקה הזו. לחשיבה שלהם, למסרים.
המון הומור בינם לבין עצמם ושימוש הומוריסטי בדימויים חיצוניים, מי שיבין, אני בטוחה שגם אני לא הבנתי הכל, או שלא הבנתי בכלל מה שהם רוצים.
אני בטוחה שיש עוד רבדים שרק סקנדינבים יבינו.
  

המאמר נכתב במסגרת קורס פרספקטיבות מוזיקליות ב- "Muzik - בית ספר גבוה ליצירה והפקת מוזיקה", בהנחיית עמית הכט

 
 


 

לכל הפוסטים בסדרה:

חלק ראשון: The Knife \ Silent Shout

חלק שני: The Knife - האחים לבית דרז'יאר

חלק שלישי:  Fever Ray & Dj Coolof

חלק רביעי: צעקה חרישית בשדה הקרח הקפוא

חלק חמישי: The Knife - Silent Shout - המשך ניתוח האלבום

חלק שישי: The Knife - Silent Shout – לפני סיום

חלק שביעי: The Knife - למה הם מתחבאים? וממה?

השאירו תגובה

לחצו על הכפתור על מנת להכנס באמצעות הפייסבוק שלכם בכדי להשאיר תגובה

Connect

לפוסט זה יש 0 תגובות