הרשמה לניוזלטר
מידע והרשמה ל -Muzik
שם
טלפון
מייל
נושא
שלח
'ReComposed' - איך אלבום נולד?
יהונתן ששון
| ראשון | 22.07.12 |
'ReComposed' - איך אלבום נולד?
חלק שני מתוך עבודת המחקר של יהונתן ששון על 'ReComposed' - יצירות קלאסיות מאת מאוריס ראוול ומודסט מוסורגסקי זוכות לעיבודים חדשים ע"י אנשי הטכנו קארל קרייג ומוריס אוסוולד.
בפוסט הקרוב נגלה אילו יצירות קלאסיות נבחרו להיכלל באלבום ולזכות בעיבוד אלקטרוני מחודש. בהמשך, נעמיק בניתוח האלבום, יצירה שלמה אחת אשר מחולקת לפתיחה, ל"תנועות" (movements), וקטע ביניים (interlude) – כמו במוזיקה הקלאסית המסורתית. ננתח את האלבום מבחינת סאונד ומבנה ונראה כיצד משולב סגנון הטכנו ויוצר משהו חדש.

הכל התחיל עם חברת דיוטשה גרמופון שסיפקה לצמד את חומרי הגלם. ההקלטות שנבחרו הן יצירות של ראוול ומוזורגסקי בביצוע התזמורת הפילהרמונית של ברלין בניצוחו של הרברט וון קראג'אן משנת 1978. את ההקלטות קיבלו קרייג ואוסוולד כערוצים נפרדים כך שמהם יוכלו להתחיל לסדר כל תפקיד בערוץ נפרד. ממש כמו בתזמור , גם הם נדרשו לטפל בכל הרכב כלי בנפרד ולדאוג לשבצו בצורה נכונה בתוך המיקס.
לאחר העריכות והטיפול בערוצים, נותרו הצמד עם שלושה חלקים מתוך שלוש יצירות שונות-
"בולרו" המפורסם של ראוול יחד עם "Rapsodie espagnole" שלו, והיצירה "תמונות בתערוכה" של מוזורגסקי.
בתקופת העבודה מוריץ עבד בברלין וקרל בדטרויט ומדי פעם הם היו נפגשים לסשן.
השניים הקפידו לשמור על רוח היצירות המקוריות ויחד עם זאת להוסיף להם טאצ' אלקטרוני עדין שעם הזמן הולך ומתגבר עד שבאמצע היצירה נכנסים הסינטיסייזרים האנאלוגים ומכונות התופים הוינטג'יות שכל כך מזוהות עם הטכנו, ובכל זאת הצלילים האלו נרקמים ביצירה בצורה שנשמעת מאוד טבעית לאוזן, כמעט מתבקשת.
האלבום יצא ב-20 לאוקטובר 2008 והוא השלישי בסדרת "Recomposed" .
למעט ביקורות בודדות שמצאתי, רוב הביקורות שיבחו את האלבום.


האלבום מורכב מאינטרו שאחריו בזאת אחר זאת מגיעות ארבע "תנועות" ("movements") , לאחר מכן מופיע Interludeאו קטע ביניים ולאחריו שתי תנועות נוספות. על אף הפרדת הקטעים מבחינה רשמית בסופו של דבר עומדת בפנינו יצירה שלמה אחת באורך מלא. ובכל זאת בשלב זה אתייחס לכל קטע כיחידה עצמאית.
 
Intro

הקטע הפותח את האלבום הוא קטע אמביינט שמאוד מזכיר דברים של בריאן אינו ופיליפ גלאס.
משטחי סאונד שקטים שלקוחים מתוך צלילי הפילהרמונית ומתפתחים בצורה מאוד איטית ע"י ניואנסים קטנים.הצלילים הדומיננטיים הם של כלי הקשת, הפדים והקלידים עד שאחרי הדקה הרביעית מתחיל להיכנס המקצב המוכר של תוף הסנר מתוך הבולרו. בשלב זה המוזיקה הופכת מותחת ויוצרת ציפייה לבאות. לאט לאט נכנסים צלילי הנבל, ההרמוניה של הכינורות מתחילת הקטע חוזרת ואנחנו עוברים לקטע הבא.

 
Movement 1

אל הנבל ותוף הסנר מצטרפים מוטיב של כינור באוסטינטו , כלומר במעין לופ שחוזר על עצמו שוב ושוב ועם זאת כל פעם קצת אחרת,ואחריו קונטרה-באס שמנגן נמוך מאוד בתדרים של 60 עד 80 הרץ (טווח תדרים של סאב). בדקה השנייה מצטרפת גם חצוצרה שמנגנת יחד עם תוף הסנר את אותו מוטיב ריתמי.
 

המקצב בנוי משלושה רבעים שראוול לקח במקור ממקצב של ריקוד עממי. התבנית מורכבת מתיבה ראשונה המחולקת לשתי טריולות המחולקות לחלקי שש עשרה רק באוף ביט ולאחריהן שתי שמיניות. בתיבה השנייה שני הרבעים חוזרים בדיוק כמו בתיבה הראשונה ואולם הרבע השלישי שונה. במקום שתי שמיניות הרבע מתחלק לשתי שמיניות המחולקות לטריולות. האוסטינטו הזה ממשיך גם בהמשך, אך בחלק זה כל הליווי עדיין נאמן לכלים המקוריים-כלי התזמורת האורגניים.לאחר שתי דקות סקשן החצוצרות הופך תקיף יותר ומנגן בסטאקטו כלומר דגשים על התו המנוגן והפסקתו בדיוק בזמן הנקוב,
מבלי למשוך את הצליל כמו בלגאטו. (חיבור בין שני צלילים ע"י הארכת הראשון)
מבחינת הסאונד אפשר לשמוע אפקט פילטר עדין על החצוצרה שמנגנת את התפקיד המרכזי.

Movement 2

בשלב זה החצוצרה מקבלת גיבוי משאר כלי הנשיפה שמלווים אותה בצורה הבאה
 


זוהי למעשה הפראזה הקצבית ביצירה המקורית אולם כאן היא דווקא הופכת למנה העיקרית.
התזמור הולך ומתפתח מבחינת העושר ובדקה 2:45 נזרק לנו איתות ראשון ועדין של בעבוע צליל אסיד מסינתיסייזר שרומז על הבאות.
כמה שניות אחר כך נפתח אפקט האקו על הסנר( אפקט שמחזיר הדהוד של צליל בפידבק בעל ערך ריתמי מסויים המכוון מראש) גם הוא מתחת לפני השטח ונמצא שם רק לכמה שניות.
בדקה 3:45 נכנס בפעם הראשונה הכלי ה"זר" הראשון. מדובר במכונת תופים ישנה שמנגנת רק high hats בתפקידים של שש עשריות רגילות. בדקה 5:15 מופיעים גם ה claps עם הסאונד הדטרויטי המוכר.
כמו בתפקידם בטכנו, גם כאן הם מסמנים את הרבע השני והרביעי של התיבה וכך יחד עם הhigh hats הם בעצם מסמנים את המעבר לארבע רבעים.
לקראת הדקה השביעית מצטרף עוד פאד עדין של סינטיסייזר ואפקט הפילטר והאקו מורגשים יותר מבחינת העוצמה במיקס.

 
Movement 3

ביט חרישי מתחיל להכנס בעדינות יחד עם בעבועים וצפצופים של סאונד אסידי מסונטז.
הסנר מתפוגג בהדרגה ואת מקומו תופסות מכונות התופים.
על החצוצרה נפתחים Delay ו Reverb שיוצרים החזרים ריתמים גרוביים של צליל ישר לעומת החזר מהאפקט על האופביט ובצורה יותר נושמת ולא לגמרי ב Sync של מחשב.
בדקה 3:40 לערך החצוצרות נעלמות לחלוטין , כמה שניות אחר כך חוזרת תזכורת של אקורד אחד מהאינטרו והסאונד האלקטרוני שהשתלט מסמן לנו על נושא חדש.
מלודיה עדינה שנשמעת שנוגנה במקור על ויברפון משתחלת לתוך בלילת הסאונד ומולה ניצב מוטיב מתכתי עיקש והיפנוטי. גם הוא מתנגן באוסטינטו. הקטע מאוד מזכיר דברים של טרי ריילי וסטיב רייך מבחינת תפיסת ההתפתחות. הרגשה היא שהכל כל הזמן זז ויחד עם זה עומד במקום. בדיוק כשהמוזיקה נכנסת למצב תודעתי מסוים שבו כבר קשה להבין מה קורה, חוזר בפעם השלישית המוטיב ההרמוני מהאינטרו ומסמן את הדרך לתנועה הבאה.

 
Movement 4

עכשיו אנחנו בפירוש בתוך העולם המוזיקלי של הטכנו, כשהוא עטוף בהשפעות דאביות כמו השימוש הדומיננטי של אפקט הטייפ דיליי כיאה לקטעי דאב.
בדקה 2:15 אפשר לשמוע את צלילו של תוף הסנר מהבולרו מנגן הפעם מקצב שונה וסוווינגי בארבע רבעים.קשה להבחין בשלב זה בעוד כלים מהתזמורת משום שהכל מרוח בצלילים מסונטזים.
זהו קטע טכנו לכל דבר גם מבחינת מבנה, כולל הברייק של התופים בשלבי בניית המתח (5:13) וההרפיה (חזרת התופים) שבעקבותיו.
לאחר שהקטע מגיע למיצוי אנחנו נשארים בדקה האחרונה עם צפצופים ופידבקים שדועכים את מקומם ומפנים מקום להתחלה חדשה- האינטרלוד.

 
Interlude

חזרנו לנקודת ההתחלה מבחינת מבנה רק שהפעם בתוספת צלילים אלקטרוניים שמקורם בצלילי פרקשן שטפלו באולפן ושונו מבחינת גובה צליל.
כשהקולות מתפזרים נותרת הרמוניה חדשה וערומה לגמרי המופקת מסינטיסייזר , ואליה מצטרפים בהדרגה כלי המיתר של התזמורת. זוהי למעשה הפתיחה לעיבוד של "Rapsodie espagnole" מאת ראוול.
גם הקטע הזה הוא בסגנון אמביינט רך ומהפנט בסגנון בריאן אינו והפדים וכלי המיתר מושכים יחד את היצירה לשלב הבא ע"י נגינת אקורד דומיננטי.

 
Movement 6

זהו המשך ישיר להתפתחות האינטרלוד, ניתן לשמוע בברור את כלי המיתר מתוך היצירה המקורית, אך במקום להתקדם הלאה מבחינת המלודיה כמו במקור, קרייג ואוסוולד בוחרים להשתהות דווקא בשיא המתח ובמקום לפתור אותו הם חוזרים עליו שוב ושוב כאשר ההתפתחות נוצרת
מהתזמור כל פעם נוסף עוד כלי עד שבדקה 2:45 הויברפון נשאר לבד עם כלי הנשיפה ובדקה 3:30 מצטרף הביט.כאן מגיע השילוב בין המוזיקה הקלאסית לשיא וכל הפרדה שהייתה קיימת בין מוזיקה גבוהה לנמוכה נשברת והופכת לשלם העולה על סך חלקיו.
אלה רגעים שבהם כל ספק לגבי השילוב המופרך לכאורה מתמוסס וזהו אחד ההישגים המרשימים ביותר שידע הטכנו. בדקה התשיעית הביט יוצא והמוזיקה הקלאסית נשארת ברקע עם ליווי סאונדים אלקטרוניים בתוספת אפקטים של ריוורב ודיליי יחד עם משחקים בגובה הצליל של הסאונד האלקטרוני. הקצב מתמתן, הטמפו יורד ולפתע כל הfeel משתנה ומביא אותנו לרצועה האחרונה.
 
Movement 6

הקצב שעד כה הושתת על מכונות תופים עובר לסאונד אקוסטי ואקזוטי של כלי הקשה אמיתיים ושייקרים. המשקל משתנה חזרה לשלושה רבעים ולופ של כינורות מתחיל להכנס ברקע, יחד עם שכבות drone אלקטרוניות.
זהו סאונד שמאוד מזוהה עם אוסוולד במסגרת הרכבו Rythm & sound, וזה גם הקטע האקספירמנטאלי ביותר באלבום. אוסוולד מצליח בכישרון רב ליצור במוזיקה המתוכנתת קצב מאוד פתוח, כמעט לייבי. הקטע היפנוטי וסוחף ומסתיים לקול תופי פרקשן שנסגרים ע"י אפקט האקו, שכמו בא להוכיח שלאלקטרוניקה כוח לא פחות חשוב מלתזמורת.


על מנת למקד את טענתי, ברצוני להציג סקירה כללית על שורשי הטכנו, על מנת להראות מדוע בכלל הטכנו בשלבו הנוכחי מתחיל להתבגר ולהפוך לסגנון אומנותי לכל דבר.
אך כמו ש"אדם הוא נוף מולדתו", גם כדי להבין סגנון מוזיקלי מסוים צריך להשקיף על הנוף ממנו הגיע.

בפוסט הבא נכיר את סגנון הטכנו שצמח בדטרויט, נתעמק בשורשיו ומהויותיו, ונבין כיצד מיצב את עצמו כסגנון אומנותי לכל דבר.

המאמר נכתב במסגרת קורס פרספקטיבות מוזיקליות ב- "Muzik” - בית ספר גבוה ליצירה והפקת מוזיקה", בהנחיית עמית הכט


השאירו תגובה

לחצו על הכפתור על מנת להכנס באמצעות הפייסבוק שלכם בכדי להשאיר תגובה

Connect

לפוסט זה יש 0 תגובות