הרשמה לניוזלטר
מידע והרשמה ל -Muzik
שם
טלפון
מייל
נושא
שלח
Miles Davis – Bitches Brew
דולב לקסר
| שני | 23.07.12 |
Miles Davis – Bitches Brew
חלק ראשון מתוך עבודת המחקר של דולב לקסר על האלבום Bitches Brew של Miles Davis.
מיילס דיוויס ניגן חצוצרה כבר שהיה בן 12, וכשהיה בן 18 אף הספיק לנשור מג'וליארד על מנת להיכנס לסצנת הג'אז הניו יורקית. מיילס דיוויס הוא מוזיקאי אשר קיבל השראה מכל סגנון חדשני והרפתקני שנקרה בדרכו, וזאת ללא שום תלות בז'אנר מוזיקלי. בפוסט הקרוב נסקור את הביוגרפיה של האמן המרתק, מהולדתו ועד מותו הטראגי.

הקדמה
מיילס דייויס הוא מסוג נדיר של מוזיקאים, למרות שהגיע ופעל רוב חייו בתוך סצינת הג'אז (לכל סוגיו).
תמיד היה אפשר להבחין בייחוד שלו אשר היה כל הזמן במגמת שינוי. החל משנותיו הראשונות כנגן בי-בופ ג'אז בשנות ה40 ועד לתקופתו האחרונה בשנות ה80 בה הוא שילב ביצירותיו כמעט כל ז'אנר חדש, החל מהיפ הופ, ראפ, fאנק אלקטרוני ועד לרוק NEW-WAVE.
מיילס היה למעשה מוזיקאי אשר קיבל השראה מכל סגנון חדשני והרפתקני אשר הוא הכיר בחייו, וזאת ללא שום צורך בקטלוגו בתוך ז'אנרים מסוימים.
כפי שמיילס עצמו אמר בראיון משנת 1982:
Miles: "I don't like the word jazz"
host: "You don't? What would you call it?"
miles: "I think social music. All the social relevance is out, in the air.
There's no jazz anymore"
גישה זו נתנה לו את הכוחות והיכולות לשבור ולעוות את כל הגבולות והחוקים של המוזיקה בה הוא יצר.

ניתן לראות באלבום BITCHES BREW נקודת פתיחה בקריירה שלו. משם הוא שכלל ושינה, יותר ויותר, את סל הכלים המוזיקלי שלו שהגדיר אותו בתור אומן עצמאי וחופשי מכל מגבלה והגדרה.
למעשה ניתן לחלק הקריירה של מיילס לשני חלקים. לפני BITCHES BREW, תקופה בה הוא עדיין פעל בתוך מסגרת מוסיקלית מסוימת, ואחרי BITCHES BREW, משם ועד סוף חייו הוא חיבר את כל הנחשב גבוה ונמוך בתרבות המערבית (והאמריקאית במיוחד), את האוונגרד עם הפופולארי ואת תרבות המוזיקה הקלאסית של אירופה עם תרבות הקצב של אפריקה.

טענתי המרכזית בעבודה על האלבוםBITCHES BREW היא שניתן לראות, מתוך תהליך היצירה של האלבום וניתוח הקטעים עצמם, כיצד ע"י שילוב עולמות מנוגדים לחלוטין אחד לשני וע"י מודעות לשינויים אשר קורים בעולמו הפנימי והחיצוני של האומן, יצירה חדשה יכולה לצאת לעולם ויותר מכך. שפה חדשה יכולה להיווצר.

ביוגרפיה מקדימה
מיילס דייויס נולד ב26 במאי 1926 , לאבא רופא שיניים ולאימא אשר הייתה מורה למוזיקה, מכך ניתן לראות שגדל במעמד הביניים של תקופתו.
בגיל 12 לאחר התעניינות ראשונית במוזיקה הוא התחיל ללמוד חצוצרה וכבר בתיכון התחיל לעבוד כנגן בארים ובהזדמנויות שונות בסופי שבוע.
בשנת 1944 אחרי התיכון הוא התחיל ללמוד באקדמיית Juilliard למוסיקה בניו יורק ממנה הוא פרש לאחר שנה על מנת להשתלב כנגן בסצנת הג'אז הניו יורקית. בתקופתו בסצנה הניו יורקית הוא ניגן בהרכבים של צ'רלי פארקר ושל דיזי גיליפסי. שניהם נגנים חלוצים בז'אנר הבי-בופ**.
בשנת 1948 לאחר שעזב את ההרכב של צ'רלי פרקר הוא התחבר עם הפסנתרן גיל אוונס. מיילס וגיל מאסו בוירטואוזיות המהירה אשר שלטה בסצנת הבי בופ בתקופתם וביחד הקימו הרכב אשר כלל שני כלים יוצאי דופן לתקופה ולז'אנר: קרן יער וטובה. דבר נוסף שהיה יוצא דופן בהרכב היה השילוב של נגנים לבנים שהכעיס הרבה נגנים שחורים בסצנה.
בשנת 1956 ההרכב הוציא אלבום בשם "Birth of cool”. אלבום זה נתן בעצם את השם לסגנון החדש שנוצר "cool jazz”, אשר עיקרו היה יצירות אשר סבבו סביב עיבודים לכלי נשיפה, זאת בניגוד לבי-בופ אשר סבב סביב יצירות מהירות מאד לכלי בודד.
הפרויקט (ההרכב + האלבום), אשר היה בהתחלה בראשות גיל אוונס ומיילס דייויס, הועבר בהמשך לפיקודו הראשי של מיילס.

לפי דברי הסקסופוניסט מההרכב Gerry Mulligan:
"Miles, the bandleader. He took the initiative and put the theories to work. He called the rehearsals, hired the halls, called the players, and generally cracked the whip."
 
המטרה העיקרית בפרויקט הייתה ליצור סאונד הדומה לקול אנושי דרך תזמור זהיר של יצירות אשר נותנות דגש על אווירה רגועה וגישה מלודית לאלתור.
מיילס היה מודע לחלוטין לחשיבות של אלבום זה עד כדי כך שבמהלך העבודה עם ההרכבה על האלבום הוא סירב להצעת עבודה מDuke Ellington.
לאחר הצלחה גדולה של הcool jazz בסיבובי ההופעות בצרפת, חזר מיילס לסצנה הניו יורקית. לאחר תקופה של חמש שנים בהן הוא התמכר ונגמל מהרואין הוא הוציא מספר אלבומים בחברת Prestige records. אלבומים אלו הציבו את מיילס במעמד מאד חשוב בהתפתחות ז'אנר ההארד-בופ. סגנון אשר בהשוואה לבי-בופ, שם דגש על קצב איטי יותר וגישה פחות רדיקלית ומאתגרת למלודיה והרמוניה.
בשנת 1955 חזר מיילס לסצנה הניו יורקית. בתקופה זו הוא הרכיב את החמישייה הראשונה שלו. אשר כללה בראשות מיילס את הסקסופוניסט John Coltrain, הפסנתרן Red Garland, המתופף Philly joe jones והבסיסט Paul Chambers.
הרפרטואר של ההרכב נע בין קטעי בי-בופ ידועים לבין שירים אמריקאים מסורתיים וקטעי ג'אז מלפני תקופת הבי-בופ (תחילת המאה ה20).
בשנת 1956 הוציא ההרכב בחברת Prestige records את האלבום "'Round About Midnight” מתוך כוונה לעזוב את החברה אחריו. אך בשל התחייבות של מיילס לחברה נכנס ההרכב לסשן אחד ארוך של יומיים ממנו יצאו ארבעה אלבומים. כל אחד מהם נחשב לקלאסיקה מיידית ביציאתו.
בשנת 1958, לאחר פירוק ואיחוד ההרכב, הצטרף הסקסופוניסט Cannonball Adderley.
עם ההרכב המחודש הוקלט האלבום "Milestones” אשר הכיל רמזים לשינויים העתידים לבוא בסגנונו של מיילס.
בשנים 1957 עד 1963 חזר מיילס לעבוד עם הפסנתרן גיל אוונס בגישה של הcool jazz. באלבומים שלהם ביחד שולבו עיבודי כלי נשיפה עם יצירות קלאסיות, ספרדיות ושירי בוסה נובה ברזילאים.
בתקופה זו עבר מיילס לנגן עם Flugelhorn, כלי נשיפה אשר אופייני למוזיקה קלאסית ולמוזיקה תזמורתית בכלל. זאת בניגוד לז'אנרים אותם ניגן מיילס לפני שיתופו עם אוונס, אשר מאופיינים בעיקר ביצירות לכלי סולן. תקופה זו הייתה האחרונה בה שיתפו פעולה מיילס דייויס וגיל אוונס.
בשנת 1959 נכנס מיילס לאולפן מתוך מטרה להקליט את אחת יצירות המופת שלו. האלבום "Kind of Blue".
לשם העבודה על האלבום הוא צירף אליו את הפסנתרן בעל ההשכלה הקלאסית גיל אוונס. מיילס העריך אותו מאד בשל האופי האימפרסיוניסטי בנגינה שלו.
שניהם הושפעו מאד מרעיונותיו של הפסנתרן George Rusell אשר דיבר על ג'אז מודאלי. סגנון אשר מוקד יצירותיו הוא אלתור אשר "מטייל" בין סולמות שונים. כאשר הבסיס לכל האלתור הוא מבנה הרמוני מינימליסטי ביותר.
על מנת להכניס את הנגנים באלבום לאווירת אלתור חופשית במיוחד, הכינו מיילס וגיל מסגרות הרמוניות כלליות ביותר. הנחיות נגינה כאלה לא ראו הנגנים מעולם לפני כן. התוצאה הייתה אלבום אשר נחשב לאחד המשפיעים ביותר בתולדות הג'אז והמוזיקה המערבית בכלל.
בין השנים 1960 – 1964 מיילס שינה לחלוטין את ההרכב המלווה שלו לאורך התקופה בה הוא המשיך לחקור את הג'אז המודאלי בכל אלבומיו. בשנת 1965, לאחר מספר חילופים בחברי ההרכב, הגיע ההרכב לידי גיבושו הסופי אשר נחשב לחמישייה השנייה של מיילס דייויס.
שלא כמו באלבומים של החמישייה, אשר היו מבוססים על יצירות חדשות כתובות, בהופעות, ההרכב ניגן את אותו הרפרטואר של ההרכב הקודם אך עם גישה מבנית וריתמית חופשית יותר. לעיתים הם העלו את מהירות הקטעים לרמות על. הגישה של ההרכב לאלתור הייתה חופשית מכל. בהופעות ההרכב נטש את גישת האלתור על בסיס שינויי אקורדים, אשר רווחה בקרב כל ההרכבים אז.

בשנת 1967 הכיר מיילס את הזמרת Batty Mabry והתחתן איתה ב1968. בטי הייתה הגיע מעולם הfאנק – רוק. סיגנון אשר שילב את הfאנק השחור עם האסיד רוק הלבן. בטי השפיעה רבות על מיילס בכך שהכירה לו אומנים כמו The Who ובוב דילן מצד אחד וג'יימס בראון וSly Stone מצד שני.
אירוע מעניין לו אחראית בטי דייויס הוא המפגש בין מיילס לג'ימי הנדריקס . לפי תיאורו של מיילס על המפגש:
“He had a natural ear for hearing music. So I’d play different shit for him, show him that way. Or I’d play him a record of mine or [John Coltrane’s] and explain to him what we were doing. Then he started incorporating things I told him into his albums. It was great. He influenced me, and I influenced him, and that’s the way great music is always made. Everybody showing everybody else something and then moving on from there.”
השפעות המקצבים והכלים החשמליים מהרוק והשימוש במינימליזם וגרוב אחיד ויציב מהFאנק הופיעו ביצירותיו של מיילס החל מהאלבום "Filles de Kilimanjaro” אשר יצא ב1968 והכיל את תמונתה של בטי על העטיפה ויצירה על שמה באלבום. הזוג התגרש ב1969 אבל ההשפעות של מיילס נשארו איתו.
בשנות ה70 מיילס שכלל את הרכבו החל בלהוסיף נגנים ועד בלהכפיל כלים. בעקבות החשיפה לעולם הרוק התחיל מיילס והרכבו להופיע בפסטיבלי רוק כחימום ללהקות הפופולריות בתקופה. הסגנון שלו בתקופה זו הוגדר כ"Space Music” בשל האפקטים אותם הוסיף באולפן ואחר כך שילב אותם בהופעות ובשל האופי הכבד והאינטנסיבי של יצירותיו. כפי שניסח זאת מבקר המוסיקה Leonard Feather:
"a lot of mood changes—heavy, dark, intense—definitely space music ”
בין השנים 1975 ל1979 לקח מיילס הפסקה ארוכה בקריירה שלו, בשל התמכרותו לקוקאין ובשל האינטנסיביות של העבודה שלו.
בשנת 1981 חזר מיילס מפרישתו לעשור של יצירה בו היה מושפע מסגנון הNew Wave Rock ומסגנונו של הזמר Prince אשר שילב את הfאנק של שנות ה60 עם מוזיקת הריקודים האלקטרונית אשר צמחה בשנות השמונים.
הרפטואר שלו נע בין סגנונותיו השונים משנות ה50 ועד סוף שנות ה70 ובין עיבודי ג'אז ללהיטי פופ של שנות השמונים.
מיילס דייויס נפטר ב28 בספטמבר 1991 משילוב של התקף לב ודלקת ריאות בבית חולים סנטה מוניקה בקליפורניה. הוא היה בן 65 במותו.

בפוסט הבא נגלה כיצד נולד האלבום ומה היה הרקע החברתי כלכלי ששרר בזמן יצירת האלבום.

המאמר נכתב במסגרת קורס פרספקטיבות מוזיקליות ב- "Muzik” - בית ספר גבוה ליצירה והפקת מוזיקה", בהנחיית עמית הכט
 
השאירו תגובה

לחצו על הכפתור על מנת להכנס באמצעות הפייסבוק שלכם בכדי להשאיר תגובה

Connect

לפוסט זה יש 0 תגובות