הרשמה לניוזלטר
מידע והרשמה ל -Muzik
שם
טלפון
מייל
נושא
שלח
Denies the days demise
יהודה בן עטר
| שני | 16.07.12 |
Denies the days demise
חלק שלישי ואחרון מתוך עבודת המחקר של יהודה בן עטר על אלבום הסטודיו - "Denies the days demise" של האמן האלקטרוני Daedelus.
בפוסט הקרוב ננתח את האלבום "Denies the days demise" של Daedelus ונראה מה מייחד אותו משאר אלבומיו של היוצר, ומה בעצם מעניק לו את הזכות לז'אנר מיוחד משלו. כמו כן, נכיר עוד מספר מכשירים אלקטרוניים נוספים ששינו את תפיסת ה"נגן-יוצר" כפי שהייתה מוכרת לנו עד כה, ובכך נחתום את העבודה.


ניתוח האלבום:
באלבום 15 קטעים שנוגעים שמוסיקה ברזילאית, קלאסית, היפ-הופ, איי.די.אמ, דראם-אנד-באס, ג'אנגל, אמבייאנט ואפילו רוק קל.
עיקר העניין שמעלה את שאלת הקונספט של האלבום הוא המקצבים הקרביים שנמצאים לאורך כל האלבום אם זה מקדימה בתופים רועמים או מאחורה בכלי הקשה אקזוטיים. או כפי שטים אוניל מאתר "פופמאטרס" מתאר:
"Denies the Day’s Demise contains strong elements of South American and Caribbean rhythm, referencing the au courant baile funk but more explicitly the samba and bossa nova. In much the same way that the shuffling Latin beat influenced dancehall to create reggaeton, Daedelus mashes the halting percussion with overt electronic elements to create an intriguing hybrid."
למרות הגליצ'יות המאפיינת את האלבום הוא עדיין ניחן בניקיון וצחות מבלבלים שגורמים לעלבון אם נקטלג את האלבום כ"איי.די.אמ מיוזיק".
מה שעוד מפתיע הוא העובדה שהאלבום בנוי בצורה מופתית מבחינת מבנה, דבר שלא מקובל אצל אומנים מהסוג האלקטרוני הכבד ששם חשוב בעיקר הצלילים עצמם. נובע כנראה מעצם העובדה שדדלוס הוכשר כבר מגיל צעיר בשפת המוסיקה (תיאוריה ותיווי) עד לרמה גבוהה מאוד.
דבר שעוד מאפיין את האלבום הוא "חוסר הקצב" שנמצא לאורך כל הקטעים. כלומר, הרבה מאוד שכבות מוסיקה בכל 15 הקטעים לא יושבים בסנכרון מושלם עם שאר השכבות. דבר שגורם בד"כ לתחושת חיות במוסיקה אך מכיוון שהשימוש בחוסר הקצב נעשה עם סמפלים חתוכים, סינטיסייזרים מפולטרים או פשוט רעשים, הדבר מאבד מתחושת החיות שלו אך מעניק לו תחושת זרימה שלא נשמעה קודם אצל שום אומן אחר. דבר שגרם להרבה אנשים להחוויר פנים ולהעניק לדדלוס את סגנונו שלו......(בלי שם לצערי).
למרות כל שיתופי הפעולה שלו החליט להוציא את האלבום הזה לבד, להראות יותר את הצד המוסיקלי שבו (על-ידי ניגון על המונומי) לעומת הצד המפיק מסמפל שבו.

AT MY HEELS
האלבום פותח בקטע דראם אנד באס מופשט שכבר בתחילתו אפשר לשמוע ברקע את פעמוני\רעשי הרקע שדדלוס כל כך מזוהה איתם שמסודרים במקצבים ברזילאים. ישנם גם מילים המדברות על המצאה (מונומי?). אולי מן הסבר קבלה תמוה במילותיו של אפרלד לתוך עולמו ההזוי עם מבט לעבר שלו ולתקופת הרייבים.
הקטע מלווה בשכבה של כינורות עם סינטיסייזר וגיטרת בס מהפנטת. לכל הקטע עצמו נוספים עוד המון סימפולים שחתוכים למאיות אלפית השניה ומנוגנים דרך המונומי. וכמובן הביט הגריימי המרכזי.

SUNDOWN
וכעת מבט לעתיד... דדלוס עושה פה עבודת הכנה מרובה כאשר הוא הולך להקליט להקת תופים ברזילאית שלמה ובנוסף אצטדיון אוהדים! ולאחר מכן יוצק את הקטע באולפן למשהו שמתחיל כמו מלודיות רפואיות של סינטזה מתקדמת וגיטרה ברקע יש טריפ הופ, אבל הוא מיוצר מרעשים ודגימות של תופים ברזילאים.
המבנה של השיר מעניין גם הוא, כאשר רק באמצע השיר קורה פיצוץ של כאוס...בהתחלה אבסורד...לאחר מכן מרגש. משהו שנשמע כמו עשרות תופים, אצטדיון של 40,000 איש והמלודיה היפהפייה מהפתיחה מוחבאת ברקע מעל הכל יש מנטרה של דדלוס שממלמל לתוך המיקרופון.
לאחר שכל הכאוס קצת מסתדר בראש או יותר נכון אנחנו מסתדרים לראשו של דדלוס הוא שובר חזרה לגרוב הטריפ-הופ שהופיע בתחילת הקטע. חשוב לציין שקטע זה ניזון מחיות ודינמיות שנותנות לו אווירה מסוימת שלצערי אני לא אוכל לתאר במילים אך מקווה שהיא מובנת לקורא לאחר שמיעתו.

BAHIA
הקטע השלישי שמראה לנו את בגרותו ותקופת צעירותו של דדלוס בעת ובעונה אחת.
מצד אחד מבט אל המבוגר שבו עם פסנתרים, ביטים שבורים (נו-ג'ז) של סנרים ורים שוטים ובס שמושיב את כל הבלאגן.
מצד שני אפשר לראות גם מבט על הצעיר שבו עם שכבות סינטיסזיירים ופאדים מרובים ודינמים, עצם עבודותו הייתה לשמור על הקטע חי וזורם. בזכות עבודתו החיה באולפן הוא הצליח ליצור תוך כדי מניפולציות חיות של performance as a process הצליל את הדינמיות המאופיינת לקטע.
גם קטע זה זוכה במבנה טוב ומתקדם.

LIGHTS OUT
הקטע הכי "ידידותי למאזין". גיטרות מהפטנות, פרקשן וביט טריפ הופ קלרינט בס כבד ומחמם שהופך לסינטיסייזר צורמני אך נסבל ומעל הכל יש שירה מלטפת של דדלוס עם ליריקה אופטימית שמדברת על אינדיבידואליות אופטימית וכמו משפט המנטרה שחוזר בו:"חייה את החיים שלך".
הקטע הופיע במספר אוספים של מוסיקה אורבנית לצד אומנים כגון:
Mr scruff
Zero db
Spank rock
וכמובן coldcut

LIKE CLOCKWORK SPRINGS
הקטע עצמו מזכיר קרנבל רייב יותר מאשר סמבה.
בלי הרבה שינויים במלודיה עצמה שמלווה את רוב הקטע הוא מצליח להמשיך ולהמשיך בעזרת פילטורים שונים והוספת מלודיות קטנות שגם הן נמצאות תחת פילטורים שונים ומעל הכל יש ביט שנשמע כמו "פור און דה פלור" אבל מאופיין במוזרותו של דדלוס עם אופי לטיני.
בקטע ישנו גם הרבה רגעים של רוע עם סינטיסייזר מאיים, אך כמו הכל דדלוס מצליח להוציא אותו באור קצת פחות אפל.
בשלב זה של האלבום אפשר להתחיל לשים לב לסינתוזו המיוחד של דדלוס שלוקח כלים אקוסטיים כמו גיטרה ומשנה להם את הצליל כדי שישמעו כמו סינטיסייזר לכל דבר ומדי פעם במהלך הקטעים הוא מגלה את אופיים האמיתי.

NOUVEAU NOVA
קטע שדומה במבנהו ורעיונו לקטע הקודם וגם כאן אפשר להרגיש את הרייב....אומנם האווירה קצת יותר חשוכה בעקבות הסינטיסייזר הראשי שמתנגן כל הזמן ברקע.
ישנו לופ שחוזר על עצמו של מקצבים ברזילאים עם סיבוב של "איי.די.אמ". מדיי פעם נכנסת גיטרה מלטפת שקצת נותנת מרווח לנשום. ובסוף היא חוזרת שוב כדאי לסיים את הקטע בטון חיובי.
חשוב להזכיר שכאן כמו בכל קטע הדינמיות והתזוזה מרגישה מנוגנת והיא אכן כך!

SAWTOOTH EKG
קטע שמחזיר אותנו קצת לעבודותיו היותר מוקדמות של דדלוס עם היפ הופ מחתרתי שהופך לבקורן-ביט שמערבב בתוכו דגימות מ"טין פאן אלי" מוסיקה קלאסית ואפילו משהו שנשמע כמו בכי של תינוק. בצורה קצת מוזרה המרימבה נותנת קצת תחושה של פרסומת מוזרה בטלוויזיה של שנות ה60.
הקטע נגמר בכמה מילות ראפ שנפסקות על ידי סקראץ', דדלוס קצת מזכיר את עצמו כשעבד עם באס דרייבר וההיפ הופ התמוה שעשו ביחד.

SAMBA LEGRAND
דדלוס מסמפל פה את השיר "באיה" והופך אותו לסמבה-רייב עם נגיעותיו האלקטרונית הכל מתחבר יחדיו למשהו שנע בין דאבסטפ לקרנבל.
למרות הרבה קולות רקע ותיכנות מתקדם הקטע רק בא להראות את אהבתו של דדלוס למוסיקה ברזילאית ולמקצביה. הקטע מתאפיין יותר בעבודת די גי' מאשר עבודת אולפן.

DREAMT OF DROWNING
הוזכר כבר מבנה השירים וכעת רצוי להזכיר את מבנה האלבום.
בקטע התשיעי דדלוס בעצם מסכם לנו את כל מה ששמענו עד עכשיו...ויחד איתו אנחנו בעצם מודים:"עכשיו אתם בעולם שלי" .
נמצאים כאן כל השכבות שהוזכרו פה – קלירנט בס שמן, ביטים כבדים, רעשי כלי הקשה, רייב, דינמיות, סינטיסייזרים וכמה מלמולים ברקע. פה כולם מתקבצים ל5.21 ד' שדדלוס נותן את כל מה שיש לו.
גם קטע זה הופיע במספר אוספים ובוטלגים של מוסיקה אורבנית.

OUR LAST STAND
לאחר שבקטע הקודם דדלוס נתן את כל מה שיש לו כדאי לעורר ו"להרקיד", פה דדלוס פותח דף חדש עם קטע שמתחיל במוסיקה קלאסית ובעזרת רעשים סטטיים הופכת לטריפ הופ קופצני עם מלודיות חוזרות וכינורות של "טין פאן אלי" ופסי קול של סרטים. למרות אורכו הקצר 2.35 ד' הוא מצליח להפנט ולהכניס את המאזין להיפנוזה של מעליות. הקטע עצמו מתקשר לקטע השני באלבום "סאנדאון" כאשר גווני הצליל דומים.

PATENT PENDING
הקטע האחד עשר באלבום ממשיך פותח בביט שנשמע כמו שיר טין פאן אלי אבל מהר מאוד מתבהר לעוד יצירה של דדלוס עם כינורות חתוכים וביטים לא מסודרים. ברקע אפשר לשמוע קולות ומקצבים ברזילאים; פעמונים, וג'אמביי. הקטע מזכיר את עבודותיו של פאט בוי סלים רק עם סיבובו האישי של דדלוס.
בסוף הקטע המקצב נשבר חזרה לטריפ הופ אמביאנט שמציץ שוב ושוב לברזיל. ולבסוף חוזרת למקצב הרייב ששמענו לאורך רובו ומסיים בכינורות שהכי מאפיינים את הקטע.

NEVER NONE THE TISER
בתחילת הקטע אפשר לשמוע פס קול של סרט ישן ועליו ברייקים מבולגנים.
שתי שכבות אלה – פס הקול והברייקים – נשמעים תחילה קצת לא מחוברים אך בעזרת סינטיסזיירים דדלוס מצליח לקשר הכל יחדיו לקטע שהופך להיות שבור. מין יצירה קלאסית, יצירה ג'אזית, ואלקטרונית כאחת.
קשה להגיד שיש קצב מסוים לקטע. הוא מין מאבד את עצמו ומוצא את עצמו שוב מחדש לאחר כמה רגעים וחוזר חלילה.
קשה להבין האם זוהי כוונת האומן, הכאוס החוזר ונשנה או שמא זו היא פשוט תוצאה של אלתור על המונומי.

PETITE SAMBA
אם האלבום התחיל בשקיעה אז עכשיו זמן הזריחה בקטע סינטי כבד עם מלודיות רכות. מכונות תופים ישנות לצד כלי הקשה אקוסטיים ומניפולציות ביטים חדשניות. את הכל מלווה כינורות נוגים של בלדות אהבה ישנות.
קשה שלא להבחין בקטע זה את הרעש התעשייתי שאופף אותו חלקים רבים במהלכו וגורם להכל להשמע יותר מטושטש...אם זה שמלודיות במקצב, או בכוונת האומן.
כמו תמיד מסיים דדלוס בטון אופטימי ולאחר בנייה של המון רעשים לא נעימים הוא חוזר לנעימות הכינור ולכלי ההקשה האקוסטיים שמסיימים את הקטע ברוגע.

SUNRISE
הקטע הכי קצר באלבום רק 1.57 ד' יש בו ביט שמזכיר את הקטע השמיני עם אותו אופי צליל וסימפולים של מגוון שירי סמבה. כינורות, קלידים וזריקת מילים בפורטוגזית לאוויר.
את הקטע הוא מסיים רק עם הביט ומראה קצת את יכולתיו החיות.

VIVA VIDA
הקטע האחרון באלבום.
מתחיל עמום עם הרמוניות מותחות ונבנה לקטע איי די אם שמשלב מוסיקה קלאסית גיטרות מסונטזות מקצב חתוך ובאס שנע בין באס מסונתז לאקוסטי.
הסדר בתוך הכאוס של דדלוס בא לידי ביטוי מופתי בקטע הזה כאשר באמצעו הוא מחליט לעזור טעויות מכוונות מראש אם זה בפילטורים או הוספת או הסרת שכבות. לאחר בניית הבלאגן הוא לאט לאט מאט ומנמיך וחוזר להרמוניות המותחות הראשוניות ובזאת מסיים את יצירת המופת. Several simultaneous performers share complete control over the instrument by moving and rotating physical objects on a luminous round table surface. By moving and relating these objects, representing components of a classic modular synthesizer, users can create complex and dynamic sonic topologies, with generators, filters and modulators, in a kind of tangible modular synthesizer or graspable flow-controlled programming language."
 
"The entire album comes across as a pleasingly intimate expression, without once seeming cloying or precocious. This is an extremely confident achievement, and it deserves as wide an audience as possible."
לסיכום ארצה להוסיף שבמהלך עבודה זו למדתי המון דברים גם על האומן וגם על עשיית מוסיקה בכלל.
יצרתי קשר עם אלפרד והוא הסכים לעשות ראיון טלפוני אך לצערי עד זמן הגשת העבודה עדיין לא התבצע הראיון.
אני מקווה שדרך שמיעת האלבום וקריאת הסבריו וההסברים על המונומי ניתן לראות את שינוי תפיסת הנגן\יוצר והגישה החדשה של מוסיקאים מודרניים.
במהלך כתיבת העבודה יצא לי לפגוש מכשירים מסוימים שמחזקים את טענתי-שינוי תפיסת הנגן וחשוב לציינם:

Reactable
שולחן עבודה אינטראקטיבי שמופעל על ידי מספר משתמשים ששולטים בצליל במלואו על ידי תזוזה של אובייקטים פיזיים (קוביות) על פני הלוח, מכשיר מוזר וניסיוני, מפיק צלילים אלקטרונים דינמיים. ביורק האומנית המגוונת התעניינה והתחילה להופיע עם צוות אנשים שמתפעל את המכשיר הזה בזמן אמת על הבמה בסיבוב הופעותיה האחרון "וולטה".
המכשיר מעצם תפיסתו דוגל בטעויות בזמן אמת ובעצם זאת הפקת היצירה והתפתחותה.
ה"ריאכטייבל" פותח על ידי צוות מפתחים דיגיטאליים מאוניברסיטת "פומפאו פדרה" שבספרד לשימוש כבסיס לפיתוח תוכנות למכשירים ניידים של הדור החדש (בעלי מסכי מגע).
הסבר מאתר החברה:
 
The reactable is a collaborative electronic music instrument with a tabletop tangible multi-touch interface
 
 

Moog guitar
חברת מוג האגדית ייצרה גיטרה שנותנת לשלוט ב"ססטיין" וה"דיקיי" של כל מיתר ומיתר ובעצם כך משנה את אופן הנגינה ונותנת לנגן יכולות חדשות על הכלי.
לטובת הבנה מעמיקה יותר מומלץ לראות את הוידאו באתר החברה. Moogmusic.com

Idozer
מכשיר שמשדר תדרים בינאריים ומדמה במוחנו תחושות של חוויות ואפילו סמים.
מהפכני.
Idozer.com

לסיכום
DAEDELUS הוא אחד מהאומנים האלקטרוניים המסקרנים הקיימים בשטח. "Denies the days demise" הינו תקליט מפתח בכל הקשור לתפיסות הנגינה האלקטרוניות ולחומרים המגוונים ממנו מורכב, ביניהם מוזיקה לטינית וקלאסית. מקווה לשמוע ממנו בקרוב חומרים נוספים ובינתיים נמשיך להתרפק על הקיימים.

המאמר נכתב במסגרת קורס פרספקטיבות מוזיקליות ב- "Muzik” - בית ספר גבוה ליצירה והפקת מוזיקה", בהנחיית עמית הכט


השאירו תגובה

לחצו על הכפתור על מנת להכנס באמצעות הפייסבוק שלכם בכדי להשאיר תגובה

Connect

לפוסט זה יש 0 תגובות