הרשמה לניוזלטר
מידע והרשמה ל -Muzik
שם
טלפון
מייל
נושא
שלח
DM - מקסימום הבעה במינימום תפקידים
ליאור פדלון
| שני | 27.02.12 |
DM - מקסימום הבעה במינימום תפקידים
חלק שלישי מתוך עבודת המחקר של ליאור פדלון על אלבום הסטודיו ה - 12 של להקת האלקטרו הבריטית Depeche Mode.
דפש מוד מצליחים להביא לזרם המרכזי רעיונות וצלילים מן השוליים. מרטין גור, חובב ציוד וינטג', רוכש ציוד בe bay ומביא כמעט מדי יום ארגז ציוד "חדש" לאולפן – כלים אנלוגיים שונים ומשונים, וכך הם יוצרים את הסגנון הרטרו עתידני שמאפיין את האלבום. דפש מוד מושפעים מן התרבות השלטת בעולם ולא מפחדים להביא את הקידמה ואת הגלובליזציה אל תוך עבודתם.

זה לא "עוד מוצר מובהק של המותג דפש מוד" כקודמיו, אלא אלבום שמתעד את ההתעלות וחדוות העשייה של האחראים לו.
נדמה שגור ושות' כבר כמעט מוותרים על הקריצה למצעדים, ומתרכזים בפנייה הישירה והכמעט אינטימית למיליוני אוהדיהם הנאמנים.
כבר מהפתיח, "בכבלים", ברור שיש פה שפע של המנוני הופעות עתידיים. חלק מהסקסיות העכשווית והכה מורגשת נובע מהאיפוק הקולי של גאהאן, שהופך עם השנים למגיש שמדויק וענק כמעט כמו ההפקה המוזיקלית העילאית של להקתו.
לדפש יש יכולת ייחודית וכמעט בלעדית לייצר מיידיות ועומק מתוך הסתירה לכאורה שבין עומס רגשי לבין איפוק. חלק משיריהם כתובים כמלודרמות מילוליות וצליליות, שבטיפול הפקתי אחר עלולות לגדול לזוועות אצטדיוניות או קאמפיות, אבל אצלם האסתטיקה שומרת תמיד על הנוסחה: מקסימום הבעה במינימום תפקידים כליים.
הם ייחודיים גם משום שהפכו למצליחים ביותר מבני דורם, תוך שהיו כמעט ליחידים שהשכילו להעביר את אמנותם מהמועדונים לאצטדיונים בלי להשתמש בהרכב השגרתי של בס ותופים, שלרוב חיוניים לאמני הפופ לסוגיהם על מנת להזיז, לרתק ולעניין בו זמנית עשרות אלפי זוגות רגליים ואגנים.
דפש מוד הפכו מסוף שנות ה-80 להרכב האלקטרוניקה המצליח בהיסטוריה, ולמפלצת רוק שבקושי משתמשת בקודים הגנטיים של מפלצות הרוק לדורותיהן. הם ויתרו על מרבית קלישאות קודמיהם וניסחו קלישאות חדשות לעצמם ולשלל חקייניהם, אבל בהאזנה לשירים טריים וכובשים כמו "Little Soul" ו"In Sympathy" ,מסתבר לא רק עד כמה היו חדשנים לזמנם, אלא גם עד כמה איש עוד לא ממש הלך בעקבותיהם.
דפש מוד הצליחו למסחר רעיונות וצלילים מהשוליים ולהביא אותם לזרם המרכזי כשבדרך, במקום לאבד מקוריות וזהות, הם רק גיבשו וזיככו עוד יותר את מעמדם כגוף יצירתי וכלכלי ייחודי בתחומו.
"צלילים של היקום" זהו שמו של האלבום החדש. כשבשנת 2009 אתה קורא כותרת כזו על אלבום של הרכב שרק משתבח עם השנים מבחינת הסאונד בכל אופן ללא עוררין , אתה מצפה לחוויית שמע מעוררת השראה. דפש מוד באלבום האחרון הביאו סאונד מרתק , חדשני, נקי והרפתקני שמשלב עולמות שונים ומגוונים בעולם הסאונד.
זה קרה מכמה סיבות. מרטין גור, כותב השירים העיקרי של הלהקה, הוא פריק של ציוד וינטאג', החליט הפעם להשתמש בחלק גדול מהציוד שרכש באי-ביי: סינתיסייזרים אנלוגיים, אפקטים ואפילו כמה גיטרות. מרטין והחברים סיפרו כי במהלך הקלטות האלבום, הופיע באולפן, כמעט מדי יום, ארגז חדש עם ציוד וכך הם מצאו את עצמם עושים ניסויים רבים בסאונד, מה שסייע בסופו של דבר להמציא את הסגנון בדיסק הנוכחי, סגנון רטרו-עתידני (Retro-Futuristic), הכל הודות לשילוב של סאונד חדש עם ישן, כלי נגינה דיגיטליים ואנלוגיים. ניתן להסתכל על עובדה זו גם מהעניין הזה שבכלל מרטין ניגש לאי ביי לקנות ציוד ולא הזמין לו ציוד חדשני מחנות אלקטרוניקה הקרובה לביתו , הרי כסף לא חסר ...זה מוכיח את הטענה שדפש מוד מושפעים ונדלקים מהגלובליזציה המתרחשת בימים אלו ממש, מהאינטרנט , מהעולם הפתוח, והם לא מפחדים להביא את זה במוזיקה שלהם. מעבר לזה, בעודם תחת הסטטוס של אחד מחלוצי האלקטרוניקה בפופ , קידמה מהסוג הזה בהחלט משקפת איזשהו חיזיון שלהם ושל הקודמים להם.

בפוסט הבא נסקור את הגלובליזציה התרבותית המתחוללת בעולם, וכיצד השפיעה על אופן הפקתו של "צלילים של היקום".
השאירו תגובה

לחצו על הכפתור על מנת להכנס באמצעות הפייסבוק שלכם בכדי להשאיר תגובה

Connect

לפוסט זה יש 0 תגובות