Anna-Rf הולכת בדרכים – חדשות מוזיקה
חפש
מלאו פרטים
וניצור איתכם קשר בהקדם
שלח
הצטרפו אלינו
 width=

 
עמוד הבית    חדשות    Anna-Rf הולכת בדרכים

Anna-Rf הולכת בדרכים

  להופיע כל ערב, לעבור ממקום למקום, להיות בדרכים כל הזמן, לכתוב, להקליט ולהפיק את המוזיקה שלך תוך כדי, שנייה לפני הופעה, שעה אחריה. אנו חיים בתקופה בה היוצר האולטימטיבי נתפס כמישהו שיושב באולפן שנים, בשקידה על האלבום המושלם. הופעות נתפסות לעתים כמשהו שאתה עושה כדי לקדם את האלבום ולא בחירה יצירתית בזכות עצמה. פעם זה היה אחרת. להקות מופת כגון The Doors, The Grateful Dead או Funkadelic, אמנים כגון Jimi Hendrix הקדישו את רוב זמנם ל-touring ללא הפסקה וכתבו והקליטו את האלבומים שלהם במקביל ותוך כדי. אפילו להקת אולפן מופתית כמו Pink Floyd הופיעה בקדחתנות וללא מנוח כשיצרה אלבומי אולפן ואלקטרוניקה פורצי דרך כגון Meddle  (71) או Dark Side Of The Moon (73) שאת כל החומרים שלהם כתבה, פיתחה וניגנה הלהקה לפני, אחרי ובמהלך ההופעות. גם בימינו להקות כגון Phish או Fugazi ממשיכים לראות ב-touring כדרך חיים אלמנט חשוב מהיצירה שלהם. אם-כן, הנה השאלה: מה מבדיל בין יצירה והפקה מתוך תפיסה של touring לבין יצירה באולפן?

 
Anna-Rf היא להקת אתנו-רגאיי, שהוקמה ב-2012 ומאז לא מפסיקה להופיע ברחבי העולם. חבריה הם אופיר רוק, רועי סמילה ואור רווה, בוגר Muzik. הלהקה משלבת אלקטרוניקה ועבודת סימפולים בהופעות ובמוזיקה שלה, עליהם אחראי אור, שהתנסה בכך כבר בהרכב Sabaya, שהתחיל את דרכו כפרויקט הגמר של אור ב - Muzik ושילב בין נגינה אקוסטית לאלקטרוניקה חיה.
 
אור, איך נוצרה Anna Rf? ידעתם מההתחלה שאתם רוצים ללכת לכיוון ה- touring?  
 
רועי ואופיר החליטו בסוף 2012 לנעול את עצמם במושב שחרות בקצה הנגב לחמישה וחצי חודשים. המטרה הייתה לעזוב את המרכז אל מקום שחוץ מיצירה לא עושים בו כלום. ביישוב הכי קטן ומבודד בארץ כל היום רק יושבים וכותבים שירים. אני הצטרפתי מאוחר יותר, ב-2013. הייתי בהופעה ואחרי ההופעה התחלנו לדבר. רועי ואופיר חיפשו מישהו שיחבר את המוזיקה להיבט האלקטרוני כלומר לחבר בין מוזיקה אתנית במהותה למשהו יותר טכנולוגי ועירוני. עשיתי דבר דומה ב- Sabaya, אבל שם המוזיקה הייתה אינסטרומנטלית ואלקטרונית. לא עבדתי עם שירים. היה לנו חיבור כבר מהתחלה כי אהבתי את התפיסה של Anna-Rf - עושים כל הזמן, יוצרים ומנסים על הדרך, תוך כדי תנועה, ערב, ערב על הבמה. התחלנו להופיע ביחד וכבר ההופעה השנייה שלנו הייתה בשוויץ. התחלנו תהליך שבו עזבנו את כל הפרויקטים האחרים שלנו והחלטנו להתמקד בלהקה. הופענו באירופה, בשוויץ, בגרמניה ובהולנד. משם נסענו להודו לחצי שנה. אחר כך קבלנו הזמנה להופיע בטורקיה. כל הזמן מופיעים, מנגנים, כותבים שירים, מצלמים קליפים. מפיקים את השירים שאנחנו כותבים איפה שיכולים. בתנאים שיש. זה הכתיב גישה להפקה שהתאימה לי. יצירה ללא קיבעון. מה שלא יוצא בדיוק בשיר הזה נתקן בהפקה הבאה.   
 
מההתחלה שיתפנו פעולה גם עם מוזיקאים מקומיים. האינטרנט הוא כלי שעושה כאן מהפכה. בכל מקום שהגענו אליו הופענו והקלטנו עם מוזיקאים מקומיים - הודו, שוויץ, טורקיה. יוצרים קשר מראש דרך האינטרנט ונפגשים כשאנחנו מגיעים. מנגנים וכותבים ביחד, ואז מופיעים עם מה שיוצא ומקליטים.
 
מה הגישה שלכם? הקונספט האמנותי מאחורי מה שאתם עושים?
 
הפקה חסרת תקציב. זה הרעיון היחידי והמרכזי. עושים עם מה שיש, אבל עושים. לא משנה מה. הגענו למקום מסוים ויש בו אולפן גדול, יפה. אבל גם אם יש אולפן של חדר, בוא נראה מה אפשר לעשות איתו. אותו דבר לגבי ההיבט הוויזואלי שחשוב לנו. יש לנו טריפוד, מצלמה, מחזיר אור אחד שהולכים איתנו כמו כלי הנגינה לכל מקום. ומצלמים כל הזמן עם מה שיש, לא מחכים למשהו שיבוא. אופיר אחראי על הקטע הוויזואלי כי הוא היה צלם בצבא. הוא מצלם ועורך על תוכנת עריכה אבל כולם נותנים הערות ומעלים רעיונות. ולא רק אנחנו, כל מי שנמצא בסביבה מוזמן - מוזיקאים מקומיים שאנחנו עובדים איתם או סתם מישהו לא קשור שעובר ויש לו משהו מעניין להוסיף. התפיסה היא עשייה מוזיקלית שפתוחה להערות. זה הקונספט המרכזי. אפילו הקלטנו שיר של מעריץ שלנו. גם אספנו ציוד טוב על הדרך, שלקח זמן לאסוף. בהתחלה כל אחד הביא את הציוד שלו איתו. אנחנו סוג של קומונה שכל הזמן עובדת. יש כל הזמן שיר שצריך להיכתב, קליפ שצריך להצטלם. לוקח לנו 3 ימים להקליט שיר, 3 ימים לצלם ולערוך קליפ. אנחנו לא מחכים. עושים כל הזמן וככה משתפרים. כי אנחנו כל הזמן מנגנים וכותבים, מצלמים ומקליטים..
 
אנחנו גם מושפעים ממורי רוח והוגים כמו קרישנמורטי ואקהרט טולה, שמדברים על שחרור מתובנות ודפוסים תרבותיים. זה משהו שאנחנו מנסים לעשות. לכן המילים חשובות בשירים שלנו. אנחנו מקדישים להן הרבה מחשבה. איך אפשר לא להסתכל על שום דבר כמקובע? איך אפשר להשתמש בהומור כנשק לחיים? למשל ההסתכלות שלנו על מוזיקה אתנית או עתיקה היא לא כמשהו כבד ומלא פאתוס. אנחנו יותר ה-comic relief של מוזיקת העולם. לא רוצים להיות כבדים או מקורקעים.
 
איך בנויה ההופעה שלכם?
 
ההופעה מאוד מובנית אבל כל הזמן משתפרת ומשתכללת. יש סט. יש סדר שירים. יש ספוטים מוסכמים לאלתורים קצרים. המופע משלב בין הנגינה והשירה של רועי ואופיר לאלקטרוניקה מהלייב אבלטון, עליה אני אחראי. יש פלייבק שבנוי כולו על אלקטרוניקה. כל הכלים מתחברים למחשב ואני משחק איתם כל המופע. הכול מוקלט מראש, מה שמאפשר לנו ולנגנים שמתארחים להשתחרר. אף אחד לא בלחץ שמשהו לא יעבוד. אפשר לרדת לקהל, לרקוד איתו. מה שמעניין אותנו זה לשבור דיסטנס עם הקהל, לטשטש את הקו בינינו, להפוך את המופע לחוויה בזמן אמת. לכן דווקא כשהכול יותר מובנה זה מאפשר לנו לצחוק ולאלתר יותר. לשבור מחסומים. כי יש לך על מה ליפול.
 
כמי שהשלים מסלול לימודים של 3 שנים ב- Muzik - טיפ קטן למוזיקאים בתחילת דרכם בבקשה.
 
אני חושב שההמלצה הכי חשובה שלי זה לא להתמקד רק במוזיקה. להפנים שהכל קשור. הכל יכול להיות יצירתי והכל תלוי זה בזה. היום אי אפשר לשחרר מוזיקה סתם ככה. צריך לעשות הכל במקביל. להופיע, לצלם, להקליט, להפיק, להשתמש באינטרנט ככלי תקשורת, להעלות תמונות, לעדכן, לייצר קשרים או אפילו סתם קשקשת ומחשבות כל הזמן. לא להפסיק להפגין נוכחות ותנועה. יש הרצאה של Amanda Palmer בנושא שעזרה לנו ומומלץ לראות. היא מדברת שם על נושא ה-social media ואיך האינטרנט משנה את כל תפיסת היצירה והקהילתיות של ימינו. אנחנו מגיעים לאולפנים ולהופעות אפילו למקומות לינה דרך עמוד הפייסבוק שלנו. כי אנשים עוקבים אחרינו. לדוגמא, המקום שאנחנו נמצאים בו עכשיו. בקשנו בעמוד הפייסבוק שלנו שלוש שעות לפני שהגענו מקום לגור בו וכשהגענו הוא כבר המתין לנו. הקו הקהילתי מנחה את כל התהליך האמנותי שלנו. יצירה שמפתחת קהילה. המוזיקה היא עמוד השדרה, אבל כל השאר לא פחות חשוב או יצירתי.  
 
מה התוכניות שלכם לעתיד הקרוב?     
 
למרות שבפועל יש לנו כבר שני אלבומים ברשת, כרגע אנחנו מסיימים את האלבום הרשמי הראשון שלנו ורוצים להוציא אותו לאור בישראל. הרעיון הוא לשבת שלושה חודשים בהודו ולאגד אלבום מתוך 40 השירים שכתבנו עד היום. מין ציון דרך מבחינתנו, כדי להמשיך הלאה ולא לחזור יותר לשירים הישנים. אחרי ההשקה בארץ בסביבות אפריל נצא לסיבוב הופעות בטורקיה ובאירופה. העניין עם ישראל עולה לא מעט בשיחות בינינו. ישראלים וערבים שבאים להופעות שלנו שואלים אותנו למה אנחנו לא מדברים על מה שקורה פה, הרי אנחנו ישראלים. אנחנו לא מסתירים מאיפה באנו, אבל ישראל זה משהו שעוד לא סגור לנו ושצריך לברר.    
 
להמשך צפיה והאזנה:
 
קליפ של  Anna-Rf
 
קטע לייב של  Anna-Rf
 

Anna-Rf הולכת בדרכים – חדשות מוזיקה