הרשמה לניוזלטר
מידע והרשמה ל -Muzik
שם
טלפון
מייל
נושא
שלח
Amnesiac / Kid A- כישלון, הצלחה, שיכחה
אורי לוי-גנני
| שני | 20.05.13 |
Amnesiac/Kid A- כישלון, הצלחה, שיכחה
חלק ראשון  מתוך עבודת המחקר של אורי לוי-גנני על האלבום Amnesiac אל מול האלבום Kid A של Radiohead.

האלבום Amnesiac של להקת Radiohead הופק, הוקלט ונכתב באותה תקופה ובאותה השקפת עולם יחד עם האלבום Kid A (שיצא קודם לכן). לאחר ההצלחה הגדולה של אלבומם OK Computer, נכנסו חברי הלהקה ובמיוחד הסולן, תום יורק, למצב נפשי עגום שהתבטא ביצירת האלבומים. בפוסט הקרוב, לאחר הצגת הטענה המרכזית, נסקור את הביוגרפיה של הלהקה פורצת הדרך, מהקמתה בשנת 1985, דרך הוצאת אלבומיהם הראשונים, החיבור למפיק נייג'ל גודריצ', ועד הוצאת האלבום Amnesiac.

הקדמה: רדיוהד היא אחת הלהקות המדוברות ביותר בעולם כיום. להקה שפרצה את הגבול בין הרוק האלטרנטיבי[א] הפופולרי של שנות ה90 לבין המוזיקה האלקטרונית המינימליסטית[ב] שהתפתחה משנות ה50 עם טרי ריילי[ג] ואחר כך עם הביטלס[ד] ביצירות כמו Tomorrow Never Knows[ה]. היו להקות נוספות שעד אותה תקופה שילבו והשתמשו באלקטרוניקה ביצירותיהם, להקות כמו Pink Floyd, King Krimson[ו,ז] ועוד. אף אחד מאותם הרכבים לא לקח את האלקטרוניקה החדשה (של שנות ה90) לשימוש בתוך מוזיקת פופ כמו שרדיוהד הצליחו להביא אותה. לקחת שירים פופולריים עם מבנה סטנדרטי באופן יחסי ולהגיש אותם עם אווירה מדויקת וחסרת פשרות. חברי הלהקה ידעו בדיוק מה הם רוצים שהמאזין ירגיש ויחשוב בעת שמיעת השירים. אוירה שלא היתה אפשרית ללא השימוש המהוקצע של חברי הלקה באפשרויות שהעולם הדיגיטלי והמוזיקה האלקטרונית נתנה להם.
ההיסטוריה תראה לנו שתהליך עבודה של אמן או להקה פורצת דרך מתחיל (בצורה כוללנית קמעא) בגילוי עצמי והתנערות מהשפעות (Pablo Honey), התמקצעות ושליטה בתחום בו אתה נמצא (The Bends), תקופת יצירה מהוקצעת ומעוררת השראה שמביאה לאמן סטטוס עולמי (OK Computer) ולבסוף תהליך התפוררות והמצאה מחדש של מציאות אחרת (Kid A + Amnesiac). אפשר לקחת את התבנית הזאת ולהתאים אותה כמעט לכל אמן או להקה שהשפיעו על עולם המוזיקה מאז תקופת הבארוק[ח]. בעייני ובעייני רבים, תהליך ההתפוררות והבניה מחדש הוא השלב בו האמן גורם לתזוזה הזאת, מתחיל להניע את הגלגלים של תהליך שגדול ממנו. אפקט הפרפר אם תירצו. רדיוהד עשו זאת עם האלבומים Kid A ו-Amnesiac. שני אלבומים שגרמו לכל התעשייה וכל אוהב מוזיקה באשר הוא להיפתח למשהו חדש. אם היית ילד בשנות ה90 שגדל על רוק וגראנג'[ט] זה הרגע הראשון שבו נתקלת באווירה שמכניסה אותך לעולם חלומות. שירים שהיו על גבול טראק אלקטרוני שעד עכשיו אותו ילד לא היה מסוגל לשמוע כי זה נשמע רפטטיבי מידי. אם היית נערה בשנות השמונים שגדלה על גלאם רוק[י] ומוזיקת האוס[יא] שלא הבינה מה יש במוזיקת הרוק הצעקנית והרועשת הזאת, עכשיו נפתחת אליה ולמשמעות הנסתרת של השירים שאומנם אפשר לרקוד אליהם אך המסר שלהם יותר בועט מכל ביט.
בנימה אישית, שני האלבומים האלה היו מאוד משמעותיים לי בתור חובב מוזיקה אלטרנטיבית ופתחו אותי לעולם חדש של מוזיקה שלא הכרתי, ואף זלזלתי בה. אני שמח היום להודות שבלי ההכרות שלי עם האלבומים הללו לא הייתי יכול לשמוע אמנים גדולים כמו אפקס טווין[יב], דאפט פאנק[יג], DJ Shadow[יד] ואחרים ולהעריך את מה שהם עושים.
תחילה נרתעתי מהרעיון לעשות עבודת מחקר על אלבום שליווה אותי והיה כל כך משמעותי בהתפתחות המוזיקלית שלי כמו Amnesiac מפני שלא ידעתי איך אני אוכל להיות אובייקטיבי ושיטתי לגבי אלבום שיש לי כל כך הרבה אמוציות לגביו ועל להקה שאני כל כך מעריך. לאחר מחשבות מעמיקות הגעתי למסקנה שזה יכול להיות אתגר טוב בשבילי ובשביל העבודה עצמה אם אוכל לשים את עצמי בצד ולבחון כל טענה ואמוציה שאני אוכל להעמיד מולי. בנוסף, לאחר מחקר קל ובדיקת טענות שונות הגעתי למספר מסקנות שקצת ערערו לי את ההערכה האין-סופית שהייתה לי קודם לכן. גילתי שAmnesiac ו-Kid A היו במקור אמורים לצאת כדיסק כפול (או כך נטען ב[1]), עובדה מרעישה שקצת הרתיעה אותי. האם רדיוהד פיצלו את הדיסק למטרות רווח? אולי עולם השיווק והמסחור עלה להם לראש? אחרי מחקר נוסף גיליתי שבמהלך יצירת האלבומים הם התפצלו לשניים. מתוך ראייה אומנותית גרידא (על פי טענות [2]). אחרי הגילוי האחרון הגעתי לטענה אותה החלטתי לחקור.


טענת מחקר:
"They are separate because they cannot run in a straight line with each other. They cancel each other out as overall finished things... In some weird way, I think Amnesiac gives another take on Kid A, a form of explanation." תום יורק על הקשר והניגודיות בין שני האלבומים על הפרק. [3]
טענתי היא שהאלבום Amnesiac הופק, הוקלט ונכתב באותה תקופה באותה השקפת עולם של הלהקה יחד עם האלבום Kid A, במיוחד לאחר ההצלחה הגדולה של OK Computer. הצלחה שגרמה לחברי הלהקה ובעיקר לסולן, תום יורק, להיכנס למצב נפשי עגום שהיציאה ממנו הייתה דרך יצירת האלבומים. בנוסף על כך, אנסה להוכיח שיש קשר הדוק בין שיר ושיר בין האלבומים, אם ברמת הגרוב, המלודיה או המילים עצמם ומשמעות השיר. לטענתי Amnesiac הוא ניסיון מודע לעשות רפליקה נגטיבית של Kid A וזאת הייתה כוונתם של הלהקה מתחילת הדרך.

ביוגרפיה:
רדיוהד היו אחת מלהקות הרוק האלטרנטיבי[א] היחידות בתחילת שנות ה90, אשר היו ממלאים אצטדיונים עצומים, שעד אז היו מזוהים רק עם ההצלחה של U2 [טו] באלבומיה המוקדמים, אך הם בחרו להתעלם מהעתיד האפי (מהמילה Epic) הזה והפכו אותו מבפנים החוצה כדי להביא זווית אחרת על עולם מעוות מלא בחרדה וניכור. ב1968 נולד סולן הלהקה, תום יורק שהקים את להקתו הראשונה בגיל 10 למרות שהודה שלא היו לו הרבה חברים באותו זמן [4]. ליקוי קל בעינו השמאלית הפך את יורק לקרבן הטרדות בילדותו. ב1995 אמר יורק לRolling Stone שלעיתים קרובות היה נקלע לקטטות עם חבריו ללימודים. החוויות הללו ללא ספק השפיעו על הליריקה האנטיסוציאלית והמתריסה של יורק. הלהקה הוקמה באבינגדון Abingdon שבאוקספורדשייר Oxfordshire ב1985, על ידי תלמידים בביה"ס עצמאי לבנים בשם Abingdon School. תום יורק (שר) וקולין גרינווד (ניגן על בס) למדו באותו מחזור והיו חברים במקור בלהקת Punk [טז] שנקראה TNT. שניהם הקימו יחד עם אד אובריין על הגיטרה את ההרכב הראשוני ופיל סלוואי הצטרף על התופים שנה לאחר מכן. ג'וני גרינווד, אחיו הצעיר בשנתיים של קולין, היה צמוד אליהם מההתחלה והתחנן להצטרף אליהם. בסופו של דבר הוא התחיל במפוחית, עבר לקלידים ואז לגיטרה מובילה. תחילה, הם הקימו הרכב בשם On a Friday, כאשר השם מרמז על היום בו היו נפגשים לנגן בחדר המוזיקה בביה"ס. ההופעה הראשונה שלהם היתה בסוף שנת 1986 באוקספורד במקום שנקרא Jericho Tavern. ב1987 יורק, אובריין, סלוואי וקולין גרינווד התפזרו ללמוד באוניברסיטה, אך למרות זאת הם המשיכו להתאמן בסופי שבוע ובחגים.ב1991 אחרי שכל החברים מלבד ג'וני גרינווד סיימו את התארים שלהם, הלהקה חברה בשנית והחלה להקליט דמואים [יח]. כOn a Friday הם הופיעו במקומות כמו "טברנת יריחו" והקליטו דמואים כמו Manic Hedgehog. באותה תקופה היתה סצינה מאוד מפותחת באיזור Oxfordshire והThames Valley אך היא התרכזה יותר סביב מה שהיה מכונה "Shoegazing". להקות שהיו מורכבות בעיקר מגיטריסטים אשר בוהים בנעליהם בזמן שהם היו מנגנים על הגיטרות ומפעילים הרבה אפקטים ויוצרים מוזיקה אמביאנטית[יט] על גבול הנוייז[כ]. להקות כמו Ride[כא] או Slowdive[כב]. הלהקה On a Friday לא ממש התאימה לסצינה הזאת שהם ככל הנראה החמיצו עד אשר החברים חזרו מהאוניברסיטה. למרות זאת, ככל שעלו מספרי ההופעות עלתה רמת ההתעניינות של הלייבלים[כג] והמפיקים[כד] בסצינה. המפיק של Slowdive ואחד הבעלים של Oxford Courtyard Studios העונה לשם כריס האפורד נכח באחת מהופעותיהם של On a Friday ויחד עם השותף שלו ברייס אדג' הפיקו דמו טייפ[יח] והפכו למנהלים של הלהקה עד היום הזה. לאחר מפגש מזדמן בין קולין גרינווד ונציג גילוי כשרונות A&R של Parlophone [כה, כו], קית' ווזנקרופט, ולאחר שראה אותם מופיעים בטברנת יריחו, הלהקה חתמה על חוזה לשישה אלבומים עם EMI[כז] ב1991. לבקשת הלייבל הלהקה שינתה את שמם לRadiohead, בהשראת כותרת שיר מהאלבום True Stories[כט] של Talking Heads[ל]. השיר Radiohead מבוסס על סיפור שסיפר השחקן סטפן טובולווסקי (מוכר בעיקר בזכות הופעתו בסרט Groundhouge Day עם ביל מוראיי) לסולן הלהקה David Byrne על חוויות נפשיות שהיו לו בתקופת הנערות.
רדיוהד הקליטו את הEP הבכורה שלהם עם המנהלים שלהם, האפורד ואדג' בCourtyard Studios. האלבום Drill (שהיום הוא אלבום נחשב בעייני אספנים) יצא במאי 1992 אך בקושי זכה להתייחסותם של מבקרי המוזיקה או מצעדי הפזמונים. הגיע למקום 101 והלהקה הופיעה בתור להקת חימום בלבד. כתוצאה מכך הלהקה שכרה את פול קולדרי ואת שון סלייד, אשר עבדו עם להקות עצמאיות בארה"ב כמו Pixies [לא] וDinosaur Jr[לב], כדי שיפיקו את אלבום הבכורה שלהם. האלבום הוקלט תוך 3 שבועות בOxford Studio ב1992. בספטמבר 1992 הם הוציאו את הCreep EP ועדיין הפריצה הגדולה לא הגיעה לפני 1993 כאשר Creep נכנס בסערה למצעד להיטי רוק מודרני של Billboard[לג] בUS למקום השני. מה שעשה את ההבדל והכניס אותם לתמונה בבריטניה היה הוצאה מחדש של השיר שנה מאוחר יותר שהביא אותו למקום ה-7 במצעד הסינגלים הבריטי. רדיוהד קיבלו ביקורות שנויות במחלוקת על Creep. עיתון המוזיקה הבריטי NME תיאר את הלהקה כ"A Lily-livered excuse for a rock band" תירוץ עלוב ללהקת רוק. בנוסף על כך, BBC Radio 1[לד] הכניסו את השיר לרשימה השחורה בגלל שהוא היה "דכאוני מידי". בישראל, הסינגל הושמע על ידי יואב קוטנר [לה] והפך ללהיט ענק בארץ, רדיוהד הופיעו פעם ראשונה מחוץ לגבולות בריטניה בתל אביב לאחר שהזמינו אותם בעקבות הצלחת הלהיט. בארצות הברית Creep הגיע למקום צנוע ,34, אבל תחנות רדיו בסן פרנסיסקו ובLA הכריזו על Pablo Honey כאלבום שמצפים לבואו ולאחר שיצא הגיע לאלבום זהב בארה"ב. עד היום חברי הלהקה מתכחשים לCreep, למרות שהוא פתח להם את הצוהר הראשוני. לטענתם השיר קיבל משמעות כבדה מידי על ידי אוהדי הלהקה והוא פורש לא נכון. יורק אפילו טען שהשיר מהתחלה נחשב בעיניהם כשיר גרוע וכמו כל שיר גרוע של הלהקה ג'וני היה מנגן בסופו כדי להרוס אותו. המפיק, קולדרי אמר "Joney played the piano at the end of the song and it was gorgeous" ולאחר מכן טען שכל מי ששמע את השיר התחיל להשתגע וזה מה שגרם להם להוציא אותו כסינגל [5]. בפברואר 1993 רדיוהד שיחררה את Pablo Honey, שנקרא על שם מערכון של The Jerky Boys[לו][11], אך הצלחתו לא נסקה למרות ההכנה הטובה עם הסינגל Creep. האלבום הגיע למקום 22 במצעד הבריטי (וכאמור בארה"ב הגיע לאלבום זהב). האלבום לא היה מופלא או פורץ גבולות כמו העבודות המאוחרות יותר של ההרכב אך הוא הראה פוטנציאל גדול במיוחד עם שירים כמו Creep, Anyone Can Play Guitar, Thinking About You ו-You. היו מבקרים שבגלל סיפורו המלנכולי של יורק ותספורתו הדומה לזאת של קורט קוביין [לז] טענו שרדיוהד הם חיקוי נוסף בסדרת חיקויים לNirvana[לז] עם אסתטיקה של הPixies[לא] שרוכבים על גל הגראנג' [ט]. עוד להקה של להיט אחד שתיעלם מהשטח.
רדיוהד יצאו לדרכים והחלו במסע הופעות שנפרס לאורך שנתיים בעקבות ההצלחה הלא צפויה שהייתה להם בארה"ב. הם הופיעו יותר מ150 הופעות ב1993 והלהקה כמעט והתפרקה תחת לחץ ההופעות וההצלחה שהייתה ל Pablo Honey בעיני אוהדי הלהקה. לטענת חברי הלהקה היה להם קשה לנגן שירים שהם הקליטו שנתיים קודם לכן, כמו להיות תקועים בלולאת זמן[6] וחיכו לעבוד על שירים חדשים. ב1994 הם החלו לעבוד על אלבומם השני עם המפיק ג'ון לקי (John Leckie), מפיק ותיק בAbbey Road Studios [לח]. לחץ רב היה על הלהקה להוציא אלבום המשך מרשים יותר מאלבומם הראשון כדי שישווה את הצלחת הלהיט Creep. ההקלטות היו קשות ולא טבעיות ויורק התחיל לפתח את הפוביות שלו ונקודת מבטו הקשה כנגד מסחור ו'מכירת' שירים לעולם[7]. "היינו חייבים לתת להקלטות את תשומת הלב המירבית, לעשות את האלבום מדהים, להיטי מספר 1 מיידים באמריקה. כולם משכו שערות ואמרו 'זה לא טוב מספיק!' השתדלנו יותר מידי" אומר המפיק ג'ון לקי. [5]
הם שיחררו את My Iron Lung EP ב1994 בין שני האלבומים, EP שזכה לביקורות טובות אך לא עורר סערה שהחלה לדעוך סביב הלהקה. היה ניתן לראות את מצב הביניים בין להקת פופ פשוטה כמו בPablo Honey לבין העומק המוזיקלי של אלבומם הקרב. הEP הכיל שיר בשם Talk Show Host שהופיע בפס הקול לסרט Romeo + Juliet ושיר נוסף שלא הופיע בפס קול התנגן בסוף הסרט בשם Exit Music (For a Film) שגם יופיע באלבום השלישי של הלהקה.
הפתרון לבעיות, שאליהם נקלעה הלהקה ביצירת האלבום, היה יציאת הלהקה למסע הופעות במזרח הרחוק, מקסיקו ואוסטרליה כדי לשנות אוירה ולהופיע עם החומרים החדשים שלהם. "זה גרם להם להעריך מחדש במה הם היו טובים ונהנו לעשות" אומר האפורד. לאחר שחזרו ממסע ההופעות, עם התובנות שאספו מניגון השירים, הם סיימו את הקלטת האלבום בין לילה. [8]
במרץ 1995 רדיוהד שיחררו את האלבום השני שלהם The Bends. האלבום נשען על סאונד גיטרות עצמתי ותפקידי גיטרה תופסים של שלושת הגיטריסטים, שימוש נרחב יותר בקלידים מאלבומם הראשון, קולו וסגנונו של יורק הוגדרו אף הם בצורה משמעותית יותר באלבום זה. שירי המנונים ובלאדות נוגות לצד שירים כמו Planet Telex, Street Spirit ו-Fake Plastic Trees היו מרהיבים, מקוריים ומצביעים על ההתפתחות הקרבה ובאה של הלהקה. האלבום קיבל ביקורות טובות גם על הכתיבה והמילים של יורק שהחל לפתח יותר את מרחב הכתיבה הרדוף שלו עם מאפיינים של חולי, צרכנות, קנאה וכמיהה. אחרי הכל, האלבום The Bends הוציא את רדיוהד מהמשבצת שממנה כל כך פחדו, ושהתקשורת מיהרה להכניס אותם אליה, של להקת להיט אחד. זה לקח 5 סינגלים, רק לאחר שיצא Street Spirit (Fade Out) הלהקה חזרה שוב לעשרת הגדולים בבריטניה לאחר Creep. בבריטניה זאת היתה תקופת הBritpop[לט] עם להקות כמו Oasis, Blur וPulp [מ-מב] ולכן האלבום שויך לזרם זה, למרות שאינו כזה לחלוטין[5]. באותה תקופה האלבום הרים את הלהקה מעל לאחיה בBritpop [לט] וכיום הוא נחשב על ידי מבקרים רבים כאחד מהאלבומים הטובים ביותר באמצע שנות ה90.
ב1995 יצאה הלהקה למסע הופעות בצפון אמריקה ואירופה יחד עם אחת הלהקות שיותר השפיעה עליהם ועל הבחירה בסגנון המוזיקה שאותו ינגנו וגם אחת הלהקות היותר גדולות באותה תקופה, R.E.M.[מג] "היינו להקה אחרת אחרי מסע ההופעות עם R.E.M. הם עשו את זה בדרכם שלהם ואנחנו דיברנו על זה שזה הדרך שאנחנו רוצים לעשות את זה. לצאת החוצה ולהופיע, ולזכות באהבתם של עוד קצת אנשים עם כל אלבום" מצהיר אובריין לרולינג סטון ב97 [4]. מייקל סטייפ, סולן R.E.M. הצהיר על אהדתו כלפי הלהקה וקליפים בMTV[מד] לשירים Just ו-Street Spirit עזרו לרדיוהד להשיג פופולאריות מחוץ לבריטניה. למרות מעגל האוהדים הגדל מחוץ לבריטניה האלבום לא הגיע להצלחה כמו שהגיעו עם Creep. האלבום הגיע למקום 88 בלבד במצעד האלבומים בארה"ב ו-High and Dry היה להיט צנוע, ולמרות זאת מכירות האלבום בארה"ב היו מוצלחות מאוד. להקות בריטפופ מצליחות ביותר כמו Coldplay ו-Muse [מה-מו] הושפעו ישירות מהאלבום הזה ששימש להם כמודל ודוגמא לאלבומים שהם יוציאו מאוחר יותר.
The Bends גם סימן התחלה של קשר עם אישים שבמרוצת הזמן יהפכו לחלק ממשפחת רדיוהד המורחבת. Nigel Godrich היה הטכנאי בהקלטות The Bends והוא יהפוך בשלב יותר מאוחר למפיק במשרה מלאה של הלהקה. מערכת יחסים פורה שבאופן מוצדק מושווית למערכת היחסים בין ג'ורג' מרטין [מז] והביטלס[ד]. באלבום זה לראשונה אפשר לראות את הArtwork של Stanley Donwood, שהיה חבר של יורק מהקולג'. התפתחותו הויזואלית של דונווד עשתה רושם כמתקדמת באותו קצב כשל התפתחותה המוזיקלי ובגרות הלהקה עם השנים.
בסוף 1995 רדיוהד כבר הקליטו שיר שיופיע באלבום הבא שלהם. השיר Lucky שוחרר כסינגל לקדם את אלבום הצדקה The Help Album למען צדקת ילדי מלחמה. הוא הוקלט עם גודריצ' כמו השיר Talk Show Host שהוזכר קודם. הלהקה אז החליטה להפיק את האלבום בעזרתו של גודריצ' והם החלו לעבוד.
"כולם אמרו לנו 'אתם תמכרו 6 או 7 מיליון אם תוציאו' 2 The Bends, Part ' ואנחנו ענינו 'כן, בטח'. אנחנו לא הולכים לעשות את זה. הדבר היחיד שאסור לעשות זה להגיד לנו מה לעשות, כי אנחנו נבעט כנגד זה ונעשה בדיוק ההפך" אמר אובריין [4]. אכן כך היה, בתחילת 1996 רדיוהד החלו לכתוב את אלבומם השלישי בסטודיו החזרות שלהם Canned Applause, צריף תפוחים מומר ליד ביתם בOxford. עד יולי הם הקליטו ארבעה שירים עם המפיק גודריצ'. עם התובנות מThe Bends הם ניסו את השירים הללו בהופעות חיות לפני הכניסה להקלטות. עד 1996 Canned Applause היה מוכן להקלטות. זאת הייתה פעם ראשונה שהלהקה ניסתה לערוך שירים לאלבום מחוץ לסביבת אולפן מקובלת. למרות הניסיונות והסביבה הלא קונבנציונלית ארבעת השירים (Subterranean Homesick Alien, Electioneering, The Tourist ו-No Surprises) שהוקלטו באולפן המאולתר נכנסו לאלבום. ביולי ואוגוסט הם חזרו להופיע ולהציג את השירים שעליהם עבדו. בספטמבר הם עברו לSt. Catherine's Court, שהיתה אחוזה בבעלות השחקנית Jane Seymour [מח]. באחוזה הם הקליטו את שאר האלבום השלישי, ללא לחץ חיצוני שהשפיע עליהם. הם השתמשו באמצעים שעמדו מולם באחוזה, בחדרים שונים ובאווירות שונות שמצאו ברחבי האחוזה. הבידוד מהעולם החיצוני גרם לתחושת הזמן להיות איטית יותר ובקצב שונה, מה שגרם לזמני העבודה על האלבום להיות יותר גמישים וספונטניים. עם השפעות מ DJ Shadow, Ennio Morricone, The Beatles ו- Miles Davis [ד, יד, מט, נ] ששימשו אותם להשראה לשני שירים (Exit Music( For a Film), Let Down) הוקלטו בLive [נא] ועד דצמבר 96, האלבום היה גמור ועד מרץ הוא מוקסס. "הקושי הגדול ביותר היה לסיים את האלבום. לא ניתנו לנו דדליינס והיה לנו חופש מוחלט לעשות מה שעולה על רוחנו. דחינו אותו בגלל שקצת פחדנו באמת לסיים ולסגור דברים." נזכר אובריין [5].
במאי 1997 שוחרר הסינגל הראשון מהאלבום, שיר שאורכו 6 דקות בשם Paranoid Android. עם החלטה אמיצה ומבטיחה שכזאת הציפייה לאלבום הייתה היסטרית וב16 ליוני 1997 האלבום השלישי, OK Computer, שוחרר והתקבל עם דרישה אפילו יותר גדולה מThe Bends ועד היום מופיע בהמון סקרי "Best Album". הוא הגיע מיד למקום ראשון במצעד הבריטי בילה 71 שבועות רצופים במצעד, קיבל הכרה עולמית וקיבל אלבום פלטינום. האלבום הציג את רדיוהד כלוקחת סיכונים מוזיקליים, שלא כמצופה מז'אנר הבריטפופ [לט]. מתנסים עם Ambience [יט] ו-Noise [כ] ועם מבני שירים שונים כדי ליצור סדרת שירים שהרבה רואים כנקודת הפסגה של מוזיקת הרוק של סוף המאה העשרים. הליריקה באלבום הלכה לכיוון יותר כצופה מהצד ופחות אישי. "מה שבאמת הדהים אותי הוא העובדה שאנשים הבינו את כל הדברים, כל הטקסטורות והסאונדים והאטמוספירות שניסינו ליצור."יורק נדהם מהצלחת האלבום.[8] למרות שהאלבום הגיע למקום 21 בלבד במצעד בארה"ב הוא הגיח אל המיינסטרים בסופו של דבר וקיבל פרס Grammy לאלבום האלטרנטיבי הכי טוב והיה מועמד לאלבום הכי טוב. OK Computer גרר מסע הופעות עולמי בשם Against Demons World Tour. במאי הקליפ של No Surprises, גראנט גי (Grant Gee) הצטרף ללהקה לסיבוב ההופעות וצילם אותו, מה שהוביל לסרט דוקומנטרי בשם Meeting People Is Easy על תלאות הלהקה בסיבוב ההופעות ודעותיהם הנחרצות לגבי תעשיית המוזיקה והתקשורת. בסרט ניתן לראות גם גרסאות ראשוניות לשירים שיבואו באלבומים הבאים כמו How To Disappear Completely ו- Nude.
"הדבר החשוב בשבילנו באלבום הזה היה להפיק אותו בעצמינו. היה עלינו ללמוד איך לקבל החלטות בין ששתינו. היינו חמשת החברים בלהקה והטכנאי/ממקסס נייג'ל גודריצ'. למדנו הרבה מלעשות זאת בעצמינו ובמבט לאחור, אנחנו מאוד גאים באלבום" אומר קולין גרינווד [5]. זהו האלבום הראשון של רדיוהד שהופק על ידם (כמשפחה מורחבת עם גודריצ') וללא לחץ בזמן או לחץ בעמידה ביעדים שיווקיים ולטענת רבים זה מה שנתן לאלבום את האופי המוגדר כל כך שיוציא ויעלה את רדיוהד לכמה דרגות מעל לכל להקה בסוף שנות ה90, אשר מאיימת אפילו על השמות המובילים ביותר באותה תקופה U2 ו-R.E.M.
בין האלבום השלישי לרביעי יצאו שני EP נוספים בשם No Surprises/Running From Demons ו- Airbag/How Am I Driving עם כמה שירים נוספים שסימלו שוב את מצב הביניים בין רוק אלטרנטיבי פרוגרסיבי של OK Computer לבין עבודה אקספרימנטלית יותר שתוצג באלבום הרביעי. יחד עם האלבום Urban Hymns [נב] שיצא באותה תקופה ללהקה Verve The[נג] האלבום OK Computer נחשב בעיני רבים כחותמת סופית על מותו של ז'אנר הבריטפופ [לט] הגוסס באותה תקופה. במיוחד ששני האלבומים היו בסטייל וז'אנר משל עצמם.

בפוסט הבא נציג את התקליט העומד למחקר, Amnesiac, ואת הקשר הישיר בינו לבין האלבום שיצא לפניו, Kid A.

המאמר נכתב במסגרת קורס פרספקטיבות מוזיקליות ב- "Muzik” - בית ספר גבוה ליצירה והפקת מוזיקה", בהנחיית עמית הכט
השאירו תגובה

לחצו על הכפתור על מנת להכנס באמצעות הפייסבוק שלכם בכדי להשאיר תגובה

Connect

לפוסט זה יש 0 תגובות