צ'מעו סיפור – חדשות מוזיקה
חפש
מלאו פרטים
וניצור איתכם קשר בהקדם
שלח
הצטרפו אלינו
 width=

 
עמוד הבית    חדשות    צ'מעו סיפור

צ'מעו סיפור

  מאת: ליאור טף
בפינתנו החדשה (והחד פעמית) "צ'מעו סיפור" אנחנו מארחים הפעם את ליאור טף, בוגר Muzik, שיספר לנו איך מעגלים נסגרים (או נפתחים מחדש?):

"כהרגלי, יצאתי הבוקר להליכה בעיר, איזור גבעתיים-רמת גן - מוכן להזיע את הצרות ואת הסטרס, לחזק את הרגליים ואת הנפש. בלי מוזיקה או משהו לשמוע באוזניות זה הרי לא עובד, אז גם כן כהרגלי לקחתי את האייפון איתי ושמתי את תכנית הרדיו המעולה "זה המקום" של אהוד בנאי, שלמזלי, הארכיון השלם שלה נמצא ברשת (ICAST) . בחרתי שרירותית בתוכנית בנושא "לונדון" והתחלתי לצעוד.



התוכנית, שמשודרת בימי שישי בצהריים בגל"צ, מתחילה תמיד בהקדמה: "ברוכים הבאים לזה המקום וזו השעה", מעין משפט זן שכזה שמדגיש את העכשיו וההווה ומזמין אותנו לחוות את הרגע, שעה - עם אהוד בנאי. היו שם אין סוף סיפורים קטנים על הרכבת התחתית, על ביקורים בוויילס, שירי פולק אקוסטיים ומפגשים הזויים – כולם בלונדון. כמה שאני אוהב לשמוע את אהוד בנאי בשישי בבוקר.

יצא לי לפגוש את אהוד בעבר כמה פעמים, בכל מיני נסיבות הזויות יותר או פחות - גם במפגשים מוזיקליים (כמו בפרויקט טריביוט של Muzik לפליטים) וגם במפגשים תרבותיים כמו קבלת שבת לתנועות הנוער בעיר, בסניף בני עקיבא המקומי ואפילו בעוד כמה מקומות, מפתיעים לא פחות.
תמיד שאני מאזין לאהוד אני תוהה מתי תהיה הפעם הבאה שאפגוש אותו, והיכן, שכן ידוע לי שהוא גר ממש פה באזור.

עם המחשבות על לונדון ועל אהוד אני צועד על המדרכה ברחוב המלך יוסף ברמת גן (עיר שקצת נשכחה בשנות ה80', אבל זה גם מה שיפה בה) לכיוון רחוב בן גוריון בגבעתיים ומאזין ל"זה המקום". לפתע, אני רואה בזווית העין דמות קטנה, צנועה ומזוקנת, עם חולצה לבנה יוצאת מבית הכנסת.
"אהוד?" חשבתי לעצמי. הסתכלתי עוד כמה פעמים וזיהיתי אותו, הפעם בוודאות, בעוד שנינו הולכים זה לצד זה, מדרכה לצד מדרכה .
תהיתי לעצמי אם לעצור, לדבר איתו – זה הרי מפגש שרק הגורל יכול ליצור.
אזרתי אומץ, חציתי את הכביש ופניתי אליו בחשש: "היי אהוד, מה נשמע?" והוא עונה: "טוב, תודה", בטח מתכנן כבר איך להימלט מעוד מעריץ מטרידן שתפס אותו בדרך הביתה, לקראת שבת.
סיפרתי לו בהתרגשות של ילדה בת 12 שאני בדיוק מאזין ל"זה המקום" ב-ICAST , בתוכנית בנושא לונדון וכמה שזה מדהים שאני שומע אותו עכשיו גם באוזניות וגם במציאות. חומה אחת נפרצה ושפת גופו כבר נראתה נינוחה יותר.
"תאר לך שהיינו נפגשים בלונדון" אמר בקלילות הבנאית שלו. "לזה כמובן אני רק יכול לקוות", חשבתי לעצמי.
המשכנו לדבר בנינוחות - "עזוב אותך מהאתר של גל"צ, אני מזמן עברתי לICAST ", הסביר לי בטון כזה, כאילו היה סוחר ממולח בשוק של מחשבים וסמארטפונים.

אחרי עוד כמה משפטי הערצה שגרתיים, סיפרתי לו שכבר נפגשנו בעבר ב- Muzik ושביצעתי את העיבוד המחודש ל"עיר מקלט", אותו הוא לקח להופעות שלו וגם לאחד מאלבומיו האחרונים.
חומה נפרצת 2#. מכאן הכל הלך חלק יותר. "תשמע זה באמת היה ביצוע נפלא. הכי טוב באלבום שלכם" הוא אמר והוסיף: "אחרי ששמעתי אותו אמרתי לעמי רייס שחייבים לגנוב להם את העיבוד הזה. לגנוב ברשות כמובן..." אמר עם חיוך ילדותי. השבתי שזה כבוד גדול בשבילי והוא מוזמן "לגנוב" לי כל עיבוד שירצה.

אחרי שעמדנו כמה דקות בפינת המלך יוסף ובן גוריון הוא שאל: "אתה ממשיך לכיוון הזה"? והצביע על רחוב בן גוריון לכיוון עיר הגבעות. אמרתי שכן והתחלנו ללכת ולדבר, אני ואהוד בנאי. המשכנו לדבר על העיבוד ל"עיר מקלט". אמרתי לו שאפילו הרווחתי על זה כמה שקלים מתמלוגים. "ואוו איזה יופי!" אמר בהשתאות וסיפר לי על הצ'ק הראשון שקיבל מאקו"ם וכמה התרגש בזמנו.
"תגיד, אתה פה מהאיזור?" הוא שאל. "כן כן אני פה מגולומב" עניתי בגאווה.
"באמת? אני גם פעם שכרתי דירה בגולומב וגם בריינס, ובכלל גדלתי פה בגבעתיים".
לבסוף, הוא שאל אותי לשמי ונפרדנו בלחיצת יד חמה ובברכת שבת שלום, בתקווה להתראות בעתיד. ההליכה הקצרה שנשארה לי לכיוון הבית הפכה לריצה קלה של התרגשות, וכל מה שיכולתי לחשוב עליו היה המשפט: "זה המקום, זו השעה".

צ'מעו סיפור – חדשות מוזיקה