שי אלון מלמד לגעת במוזיקה – חדשות מוזיקה
חפש
מלאו פרטים
וניצור איתכם קשר בהקדם
שלח
הצטרפו אלינו
 width=

 
עמוד הבית    חדשות    שי אלון מלמד לגעת במוזיקה

שי אלון מלמד לגעת במוזיקה

  בסרט החדש והמדובר וויפלאש, מורה קשוח מלמד נגינה כמו אמנות לחימה ובגישה המזכירה צבא. האם זו הדרך להפוך תלמיד לנגן אמיתי? האם נגינה היא אובססיה הדורשת נאמנות מוחלטת וטוטאליות כמעט הרסנית? מה הן התכונות שצריך מורה לנגינה על מנת להדריך נגנים? האם רגישות  אינה גם אחת מהן? ומה בעצם צריך להילמד כאן? נגינה כעוד תחום מצוינות וירטואוזי או כדרך ביטוי ויצירה אישית לחיים? אלה דברים שמעסיקים את צוות מורי הנגינה בבית הספר בניסיונם להדריך סוג חדש ומעט שונה של נגנים - יוצרים.
 
שי אלון מנגן כבר יותר משלושים שנה בכל סגנון אפשרי ועם יוצרים כגון ירמי קפלן, מירה עוואד ואחינועם ניני. כאיש סקרן הוא נהנה להתנסות ולעבור מהרכב ג'ז אוונגרדי להפקות של אלבומי  שירים. במשך השנים הוא גם נגע בהוראה אבל התמסר לכך בהיקף ובלהט רק אחרי שהרגיש שיש לו מה להגיד וללמד. זה קרה לפני חמש שנים, ומאז הוא מלמד ב-Muzik ובשטריקר מיומנויות נגינה ומחויב להוראה לא פחות מאשר לנגינה עצמה.
 
שי, מה הגישה שלך לנגינה ולהוראה שלה? 
 
מי שרוצה להשתלט על כלי בצורה שירגיש בנוח, חייב להשקיע את עצמו במיומנות. כלומר להתמסר לכלי ולחיות אותו כל רגע וכל היום. כמו נגן ג'ז. זה משהו שנכנס בסוף גם לרוק - ההבנה שהכלי והמיומנות הם דרך חיים. נגן חייב להיות מושקע בנגינה ולדעת, כדי שהידע ישרת אותו כשהוא יצטרך. יש מיתוס שהידע והמיומנות פוגעים באותנטיות. לדעתי זה בדיוק להיפך. הם רק מעשירים אותה. קח את ג'וני גרינווד, הגיטריסט של להקת רדיוהד. הוא נגן עם המון ידע ומיומנות והם לא פוגעים לו ביצירתיות או ברגישות. להיפך, הוא רק הולך וצומח. ג'ימי הנדריקס אולי לא קרא תווים, אבל הוא ניגן מגיל צעיר 18 שעות ביום. מיילס דייויס מספר שהוא הראה להנדריקס תווים וכשזה לא הצליח לקרוא אותם הם התיישבו ליד הפסנתר והנדריקס ידע הכול. הוא אולי לא ידע לקרוא לדברים בשמם, אבל הוא ידע. הפחד הזה, כאילו ידע מקלקל, בא לדעתי מרומנטיקה וגם מגזענות. במקום להתייחס אל מוזיקאים שחורים כנגנים ומוזיקאים שווי ערך היה נוח לתרבות המערבית והאירופאית להציג אותם כסוג של סופר-קופים, פנומן של קרקס, שהכישרון שלהם לא קשור לידע שיש לאדון הלבן ולכן גם לא מאיים עליו; כי מה שהמוזיקה השחורה ותפיסת הנגינה של הג'ז, הבלוז והפאנק עשו זה כל מה שאסור במוזיקה האירופאית. הם שברו את הקיבעון של המוזיקה הזו וקראו תגר על החוקים שלה. חוץ מהפיכת היצריות והחיבור של מוזיקה לגוף כעיקר, הם עשו שימוש בטריטון, הדגישו פעמות במקומות הלא מקובלים, נעו במרווח של קווינטות מקבילות. זה מה שה-power chords המפורסמים בבלוז וברוק עושה. זו הייתה מהפכה של מוזיקה, אז ברור שהיה נוח להציג אותה כפנומן אקזוטי מאשר להתמודד עם השאלות שהיא מעלה. היא תיקנה את כל מה שהיה חסר ואסור במוזיקה האירופאית, ותמיד התבססה גם על מיומנות או ידע. כי ידע לא קשור לאותנטיות או לסגנון. ידע הוא אמצעי להשתפר ולהגיע יותר מהר למה שאתה שומע בראש. זה הכל.       
 
מה אתה מלמד?
 
אני מלמד את ה-basics, הבנה הרמונית. והתלמידים מבינים מהר מאוד שזה נחוץ ובונה נכון. כי זה נותן להם כלים בסיסיים לנגן את השירים שהם רוצים לנגן. הם מבינים שזה כלי חשוב. אני מתייחס לגיטרה כמו אל פסנתר, עובר איתם על כל האפשרויות לנגן אקורדים של שיר שהם אוהבים על הכלי. ופתאום הם מבינים את ההבדל בין נגינה בסיסית לנגינה אמיתית, חווים איך אפשר לקחת מעט ולהפוך אותו להרבה, רואים שהגיטרה היא כלי עם הרבה אפשרויות. אני מנסה להסיר את הרומנטיקה מהבורות ומההשכלה. יש את הרומנטיקה, שמוזיקה זה מתמטיקה. אבל שפת המוזיקה זה משהו הרבה יותר פשוט ופרקטי. אני מלמד הרמוניה בלי שמץ של אליטיזם. הידע צריך לשרת אותי ולא אני אותו. אני מלמד איך שפת המוזיקה גורמת לי להיות נגן יותר טוב ומתקדם למקומות המורכבים עם ההרמוניה הבסיסית כתשתית לביטוי ולצמיחה האישית של התלמיד כמוזיקאי וכנגן.
 
איך אתה רואה את התפקיד שלך כמורה?
 
כמורה, התפקיד העיקרי שלי הוא להראות תשוקה. אני בא ללא שמץ של יומרה לסמכות או להתנשאות על התלמיד. מה שאני מביא זה את ה-passion לדבר. לדעתי התשוקה של המורה היא כלי ההוראה העיקרי שלו. אני מישהו שלא יכול לחיות בלי נגינה. הפעולה של הנגינה זה ממש הכרח נפשי בשבילי. אם אני לא מנגן כמה שעות ביום אני מרגיש כמו מישהו בלי מים במדבר. את התשוקה הזו אני מעביר לתלמידים. את הצורך בנגינה ככלי לביטוי אישי ולצמיחה. אני מישהו שחייב ללמוד כל יום משהו חדש. לא אוהב להגביל את עצמי או להיות purist של סגנון מסוים. אני רוצה להתנסות ולגלות אפשרויות חדשות בכלי שלי כל הזמן. אז תלמידים רואים שהתשוקה שלי מגובה במעשים. אני אומר להם שצריך כל הזמן לנגן ולגעת במוזיקה. לנגן זה לגעת במוזיקה. ה-Beatles לא היו מה שהם בלי השנה בגרמניה כי הם ניגנו שם סביב השעון. ה-Red Hot Chili Peppers הפכו למפלצת כי הם הופיעו שנים, ערב אחר ערב ולא הפסיקו לנגן. הניסיון הופך אותך למוזיקאי. אתה צריך לא להפסיק ללמוד ולנגן. חייב לגעת כל הזמן פיזית במוזיקה. איך אמר סטרווינסקי? "I need to touch music as well as to think it". ההוראה הפכה למשהו ששומר אותי חם על היכולות שלי. כי אני חייב את זה לתלמידים, צריך כל הזמן לשמור על כושר, להיות on top of my game. חוץ מזה אני גם לומד מהם, הם כל הזמן מכירים לי מוזיקה חדשה. ההוראה מפרה ומחיה אותי, נותנת ערך מוסף גם למקצוע שלי כיוצר וכנגן.
 
מספר התלמידים בקורס מיומנויות הגיטרה שלך הוכפל ושולש השנה. למה לדעתך?
 
הגיטרה היא דרך פשוטה וישירה לגעת ולחוש מוזיקה. דרך אגב, שים לב שאנחנו מתחילים על הגיטרה עם החלק ההרמוני, לא עם המנגינות. חוץ מזה יש את ההיבט ההיסטורי. הגיטרה היא הכלי המרכזי שחיבר בין המהפכה השחורה למוזיקה האירופאית, דווקא בגלל שהיא בבסיסה כלי עממי. זה הכלי של הבלוז ושל הרוק. מי שנוגע בגיטרה נוגע אוטומטית במורשת של דמויות כמו ווס מונטגומרי וג'ון לנון. זה משהו חזק מאוד.
 
לבסוף, מה אתה שומע לאחרונה? 
 
הכל מכל. כמו בנגינה. על קצה המזלג אני שומע לאחרונה ואוהב מאוד את כל מה ש-Pharrell Williams עושה. חוץ מזה חזרתי גם ל-Sony Rollins ואני שומע Claude Debussy. כשאני בדרכים או סתם בא לי מוזיקה אני שומע את תחנת Ram Fm (92.3 Fm). מה שקורה היום במוזיקה הערבית מבחינתי דומה למה שקרה בשנות החמישים עם המוזיקה השחורה בארצות הברית. השילוב הזה בין התחכום והטכנולוגיה המערביים לשורשיות ואותנטיות. יש בתחנה הזו דברים נפלאים.
 
 
שי אלון עם מירה עוואד בשיר של מחמוד דרוויש

שי אלון מלמד לגעת במוזיקה – חדשות מוזיקה