הרשמה לניוזלטר
מידע והרשמה ל -Muzik
שם
טלפון
מייל
נושא
שלח
על בן הילר, מפיק האלבום - Sounds of the universe
ליאור פדלון
| שני | 28.05.12 |
על בן הילר, מפיק האלבום - Sounds of the universe
חלק חמישי מתוך עבודת המחקר של ליאור פדלון על אלבום הסטודיו ה - 12 של להקת האלקטרו הבריטית Depeche Mode.
בן הילר מביא את הלהקה לשיאים חדשים כאשר מצליח להטמיע בהם את הרעיון של יצירה "תוך כדי תנועה" דרך ג'אמים באולפן, כך מצליח הילר להחזיר להם את חדוות היצירה ואת אותו "ניצוץ" אבוד. כמו כן, נעסוק באותה תחושת "חלל" שמאפיינת את האלבום הנוכחי.

בריאיון עם הלהקה אמר פלטשר : "כי עד היום כתבו על חיי השגרה אך האלבום הזה הרבה יותר אותנטי, הוא לא נופל לקלישאות פופ (בית פזמון c פארט וכו'..) אלא מעביר את הרוח באולפן בעת עשיית האלבום. את הרעיון ליצור את האלבום באולפן תוך כדי תנועה הביא עימו המפיק בן הילר. זוהי הפעם הראשונה שדפש מגיעים להקלטת אלבום ללא חומרים מקדימים , וזורמים עם הילר על הרעיון של ליצור את האלבום , ואת הקונספט תוך כדי ג'אמים באולפן.

בן הילר, המפיק, (The Doves, Blur) וחבר מרכזי בחברת DB140 ,(שגם הפיק את playing the angel) אוהב לעבוד עם שכבות של סאונד, אחת על גבי השנייה, מה שגורם לכך שבכל האזנה ניתן לגלות פרטים חדשים שלא נתגלו בהאזנה הקודמת, ועל כן היופי האמיתי של התקליט מתגלה רק לאחר כמה האזנות.

בן הילר הכניס רוח צעירה וחדשנית אל הדפשיות, אחרי שכבר כמעט הכל התפוצץ ונראה היה שכל אחד מחברי הלהקה הולך לדרך חדשה משלו (דייב גאהן עם שני אלבומי סולו , ומרטין גור עם אלבום בכורה אחד). אחרי 24 שנים שההרכב מוציא אלבומים אחד אחרי השני וכבר שכמעט נגמר האוויר בסיר הלחץ , מגיע בן הילר רענן וחדש ופותח להם צוהר חדש , מצית בהם את הניצוץ.

הילר גם פותר את המשבר המיתולוגי של הלהקה והוא התיסכול בו נמצאים שני חברי הלהקה מרטין גור שכתב עד לאלבום מ - 2006 את כל החומרים לבד, ודייב גאהן שהרגיש כי אין לו ביטוי בלהקה ויצר ביניהם חוזה שסיפק את שניהם ובכך תרם לאווירה הטובה בין חברי הלהקה . זהו התפקיד של מפיק בעיני , הוא הווייב מן , הוא מאתגר את הלהקה, פותח להם את הראש, מחובר לעכשוויות מסתכל על החיים מנקודה צעירה ולוקח עימו את האחריות הגדולה שבה הוא מחוייב להביא ללהקה איזשהו אינפוט שיעורר בהם תשוקה וחדוות יצירה.

עוד דבר שהילר רצה להשיג באלבום החדש הוא חווית האזנה פשוטה ועתידנית, הסאונד שהביא חד וקוהרנטי , עשיר אך מדוייק , יש איזון במרחב מבחינת הכלים המנגנים, מצד אחד המיקס שמרני ולא שובר גבולות אך יחד עם זאת המאזין מרגיש בטיול שאינו חווה בעבר , המאזין יכול להבחין שהיוצר חשב עליו במהלך היצירה. "צלילים מהיקום" שולט במאזין כבר מהפתיחה (פאלס אטונלי ארוך וממושך, מרגיש כאות מחווה לסינתיסייזרים) . המאזין מחליט להתמסר לחוויה ולקבל את השיוט שאליו התכוונה ההפקה.

דפש מאוד אטמוספרים בסאונד , כשאני מאזינה לאלבום אני מדמיינת את גאהן עומד על הירח ושר לבד בין כוכבים זוהרים , האלבום הזה מרגש אותי. את הקשר לויזואל שנוצר לי בראש אני יכולה לנסות לתאר: ראשית כל לא צריך להיות גאון גדול כדי להרגיש שהצלילים המתנגנים לא מגיעים מכלים המוכרים לאוזן (אקוסטיים) זו כבר עובדה שמטיסה לאיזשהו מימד אחר , בייחוד כאשר יש על הכל מין reverb עדין שמורח את הכל ,תחושת חלל . בנוסף דפש מוד יודעים לייצר שקט בתוך התנועה. למה אני מתכוונת..., למשל בשיר "wrong" יש את חטיבת הקצב, תופים ובס, שנשמעים נורא "יבשים" וממוקדים. לעומת זאת, הכלים ההרמוניים והמלודים (והסאונד אפקטס) רטובים ומרוחים שזו טכניקה מקובלת. מה שיפה בדפש זה המימד הנוסף שהם מכניסים לפנורמה וזה את הבין לבין, שם אפשר למצוא שקט מוחלט שנותן תחושת ריק (כמו בחלל) ובדיוק על המימד הזה מלבישים את הווקאל של גאהן - כל אילו גרמו לי לדמיין את הויזואל הנ"ל.

בפוסט הבא נבין אילו מרכיבים גורמים לדפש מוד להיות אותה להקה ייחודית ואהובה, ומדוע כל כך שונה בנוף המוזיקאלי משאר להקות העולם, כאשר נשענת על כותב שירים אחד מיוחד.

המאמר נכתב במסגרת קורס פרספקטיבות מוזיקליות ב - "Muzik” - בית ספר גבוה ליצירה והפקת מוזיקה", בהנחיית עמית הכט.

השאירו תגובה

לחצו על הכפתור על מנת להכנס באמצעות הפייסבוק שלכם בכדי להשאיר תגובה

Connect

לפוסט זה יש 0 תגובות