הרשמה לניוזלטר
מידע והרשמה ל -Muzik
שם
טלפון
מייל
נושא
שלח
מה בין MR BUNGLE לדייויד לינץ'?
גרמן רייטרמן
| ראשון | 27.05.12 |
מה בין MR BUNGLE לדויד לינץ'?

חלק שלישי מתוך עבודת המחקר על הפרויקט MR BUNGLE מאת גרמן רייטרמן.
בפוסט הקרוב נסקור את הקשר בין הלהקה לבין במאי הקולנוע דייויד לינץ', מכמה היבטים שונים. תחילה נסקור את השינויים ואת ההתפתחויות המהותיות שקרו באותה תקופה, תחילת שנות ה - 90-סוף שנות ה - 80, בתחומי החברה, הטלוויזיה והמחשבים. אם טי וי צובר תאוצה, הפורנו גואה, וגם הסמים. MR BUNGLE צומחים מבין כל אלה. בפוסט נראה הקבלות בין שיטות העבודה של לינץ' (דמויות חולניות, אווירה סיוטית, הנגדות רבות ועוד) לדרך יצירת האלבום ותכניו בכלל.

הטענה של גרמן:
אני משווה את Mr Bungle ל - David Lynch - במאי אמריקאי שהיה פעיל מ 1966 ועד בערך 2006 שסיים קריירה קולנועית והתחיל עם trancendental meditation.
 (ראה ביוגרפיה של לינץ' - http://www.lynchnet.com/bio.html או בויקיפדיה - http://en.wikipedia.org/wiki/David_Lynch).
הטענה היא: קיימת הקבלה די ברורה בין צורת הביטוי וההגשה ושיטות העבודה של Mr Bungle באלבום הזה לבין צורת הביטוי, ההגשה ושיטות העבודה של דויד לינץ'.
אפשר אפילו לטעון ש - Mr Bungle הם דויד לינץ' מעולם המוזיקה.

כדי להבין את האלבום הזה לעומק, צריך לגלוש לתוך תחילת שנות ה - 90 וגם סוף שנות ה - 80. כאשר אנחנו הולכים אחורה, אפשר לראות מספר שינויים והתפתחויות, בעיקר בעולם התקשורת והמולטימדיה, אבל גם בטכנולוגיה, תעשייה ומוזיקה.
נציין כמה מההתפתחויות והשינויים החשובים של התקופה:

מחשבים:[1]
1. 1986-פיתוח של הלפטופ הראשון- ב-3 לאפריל IBM חושפים את ה-PC Convertible-מחשב נייד ראשון.
2. 1990-הכרזה ואזכורים ראשוניים של www-World Wide Web, עמוד אינטרנט ראשון פותחה באותה שנה(12-13 בנובמבר).
3. משחקי מחשב כגון-Super Mario Bros. , The Legend of Zelda, Gran Turismo, Tomb Raider וכו'.

טלוויזיה ותעשיית בידור:[2]
1. reality shows, talk shows, תכניות בידור, סדרות, adult entertainment-כל זה מתפתח, נהיה נגיש וזמין בטלוויזיה ב1990-91.
תכניות ריאליטי התחילו ב-MTV ותפסו תאוצה עד שנות ה-2000.
2. תכניות וסדרות כמו Seinfeld, The Simpsons וכו' נהיים יותר ויותר נפוצים ופופולאריים בצפייה משפחתית. תכניות ה- WWE מתחילות ומצליחות בגדול. (בין השנים 1985 ועד 1991).
3.adult entertainment עוברת ממגזינים לאתרים באינטרנט ולטלוויזיה בעיקר בערוצים למבוגרים שמשדרים בלילות. התעשייה הזו נחשפת לציבור רחב יותר ויותר בשנים אלה. קליפורניה נחשבת ל"בירת הפורנו" של ארה"ב בתקופה הזאת.

חברה:
1. תנועות חברתיות פוליטיות שהוקמו בעיקר ע"י ה-baby boomers (דור שגדל אחרי מלחמת העולם השנייה, ונקרא כך בעקבות עלייה דמוגרפית משמעותית). מסרים כגון: "לא לסמים ואלכוהול", "שלום",ששילבו גם מסרים של אמונה ודת ("Jesus is an answer", "Believe" etc.).
בנוסף, במדינות בעלות משטר טוטאליטרי בעבר, קיימת צמיחה של כתות דתיות.
2. בקרב הצעירים נהיים יותר ויותר פופולריים סביבתנות (environmentalism) -תנועה חברתית ששמה דגש על בעיות איכות הסביבה ורואה עולם כמשהו אחד שלם. בנוסף התפתחות של יזמות עיסקית (enterpreunership) -עסקים עצמאיים.
3. אופנה מאוד מושפעת מאופנת שנות 60-70 אבל יותר מוחצנת ויותר מהווה סוג של תרבות-הנגד (counter-culture). קעקועים ופירסינגים נכנסים בתחילת העשור חזק לחלק בלתי נפרד מהאופנה.
4. סוף שנות ה80-תחילת 90 סימנו אחוזי אבטלה גבוהים, אפילו יותר מאחוזי אבטלה בסוף שנות ה-60, ואפילו גבהים מאלו של Great Depression.
(Global unemployment: loss of jobs in the '90s מאת John Eatwell‏)

מוזיקה:
1. MTV נהיה מאוד פופולרי, פופ הופך להיות שונה מהפופ של שנות ה-80, פחות רומנטי, הרבה יותר ציני, גס ומרומז, קליפים הרבה יותר חשופים. מבחינה מוזיקלית, פופ מושפע הרבה ממוזיקה שחורה והיפ-הופ בעיקר. המוזיקה של שנות ה-90 מתבטאת גם בריבוי סגנונות, ובמחאה חברתית.
2. מוזיקה מסיאטל: grunge צומח ונהיה פופולרי בזכות Nirvana ו-Pearl Jam בעיקר.
3. מטאל מתפתח להרבה סגנונות, כגון-death-metal, black-metal, prog-metal, grindcore וכו'.

תחילת שנות התשעים סימנה מעבר רדיקלי מרומנטיות וסליזיות (sleezy), רכות ותמימות של שנות ה-80 שכבר היו מאוסים, לציניות, מיניות מוחצנת, נגישות וחופשיות, הרגשה של פריצת גבולות מסוימת. שימוש בקוקאין בתחילת שנות התשעים היה טרנדי ואופנתי גם בקרב של הצעירים.(ויקיפדיה - cocaine usage among youth). מחאה תרבותית ומוזיקלית לא מצאה את המטרה, כי רוב הדברים גם כך היו חשופים ונגישים לקהל הרחב. תחושה של אכזבה וחוסר אונים יחד עם ערכים חדשים-ציניים ווולגריים יותר. הגלמור של MTV וכל התכניות והטקסים של עולם הפופ,הפכו גימיק ואבסורד. בנוף של כל הדברים האלו, Mr Bungle צומחים ויוצרים את יצירת המופת שלהם.

בשביל להבין את הדמיון בין הלהקה ובייחוד, באלבום הזה, לדויד לינץ', אני אציג כמה עובדות מעניינות על שיטות העבודה שלהם ועל רעיונות וצורות ביטוי. אני רוצה להדגיש כמה נקודות שלדעתי מקבילות ביניהם.
 

Over a lengthy career, Lynch has employed a distinctive and unorthodox approach to narrative filmmaking (dubbed Lynchian), which has become instantly recognizable to many audiences and critics worldwide. Lynch's films are known for surreal, nightmarish and dreamlike images and meticulously crafted sound design.
(http://en.wikipedia.org/wiki/David_Lynch

 

1. דמויות וחוויות, שלינץ' ממציא ומתאר, קשות להבנה ויותר מדברות אל עולם החלומות, סיוטים, תת-מודע. Henry מ-Eraserhead, או Frank Booth ו-Jeffrey מה-Blue Velvet. שיחות ודמויות כאילו מתקשרות עם הצופה דרך תת-מודע שלו.
באלבום בייחוד בשני השירים הראשונים, Mike Patton בלי שום ספק מעביר חוויה של חלום או אפילו סיוט מתמשך. כל המרכיבים פשוט מושלמים: דמות קשורה חסרת גפיים בשיר הראשון, שמסניפה ומסרבת להיזכר בדברים מסוימים, והאושר מתערבב עם החלום: Torso on a trampoline, Happiness melts into a dream. 
 

His twitching brain can dance within
Gyrating more like gelatin
A secret means of ecstasy
Acute and very olfactory
(Quote/Unquote)

2. לינץ' נותן המון יחס וחשיבות למוזיקה שמלווה את הסרטים שלו. הוא בוחר מוזיקה בעצמו, מסדר ו"מביים" אותה בדיוק במקומות הנכונים לפי הצורך של הסיפור, ולעיתים, אפילו כותב חלק מהפסקולים (המפורסם מביניהם שיר הנושא של הסדרה טווין פיקס).

באותה מידה, פאטון והחבר'ה בוחרים סימפולים, ריפים, הקלטות וסאונדים לא שגרתיים, ו"מביימים" את המוזיקה שלהם, ויוצרים קולז' סגנוני, חלומי וסכיזופרני. 
 

("Mr. Bungle is a dizzying, disconcerting, schizophrenic tour through just about any rock style the group can think of, hopping from genre to genre without any
apparent rhyme or reason, and sometimes doing so several times in the same song"-by Steve Huey, Allmusic)

3. לינץ' הרבה פעמים מתאר עיירות קטנות וחמודות מבחוץ, ומראה את הדברים הפנימיים הנסתרים והסוטים של עיירות אלו. בעיקר-Twin Peaks ו-Blue Velvet, איפה שבתחילת הסרט רואים עיר קטנה יפה, מלאת צבעים, נופים מקסימים, אנשים חייכנים ונחמדים, וזה נותן הרגשה של אידיליה מסוימת, אין מצב שקורה פה משהו רע. אבל בהמשך, מתגלה הנסתר והחבוי: פשעים, פרברטיות, ביזאריות, דמויות חולניות, וכל זה על הנוף החיצוני הנורא יפה ומרשים. זה מקביל לעיר קטנה בקליפורניה, שהחבר'ה מ-Mr Bungle נולדו וגדלו בה-Eureka. צריך רק לפתוח כל אתר תיירותי, שמדבר על איזור הקליפורניה, או אתר רישמי של העיר (http://www.ci.eureka.ca.gov) ומצטיירת לנו עיר שקטה, יפיפייה, גן עדן לתיירים, פשוט תענוג לחיות בה. לעומת זאת, אם פותחים אתרים קצת אחרים, שקשורים לאחוז הפשעים והשימוש בסמים ובאלכוהול, ובציבור שחי בה [8], מבינים שכל התיאורים האלה הכל כך יפים מבחוץ, לא שווים הרבה כשמבינים את הסכנה להיות פה.
 

"dirty, depressing, drug ridden city and constant conflict between the loggers and the tree sitters. The house shortage is unreal, we lived in an apartment that was really awful and our landlords were nothing short of exploitive". (Victoria, Sacramento, lived in Eureka for 5 years) [9]

"Let me tell you something. Have you checked your statistics on child molestation, domestic violence, corporal injury? The highest numbers come from Eureka and they have for years and years. A place like Santa Cruz probably has more sexual repression that ends up in fist fights at bars, but Eureka thrives on, not exactly inbreeding, but unspoken sexual tensions that come out behind closed doors. You can fight that, it's not hard to walk around with your dick hanging out or whatever. Actually, it's those kinds of acts that gives girls weird feelings about it. It's a very cock heavy sort of thing. And most of the hippies in Eureka are basically redneck's in sheep's clothing. Everything, as in everywhere, is driven by this sick motivation. People love sex, that's why they screw all the time. There's rape up there all the time and it's unfortunate it's so one-sided." (Trey Spruance, guitarist for Mr.Bungle, from Goblin Magazine Interview, 1994, also documented on a Wesley Joots article "Existentialist Videogames") [9]
 

בשיר carousel ניתן לראות דימוי לעיירה מהסוג הזה. בפתיחה ישנם אזכורים קרנבליים, פטסיבלים, גלגל ענק.
 

Hurry, hurry! Come and laugh!
A carnival for the human race
Cotton candy, happy face
A child talking with his mouth full
Girlfriend gets stuffed animal
A festive mood is all around
Another world is what we've found
Step right up, let's make a deal
Ride the ferris wheel
 

אבל, מיד אחר כך יש רמזים ברורים לאפל ונסתר, שמתרחש:
 

You know there's something lurking underneath the shape
With a mask over it's head and makeup on his face
או:
If you want to know what's behind the show
You ride my carousel and enter life's jail cell
Love and blood begin to meld, you've lost the self that you once held
Merry go round your head - awake, asleep, alive, or dead.

וגם מתחילת האלבום הם יוצרים אווירה של משהו שמסתתר מאחורי הגלמור המופרז ומסיבתיות יתר שמתוארת.
אפשר בנוסף לציין שגם אאוריקה וגם מיסולה-העיר שלינץ' גדל בה-מוכרות מאוד בארה"ב בתור ערים של חוטבי עצים.

4. צורות עבודה:
בעקבות השוואתו עם פרנק זאפה, מציין מייק פאטון, שבניגוד למוזיקה של זאפה, שנוצרת מג'אם סשנים ארוכים, וזה בסופו של דבר רו'נ'רול, המוזיקה שלו היא "מבויימת", כלומר, הוא עובד על הכל בבית לפני, מכין סקיצות וגייד-ליינים בבית, מקליט בצורה הכי בסיסית, והרבה פעמים גם רושם (לא בתווים, כמובן!), או מצייר את ההתפתחויות שהוא רוצה. לאחר מכן, כשמגיע לסטודיו, הוא והנגנים ויוצרים מההרכב, מקליטים הרבה טייקים ביחד עד שמגיעים לתוצאה הרצויה שתוכננה. אחרי זה-חיתוכים, איפה שצריך, עבודת סאונד. [10]

דויד לינץ' נותן לשחקנים חופש פעולה מוחלט-לא עוצר, לא קוטל, פשוט מצלם את הכל. אבל, לכל חזרה הוא מגיע עם רעיון מדוייק ומגובש, שמסביר אותו לשחקנים במילים הכי פשוטות. מצלמים אינספור טייקים, עד שמגיעים לתוצאה רצויה. וגם-חיתוכים, עוד צילומים וכו'.

5. שימוש בהנגדה מאוד נפוץ אצל לינץ', מספיק שוב להזכיר את היופי החיצוני של עיירות מול הנסתר והחבוי הסוטה, החולני ומכוער. גם הנגדה בין נופים של תעשיה רועשים ומכניים וקרים, לבין אהבה ורגש ויופי, שקיימת בעיקר בindustrial symphony N1-a dream of a broken hearted--פנטזיה מוזיקלית של לינץ' ומלחין איטלקי מפורסם שעבד איתו לאורך שנים-Angelo Badalamenti. או ב-Elephant Man איפה שהדמות המזעזעת מבחוץ(מבוסס על סיפור של אדם אמיתי-ג'וזף מריק) היא ממש יפה וחכמה מבפנים, וגם התמימות והאהבה שלו לבני אדם, והמילים היפות והמרגשות שהוא אומר על אמא שלו, באים בניגוד טוטאלי עם העיר התעשייתית והמזוהמת שבה כל זה מתרחש.
 

Lynch doesn´t conceive his films in terms of themes - his ideas aren´t that clearly form ulated - and he doesn´t try to express what the material he presents might mean. Instead, his style is suggestive and indirect. Lynch´s ideas are buried in the juxtaposition of different textures within the frame. He conveys meaning impressionistically, the way painters will communicate a certain feeling by laying wildly contrasting surfaces next to one another. The play of these different objects and textures is the true subject of Eraserhead and Lynch´s early shorts. Also, Lynch and his sound editor, Alan Splet, who have worked together since The Grandmother, use sound to produce different aural textures. In Eraserhead, the characters are buffeted by a metaphysical wind that blows almost constantly throughout the movie, creating an otherworldly, science fiction atmosphere. And in The Elephant Man, the aural and visual elements - the coarse, neutral-colored cloth of the Elephant Man´s hood; the pearl-backed brushes and crystal bottles in his dressing case; the shiny, domed protuberances and wispy hair on his head; the smooth alabaster whiteness of his mother´s skin; the dry, puckered hides of the elephants; the hissing gas jets and roaring machinery on the sound track - all create an undercurrent of
lush sensuality that serves as a counterpoint to the film´s emotional reserve, and, at times, threatens to overwhelm it. (http://www.davidlynch.de/americanlynch.html)
 

ההנגדה מורגשת במיוחד ב"קרוסל" שכבר הזכרנו, אבל גם בשיר הראשון והשני, שם עולם נוצץ ורחבת ריקודים מנוגדים לדמות אפלה ומוזרה של הליצן המפחיד. או בשיר "אג" (ביצה) שבו תהליך בישול של ביצה מושווה לתהליך ריקבון האדם.
בנוסף, הנגדה טוטאלית מול סגנונות מוזיקליים רבים ולא בהכרח קשורים זה לזה גם תרבותית וגם מבחינת ההתפתחות ההיסטורית שלהם.
 

"often random-sounding juxtapositions of musical genres" (Allmusic critics acclaim)
 

6. בנוסף לכל זה קיימים איזכורים רבים המשווים את Mr Bungle לבמאי. הכי מוכר מהם-ביקורת של עיתונאי Greg Plato דווקא על האלבום השני של ההרכב Disco Volante-1995

"Mr. Bungle is the musical equivalent of a David Lynch movie." (http://musicwish.blogspot.com/2006/02/mr-bungle.html)

וגם השפעה עמוקה של לינץ' על מייק פאטון, ורצון שלו לעבוד איתו:

In 2005, Patton signed on to compose the soundtrack for the independent movie Pinion, marking his debut scoring an American feature-length film. However, this had been held up in production and may be on the shelf permanently. His other film work includes portraying two major characters in the Steve Balderson film Firecracker. He has also expressed his desire to compose for film director David Lynch.-(http://en.wikipedia.org/wiki/Mike_Patton).

וכמובן, אי אפשר להתעלם מהעובדה ש-Blue Velvet השפיעה על הרעיון לקיום הלהקה, וסימפולים ממנו רצים לכל אורך האלבום.

Samples from David Lynch's 1986 film Blue Velvet are strewn throughout the album. It is publicly known that Mike Patton would like to compose music or design the whole soundtrack to one of David Lynch's future projects. (http://en.wikipedia.org/wiki/Mr._Bungle_(album)).

ראה גם את: http://www.bunglefever.com/annotating (רשימה מדוייקת של הסימפולים שקיימים באלבום).
 
7. שימוש בתמונות אבסטרקטיות שמתקשרות עם עולם החלומות או האסוציאציות. דוגמאות: אצל לינץ' בסרט Eraserhead היצור שנולד להנרי והחברה שלו-תינוק לא ברור עם מוטציה קשה שכל הזמן בוכה. ואצל מיסטר באנגל-דמות חסרת גפיים מהשיר הראשון באלבום. אצל לינץ'-האוזן, שמוצא ג'פרי בשדה בתחילת blue velvet ואצל באנגל- הביצה שמתבשלת יותר מדי(Egg). אצל לינץ'-אשה ערומה שמטפסת על מבנים תעשייתיים וקוראת לגבר שלה שעף מעליה (industrial symphony N1), או Frank מה-Blue Velvet שמתעצבן שמסתכלים לו בעיניים ובגלל התקפי זעם חייב שימוש במשאף, ואצל באנגל-בחור שרוצה להתאבד באמצעות תחתונים וחזייה של אמא שלו (Dead goon), או בחור ששר שיר לכלב שהולך למות (Stubb a Dub) . וגם פאטון אומר בעצמו, שהטקסטים שלו זה יותר התעסקות בסאונד של המילה ואסוציאציות שהיא משרה. (http://en.wikipedia.org/wiki/Mike_patton)
אחרי שדיברנו על ההשוואות הבולטות והמהותיות בין הלהקה והבמאי, נגיע לניתוח שירים באלבום ולקונספט מבחינת מסר וסאונד.

בפוסט הבא נגיע לניתוח מעמיק ומעניין של שירי האלבום, אחד-אחד. 

 המאמר נכתב במסגרת קורס פרספקטיבות מוזיקליות ב - "Muzik - בית ספר גבוה ליצירה והפקת מוזיקה", בהנחיית עמית הכט

   


 

ביבליוגרפיה:

 

[1] http://en.wikipedia.org/wiki/Laptop; http://en.wikipedia.org/wiki/Personal_computer ; http://en.wikipedia.org/wiki/1986_in_science

[2] http://en.wikipedia.org/wiki/1990s -שנות ה-90 http://en.wikipedia.org/wiki/Reality_television#1980s.E2.80.931990s ; -תכניות ריאליטי

[3] http://www.neighborhoodscout.com/ca/eureka/crime , http://eureka.areaconnect.com/crime1.htm -crime statistics for Eureka, California.
http://neighborhoods.homeseekers.com/backfence/viewcomment.aspx?id=7771F927

[4]  http://www.sonic.net/~goblin/Bungle.html  - (Trey Spruance, guitarist for Mr.Bungle, from Goblin Magazine Interview, 1994, also documented on a Wesley Joots article "Existentialist Videogames").

[5] מידע ברוסית על הלהקה וצורת העבודה של פאטון  

השאירו תגובה

לחצו על הכפתור על מנת להכנס באמצעות הפייסבוק שלכם בכדי להשאיר תגובה

Connect

לפוסט זה יש 0 תגובות