לצאת מהמגירה – חדשות מוזיקה
חפש
מלאו פרטים
וניצור איתכם קשר בהקדם
שלח
הצטרפו אלינו
 width=

 
עמוד הבית    חדשות    לצאת מהמגירה

לצאת מהמגירה

  בשבוע שעבר השקנו את תחרות 'לצאת מהמגירה', אשר בסופה יזכה (או תזכה) כותב מוכשר אחד במקום חינם בקורס כתיבת השירים של טל גורדון.
זו הזדמנות נהדרת למי שבמשך שנים כותב למגירה ומחפש את הדרך לבטא את אשר על ליבו או לחילופין זה המקום בו תוכלו ל"שכלל" ולהשחיז את יכולות הכתיבה שלכם.
כל שנדרש מהמשתתפים הוא להעלות שיר לעמוד הפייסבוק של התחרות, שם גם מופיעים פרטים נוספים ובו ניתן לקרוא את השירים שהועלו עד כה - www.facebook.com/muzikschool

את סדנאות הכתיבה ב - Muzik החלה גורדון להעביר ב - 2008 אך זו הפעם הראשונה בה הוטלה עליה המשימה לבחור לעצמה סטודנט/ית על סמך הפוטנציאל שלו למעשה...

עניין לא פשוט בכלל ולכן אני פונה אליה ראשית בשאלה - כיצד "שופטים" תחרות שירים? כיצד בוחרים "מנצח" למעשה?

"האמת היא שהמילה 'תחרות' באמת בעייתית בהקשר הזה, השתמשנו בה כדי לתת מעין טריגר לאנשים לשלוח את הדברים שהם כותבים והיא נשארה פשוט על הנייר. לכן גם המילה 'מנצח' לא לגמרי רלוונטית פה - כתיבה היא לא דבר שניתן לשפוט בצורה מתמטית.ובכל זאת, כמו שאני אומרת למשתתפי הסדנאות, כשיש קטע חזק בטקסט, כולכם תרגישו את הווייב עולה בחדר, וזה אכן כך.

מאחר שאני המסננת הראשונית, אני אבחר באופן טבעי חמישה טקסטים שאני מרגישה שבוקע מהם כוח ושיש בהם עוצמה שמסקרן אותי לעבוד איתה. חשוב להגיד שזה לא אומר שום דבר על הטקסטים האחרים ויכול מאד להיות שלו בחר אותם מישהו אחר, גם הבחירה היתה אחרת, למרות שאולי בסוגריים אני אגיד שכשיש ביצירה כוח, כמעט כולם מרגישים את זה. מתוך החמישה שאבחר, את הטקסט הזוכה יבחרו, לשמחתי, גולשי הפייסבוק של Muzik, כך שאני לא אצטרך להתמודד עם שום חשד של משוא פנים..."

כבר ליווית כמה מחזורים של סטודנטים ובוודאי עברתם ביחד חוויות שונות - זהו תהליך שחזר על עצמו או שבכל שנה חיכתה לך הפתעה חדשה?


"אני חושבת שבסדנאות אני לפעמים לומדת בדיוק כמו שאני מלמדת. אני אומרת תמיד לסטודנטים שכשאני אגמור ללמוד את הדברים שאני מלמדת אני אפסיק כנראה לעשות סדנאות ואעבור לשלבים אחרים בחיים שלי, ומתכוונת לכל מילה.
הצורך לתת פידבק על בסיס קבוע משפר גם אותי כשאני חוזרת ויושבת מול טקסטים או לחנים שלי ומחדד אצלי כל פעם דברים אחרים.

מעבר לכך, מאחר שהסדנה היא תהליך בסיסי של חיפוש הקול שלנו  כיוצרים וכאנשים, מרגש כל פעם מחדש לפגוש את הרגע הזה שבו האנשים שיושבים מולי מרגישים שנופל להם איזשהו אסימון ושהם מוצאים את הדבר הכל כך חשוב הזה, נכס הקול האותנטי שלהם. זה מרגש אותם ומרגש גם אותי. הסדנה היא בעצם מעין מפת דרכים לתהליך יצירתי, שבמהותו הניסיון לזהות את הדבר הזה שנקרא 'אני' ולהביא אותו למיטבו, כך שברגע שנופל אותו אסימון, יש אצל חלק מהאנשים גם זליגה של התהליך הזה לתחומים אחרים בחיים, ולפעמים, בתפאורה של כתיבת טקסטים, אנשים מגיעים לגילויים שהולכים איתם הלאה, ועוברים תהליך חזק בהרבה מכתיבת מילים".

כשאת התחלת בעצמך לכתוב ולפרסם שירים, מי ליווה אותך בתחילת הדרך? מי עזר לך למצוא את הקול שלך ולחדד את כישורי הכתיבה שלך?

"המנטור שלי היה, ללא ספק, סולו יורמן, המפיק והמנהל אישי שגילה אותי, פשוטו כמשמעו.
הכרנו כשהייתי בת עשרים, בטוחה ביכולת המילולית שלי, אבל רחוקה מאד מלמצוא את הקול שלי, גם ככותבת וגם כזמרת ומוזיקאית.

עם המילים היה לי יותר קל. תמיד הרגשתי שזו הטריטוריה שלי ולא הייתי צריכה להתאמץ כדי לחפש שם את הקול שלי, אלא פשוט להמשיך לכתוב ולמחוק כל הזמן, עד שיבצבץ אותו קול שישמיע מבחוץ את איך שאני נשמעת מבפנים. מאחר שאני תמיד כותבת, וכותבת המון, התהליך הזה התרחש באופן טבעי ודי בכיף רוב הזמן.

בהלחנה ושירה קיבלתי מסולו מפת דרכים מדהימה, תמיכה רגשית מופלאה ודרישה בלתי פוסקת ליצירה, ובעזרתו נוצר גם התהליך שאפשר לי למצוא את הקול שלי גם בתחומים האלה. הרבה מאד מהעקרונות שלמדתי (ואני עדיין לומדת) מסולו, תרגמתי לעצמי ולקחתי איתי בחזרה גם לעולם המילים".

לאילו אמנים את פונה כיום להאזין כשאת מחפשת השראה לשיר?

"אני לא חושבת שיש אצלי מצב של לחפש השראה בצורה מושכלת ומודעת, אלא תקופות שבהן אני 'ספוג', שאין לו הרבה מה לפלוט והוא מחפש מה לקלוט.
בתקופות כאלה אני הולכת דווקא לאמנים ששונים ממני מאד, כי התחושה הספוגית הזאת נובעת לפעמים ממיצוי של קול מסוים או של נושאים מסוימים. כדי להתרענן מקונבנציות שאני מתקבעת בהן, הדרך שמצאתי שהכי טובה בשבילי היא באמת ללכת וללמוד שירים של כותבים וזמרים שמייצגים דברים מאד שונים ממני.

אחד הדברים הנפלאים בהתבגרות הוא ש'יוצא לך המקל מהתחת', ואתה מפסיק לשפוט דברים בצורה אליטיסטית. כשאתה צעיר, הדברים שאתה אוהב בונים את הזהות שלך והדברים שאתה לא אוהב מאיימים עליך. אז כשהייתי קטנה 'אני שונאת ג'ז' או 'אני שונאת פופ' היו חלק מהדגלים שלי. היום אני מרגישה מטומטמת קצת מול האמירות האלה, והולכת לחפש דווקא שם את ההשראות הבאות שלי".

מהן הציפיות ה"נכונות" אולי שצריך להגיע איתן הסטודנט לקורס שכזה? בהנחה כמובן שציפיה לכתוב את ה"להיט  הבא" היא שגויה מהיסוד... או שאולי לא?

"תראה לכתוב 'להיטים' זה לא בדיוק המקצוע שלי... השיר הכי קרוב ללהיט שכתבתי היה 'הכעס' ללהקת רוקפור, שאת הלחן שלו כתב אמיר צורף ואני כתבתי לו את המילים.

הציפיות שסטודנט אמור להגיע איתן הן גם אישיות, כלומר כאלה שהוא מגדיר בתחילת הקורס, וגם ציפיות שאני מגדירה כמו למצוא את מפת הדרכים שעוזרת לך להגיע למיטבך, לנסות להגיע קרוב ככל האפשר לאותו קול ייחודי ואותנטי שיש לכל אחד מאיתנו. למצוא את הניגון הפנימי הזה שמתנגן לו בראש, בלב ובגוף ולנטרל את העין השיפוטית, שאני יכולה להעיד שדפקה לי טוב טוב איזה עשרים שנה מהחיים, מה שגם מסביר אולי למה הוצאתי רק חמישה אלבומים ולא חמישה עשר. רצוי שיתנסה בכמה שיותר מסגרות, עד שימצא את אלה שבהן הקול הזה שלו מגיע למיטבו.

השילוב של הדברים שהזכרתי מוביל בסופו של דבר להתבוננות יצירתית רחבה הרבה יותר וליצירה מתוך עוצמה. כי עוצמה נובעת מבחירה. אם אתה כותב בדרך מסוימת פשוט כי ככה אתה יודע לכתוב, אין לך בחירה, אבל אם אתה כותב באופן מסוים כי בחרת בו, אתה פועל מתוך עוצמה. לבחור זה אומר לזהות מספר אפשרויות שונות ומתוכן לבחור את זו שמייצגת אותך הכי נכון, ואלה חלק מהדברים שאנחנו עושים בסדנה, מזהים אפשרויות נוספות ואחרות.

שני דברים אני מבקשת מאנשים להביא מהבית: פתיחות ומחויבות, שהם שני כלים חיוניים לכל אמן ולכל אדם, בעיניי. פתיחות היא האומץ להתנסות גם בדברים שאתה לא בטוח שאתה טוב בהם, כי רק ככה אפשר גם להתוודע לאיכויות ולעוצמות שלא היית מגלה אחרת שיש בך, ומחויבות היא ההבנה שכדי להתקדם חייבים להיות בתהליך.
תהליך משמעו פעולה קבועה ושגרתית של כתיבה לאורך חודשי הקורס, כך שלא משנה מאיזו נקודת פתיחה התחלת, בסוף התהליך אתה מתקדם עשרה צעדים קדימה.

אם יש דבר שלמדתי לפחות מחיי שלי, זה שאם אתה מתמסר לתוצאה, מגיע הסירוס העצמי, אבל אם אתה מתמסר לתהליך, מגיעה התוצאה"
לצאת מהמגירה – חדשות מוזיקה