טרפת ספנסרוסו @ ירמי קפלן – חדשות מוזיקה
חפש
מלאו פרטים
וניצור איתכם קשר בהקדם
שלח
הצטרפו אלינו
 width=

 
עמוד הבית    חדשות    טרפת ספנסרוסו @ ירמי קפלן

טרפת ספנסרוסו @ ירמי קפלן

 
  • דייויד בואי בוחר בבריאן אינו הטירון כמפיק של סדרת תקליטי מופת רדיקלים;
  • ביורק בוחרת ביוצר האלקטרוני הלא ידוע מרק בל כמפיק של homogenic ׁ(מ-1997);
  • חוה אלברשטיין בוחרת לעבוד עם ערן וייץ או עם תמיר מוסקט הצעירים ממנה בדור;


המפגש בין אמן מבוסס לבין יוצר צעיר נראה במבט ראשון כנסיון ללכת על בטוח: לכאורה, מפיק אלמוני יעשה כרצון האמן מתוך יראה ומודעות להזדמנות החד פעמית. לא כך במקרים שציינו, אשר הובילו לאלבומי מופת. הרצון היה להפריה ולהתחדשות; לניסיון לשבור מעגל יצירה שהתקבע ולהתנסות במשהו שונה ואחר.
אורי רוסו ומתן ספנסר, שני בוגרי Muzik הספיקו להפיק שני אלבומים מאז סיום הלימודים שלהם: האחד, עם הזמרת סמדר אקראי, שייצא בקרוב; השני - אלבום משותף עם ירמי קפלן, אותו סיימו זה עתה להקליט. מדוע קפלן המנוסה והמוערך בחר לשתף פעולה דווקא עם שני מפיקים צעירים? איך נוצרה ההתקשרות ומה היה אופי שיתוף הפעולה והיצירה?


אורי, מאיזה רקע אתם מגיעים? איך צמחתם לצמד מפיקים?
לא חשבנו להיות מפיקים. סתם שיחקנו עם מוזיקה. התחלנו לעבוד ביחד על מוזיקה כשהיינו במגמה בתיכון. היינו שני גיטריסטים סבירים במגמת מוזיקה בפריפריה. כשהכנסתי תכנת cubase לבית ולמדתי להשתמש בה באופן בסיסי התחלנו להיפגש כמעט כל יום ולעבוד על קטעים. זה הפך לדפוס העבודה שלנו. זו גם העצה החשובה שלנו לכל יוצר או מפיק צעיר. לא להפסיק לעבוד. אנחנו אף פעם לא חיכינו להפקה שתבוא או להצעת עבודה. לא באולפן הביתי באור יהודה ולא באולפן המקצועי שלנו בתל אביב. כשאין לנו אלבום להפיק אנחנו פשוט ממשיכים ליצור כל יום. ממשיכים לעשות מוזיקה. זה גורם למשמעת ולמחויבות ברזל לדבר, מצד אחד, וגם לבנק עצום של שירים שאנחנו מביאים לכל הפקה. אנחנו אף פעם לא מתחילים מאפס. תמיד יש לנו חומרים מוכנים שאנחנו מתאימים ללקוח ולקול שלו או לקונספט המשותף שאנחנו בונים לאלבום. בגלל שאנחנו כל הזמן עובדים אנחנו גם לא מפסיקים להתנסות ברעיונות ובגישות הפקה ולהתעדכן וללמוד על כל כלי או גישה להפקה ולראות איך הם משתלבים ביצירה שלנו.


בשלב מסוים הרגשנו שאנחנו צריכים ללמוד. גם כדי להיות חלק מקהילה וללמוד להכיר אנשים שאולי נעבוד איתם ונקבל מהם השראה וגם כי הבנו שחסרים לנו ידע וכלים לעשות דברים שאנחנו רוצים לעשות ושחבל לבזבז זמן על חוסר בטחון ותקלות. אז הגענו ל- Muzik, בתחילה לקורסי ערב, ובסופו של דבר השלמנו בו 3 שנות לימוד. בבית הספר הכרנו את תהל קליין, שלמדה איתנו והציעה לנו להפיק לה אלבום. זו הייתה ההפקה המקצועית הראשונה שעשינו ולמדנו ממנה המון. אחר כך קפצה ההזדמנות של האולפן הנוכחי בתל אביב ולקחנו אותה. כאן הפקנו את האלבום של סמדר אקראי ואת האלבום עם ירמי.


איך נוצר שיתוף הפעולה עם ירמי?
את ירמי הכרנו דרך הפקה שעשה לקרוב של מתן. מתן עזר בהפקה והשמיע לירמי באחת ההפסקות שירים שלנו בלפטופ. ירמי אהב כי זה היה שונה. כשהגיע להקליט אצלנו באולפן עבור ההפקה הוא נשאר כדי להקליט איתנו שיר. עבדנו עד הבוקר והבנו שיש לנו משהו ביד. אבל המשכנו לעבוד. לא רצינו להתחיל לנתח דברים עד שנרגיש מה יש לנו בדיוק. אחרי כמה ימים היו לנו כמה שירים גמורים ורשימה של עוד שירים שידענו שאנחנו רוצים להקליט. סה"כ עשרה שירים שהיה ברור שהם מתחברים לאלבום. כל השירים מבוססים על חומרים מוכנים שהיו לנו. ירמי היה שומע ואומר 'זה קטע טוב, איפה המילים?' והיינו יושבים לכתוב את המילים במקום בעזרת קובי ויטמן, מוזיקאי מוכשר שעבד באולפן ליד. יצאו מילים טובות, משמעותיות. וירמי כמבצע נתן לקטעים איכויות. הוא היה כמו שחקן מעולה, לוקח אותם למקומות ונותן אפשרויות ואינטרפרטציות. הוא החליט לבוא לאלבום הזה הוא כמבצע. הוא אמר לנו שהוא התחבר לחומרים, כי היה כאן משהו טוב שהוא לא עשה, אבל שמוצא חן בעיניו. הוא נשמע אחרת באלבום.




הקליפ הפרובקטיבי לסינגל "פטיש", בבימויה של בילי לוי-נובלמן.

 זו הייתה עשייה של שותפות מלאה. לא הרגשנו שאנחנו עובדים עבור ירמי קפלן וצריכים להתאים את עצמנו, אלא שיש לנו זכות לעבוד עם מישהו שמבין לחלוטין את החומרים ורואה את עצמו שותף להגשמתם. יצא אלבום שהמילים בו חשובות, לא רק צבע. יש כאן ניסיון לדבר על מה שאנחנו מרגישים כצעירים היום בישראל, וירמי הלך איתנו את הדרך. הוא אף פעם לא פקפק בתהליך, להפך.


עד האלבום הזה, ההפקות שלכם הושתתו בעיקר על אלקטרוניקה. מה השתנה?
זה תקליט ראשון שלנו עם כלים חיים - בס, גיטרה, תופים. זה לא היה קל, כי האינסטינקט שלנו הוא להתנגד למקובל. כשסיימנו את Muzik והתלמדנו בהפקות פיתחנו עור של פיל מול אנשי מקצוע שהיו מחייכים בספקנות כשהיו רואים אותנו מג'מג'מים על לייב אבלטון במקום לעשות קריינות לג'ינגל. זה גורם לך להתחשל, לדבוק ביצירה שלך. אז האינסטינקט הראשון שלנו היה מי צריך תופים? אבל הנכון הוא לעשות את מה שנכון לאלבום וראינו איך גם תופים הופכים לעוד כלי ואפשרות להפקה וליצירה. זה תלוי בגישה שלך להפקה.


ולסיום - עצה לתלמידי ההפקה בבקשה.
מפיק טוב לא צריך להראות שהוא יודע הכי טוב. אתה מפסיד דברים בדרך. צריך קודם לשמוע, לא לפסול על ההתחלה. להקשיב ולהוביל מבלי ששמים לב שאתה מוביל. אנחנו מנסים להציף את מה שמפריע לנו במבצע. להוציא החוצה את החוזקות שלו. לתקן ולהביא אותו למקום יותר אמיתי. כשמבטלים את מה שאנחנו עושים זה פוגע בנו עמוקות. למה שזה יהיה אחרת אצל מישהו אחר? יוצר או מבצע צריך להרגיש שהמפיק איתו ולא שהוא משתמש בו. זה משהו שלקח לנו זמן להפנים. עם ירמי למשל יצא אלבום שלא ברור של מי הוא בדיוק. זה אלבום של ירמי קפלן? או אלבום שלנו איתו כזמר? אולי אלבום של שלושתנו? היה כאן תהליך אינטואיטיבי שהניב תוצאה שכולנו גאים בה. אז בינתיים אנחנו מסיימים את האלבום וחושבים על איך להוציא אותו נכון. וממשיכים כמובן ליצור באולפן ללא הפסקה...


 

טרפת ספנסרוסו @ ירמי קפלן – חדשות מוזיקה