יפני אדום – חדשות מוזיקה
חפש
מלאו פרטים
וניצור איתכם קשר בהקדם
שלח
הצטרפו אלינו
 width=

 
עמוד הבית    חדשות    יפני אדום

יפני אדום

  אל, פשוט אל תפספסו את הבכורה המרשימה של ענת גוטמן, שהוציאה החודש את אחד האלבומים הישראלים המרתקים של התקופה.
يابانية أحمر יפני אדום Red Japanese 日本赤 הוא אלבום שמספק את כל מה שהיצירה הישראלית צריכה להיות - מציג אמירה נוקבת ומחוברת למציאות, המלווה במוזיקה שמצד אחד מנערת גם היא את עולם המוזיקה המסחרי המנומנם שלנו, אך מצד שני מצליחה גם להשאיר דלת פתוחה למאזין להיכנס, על מנת להישאר. סגנון מקורי, אישי, מתקדם.
לכבוד היה לי אם כך להפנות מספר שאלות לענת, שסיפרה בהרחבה על המסלול שלה לעבר הלהקה והאלבום.

- כיצד נולד היפני האדום?
"איך הוא נולד... בהריון של שלוש פילות ובלידה של עוד חצי. שבע שנים עברו מאז שהחלטתי שמה שאני עושה עם החיים שלי זה ליצור מוזיקה, ובסיומן שיחררתי בשבוע שעבר לאוויר העולם תינוק עצבני ואוהב, משוגע והכי שפוי שיש, שאני כל כך גאה בו".

- האם חלקו נולד ב - Muzik למעשה?
"לגמרי כן. מיוזיק הוא סיפור ארוך בשבילי, סיימתי לפני שנה וחצי, ועברתי שם עולם – מעבר לכל הידע שעבר אלי, נכנסתי, לאט ולא בלי קשיים, לתוך הקהילה הזאת של אנשים שאין להם ברירה אלא לחיות את החלום. זאת ההנהלה עצמה, רונן חרותי, עמית הכט, אבי אלבז, שיצרו את המקום הזה מאפס, מתוך אהבה ואמונה שאפשר ליצור מקום למוזיקה חדשה בארץ. אלו המורים, שנמצאים כולם עמוק בתוך העשייה המוזיקלית ובדרך הם עוצרים בביה"ס הזה ומגדלים בו דור חדש של מוזיקאים, שהתכונה העיקרית שהם מנחילים לו היא תעוזה - ליצור בלי גבולות. ואלו כמובן חבריי ללימודים, שאת חלקם אני רואה כבר בחוץ עושים את הדבר שלהם, כמו לונא אבו נאסר המדהימה, שעוד יש לי תוכניות לגביה; רועי חסון הסאונדמן והמוזיקאי הרגיש והמוכשר שאיתו אני עובדת על מיקסים לפרויקט אחר שהתבשל במיוזיק ועתיד לצאת השנה; אוהד סטון, מתופף שד, יוצר מוכשר וחבר אמיתי שאיתי ביפני אדום; סיסטם עלי המצוינים והחשובים, וגם גרמן רייטרמן, יונתן ששון, אבישי אפרת וה-1840, מיקה מעוז, ליאור טף ויותם בקר בפרויקט המלוטש שלהם ועוד. אני שמחה בשביל כולם וגאה בהם, גם אם מרחוק.

"ועוד דבר לגבי לחיות את החלום – מי שתפר עבורי את המרחק האדיר בין לחלום את החלום לבין לחיות אותו היו שני האנשים החשובים בחיי – אלברט בגר, אותו הכרתי במיוזיק ובעצם לו אני חייבת את עיקר הכשרתי כחלילנית ומוזיקאית. הוא לימד אותי משמעת, עבודה קשה על הכלי ונתן ועדיין נותן לי השראה. וחן מייק, האישה שהייתי נשואה לה, שליוותה אותי בכל צעד בשש השנים האחרונות. בלי התמיכה והאהבה האינסופית שלה לא הייתי גדלה למקום שבו אני עומדת היום. אני רק מקווה שאוכל יום אחד להיות ראויה למה שקיבלתי ממנה".

- אהבתי שהצלחת גם לשלב מסרים וגם להיות נגישה, גם לאתגר בעיבוד המוזיקלי אבל גם למצוא גשר בין סגנונות ובין אלטרנטיבי לפופולרי. זה נולד באופן מכוון, מתהליך של חיפוש או שזה הדבר הטבעי לך ביותר?
"חייבת להגיד שאני די בשוק שאתה רואה במוזיקה שבאלבום גם סוג של פופ. זה מצחיק ומשמח כי תמיד הרגשתי כזה עוף מוזר מוזיקלית והנה פתאום נולד גם פופ בתוך המוזיקה שלי.
התשובה לשאלה שלך חייבת להיות שעשיתי בדיוק, אבל בדיוק, מה שהרגשתי שנכון. לא חיפשתי להבין באיזה ז'אנר אני עומדת, המדד שלי היה שרציתי להרגיש את המוזיקה בבטן, להתלהב ממנה גם בשמיעה האלף, לחשוב שהיא טובה – לדעת שהיא טובה. ככה יצא שדאבסטפ התחבר לאוריינטלי, היפ-הופ וגרוב, סמפלים של חווה אלברשטיין לפסנתר של בילי הולידיי, מואזין מטהרן לטקסט מספר הפלמ"ח, והמשורר טהא מוחמד עלי ללוריין היל ולמקהלת הצבא האדום. וככה, בעטיפה של סינט-בס הרמוני וחליל צד, בנינו ביט חזק וסוחף מחוזק במכונות תופים, והנחנו עליו ראפ נשי מלטף ומכה".

- ולמה "יפני אדום" ולא "ענת גוטמן"? אתם להקה אורגנית שתמשיך ליצור גם מעבר לאלבום הזה? האם מדובר ביצירה משותפת?
"אנחנו הרכב אמיתי, בתחילת הדרך כהרכב (עובדים יחד שנה) אבל לגמרי אורגני. משך חצי שנה, פעמיים בשבוע נפגשנו אצלי לנגן, אוהד רועי ואני, והתכווננו בכלל על הופעה. לא חשבתי אלבום, רציתי הרכב חי ונושם. אבל אחרי חצי שנה של עבודה והופעות רועי אמר שיש לו חבר עם מלא ציוד אנלוגי שמביא אחלה סאונד (תמיר בן-חיים), ולמה שלא ניכנס להקליט כמה שירים. מה שנראה כמו סקיצות הפך אחרי שמונה חודשים של העבודה הכי פרועה ומדוקדקת שעשיתי, קודם לבד בסטודיו, ואח"כ יחד עם אנשים מעולים, לאלבום הבכורה של يابانية أحمر יפני אדום Red Japanese 日本赤.
אני מרגישה שממש זכיתי לעבוד עם האנשים שאיתי, אוהד, רועי. לאורך השנים והשותפויות המוזיקליות שבאו והלכו, הבנתי מה חשוב לי בפרטנרים שלי ליצירה. יותר משיהיו נגני-על, חשוב לי לעבוד עם בני אדם והיום יש לי מזל להיות מוקפת במוזיקאים שהם גם וגם - יוצרים מעולים ובני אדם יפי תואר, בחוץ, בפנים, אותו דבר. רועי השפיע עלי המון מוזיקלית, הוא גרם לי להלחין יותר שמח, לגלות את חדוות הסינטי, ובעצמו תרם עיבודים מהממים לאלבום.

"לגבי יפן, אנקדוטה - ביפן החלטתי להיות מוזיקאית. אחרי חודש עבודה בטוקיו (חברה שעבדתי בה שלחה אותי) 15 שעות ביום במעבדה וכל הלילה בחוץ, קולטת את האנרגיות ונטענת חשמל, רציתי לחיות ככה. והבנתי שזה יבוא מהמוזיקה - שהמוזיקה היא טוקיו שלי. הזרות, הטירוף, הסדר, האסתטיקה, החדשנות, הניגודים, הצבעים. אני חושבת שבאלבום יש הכול מזה".

- האם היה קושי גם לכתוב, להלחין ולבצע וגם להיות המפיקה המוזיקלית ולשמור על אוזן ביקורתית, לעצמך למעשה?
"לא זה היה הקושי האמיתי בשבילי. ביקורת יש בשפע, היתה ותהיה. ככה גדלנו, לשפוט ולהעריך כל הזמן אם מה שאתה עושה טוב מספיק. לחשוד שלא. להתבאס. השינוי הענק בחיים שלי בשנים האחרונות, שצמח לאט לאט בזכות הזוגיות שהייתה לי עם אדם מדהים ומגדל כמו חן, הוא לעשות במקום לשפוט. לדהור במקום לפקפק ולהאמין, לסמוך על עצמך.
שינוי הגישה הזה מאפשר לי לעמוד היום מול קטע ובמקום להתבאס ממה שאני שומעת שחסר, לחשוב, 'הי, אני יודעת מה חסר פה ואני יכולה להוסיף את זה פנימה'. מעין don't panic. אני יכולה גם להרים טלפון לאוהד או לרועי, לקפוץ ולבקש מהם ממתק. אם אני אוהבת את הליין הזה אבל הסאונד שלו לא מספיק טוב – אני יכולה להמשיך לשחק עם הכפתורים ולעצב אותו עד שאני אוהב אותו, או להגיד 'עד כאן הצלחתי, את השאר תמיר יפתור במיקס'. כל זה במקום להתייאש ולחשוב שכלום טוב כבר לא יצא מזה, כמו שפעם עשיתי.
בשלבים האחרונים יצא שישבתי עם לפטופ ואוזניות כמעט בכל בית קפה בעיר. הרגשתי יותר נוח לעבוד בחוץ. הייתי מגיעה בבוקר, שואלת אם הם אוהבים מתנחלים ואם כן, מתחברת לחשמל, מתנתקת עם האוזניות, ועובדת עד הערב".

- איך התגלגלת למעשה מעולם השירים נטו, כפי שסיפרת בראיון הקודם ל - Muzik, לעולם ההפקה והעיבודים המאתגרים יותר?
"אלו הטקסטים שעלו אצלי בשנתיים שלוש האחרונות, ולסוג הטקסטים האלו זה מה שהתאים. יחד עם רועי ואוהד ועם התרומה המכרעת של תמיר בן-חיים במיקס, יצרנו ז'אנר חדש שאני קוראת לו היפ-הופ אלקטרומגנטי. בלי לתכנן את זה, נראה לי שבמשך כמה שנים עיצבתי את עצמי לתוך הסטייל הזה. רוב הטקסטים ביפני נכתבו לפני שהיתה מחאה, וכשהיא קמה, החומרים האלו התאימו לה כמו כפפה והיה לי חשוב שהם יהיו בחוץ. בקיץ 2011 נסעתי בארץ בוואן עם הרכב אחר, בתמיכת הקרן החדשה, וניגנו במאהלי המחאה חלק מהחומרים שעכשיו הם באלבום.
ואני רוצה באמת בשלב זה לעצור בצד ולדבר רגע על תוכן.
הטקסטים ב - يابانية أحمر יפני אדום Red Japanese 日本赤 מלאים בפחד ובאהבה, בייאוש, בזעם ובתקווה לעתיד אחר, לשינוי מהותי בלבבות של האנשים שחיים כאן. והנה בשבוע שבו האלבום הזה נולד, מתוך אותם זרעים בדיוק, מדינת ישראל הגישה כתב אישום נגדי ונגד עוד שלושה חברים על השתתפות באירוע מחאה. אני לא אקטיביסטית פעילה, עיקר העשייה שלי הוא במוזיקה ובחינוך, ולאותה סיטואציה נקלעתי חצי במקרה, אבל חשוב לי להגיד שאני עומדת מאחורי המוזיקה והמעשים שלי, שהם בלתי נפרדים, וגאה שמדינת ישראל החדשה שהתהוותה כאן תובעת אותי, כי זה כנראה אומר שאני עושה משהו ממש בסדר.

"תביעה קבוצתית שמטרתה לשלול מהאנשים כאן את הזכות להפגין באמצעים של הפחדה, היא עוד סימן לתהליך ההפיכה השקט של ישראל ממדינה דמוקרטית למשטר פשיסטי, שבו עוד ועוד קבוצות באוכלוסיה נדחקות החוצה מהלגיטימיות. קבוצה אחר קבוצה מסומנת על ידי הרשויות כאויב הציבור. האנשים שבשלטון מניעים את זה והציבור קונה את זה, בלי להבין שלהם ידפקו בדלת מחר, שלהם ישלחו צווי זימון לחקירה ויגישו נגדם כתבי אישום. כי המרחב לחיות ולפעול כאן הצטמצם עד לרמה בלתי אפשרית.
אני חושבת שאנחנו בתחילת דרך ארוכה, שהתחילה בהתעוררות בקיץ שעבר ונדמה שנעצרה, אבל היא לא. היא תסתיים רק כשכל מי שחי בארץ הזאת יוכל לעשות זאת בכבוד, בלי פחד, עם עתיד באופק. אני רוצה לחיות כאן, אני רוצה לגדל ילדים כאן ולעשות את המוזיקה שלי כאן".


ומה עוד מתוכנן לך לעתיד הקרוב?
"תהיה ליפני אדום הופעת השקה ביפו, למרות שהוא נמכר כבר עכשיו ברשת, אבל הולך להיות אלבום USB מעוצב! לכבוד האלבום גם הקמתי את הלייבל The Everything, בו אינשללה יושקו השנה עוד שני אלבומים בהפקתי. וחוץ מזה יש גם אתר אשר על עיצובו אחראים אנשים, שאני מקווה לשתף איתם פעולה בכל הויז'ואלים הבאים של המוסיקה שלי, שני בוגרי בצלאל סופר מוכשרים – לירון סבג ודורון פלם – שהצליחו לתרגם כל כך מדויק את המוזיקה לעולם ויזואלי וריגשו אותי בתוצאה שהביאו".
יפני אדום – חדשות מוזיקה