הרשמה לניוזלטר
מידע והרשמה ל -Muzik
שם
טלפון
מייל
נושא
שלח
זה לא תקליטן, דיסקו מנאייק מגיע לכאן
נטע וינר
| ראשון | 11.09.11 |
זה לא תקליטן, דיסקו מנאייק מגיע לכאן
חלק רביעי מתוך עבודת המחקר של נטע וינר על האלבום 'דיסקו מנאייק' של להקת טיפקס (1999)
"אני מרגיש שהחלום הציוני הוא כבר לא בלונדיני, בלוריתו השחורה מתנופפת ברוח מחלון של סובארו". קובי אוז לסופשבוע הארץ 3.2.1995
בפוסט זה נתחיל בניתוח מעמיק של האלבום דיסקו מנייאק לאורך ולרוחב היצירה.

  

ב -  1999 שחררה טיפקס את האלבום המסואב ורב המשתתפים ביותר שלה ב - 20 שנות פעילותה-"דיסקו מנאייק". באלבום זה כלל בסיס הלהקה את קובי אוז בכתיבה וההנהגה, ארבעת חברי טיפקס הקבועים (רם יוסיפוב, גל פרמן, נוראיל עמר ותמיר ימיני) עם דיג'יי ביג אם על האלקטרוניקה והתכנותים. מעבר להשתבחות וחידוד האומנות (craft) של אוז מבחינת טקסטים ולחנים, שני אלמנטים הופכים את דיסקו מנייאק למיצוי המניפסט המהפכני- קטלני של טיפקס. אלמנט אחד הוא אלמנט הליהוק. אוז עושה שימוש מדויק ומנוסח היטב בקשת רחבה של יוצרים ישראלים. בין המשתתפים הרבים נמנו אסנת חכים, שרית חדד, אביטל אברג'ל, פישי הגדול, ציפי שביט והיי פייב. במקביל יצר לעצמו אוז פלטה עניפה ומסואבת של סמפולים אשר נלקחו מרבדים גיאולוגיים ותקופות שונות של הזמר העברי. בין האמנים המסומפלים נכללו: שולה חן, צילה דגן, אריק לביא, גידי גוב, צביקה פיק, משה הלל, חדווה עמרני, להקת חיל הים, להקת פיקוד דרום ועשרות אמנים נוספים ערוכים על פלטת הצבעים של אוז ומעצימים את יכולת הניסוח שלו.
 
האלמנט השני המבדיל את דיסקו מנייאק משאר אלבומי הלהקה ומקנה לו את חשיבותו הוא השימוש שאוז עושה (יחד עם שותפו להפקה- הדיג'יי ביג אם) במוזיקה אלקטרונית. מתחילתו ועד סופו, דיסקו מנייאק עמוס לופים, סמפולים ושימוש אינטנסיבי בעיצוב צליל ככלי יצירה.
 
כפועל יוצא של העבודה על האלבום הקימו אוז כמנהל אמנותי, פרמן כמפיק מוזיקלי ודוידסון כמנהל עסקי את הלייבל "לבנטיני". תחת כנפי הלייבל הוציאו השלושה אלבומים ללהקות שראו בהן להקות המשך לטיפקס ולבשורתה- ביניהן "הדג נחש", "כנסיית השכל" ועוד. כמו כן יצאו תחת הלייבל אלבומי סולו למי שהיווה מנטור ואח גדול לאוז בשנותיו הראשונות כמוזיקאי פעיל ולאורך הקריירה שלו- חיים אוליאל, מנהיג להקת שפתיים. עם יציאת האלבום חזרה טיפקס להופיע אחרי יותר משנתיים של הפסקה, בהרכב מורחב אשר כלל את גרעין טיפקס בשילוב חברי הלהקה הצעירה אשר סומנה כהבטחה דאז- "הדג נחש". סה"כ כלל המופע "דיסקו מנייאק" 12 נגנים, ווקאליסטים ודיג'ייז.
 
האלבום נפתח בטראק "מתנ"ס הקסמים". נעשה פה שימוש בקולו של השחקן אליעד נחום. נחום שהיה אז בשנות נעוריו הראשונות, היה מזוהה מאוד עם "שמש"- הסדרה בה שיחק שנים מספר. סדרה זו הוותה גלגול עכשווי לסרטי הבורקס משנות ה70, בהיותה הצגה גרוטסקית של שכונתיות עממית. הילד אותו מגלם נחום בפתיחת הטראק משרה בדיבורו הנונשלנטי מעין רוגע, אופטימיות, שקט שלפני הסערה. שם האלבום מוסבר כאן- דיסקו מנייאק, כינו לניידות המשטרה העוברות בשכונה על האורות האדומים- כחולים שלהן. סמפולי סירנות משטרה מגיחים לפתע (וממשיכים ללוות כמעט כל אחד מעשרים וששת הטראקים באלבום) ואליהן מתווספים רעשי רחוב. רמזים מתרימים מהסופה אותה עומד לחוות המאזין (קטעים חתוכים מהשיר "גשם של פקקים" –משירי המפתח באלבום) מגיחים בצורת מוזיקה רועשת הבוקעת ממכוניות ברחוב. סמפול השיר הארצישראלי בביצוע שולה חן- "בוא הבייתה" משתלב בעולם הקלאוסטרופובי. נחום מסיים- "זה לא תקליטן, אומר עבריין. זה דיסקו מנייאק מגיע לכאן". 
 
 הפתיחה מובילה לכניסת השיר "גברת". זה נפתח בביט אגרסיבי השואב אלמנטים של סאונד מעולם הדיסקו של סוף שנות השבעים (בעיקר שימוש מאסיבי בסינתיסייזרים). הטיפול בסאונד מעניק תחושה כללית של חפלת מועדונים עצובה על ידי שימוש במקצבי דאנס זולים וסמפולי מחיאות כפיים על ה-2 וה-4 של המקצב. אלמנטים אלה יחזרו כחוט שני לאורך עלילת האלבום הפתלתלה. אל הביט נשזרת נגינת עוד נונשלנטית שהופכת לחלק בלתי נפרד מהאנסטרומנטל. בהמשך ליין העוד מבצע call- response צמוד עם הליין של הסינטיסייזר, המזכיר גם הוא סירנת משטרה. המלל בשיר הוא ספציפי, ומיועד לדמות אישה. הטקסט ממקם את השיר גיאוגרפית באופן מובהק מהרגע הראשון ומסמן כמו בסכין מנתחים את ציר המתח הראשון עליו מתמקם דיסקו מנייאק- הציר של מרכז אל מול פריפריה, שייכות ובלעות אל מול ניכור והדרה. העיר יפו בה נמצאת הגברת אליה פונה המלל מייצגת כאן את שני קצוות המתרס, עיר שהיא אם כל הפריפריות המוזנחות והאנוסות, הממוקמת בתוך ותחת סוליותיה של תל אביב- לב ליבו של המרכז הישראלי.
 
הטראק "פופלקס" מהווה קטע מעבר דיבורי- מערכוני. שם הטראק הוא מחווה ללהקה שקדמה לטפיקס העונה לאותו שם. הטראק מהווה הקדמה לאווירת הפשע השכונתי של שיר הנושא." אווירת הדיסקו ממשיכה. כאן היא מאבדת מהמימד הקרקסי אשר ליווה אותה עד לנקדה זו ומקבלת פן קודר יותר. על אף האינטימיות שבשיר המתאר סיטואציה רוויה מבוכה ומתח מיני בין גבר לאישה, סירנות המשטרה ממשיכות ללוות את ההתרחשות לכל אורכה. האלבום פועל כאן סביב ציר מתח נוסף, הציר שבין האינטימי לציבורי, בין האישי לחברתי. בניגוד לשיר הקודם, השירה של אוז ישירה וכנה כאן, ללא דמויות. האוירה מתעצמת על ידי שמוש בכינורות ערביים מסונטזים. עולם הסאונד קר וקודר. בחלק השני של השיר מגיח ריף אקורדיון חם, שביחס לשאר האנסטרומנטל מחזק את תחושת האירוניה שבהתנגשות בין הסיטואציה הפרטית סלון לקונטקסט השכונתי- קהילתי.
הטראק "סמי וסומו" נפתח שוב בעולם סאונד וריפים השאובים ישירות ממוזיקת הדיסקו של שנות השבעים. נעשה כאן שימוש מרובה באפקט ווה-ווה על הגיטרות, וקיקים מודגשים על הרבעים של המקצב. הטראק רווי כולו בסירנות משטרה וסקראצ'ים מעולם ההיפהופ (רפרנס שכונתי). אל ביט המועדונים נתפרות בשלב מתקדם יותר גיטרות מזרחיות, כמו קריקטורה עם מודעות עצמית. במהלך השיר המתאר את עולם הפשע בשכונה פריפריאלית נעשה שמוש במניפולאציות סאונד על הווקאל של אוז על מנת לייצר עולם רחב ומופרע של דמויות. הטקסט רווי בסלנג שכונתי ומנוסח בעגת רחוב, ומהווה קונטרה-פוקנט לסמפולי שירי ארץ ישראל היפה והטובה (כגון "הכל פתוח" של נעמי שמר).
 
בטראק "שלוש בלילה
 
הטראק הקצר "באנו חושך" מהווה רמז מתרים נוסף, דק וחד כדקירת סכין לשיר שבא אחריו. העיקר בטראק הוא סמפול קצר ומעוות של שיר החנוכה "באנו חושך לגרש" שזור בריף באס הלקוח מעולם הדיסקו.
 
השיר "בשפכת הזורם" אותו מבשר הטראק שלפניו נפתח בריף גיטרת ווה-ווה דיסקואי בליווי נגינת גיטרה בעלם סאונד פופי עקום, מלווה בביט. השיר עוסק במצוקה שכונתית בעיירת פיתוח ויותר מכך, בצביעות, העליבות והגזענות שבניסיונות הפיתוח והקידום השונות מצד הממסד והמרכז. הדמות המסטיקית של כוכבת הילדים דאז מיכל ינאי מסמלת כאן את האינאונות וחוסר האכפתיות הממסדית. הפזמון הקליט מהווה קונטרה פונקט ציני לאוירה בבתים הקשים והדוקרניים. זה מלווה בהרמוניות קוליות הלקוחות באופן מובהק מעולם הפופ המסחרי.בסי-פארט מתרוקן האנסטרומנטל ונותרות ההרמוניות הקוליות לצד המקצב הבסיסי, כמו הניגוד בין החלומות הורודים והצהרת הכוונות הגרנדיזית ללכלוך והכיעור השכונתי שבמציאות.
 
 
הרבה כאוס רחוב ארצישראלי אותנטי בשילוב טקסטים חתרניים והפקה מצויינת, נותנים לדיסקו מנייאק בדיוק את הטוויסט הנכון.
בפוסט הבא, האחרון בסדרה, נמשיך בניתוח האלבום ונראה כיצד הפך להיות אחד האלבומים המצליחים בארץ.

המאמר נכתב במסגרת קורס פרספקטיבות מוזיקליות ב- "Muzik” - בית ספר גבוה ליצירה והפקת מוזיקה", בהנחיית עמית הכט


לכל הפוסטים בסדרה:

חלק ראשון: דיסקו מנאייק - להקת טיפקס | תרבות בעד ותרבות נגד

חלק שני: דיסקו מנאייק | החתרנות של גטו הקסטות

חלק שלישי: טיפקס מוחקים את הקונצנזוס

חלק רביעי: זה לא תקליטן, דיסקו מנאייק מגיע לכאן

חלק חמישי: דיסקו מנאייק - איפה הכפיים שלכם?

השאירו תגובה

לחצו על הכפתור על מנת להכנס באמצעות הפייסבוק שלכם בכדי להשאיר תגובה

Connect

לפוסט זה יש 0 תגובות