הרשמה לניוזלטר
מידע והרשמה ל -Muzik
שם
טלפון
מייל
נושא
שלח
Amnesiac ו-Kid A, אופרת רוק?
ארבל מידן
| ראשון | 29.11.15 |
האם האלבומים  Amnesiacו - Kid A של להקת רדיוהד הם למעשה אופרת רוק, יצירה אחת נמשכת

רדיוהד היא להקה בריטית ממחוז אוקספורדשייר באנגליה. היא מורכבת מחמישה חברי להקה:

תום יורק- שירה וגיטרה, כותב השירים המרכזי.

ג׳וני גרינווד- גיטרה (ובהמשך גם סינתיסייזרים, סאמפלרים ותוכנות).

אד אוברייאן- גיטרה.

קולין גרינווד- בס.

פיל סלוואי- תופים.

את שנות פעילותה של הלהקה מהקמתה ועד לתקופת הקלטת האלבום המדובר- amnesiac- בשנת 2001, עוד נסקור בהמשך.

ראוי לציין שבשנה זו ובאותה תקופה, האלבומים הגדולים שיצאו היו אלבומי האינדי והרוק הבריטי כגון קולדפליי וטראוויס, אלבומי אוירה אלקטרוניים כמו של thievery corporation ואלבומו של מובי play אשר הציג שימושים מלודיים נפלאים באמצעות סימפולים וסאמפלרים.

מעבר לסביבה המוזיקלית, אופיינה התקופה בתמורות טכנולוגיות שונות וחידושים טכנולוגים רבים החלו להציף את הרקע. הטלפון הסלולרי כבר השתרש עד אז במרכז התודעה והמערכות הממוחשבות תפסו תאוצה במילויים של תפקידים שונים ומהותיים בתחומי מפתח ברחבי כדור הארץ. אך לעובדות אלו היו גם השפעות שליליות. נוצר פחד וחרדה בקרב חלק מהציבור בעקבות תלותם של בני האדם במערכות הממוחשבות וסגידתם אליהן נראתה מסוכנת ומובילה לאסון. התופעה הגיעה לשיאה לקראת בואה של שנת 2000 וביטאה חרדה ממשית וכלל עולמית של קריסת מערכות כללית אשר תשבית את אורח חייה של האנושות כפי שהכרנו. לתופעה, שלה ניתן השם ״באג 2000״(1), נלוו הערכות והתנבאויות קטסטרופליות ורבים מהציבור הכינו עצמם לנורא מכל.

מיותר לציין כי התופעה הוכיחה עצמה כבדיונית וכל הציפיות התבדו כאשר השעונים פתחו את שנת 2000 ללא כל תקרית מיוחדת. אך תחושת החרדה והפחד עשתה את שלה, ועד היום קיימים חששות רבים בנוגע לתלותינו ההולכת וגוברת במחשב ובטכנולוגיה.

עובדות אלו חשובות לציון לטובת המשך המאמר, ויחזרו לתת אותותיהן בביקורת והפרשנות אודות עבודתה של הלהקה, כמו גם על תהליך העבודה שלה עצמה.

 

להקת רדיוהד הוקמה בשנת 1989 באוקספורד, אנגליה. היא ניגנה בעיקר בריט פופ(2), אשר התפתח במהלך שנות ה-80 והושפע מהגלאם רוק(3)  והפאנק רוק(4). בסגנון זה היה דגש על גיטרות וכלים אקוסטיים. הלהקה לא זכתה להתייחסות מיוחדת עד ששירה- creep מהאלבום pablo honey- הפך ללהיט בינלאומי ב-1992 והכניס את הלהקה לתודעה הציבורית. ב- 1995 הקליטה והוציאה לאור הלהקה את אלבומה השני- the bends, שהכיל חומר מגוון ומגובש יותר מהאלבום הראשון. רדיוהד התנתקו באלבום זה מהפופ המסחרי.  וגיבשו סגנון אלטרנטיבי וניסיוני יותר. כבר אז החלה הלהקה לבסס מעמד מסויים ולצבור פופולריות.

 

ב - 1997 הוציאו רדיוהד את אלבומם המוערך ביותר שלהם- ok computer. האלבום התקבל בהיסטריה בקרב הקהל והמבקרים כאחד וסימן את הלהקה כגדולה ביותר מאז הביטלס. בראיון (5) עם חברי הלהקה במגזין uncut נכתב:

            Released on June 16 in Britain and July 1 in the US, the reviews for OK Computer were beyond hysterical: "The first album of the 21st century... The world's most important, innovative band... The Beatles' true heirs... The first British band since The Smiths to move rock onwards and upward.

האלבום הגיש שילובים מרתקים בין רוק ואלקטרוניקה עם מלודיות נוגות ואווירה מלנכולית עמוקה.

 

 

ההצלחה ההיסטרית של האלבום הובילה לשחיקה בקרב חברי הלהקה ומחסום כתיבה ויצירה אצל סולנה תום יורק בפרט(6). לאחר שהתגבר על דיכאון, חזרו חברי הלהקה לאולפן ההקלטות על מנת לעבוד על חומרים לאלבומיהם הבאים.

לאחר שמיצו את העיסוק ברוק האלטרנטיבי ה"מסורתי" שניגנו עד אז, הלהקה החלה להרחיב את התנסותה על ידי שימוש בכלים אלקטרוניים ובאפקטים ממוחשבים למיניהם והעמיקה במחוזות האלטרנטיביים. חברי הלהקה התעניינו יותר ויותר בעבודה עם מחשבים וכלים אלקטרוניים. מעמד הגיטרות הוזנח לטובת המחקר והחיפוש אחר הסאונד והחופש המוזיקלי. תום יורק, סולן הלהקה, מתאר באותו ראיון(5):

It's the grid that depresses me, being locked in a grid all the time. That's the best way of putting it, really - that we've been locked on a grid".

 בסוף שנת 2000 הפתיעה רדיוהד את עולם המוזיקה כשהוציאה אלבום שמהווה דגל במהפכת הפיוז'ן (מיזוג) בין הרוק והאלקטרוניקה, אלבום שפרץ את גבולות ההגדרה של הרוק הפופולרי וכן שבר שיאי מכירות. האלבום, Kid A, היה המצאה סגנונית מפתיעה, שבה הצליחה הלהקה לשלב בין סגנונות בצורה שלא נעשתה בעבר. התגובות לשינוי במוזיקה של הלהקה בתקשורת ועל ידי המעריצים, היו אמביוולנטיות:  בעוד שהיו מבקרים ומאזינים שהתקשו לעכל את ההתרחקות הדרסטית מאופי הצליל שהיה מזוהה עם הלהקה, וטענו כי רדיוהד הרחיקה לכת בניסיונותיה לחדש, היו מי שקיבלו בחום את הצליל הייחודי שאימצה לעצמה והיללו את האלבום כיצירת מופת נוספת.

בתקופת העבודה על Kid A הקליטה הלהקה מספר רב של שירים נוספים. תחילה תוכנן להוציא את מרבית השירים באלבום כפול, אך לבסוף הוחלט לחלקם לשני אלבומים (חומרים נוספים יצאו מאוחר יותר כבי-סיידס). ב-2001, שמונה חודשים בלבד לאחר צאת אלבומם הקודם, הוציאה הלהקה את Amnesiac, שרוב שיריו הוקלטו במקביל לזמן ההקלטות של Kid A. האלבום כלל חומרים שונים בעלי גיוון סגנוני רב: לצד שירים סטנדרטיים בעיבודי פסנתר או גיטרה, נכללו באלבום יצירות אלקטרוניות ואקספרימנטליות "קיצוניות" יותר באופיין. אלבום זה היה שנוי במחלוקת אף יותר מקודמו אך זכה להצלחה מסחרית דומה, וקהל המעריצים של הלהקה המשיך להתרחב. אך חלק מהביקורות התייחסו אליו כאל אלבום המאגד ״שאריות״ או ״עודפים״ מאלבומם הקודם ומהווה דריכה במקום. אלו הגיעו גם מהמבקרים אשר סלדו מגלישתה של הלהקה אל המדרונות האלקטרוניים, כמו המגזין(7) rolling stone:

Radiohead continue to slough off the style that made them standard-bearers for anthemic Brit pop in the 1990s.

חברי הלהקה עצמם התייחסו לאלבום כאל המשך ישיר וכחלק בלתי נפרד מאלבומם הקודם kid a. בויקיפדיה נכתב כי גיטריסט הלהקה אד אובראיין העיד כי לדעתו החומר היה דחוס מדי בכדי לשחררו כאלבום כפול אחד וחשש כי המאזינים יקפצו בין השירים. כך הם החליטו לשחרר את שני האלבומים בנפרד.

באשר ל amnesiac -אמנם ניתן להתייחס אליו כאל אלבום העומד בפני עצמו, אך רבים מייחסים אליו חשיבות כחלקו השני של kid a. דבר זה מוביל לטענתי והיא:

האלבום amnesiac הוא לא אלבום המסוגל לעמוד בפני עצמו אלא רק על כתפיו של kid a. כלומר האלבום מיועד לדעתי להאזנה רצופה של שני האלבומים אחד אחרי השני ואינו מספק את הרעיון או המסר שלו ללא קודמו. טענה זאת אינה תופסת לדעתי בנוגע לאלבום kid a ממגוון סיבות שגם אותן אסביר בהמשך. אך לעניינינו, האלבום מהווה חלק מאופרת רוק או רעיון העוטף את שני האלבומים ביחד לכדי מסר ואוירה משותפת. בדומה לאלבומים כמו tommy  של the who או the wall של pink floyd גם צמד אלבומים אלה הוא יצירה אחידה ושלמה.

 

כאמור, הטענה אינה אומרת כי kid a אינו יכול להצדיק את קיומו ללא האלבום amnesiac מכיוון שכאלבום יחיד הוא יותר מגובש, ההפקה והאוירה יותר קולעת, סדר השירים הוא משמעותי יותר ובאופן כללי מורגש כי ניתנה לו יותר חשיבות בשיחרורו. מכך עולה כי דעתי האישית היא כי amnesiac הוא אלבום הכושל להעביר אלמנטים אלה בצורה טובה ולכן חייב להיתמך על ידי קודמו. בגוף הטענה שלי אדגים ואראה הוכחות כי אלבום זה הוא המשך על פס הזמן של האלבום הקודם וגם מעיד על שינוי הסביבה שלו, אם כי ההפקה והאוירה נותרת בעינה. כלומר, אם ניקח כדוגמה את הרעיון לפיו kid a הוא הצגתה של הפאניקה שלאחר אחרית הימים, ניתן להתייחס ל amnesiac כאל צלילה לתוך דמות או מחשבה של הדובר. זהו אלבום אישי יותר ועסוק בהתנסויות מופשטות כמו תת המודע של האדם או חלומותיו. הרעיון שהדגמתי הוא רק דוגמה לשלל רעיונות או מסרים שעלולים לעלות מאלבומים אלה, אך העיקר הוא כי בכל אחת מהדוגמאות, amnesiac יהווה המשך לקודמו.

אוכל לציין מניסיון אישי, שכמעריץ רדיוהד נלהב, amnesiac הוא האלבום הקשה ביותר מבחינתי לשמיעה מלאה. אני תמיד מצליח לאבד בו את הנרטיב או את העניין במשך ההשמעה. אך לאחר שהאזנתי לו מיד בעקבותיו של kid a, ההבדל היה משמעותי. לפתע האלבום הקודם הותיר הדים שבאו והתעוררו באלבום השני, הסיפור התפתל וזז ושינה קצב. לפתע האלבום קיבל משמעות ותרם בהחלט לסיפור הכולל.

חווייה דומה לשלי ניתן לקרוא גם בביקורת נלהבת נוספת(8).  

ניגש כעת לאלבומים עצמם וננסה להוכיח דרכם את הטענה. תחילה נתאר את העטיפות השונות.

העטיפה של האלבום kid a מתארת רכסי הרים שלא ברורה תחתיתם. השמים מעליהם שחורים ואפלים ומתקבלת תחושת אימה מסויימת.

עטיפת האלבום amnesiac היא מופשטת עוד יותר אך ניתן להבחין בבירור בדמות הישובה במרכז התמונה ונראה כי בוכה ומתייפחת.

העטיפות שתיהן מתוארות במידה סוריאליסטית, דבר אשר מתכתב היטב עם תוכנם של האלבומים. אך ניתן לפרש בכמה דרכים את ה״שוני הדומה״ בין העטיפות.

דרך אחת לפרש זאת היא הדוגמה שכבר נתתי בנוגע לאוניברסליות אל מול האישיות. כלומר, אם האלבום kid a בא לתאר מצב עולמי או כלל אנושי- מצב קולקטיבי בכל צורה שהיא- האלבום amnesiac שואב אותנו לתוך האישי, אדם מסויים או היבטיה השונים של הנפש.

דרך נוספת המתכתבת עם האפשרות הראשונה היא המודע אל מול התת מודע או החלום. הציור המופשט יותר וחשיפת רגשות אנושיות בו יכולה להורות על אפשרות זו (כמו גם השירים השונים בשני האלבומים, דוגמה שאחזור אליה בהמשך).

אפשרות נוספת היא אסון כלל עולמי, אפוקליפטי (איזכור מסויים ל״באג 2000״), ולאחריו האבל על האובדן ועל איבוד צלם האנוש, שקיעת האנושות אל תוך הדממה והחושך שלאחר האסון או הטראומה וכו׳.

בהיעדרה של פרשנות ברורה ומובהקת מצד הלהקה (דבר שהיה בהחלט יכול לגרוע מהעניין, לדעתי האישית), הפרשנויות והדרכים לספוג את האוירה הן רבות ומשתנות מאדם לאדם. אך המטרה היא להראות קשרים אפשריים בין שני האלבומים כמגמה. דוגמא נוספת לכך תימצא כאמור בלינק לביקורת שהזכרתי קודם.

כעת ניגש לתוכן ונחקור את העולמות של האלבומים על הפקתם ומילותם.

בעוד ההפקה והאוירה כאמור זהה בשני האלבומים, תוכן השירים שונה באופן משמעותי. בעוד השירים ב kid a מאופיינים בחרדות, פאניקה ובהלה, ציפייה לנורא מכל, השירים ב amnesiac מאופיינים במין שלווה חלומית אך מעוותת. גם הדיבור הציבורי או בין אדם לרעהו מחליף את מקומו באלבום amnesiac לטובת דיבור אישי יותר בין אדם למחשבתו ואף רעיונות מופשטים ומוזרים, התייחסות חיצונית שמתחלפת בהתייחסות פנימית וכיוצא בזאת.

דוגמה מובהקת לכך ניתן למצוא בשיר the national anthem- הרצועה השלישית באלבום kid a.

Everyone

Everyone around here

Everyone is so near

It's holding on

It's holding on

Everyone

Everyone is so near

Everyone has got the fear

It's holding on

 

 

השיר מקבל מימד חברתי ומתאר את הפאניקה הציבורית לקראת הנורא מכל.

יש גם התייחסות למערכת יחסים זוגית קלוקלת אשר מתוארת בשיר morning bell. השיר מתאר סצנת גירושין ומאופיין שוב בהפקה נמרצת ומלחיצה. מקצב תופים של של 10/8 מלווה אותנו לארוך הדרמה אשר מגיעה לשיאה לפני המשפט: ״cut the kids in half".

 

 

ההמשכיות והמעבר לאלבום amnesiac בא לידי ביטוי בשיר motion picture soundtrack, הרצועה החותמת את האלבום הראשון.

Red wine and sleeping pills

Help me get back to your arms

Cheap sex and sad films

Help me get back where I belong

I think you're crazy, maybe I think you're crazy, maybe

Stop sending letters Letters always get burned It's not like the movies They fed us on little white lies I think you're crazy, maybe I think you're crazy, maybe I will see you in the next life

 

 

השיר נפתח ברצון להתנתק (התאבדות באמצעות ערבוב כדורי שינה ויין) ולחזור למצב תודעתי מנוון. השיגעון מורגש כשולט בסוף האלבום. המשפט האחרון מרמז לנו על בואו של השיחרור, המוות, החיים שאחרי או תהליך ההיסחפות לתוך נפשו של אדם. נתראה בחיים הבאים.

מכאן, אנו נכנסים לעולם אחר. שוב נשמע קטע תופים מסומפל אך הכל מרגיש רך יותר, רגוע יותר.

טום יורק שר בשיר הפותח- packt like sardines in a crashed tin box- ״אחרי שנים של המתנה, כלום לא בא״. זוהי יכולה להיות התייחסות נוספת לבאג 2000, האסון שמעולם לא הגיע. משפט זה יכול להציב אותנו במימד הזמן והמשמעות בנוגע לאלבום kid a שהסתיים זה עתה- כל הזמן הזה היינו עדים לבהלה ולחרדה שנבנו והתעצמו עד סוף האלבום, וכעת הכל נראה סתמי, ציני ומגוחך. הנזק עשה את שלו ועכשיו הזמן להתכנסות לתוך האני העצמי, הבודד והמנוכר האלבום ממשיך ולוקח אותנו בין נבכי מחשבות וחלומות. השיר השני- pyramid song הוא הצגתו של חלום שכזה. יורק מתאר את צלילתו לנהר ופוגשו שם מלאך שחור עין, את עברו ועתידו שחלפו מול עיניו וכל אהבותיו שאי פעם אהב.

I jumped in the river and what did I see?

Black-eyed angels swam with me

A moon full of stars and astral cars

All the things I used to see

All my lovers were there with me

All my past and futures

And we all went to heaven in a little row boat

There was nothing to fear and nothing to doubt


גם כאן ההפקה משרתת את האוירה החלומית. המקצב מורכב מאין כמותו ומנוגן תחילה רק על ידי הפסנתר. בהמשך מצטרפים התופים המדגישים את מורכבות המקצב אף יותר ולוקחים אותנו לקתרזיס בשיר המלווה במיתרים. כפי שנכתב בביקרות האלבום (9) במגזין pitchfork:

"Pyramid Song," a sweeping piano-and-strings ballad, whose unusual timing is difficult to nail down until Phil Selway's live drums give perspective on the punchdrunk rhythm. Yorke croons a dream-like scenario in which he's visited by black-eyed angels, and his past and future loves."

השיר you and whos army? מציג את חוסר האמון במנהיגים ובדרכיהם הערמומיות. יורק עצמו תיאר את השיר כאיזכור לטוני בלייר, ראש ממשלת אנגליה בזמנו, ותיאור של אדם הנבחר על ידי העם ומאוחר יותר בוגד בו. Yorke described "You and Whose Army?" as being "about someone who is elected into power by people and who then blatantly betrays them - just like Blair did." (ויקיפדיה)(10).

השיר המוכיח את טענתי טוב מכולם הוא morning bell בגירסתו השנייה. השיר morning bell הוא שיר המופיע בשני האלבומים. בשניהם מבוצע השיר עם אותם מילים ומלודיה, אך העיבוד הוא שונה. בעוד העיבוד ב kid a שם דגש על אמביינט, פרנויה והיסטריה באמצעות התופים היבשים והגיטרות הזועקות ברקע, העיבוד ב amnesiac שם דגש על תצורה יותר דימיונית ומחשבתית. תום יורק עצמו העיד על העיבוד השני: ״רצינו שזה יישמע כמו חלום״ (ויקיפדיה). בצורה זו, הוצא השיר מהקשרו הקודם וקיבל משמעות חדשה, אישית יותר ואף ניתן לומר כי זהו חלום או מחשבה לאחור (המעידה על התקדמות בפס הזמן). האפקט של השיר בגירסתו השנייה ניכר ובולט יותר כאשר הוא מושמע כחלק מהתהליך הרציף של שני האלבומים יחדיו, שכן כאשר הוא מנוגן לבד וכשלעצמו, ניתן רק לתהות מדוע הם בחרו ״סתם״ לשחרר גירסה אחרת של השיר. המשמעות מתבהרת כאשר האלבום kid a עדיין טרי במחשבתינו וזכרונותינו.

כלל השירים באלבום מקבלים יתר לגיטימציה כאשר מושמעים ברצף לאחר kid a. האזנה לאלבום amnesiac בלבד מותירה אותנו עם תהיות מסויימות לגבי סדר השירים, משמעותם, חוסרים בגיוונים הפקתיים ונרטיב שבור. כל אלו נבנים ומוקמים על בסיסו של האלבום הקודם ומתקשרים אליו, הן מבחינת המסר והן מוזיקלית. החלקים השבורים, חצאי מילים ושירה המנוגנת לאחור מקבלים הקשר יותר רחב על הדי האלבום הקודם. ההתחשבות במצב הרוח הנפשי והטיול בנבכי התת מודע מרגישים משפיעים יותר וקולעים יותר כאשר הם חלק מהקונטקסט הכולל, ולא כאשר הם מנוגנים לבדם.

 

לסיכום

הדבר מתקבל מבחינתי בהגיון מושלם גם לאור העובדה שהאלבומים הוקלטו כמקשה אחת באותה סביבת הפקה, גם לאור רצונם המקורי של חברי הלהקה כאמור לשחרר את החומרים באלבום כפול.

אך המחקר גרם לי לתהות: מה היה אילו אכן האלבומים היו משוחררים כאלבום כפול? איך הוא היה מתקבל והאם האפקט היה ניכר בצורה בולטת ומובנת יותר?

על שאלות אלה אני יכול לנסות ולתת תשובות שאת אמיתותן לא נדע לעולם, אך המחשבה והסקרנות גורמים לי להעריך הערכות אלה. אין ספק שמבחינה אישית, האלבום קיבל אצלי משמעות והקשר, מה שגרם לי להעריך אותו יותר כחלק מעבודה מחשבתית והפקתית מעולה. אך עדיין קשה לי להעריך אותו כאלבום גדול העומד בפני עצמו. אם כך, אולי היה זה רעיון טוב לשחררו כאלבום כפול יחד עם קודמו? התשובה שלי היא לא ולכך כמה סיבות:

-          הדעה שלי היא עניין של טעם אישי וידוע לי על קבלות טובות של האלבום הזה הן בקרב הקהל והן בקרב המעריצים.

-          טענתו של אד אוברייאן כי המאזינים יאבדו סבלנות במשך ההאזנה היא נכונה ביותר לדעתי. גם אם היה והיצירה היתה נקלטת בצורה טובה יותר, לשמוע אלבום כפול נחשב כמעין התחייבות.

-          שחרור ההקלטות באלבום אחד היה הופך את הנישה האלקטרונית של רדיוהד כחד פעמית, מקרית וחסרת קשר, בעוד ששחרור החומרים בפועל ביסס אותם כלהקה המשנה את כיוונה המחשבתי והיצירתי באופן מעמיק ותוך כך גם החזיר את אור הזרקורים ל kid a והמשיך את סיפורו של האלבום הנפלא הזה.

אם כן, אני חושב שהלהקה קיבלה החלטה נכונה ועצם הטענה שלי נועד בעיקר בשביל למקד את החוויה ההפקתית ולהעשיר אותה. ההשמעה הרצופה האירה בצורה שונה את שני האלבומים ועשתה לשניהם רק טוב. בסה״כ אני שמח על כך ש״גיליתי״ דרך חדשה לשמוע את החוויה הכוללת הזאת.

 

מקורות, הרחבות וקישורים:

1.       באג 2000- ערך ויקיפדיה: http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%91%D7%90%D7%92_2000

2.       בריט פופ- ערך ויקיפדיה: http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%91%D7%A8%D7%99%D7%98%D7%A4%D7%95%D7%A4

3.       גלאם רוק- ערך ויקיפדיה: http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%92%D7%9C%D7%90%D7%9D_%D7%A8%D7%95%D7%A7

4.       פאנק רוק- ערך ויקיפדיה: http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A4%D7%90%D7%A0%D7%A7_%D7%A8%D7%95%D7%A7

5.       ראיון עם חברי הלהקה במגזין uncut: http://www.uncut.co.uk/features/radiohead-i-don-t-want-to-be-in-a-cupboard-i-write-music-to-communicate-part-1-20303

6.       סרט תיעודי המציג את שחיקת הלהקה עקב הצלחת האלבום ok computer: https://www.youtube.com/watch?v=-PZMvK422BM

7.       ביקורת אלבום מאת  JON PARELES May 29, 2001, rolling stones magazine: http://www.rollingstone.com/music/albumreviews/amnesiac-20010529

8.       ביקורת אלבום מאת dave herrera, hybrid music magazine: http://www.hybridmagazine.com/reviews/0401/amnesiac.shtml

9.       ביקורת אלבום מאת: ryan schreiber, june 4 2001: http://pitchfork.com/reviews/albums/6659-amnesiac/

10.   האלבום amnesiac- ערך ויקיפדיה: http://en.wikipedia.org/wiki/Amnesiac_%28album%29

 

השאירו תגובה

לחצו על הכפתור על מנת להכנס באמצעות הפייסבוק שלכם בכדי להשאיר תגובה

Connect

לפוסט זה יש 0 תגובות