הרשמה לניוזלטר
מידע והרשמה ל -Muzik
שם
טלפון
מייל
נושא
שלח
אלפרד דארלינגטון, מי אתה?
יהודה בן עטר
| שני | 09.07.12 |
אלפרד דארלינגטון, מי אתה?
חלק שני מתוך עבודת המחקר של יהודה בן עטר על אלבום הסטודיו - "Denies the days demise" של האמן האלקטרוני Daedelus.
בפוסט הקרוב נסקור את הביוגרפיה ואת הדיסקוגרפיה של אלפרד דארלרינגטון הלא הוא Deadelus. כמו כן, נבין מי הוא deadelus מהמיתולוגיה היוונית ומדוע מתחבר למהויות המנחות את אותו יוצר מעניין בו נעסוק.


אולי אוכל להסביר בצורה הכי טובה מה המכשיר הזה מאפשר ולמה לפי דעתי תפיסת הנגן\יוצר השתנתה בעקבותיו אם הסביר קצת על דדלוס ועל האלבום.

"דדלוס" – הוא אלפרד דארלינגטון נולד ב - 1977 לאימא אומנית ואבא פסיכולוג בסנטה מוניקה, בקליפורניה. שמה הוא גדל ונשאר עד עצם היום הזה כיום הוא גר ליד אזור שנקרא "מאר ויסטה" למרות הסביבה שמעריצה גולשים ופאנק שלא התאימה כל כך לאופיו המיוחד.
אלפרד החל ללמוד מוסיקה מגיל צעיר הן במוסיקה קלאסית והן בג'ז, למד מספר רב של כלים כגון: דאבל בס, קלרינט, אקורדיון, מלודיקה וגיטרה. אך שאיפותיו היו הרבה מעבר למוסיקה וכבר מגיל צעיר התעניין וחקר את הצד המדעי יותר של החיים מכאן השם "דדלוס" שהיה ממציא וחדשן במיתולוגיה היוונית, לפי "אול-מוזיק" שמו נובע באותה מידה גם בסדרת אנימציה יפנית "רובוטק". (בתמונה למטה).
 

נינג'ה טון מתארים אותו:
"less a prodigy than a renaissance boy whose obsessions ranged from Greek legend to the mountains of Wales"
 
בגיל 15 אחרי שנים שרדף אחרי הסכמתם, הוריו סוף סוף הסכימו לשלוח אותו לאנגליה, שם בסניף מתנ"ס, מצא והתחבר לרדיו פיראטי והחל להקליט רייב והארדקור בריטי.
“It was my first ‘Eureka!’ moment in music, ”הוא אומר.

כשחזר לארה"ב הצטרף ללהקות ג'ז, רוק, וסקא מקומיות (הגל השלישי והאחרון {לימינו} של הסקא התפתח בקליפורניה) מהם נהנה רבות אך הרגיש מוגבל.
בזמנו הפנוי נהג להקשיב ליצירות אבסטרקטיות של דראם אנ באס, ג'אנגל, והקטעים האלקטרונים היותר כבדים.
הוא החל לתקלט במועדונים מקומיים את הצד היותר מופשט של ההיפ הופ והדראם אנד באס בזמן שהוא עבד על קטעיו האישיים, שתמיד יצאו קצת שונה מכל קטע דראם אנד באס או ג'אנגל ששוחררו בימים ההם.

בשנת 1999 הוא החל לתקלט ב –Dublab.com  בתוכנית שקרא לה “entropy sessions” ,ושם שיחרר לראשונה הפקות דמו.

בתוך אולפני "דאבלאב" הוא פגש את קרלוס נינו מהרכב "אמונקונטקט" שניגן בתוכנית אחריו.
קרלוס נינו לא כל כך אהב את הביזאריות האומנותית והמראה האירופי-קלאסי של דדלוס ואף נהג לפנות אותו מהאולפן לפני כל תוכנית, עד שיום אחד שמע קרלוס יצירה משונה של דדלוס שתאמה בדיוק לטעמו האישי ומאז לקח קרלוס נינו את אלפרד תחת חסותו בסצנה המחתרתית של קליפורניה ושחרר שני קטעים של דדלוס בשני אוספים שאילצו את "פלאג רקורדס" לייבל אבסורדי שדוגל בכאוס, להחתימו ובזאת לשחרר את אלבומו הראשון “invention” ב - 2002.
 האלבום זכה לביקורות המומות וניתוחים קולעים, Madlib מפיק-על מחתרתי אף דגם את האקורדיון המפורסם של דדלוס בקלאסיקה המחתרתית madvillian בשיתופו עם .Mf doom

ב – 2003 פגש דדלוס בהופעה את בריאן קראבטרי ופיטר סיגרסטרונג, שתי מפתחים\טכנאים שהכירו לו את ה"מונומי", ומאז השתנתה עבודתו של דדלוס והמכשיר הקטן המופלא הזה פתח אותו לעולמות חדשים ושיטות אלתור שלא הכיר קודם לכן.

באותה שנה הוציא דדלוס אלבום בשם “The weather"  עם באסדרבייר, ראפר-מולטי אינסטרומליסט, הידוע ברמת דיקציה גבוהה מאוד ויכולות ורבליות של וירטואוז ובנוסף עם רדיוניאקטיב חלק בקבוצת אומנים שמקבצת בתוכה לופרים מלוכלכים.
באותה שנה יצא אלבום הרימיקסים “rethinking the weather” בלייבל מאס רקורדס.
 ב – 2004 ראה אור האלבום “of snowdonia” ,שם דדלוס הגיע בעצם לתחילת דרכו כאומן שבטוח ביצרתו ובמילים שלו:
"felt true artistic confidence, finding a true voice. I was finally in the right zone.”
 
בביקורת על אותו אלבום מדבר המבקר על תפיסות ההנגדה של דדלוס:
“It‘s impressive how handily Daedelus employs this kind of juxtaposition as his central conceit without the compositions coming off as mere novelties.”

האלבום פתח דלת חדשה של מאזינים עבורו ועבור הרבה לייבלים לא מצליחים.
"טייני מיקס טייפ" תיארו את שני אלבומיו הראשונים כך:
This is Daedelus at his finest, letting decidedly different melodic passages ebb and flow against one-another at erratic increments. The technique is employed on the majority of Of Snowdonia, as well as on the best of Invention’s tracks. It’s easy to get lost in this sort of thing. There’s always a twist or turn to keep you on your toes, like a good episode of Oz. What makes Daedelus so endearing is a willingness to win over with contemplative (and occasionally kinda hokey) hooks, but with an underlying doggedness to pulling the rug out from under them. Daedlus makes music replete with trap doors. So while the tones might take you to a very "Peter & the Wolf" place, there’s still a very modern edginess to his particular brand of ADD."

בהמשך של אותה שנה הוציא דדלוס אלבום קונספט בלייבל גרמני קטן "לברטורי אינסינקט"
תחת הלייבל "מאש" שאירח אומנים רבים והראה את מיקומו“Exquisite corpseבשנת 2005 הוציא את האלבום בסצנת ההיפ הופ המחתרתית. אומנים כגון: "טי.טי.סי" "אמ.אפ דום" ו"מייק לאד" מאז והאלה דדלוס חתם עם הלייבל שהרבה אנשים חשבו ששם הוא בעצם התחיל "נינג'ה טון". מערכת יחסים חמה התפתחה בין השניים 2008.“love to make music toשהגיעה לשיאה באלבומו האחרון של דדלוס "
אלבומו האחרון מסמן קצת דעיכה אומנותית, למרות שאפשר למצוא שם מספר קטעים שצועקים דדלוס חלקם האחר נאבד כנראה בחוסר קונספט או רצון למצוא קונספט שלא קיים. ציטוט ממגזין בשם "מפעל החלב" (תרגום):
 
" Despite so many undeniable highlights, the album somewhat fails to gel properly and ends up feeling a tad bitty and lacking of conviction. It is as if the sheer scale of the project was ineluctably bringing it down. In the past, Daedelus has handled similarly varied and ambitious records with incredible versatility and bravery. Here though, it is as if he wanted to fit in just a little too much for one serving, resulting in a slight loss of focus. Love To Make Music To is certainly not a bad record, and actually features a handful of classic Daedelus moments, but it is not one that appears to have enough direction to rise to the challenge of previous records convincingly."

דדלוס שואף את יצירותיו ממקורות כל כך מגוונים ובלי כל קשר מקדים ביניהם.
אם זה דגימות משנות ה-30 או ה-40, מוסיקה קלאסית, שירי ילדים, סרטי מדע בדיוני וצלילי שנות ה - 70.
מלבד דגימות בגלל יכולתו המוזיקלית המתקדמות של דדלוס אפשר לשמוע מלודיות מורכבות והרמוניות צפות.
 ב – 2006 יצא האלבום "Denies the days demise" שהראה את אהבתו של דדלוס למוסיקה ברזילאית.
אלבום שסימן אבן דרך לאומן והוציא אותו ממסגרות הקיטלוג של ה "איי.די.אמ" לתוך תעשיית עולם ההפקה עם הערכה ויראת כבוד. עד היום הרבה מאוד אומנים פונים לדדלוס אם זה בשביל עצות באלקטרוניקה או ליקים של קלרינט.

בפוסט הבא ננתח את האלבום "denies the days demise". 
המאמר נכתב במסגרת קורס פרספקטיבות מוזיקליות ב- "Muzik” - בית ספר גבוה ליצירה והפקת מוזיקה", בהנחיית עמית הכט.

 
השאירו תגובה

לחצו על הכפתור על מנת להכנס באמצעות הפייסבוק שלכם בכדי להשאיר תגובה

Connect

לפוסט זה יש 0 תגובות