דואט פדגוגי – חדשות מוזיקה
חפש
מלאו פרטים
וניצור איתכם קשר בהקדם
שלח
הצטרפו אלינו
 width=

 
עמוד הבית    חדשות    דואט פדגוגי

דואט פדגוגי

  המחלקה הפדגוגית ב - Muzik מתחדשת. לאחר כעשור שבו שימש עמית הכט בתפקיד המנהל הפדגוגי, נכנסים כעת לתפקיד המאתגר אבי אלבז ומיטשל רוזן. השניים הם מוותיקי המדריכים בבית הספר, ולכל אחד מהם ניסיון רב, ב - Muzik ומחוצה לו, הן בהדרכת מוזיקאים וקידומם והן בתפקידי ריכוז וניהול. ניצלנו את כניסתם לתפקיד לראיון משותף.

אבי ומיטשל, מה זה בעצם ניהול פדגוגי?

אבי: אם אני מחפש את ההגדרה המתאימה לי בהקשר של בית ספר לאמנות כמו Muzik, אז הייתי מגדיר פדגוגיה כ"טכניקה להעברת ידע בדרך היצירתית ומעוררת ההשראה ביותר אל התלמיד". העברת יידע לשמו היא טכניקה מוכרת ומשומנת בעולם המודרני, אולם לתפיסתי הפדגוגיה צריכה לחקור דרכים לעורר יצירתיות ומקוריות במחשבה, כי הידע עצמו מפוזר בשפע ובחינם בכל פינה ברשת.

מיטשל: פדגוגיה דנה בדרכים להשגת חינוך בדרך הטובה ביותר. רונן, מנהל ביה"ס, נתן לאבי ולי הזדמנות לנסות למצוא את הדרך הטובה והנכונה ביותר ל-Muzik ושנינו מאמינים שהדרך הקונבציונלית של חלוקות פדגוגיות מסורתיות של בתי ספר למוזיקה פחות רלוונטית להיום. על כן, אנחנו מחפשים את הדרך הנכונה ביותר בה הלמידה תתבצע בעיקר דרך היצירתיות של התלמיד כשהדגש הוע על למידה תוך כדי התנסות ועשייה. כדי להוציא את התפיסה הזו לפועל יש צורך בניהול - מבחירת התכנים עצמם ועד האופן בו תכנים אלה יועברו – זהו הניהול הפדגוגי.

לא מזמן סיים עמית הכט את תפקידו כמנהל הפדגוגי של Muzik לאחר שנים רבות. למה בעצם כעת יש במיוזיק שני מנהלים פדגוגים?

מיטשל: ראשית, זה המקום לציין את מה שידוע לכל - עמית יש רק אחד. זוהי הזדמנות נוספת להודות לו על שנותיו בתפקיד ולהבטיח כי נמשיך את דרכו ברוחו הרגישה והקשובה.
כשאבי ואני לקחנו את התפקיד היה ברור לשנינו שאנחנו לא מוותרים על העשיה המוזיקלית בחיינו וגם לא על השעות הרבות שאנו מלמדים ב - Muzik, משום שבעייני הפדגוגיה האמיתית נעשית במפגש שלנו עם התלמידים בכיתות. אין ספק שהזמן המוקדש לניהול ולפגישות עם תלמידים ומתעניינים יכול להתחלק יותר בקלות כששני אנשים נושאים בתפקיד מרכזי זה, בעיקר לאור העובדה שכך אנו שומרים על שעות ההוראה שלנו, שעות החשובות לנו הן כמורים והם כמנהלים פדגוגיים.

אבי: הסיבה הראשונה היא שיכולות הניהול והסדר של עמית הן באמת בסטנדרט גבוה, ואני לפחות יכול להעיד על עצמי שהכישורים המשרדיים שלי נופלים מהיכולת שלי להיות מחובר לשטח ולמפגש עם תלמידים. בפורמט החדש עבודת המנהלה מתחלקת למעשה על שלושה אנשים: המנהלים הפדגוגיים וליטל - מנהלת התלמידים, אשר לוקחת מאתנו הרבה מטלות משרדיות וטוב שכך .
בנוסף, כמו שציין מיטשל, באמצעות חלוקת התפקיד בינינו אנחנו שומרים על זמן היצירה שלנו הן טכנית והן רגשית, ועל שעות ההוראה שלנו, כי זה מה שנותן לנו כלים מהימנים ואמיתיים להעריך את התלמידים ולכוון אותם לתוכניות המתאימות להם ביותר.

האם יש ביניכם חלוקה פנימית בתוך התפקיד?

אבי ומיטשל: למען הסדר הטוב, יש חלוקה הבאה לידי ביטוי בעיקר במעקב והטיפול השוטף בתלמידים: מיטשל מטפל בתלמידים הלומדים במסגרות שאינן "מלאות" - החל מקורס בודד עד למסלולים קצרים, ואבי מטפל בתלמידי המסלול המלא והמסלול המשולב לתואר הראשון עם האוניברסיטה הפתוחה.
על אף חלוקה זו, כל החלטה מערכתית נלקחת לאחר שאנו חושבים, מתווכחים ומחליטים יחד. הדיונים והויכוחים מהווים עוד סיבה טובה לשאלה מדוע יש צורך בשניים לתפקיד זה..

אבי: למרות שבגדול ניתן לומר שאנו מגיעים מאותה תפיסה חינוכית, עדיין לכל אחד מאתנו יש גם עולם יצירה שונה ומגע שונה עם עולם המוזיקה. שוני זה מפרה את השיח בינינו כמעט בכל היבט ומסייע לנו לדייק את המחשבות ואת דרכי הפעולה לטובת כלל התלמידים.
למיטשל יש נסיון גדול ועשיר בעבודה וטיפוח של נגנים, בעוד שלי יש נסיון גדול יותר בסביבת האולפן וההפקה, על כן מבחינתי ללא ספק יש כאן חיזוק אחד של השני והשלמה.

מיטשל: ככלל, ההתנהלות בתוך התפקיד מייצגת את המורכבות שלנו כמוזיקאים (אבי מעבר להיותו מפיק ואיש סאונד הוא גם נגן בס מצויין ואני סקסופוניסט, מעבד ומלחין). אני חושב שיחד עם מורים רבים ב-Muzik אנו מייצגים את "המוזיקאים של שנות האלפיים" וזוהי בעצם מעין תמונת ראי של בית הספר.

מה הדבר שהכי חשוב לכם להביא לתוך התפקיד?

אבי: אם אני צריך לתת כותרת מרכזית, הייתי אומר שהדבר החשוב ביותר הוא להפוך את היצירה ואת חדוות היצירה למרכז, ולהעדיף אותה על פני "אספקת הידע" המסיבית, ידע שלטעמי ברובו הגדול לא נקלט ובמקרה הגרוע יותר מדכא את המקוריות . ככלל, הגישה שלי היא שיוצר טוב לא צריך לדעת יותר מדי, הוא בעיקר צריך לדעת לשאול ולרצות לחקור ולגלות. פעמים רבות הידע כשלעצמו רק מעודד אותו להצטרף לשורת המצוטטים הצפופה והאינסופית ולהיעלם בתוכה.
ברמה הטכנית, אנו עומלים על לייצר מערכת שעות נינוחה יותר לתלמידים, כאשר השאיפה היא שהקורסים כולם יילמדו יותר במסגרות של "סדנת יצירה" ופחות כשיעורים פרונטליים.

מיטשל: כמו בכל דבר שאני עושה, אני מקווה להביא איתי לתוך התפקיד רגישות ודיוק. אני רוצה לדייק בהכוונה שלי במפגשים עם מתעניינים שרוצים להתחיל את לימודיהם ב - Muzik ואני רוצה להיות רגיש וקשוב לתלמידים שכבר נמצאים בתוך תהליך הלמידה בבית הספר ולתת מענה מתאים לכל שאלה או קושי המתעוררים בדרך.

שניכם מוזיקאים ומורים מוכשרים בעלי היכרות עם מוסדות מוזיקלים שונים ומגוונים. מתוך נסיונכם, מה לדעתכם ייחודו של Muzik?

אבי: כל אחד מאתנו לימד בעבר במוסדות שונים. אני עדיין זוכר את המפגש הראשון שלי עם Muzik - ברגע מסויים הבנתי שיש כאן רוח אחרת אשר משכה אותי להצטרף אל הצוות ומאז אני משקיע את כל כולי במקום.

הרוח האחרת מתבטאת ראשית בכך שאין בבית הספר העדפה סגנונית כלשהי, ג'אז, פופ, מוזיקה אלקטרונית - כולם דרים כאן בשלום כאשר לכל תלמיד יש את מלוא המרחב לבטא את עצמו בכל סגנון מוזיקלי. הגיוון הזה בולט מאוד בפרזנטציות ובפרוייקטי הגמר שמתפזרים סגנונית לקשת רחבה, לא יודע כמה התלמידים מודעים לכך שזו מתנה גדולה להתחנך בסביבה כזאת. אני מאמין שכל הסגנונות חיים על זמן שאול והמאה ה- 21 תמציא את הסגנון המרתק מכולם אותו אני מכנה "הצומת": מזרח ומערב, אלקטרוני וקלאסי, רוק ופולקלור. הכל יתערבב לשפה עשירה שאי אפשר יהיה לתת לה שם חוץ מ"מוזיקה" כאשר אם תהיה בה כוונה היא תעבוד, אם לא אז לא.

דבר נוסף הבולט ב - Muzik הוא צוות המדריכים שנותן ביטוי מלא לתפיסה של פלורליזם תרבותי - מגוון של מוזיקאים מוכשרים ומצויינים שבאים מסביבות שונות לחלוטין. גם זו מתנה אדירה עבור התלמידים שלנו, האפשרות לשאוב השראה, ידע וכלים מדמויות שונות ומתפיסות עולם אמנותיות מגוונות, פותחת לתלמיד את היכולת לעצב את עצמו באמצעות דיאלוג מתמיד ולא להפוך לעוד כפיל של צוות שמשדר לך אופציות זהות מאוד ללא מרחב ביקורתי. כל זה בא לידי ביטוי גם בויכוחים בתוך הצוות, אני אוהב את הויכוחים האלה ורואה בהם כלי חשוב ליצירת העושר והגיוון בין כתלי Muzik.

מיטשל: אני חושב שהייחוד של Muzik הוא במקום שבו הוא רוצה לוותר על ההפרדות המסורתיות שיש בתוך בתי ספר למוזיקה. בתוך תהליך הלמידה אנו מנסים לחנך ולתת כלים למוזיקאי ההווה ולמוזיקאי העתידי - המוזיקאי העצמאי שיודע להקליט בסביבה הביתית, יודע לכתוב ולהלחין, לשיר או לנגן, ובעיקר כזה שאינו תלוי במקורות חיצוניים על מנת להפיק את עצמו ואת יצירותיו.

אבי, אתה המנהל האמנותי של בית ספר, מהי בעיניך נקודת ההשקה בין "ניהול אמנותי" ל"ניהול פדגוגי"?

בעייני זה בעייתי לנהל פדגוגיה מוצלחת מבלי לכוון לתפיסה אמנותית. אפשר בקלות להתבלבל בין "תפיסה אמנותית" ל"סגנון אמנותי" אבל אסור להתבלבל בכך. אמן נבנה בעיקר מתפיסת העולם שהוא מגבש לעצמו עם השנים, ושוב, לא מהידע שלו ולא מהבחירה שלו בסגנון. בניהול פדגוגי שמשלב תפיסה אמנותית ניתן להכשיר אמנים צעירים לתפיסה על פיה לא חשוב מה אתה בוחר לעשות, הרבה יותר חשוב זה כיצד אתה מתייחס למה שאתה עושה.
אם הפדגוגיה שמה במרכז את החופש להתווכח עם כל מסורת מתוך כבוד, את הרצון לשאוף לעשות משהו שונה, את הרצון ליצור קודם כל מתוך הכנות שלך כאמן ורק אחר כך לבדוק מה העולם חושב על זה, אז הפדגוגיה תורמת את תרומתה לאמנות.
קשה מאוד לנהל את השיחה הזאת בעולם של 2013, כשאנחנו מוצפים במתכונים שמטרתם לכוון אותנו לדרך הקצרה ו"הנכונה" להצליח, לדרך המהירה לריצויו של הקהל. אבל אני עדיין מאמין שבית ספר לאמנות חייב לצוף מעל הגלים האלה, גם בתקופה בה לעיתים אתה נתקל בפרסומים של בתי ספר שמתחשק להציע להם לשנות את השם מבית ספר ל"מוזיקה" לבית ספר ל"עסקי מוזיקה". זה לא פסול בעיניי לכוון מפורשות למימד העיסקי, אבל זה שונה בתכלית מבית ספר לאמנות המוזיקה. Muzik לא רוצה להיות בית ספר לעסקי המוזיקה, אלא להמשיך לקיים מסורת של בית ספר לאמנות אשר מחובר תמיד להווה ומביט לעתיד, אך יחד עם זאת נשאר מחוייב ליצירה ולחופש שלה.

היכן אתם רואים את בית הספר חמש שנים מהיום? מהן השאיפות?

אבי: כאשר נכנסים ל - Muzik, הדבר הראשון שנתקלים בו הוא מדף עמוס באלבומים שהופקו בבית הספר במשך השנים. החלום שלי הוא שהמדף הזה, שכבר כורע מרוב עומס, יהפוך לחדר ענק. השאיפה היא שנמשיך להיות בית ספר יוצר ופורה ושנמשיך להצמיח אמנים ומפיקים נפלאים כמו שעשינו בכל השנים. שנהווה בית לכל תלמיד שרוצה לפתח את עצמו ואת השפה שלו, שנמשיך להניף את דגל היצירה והמקוריות ונמשיך לפתח גישה חינוכית שתמשוך אלינו את כל מי שמחפש כלים לבטא את עצמו וליצור במרחב שמאפשר גיוון וחופש יצירתי. וכמובן - להגדיל את קהילת Muzik מבפנים ומבחוץ.

מיטשל: בימים אלה של עבודה אינטנסיבית אני מודה שקצת קשה לי לחשוב על 5 שנים קדימה, אבל אחד הדברים שבהחלט חשובים לי ביותר זה ש- Muzik יהיה ידוע ומוכר לכל בזכות היצירה האינסופית של תלמידיו, המקוריות של אופן הלימוד והתלמידים עצמם.
דבר נוסף וחשוב לא פחות – הייתי רוצה שכל תלמיד שלמד ב-Muzik יסיים את לימודיו בהרגשה שעבר כאן חוויה אישית משמעותית שהשפיעה עליו כמוזיקאי ואולי אף כבן אדם.


בהצלחה!
דואט פדגוגי – חדשות מוזיקה