מרבית המשתמשים במילה 'אינדי' עושים זאת כדי לאפיין ז'אנר מוזיקלי אלטרנטיבי, הנע בסביבות השוליים של הרוק, הפאנק, הפולק והגרוב. אבל אם ניזכר בשורשיו של המושג (שהוא קיצור של המלה independent באנגלית) נגלה כי במקור, בשנות ה- 80 של המאה הקודמת, הוא התייחס לקומץ מוזיקאים שבחרו (או נאלצו…) לפלס את דרכם המוזיקלית ללא עזרתן של חברות התקליטים הגדולות. כיום, לעומת זאת, כאשר בניית הקריירה ללא החתמה בחברת תקליטים הפכה מהיוצא מהכלל לכלל עצמו, נדמה כי למונח"מוזיקאי עצמאי" נוספו רבדים נוספים, הנוגעים למגוון יכולותיו של המוזיקאי, צמצום תלותו במוזיקאים אחרים ואנשי סאונד והפקה, ומהווים בסופו של דבר מכלול שלם של התנהלות מוזיקלית, דרך חיים: להבין שאתה הוא העסק של עצמך ולקחת עליו אחריות מלאה.

עדי אולמנסקי, בוגרת Muzik, היא אולי הדוגמה הישראלית המובהקת ביותר למוזיקאית עצמאית אמיתית: היא כותבת את המוזיקה שלה; מלחינה ומעבדת אותה; מקליטה, מעצבת את הצליל, ממקססת ומפיקה; אבל היא אינה מסתפקת בכך – היא גם מקדמת את המוזיקה שלה בעצמה, ובנתה לעצמה בעשור האחרון, בנחישות ובסבלנות רבה, קריירה עצמאית בישראל ובאירופה. ראשית, עם Lorena B, להקת האינדי הישראלית בה שרה, הפיקה וכתבה שירים. החל מ-2012 כאמנית סולו אלקטרונית שזוכה לאחר שנים של עבודה קשה להכרה בימים אלה כמופע פותח להופעות של הזמרת קליס בארץ וכאקט פופולארי בפסטיבלים נחשבים באירופה ובקרוב גם בארה"ב. את כל אלה  השיגה בכוחות עצמה. אחראית בלעדית למוזיקה שלה, אבל גם לחוזים, למשא ומתן עם האמרגנים, אפילו לעיצוב הפליירים, מתוך בחירה ועקרון. בראיון שלפנינו היא מספרת מדוע ואיך היא עושה את זה.

עדי, ידעת מההתחלה שאת רוצה להיות עצמאית?

לא. בהתחלה רציתי חוזה כמו הרבה אנשים. רציתי לקבל אישור מהחברה או מהתעשייה. אבל החלטתי שרק עם מישהו באמת משמעותי. זה אולי ההבדל. כי ויתרתי על הרבה הצעות קטנות בדרך. השקעתי מרץ בהחתמה הגדולה באירופה עם תקציב והכרה. למדתי מברונו מטרי פויזן להכין press kit אלקטרוני מקצועי והייתי מבלה חודשים בשליחת מיילים ללייבלים וסוכנויות שמצאתי במאגרי מידע ברשת. אלפי כתובות שאתה שולח להם מיילים ואז פולו אפ ואז ממתין וכו'. רובם דרך אגב אף פעם לא עונים. במקרה הטוב משהו מנומס בסגנון "מצטערים, אבל…". וראיתי שלמרות הכל אני לא מוותרת. ממשיכה לשלוח. מין אמונה פנימית כזאת שלא משנה מה, חייבים להמשיך. ובגלל שוויתרתי על חוזים אחרים לא היה אף אחד שייקח את זה ממני עבור תשלום או בעלות על המוזיקה שלי. הייתי עושה הכל בעצמי. מבלה ימים בחיפוש אחר מאגרי כתובות, לומדת דרך מאמרים, הרצאות או קורסים שמצאתי ברשת איך עושים דברים. הולכת ומשתכללת. ככה לאט לאט צברתי ידע וניסיון. התחלתי עם הלהקה שלנו Lorena B וגם כשהמשכתי כאמנית סולו היה ברור שאני לא הולכת לשנות דברים, ממשיכה להיות עצמאית. זה לא שלא היו מנהלים על הדרך, אבל תמיד עשיתי את הכל לבד ולמדתי להבהיר לאחרים מה אני לא רואה את עצמי מתפשרת עליו. זה חשוב מול גורמים כמו מנהלים, סוכנים או לייבלים שרוצים לעצב אותך כמה שיותר עסקי ומקצועי ולפעמים זה בא על חשבון המצפן האישי של האמן או על חשבון המוזיקה. הניסיון כמישהו שעושה את זה בעצמו מאפשר לך להבין מול מי אתה עובד ומה השיקולים ולדעת להבהיר לו בשפה שלו מה אתה יכול או לא רוצה לעשות.

היום כל הזכויות על המוזיקה שלי שייכות לי. הצעות גדולות מתחילות להיכנס ויש לי שליטה על התהליך כולל הבנה די מפוקחת. ברגע שאתה לא מפקיר את הצד הזה של העבודה בידי אחרים (שגם אחריהם צריך כל הזמן לרדוף שיעשו) אתה מרוויח שליטה לטווח הרחוק. למדתי את זה מ-Borgore, אמן הדאבסטפ הישראלי שעבדתי אתו. ראיתי איך הוא מנהל את המנהל שלו. כל הזמן חושב הלאה ומתמקצע. כל הזמן ממציא את עצמו מחדש.

האינטרנט עוזר לאמן עצמאי?

האינטרנט הוא כלי מרכזי שדורש עבודה וידע. צריך לדעת מה לחפש ואיך להגיע. יש אתרים שלמים עם פרטים ומיילים של פסטיבלים, סוכנים ולייבלים. היום בכלל הכל עובד ברמת הפייסבוק. אתה מגיע למקומות ואנשים שלא ידעת שקיימים. אבל צריך לדעת איך. אני אתן דוגמא: כשרצינו לעבור ללונדון עם Lorena B לא היה לנו מושג איך לעשות את זה. התחלתי לחפש מקומות שמופיעים בהם אמנים שאנחנו אוהבים. עברתי אחד אחד, עיר אחר עיר. בניתי יחסים עם הבעלים שהפנו אותי לאמרגנים או לייבלים או פסטיבלים שלא הכרנו. הכל דרך הרשת. ככה יצרתי בעבודת נמלים מאגר מידע שממנו התחלנו. אני כל הזמן חוקרת אתרים ולומדת. יש היום המון ראיונות מצולמים עם אמנים ואנשי מקצועברשת. חומרים מעולים. חייבים להקדיש לזה כל יום כמה שעות על מנת להתפתח ולהתקדם.

דברת על בורגור – אמנים עצמאים עוזרים אחד לשני?

לא בטוחה שיש ממש פרגון בין אמנים עצמאים. הדרך הכי טובה להתחבר זה לעשות שיתופי פעולה. כמו שעשיתי עם בורגור. ומתוך שיתוף הפעולה להתחיל לבנות יחסים. ליצור קשרים שאחר כך יכולים לעזור לך או שתוכל ללמוד מהם. רק לא לעשות את זה דרך פניה למנהל או לסוכן. לפתח קשרים אישיים.

קצת רקע על עצמך כיוצרת?

התחלתי לשיר בגיל 6 ומיד הרגשתי נוח. הייתי ילדה סופר-ביישנית וכששרתי הכול נהיה נקי וברור. בגיל 14 התחלתי לנגן גיטרה ועזבתי ואז גיליתי את האלקטרוניקה דרך אח שלי ולהקת רדיוהד. טקסטים כתבתי מגיל 10 אבל לא ניסיתי להלחין. בגיל 19 נמאס לי מחוסר האונים, פשוט התיישבתי ואמרתי שאני לא קמה עד שאין שיר. יצא השיר הראשון שלי שנכנס ל-EP של Lorena B. ואף פעם לא למדתי תיאוריה – אני שרה את מה שיש לי בראש לטייפ. בהתחלה כתבתי יותר טקסטים, היום זה מתהפך ואני כותבת יותר ויותר שירים. לא נתתי עד היום לאף אחד להלחין מילים שלי. אולי דווקא בגלל שאני לא "מוזיקאית", במובן המקובל, אני רוצה להוכיח שאני יכולה לעשות את זה בעצמי. התחלתי בעברית, אבל אז חשבתי, רגע, אין לי שום חיבור או משיכה לעברית. אני רק שומעת מוזיקה באנגלית. מה, לכתוב מאינרציה? מאז אני כותבת רק באנגלית וטוב לי עם זה.

כשהבנתי שאני רוצה להיות זמרת, איבדתי בטחון. התקבלתי לאודישן של 'כוכב נולד' וזה נתן לי את הבוסט. מישהו אחר חושב שאני טובה, הייתי זקוקה לאישור הזה. אחרי יומיים בתכנית הבנתי שזה לא מתאים לי. הקמתי את Lorena B עוד בצבא. כשהשתחררתי ידעתי שמה שאני רוצה זה ללמוד ליצור באולפן. ראיתי את רועי אביטל (היום בלהקתGarden City Movement) עובד על המחשב ורציתי לדעת איך עושים את זה בעצמי. נרשמתי ל-Muzik והלימודים שינו אותי. לפני כן ניסיתי גיטרה ופסנתר אבל האולפן הפך לכלי היצירה שלי. עד היום השלב הזה באולפן שאתה מתחיל לשחק עם כל מיני דגימות או הקלטות שעשית ומפסל מהם לאט שיר הוא  השלב הכי יצירתי שאני הכי אוהבת.

בינתיים בנינו את Lorena B יחד והגענו ללונדון. היו בארץ אנשים שעזרו לנו, פתחו דלתות ויצרו קשרים, במיוחד Oleh Records. הופענו בפסטיבלים, עשינו דברים ובסוף החלטנו להיפרד. הבנו שזה מורכב יותר ממה שחשבנו. לי היה ברור שאני ממשיכה לבד. הרגשתי שעם הידע שקבלתי באולפן והניסיון שצברתי, אני יכולה לעשות את זה גם לבד. זה היה ב-2011. ולקח לי ארבע שנים של עבודה קשה להגיע למקום שבו אני יכולה להרים את הראש. עבדתי סביב השעון. הוצאתי שני אי. פי., הופעתי בלונדון, בגרמניה בפראג, בפסטיבלים בניו יורק, בלוס אנג'לס ובטורונטו. הייתי צריכה להתחיל מחדש כי המוזיקה שלי שונה מ-Lorena B. קהל וז'אנר אחרים לגמרי. עזר לי בזה המנהל של בורגור וגםTony Garvey מנהל אישי ששכרתי. בינתיים שוב חזרתי לנהל את עצמי לבד. לוקחת את הזמן לשקול כל התקשרות. רוצה להיות בטוחה מה באמת נחוץ ותורם. עכשיו אני בשלבים אחרונים של שחרור אי פי. שלישי ויש את ההופעה עם קליס והופעות בפסטיבלים גדולים. אבל צריך כל הזמן לחשוב איך לתקוף דברים. על מה לא חשבתי? במה לא טיפלתי? צריך כל הזמן לטפח.

מה העצה שלך לאמן שרוצה ללכת בדרך העצמאית?

לדעת מי אתה. לא דברנו על זה עד עכשיו, אבל זה קריטי. מה יש לך בתור אמן לתת שהוא  אישי, ספציפי לך? זו טעות לחקות אחרים. לנסות לחפש את הנוסחה. אמן עצמאי צריך למצוא את הקול שלו. זה מבחינתי המצפן. כשפונים אליי ומציעים לי משהו אני יודעת בדיוק מה מתאים לי – מה אני יכולה לעשות ומה לא. וצריך להפסיק לדמיין שמישהו יעשה בשבילך את העבודה מבלי שתשלם מחיר. לעשות רק מוזיקה זה חלום. אצלי כל 'לא' או בעיה הם רק קרש קפיצה לצמוח. אני פורחת מזה.